התחרות #ניסיון_לשכנע מתחילה רשמית!! אני מודעת לזה שההשתתפות מצריכה קצת השקעה אבל אני מקווה שתשתתפו:) כל הפרטים בפוסט שהעליתי אתמול ואם יש שאלות אז אפשר שם או בפוסט הזה.. בהצלחה!! 

Who is your favorite character in the series? mine is Cat Grant~ 

Not about the RP.. just curious.. in your opinion who had the saddest death in the original Mistborn trilogy? I think Kelsier's wins ~ 

אהבתי את הרעיון המקורי שהציעה +אלה גרינטל​ לנסות ולכתוב את מכאוב מלכותי, מצד אחד יש משהו יפה בזה שג'ון גרין לא כתב אותו וגם אם בלי כוונה נתן לנו אופציה ללכת עם זה לכיוון שלנו אבל אני חושבת שאם ננסה לכתוב ולשתף זה יהיה נחמד! כמובן שזה לא יגיע לרמה של ג'ון אבל זאת לא המטרה.. המטרה היא להתנסות באופציה נחמדה שהוא השאיר לנו ולנסות להביע אותה בדרך שלנו.. אז.. להעלות את מה שניסיתי לכתוב? אשמח לקבל ביקורת! 

שם הספר - דרך המלכים
שם הסופר - ברנדון סנדרסון

רושאר הוא עולם של אבן וסופות. סערות אימים שוטפות את פניו ומכתיבות את תנאי המחיה של בני האדם והעולם. צמחים מסתתרים בתוך קונכיות, עצים מושכים פנימה את ענפיהם והדשא נסוג אל האבן.

מאות שנים חלפו מאז נפילתם של עשרת המסדרים המקודשים של אבירי האור, אבל חרבות ושריונות הרסיסים שלהם עדיין קיימים: חרבות רבות עוצמה וחליפות שריון אימתניות שהופכות אנשים לכמעט בלתי מנוצחים בקרב. אנשים מוכרים ממלכות עבור חרבות רסיס. מלכים יוצאים למלחמות רק כדי לזכות בהן.

מלחמה אחת כזאת מתרחשת במישורים המנופצים. קאלאדין, שהפך משוליית מנתח ללוחם חניתות כדי להגן על אחיו הקטן נמכר לעבדות. במלחמה חסרת היגיון שבה נלחמים עשרה צבאות בנפרד נגד אויב יחיד, הוא נאבק להציל את אנשיו ולהבין מדוע המנהיגים מאמינים שניתן לוותר על חייהם.

הלורד הבהיר דאלינאר קולין מפקד על אחד מה צבאות הללו. כמו אחיו, המלך המנוח, הוא מוקסם מספר עתיק ששמו דרך המלכים. חזיונות מסתוריים טורדים את שלוותו ומראים לו את ימי קדם ואת אבירי האור, עד שהוא מתחיל לפקפק בשפיותו.

בצידו האחר של האוקיינוס מבקשת אישה בשם שאלאן להתמחות בחסותה של מלומדת מוכשרת וכופרת ידועה לשמצה, אחייניתו של דאלינאר, ג'סנה. אף על פי שהיא אוהבת ללמוד, מניעיה של שאלאן אינם טהורים. היא מתכננת ג'נבה מחוכמת ונועזת, והמחקר שהיא עורכת עבור ג'סנה מרמז על סודות מעברם של אבירי האור ועל הסיבה האמיתית למלחמה.


זה הספר דרך המלכים שנכתב על ידי סופר מדהים ששמו ברנדון סנדרסון . כל מי שקרא את הערפילאים יודע מה איכות הכתיבה שלו וגם מי שלא אהב.. דרך המלכים הוא ספר מדהים ויש בו באמת הכל. ככה אני חושבת שצריכים להיראות ספרי פנטזיה, בעלי עומק ומשמעות, והאורך שווה לאיכות הספר. אז.. הספר ארוך אז מי שלא נרתע לקרוא את התקציר שהוספתי ומי שלא נרתע בכללי מספרים ארוכים ואוהב פנטזיה טובה, זה בין הספרים אם לא הספר הכי טוב שאני יכולה להמליץ עליו! רק עוברים את ההתחלה שנראת קצת ארוכה - קראתי את זה פעמיים כי הפסקתי בפעם הראשונה - היה לי קצת קשה ומורכב.. אבל מי שהדברים האלה רק מוסיפים לו וטובים לו - גם לי בדיעבד זה היה שווה כל רגע ואני חוזרת לקרוא אותו שוב ושוב - תקראו אותו! מבטיחה למי שגומר שזה שווה כל רגע! מי שרוצה עוד ספר טוב שלו כפי שכבר ציינתי זה הערפילאים , ספר מבריק ומעולה בערך אותה המידה - עניין של טעם כמובן ..

לכל מי שרוצה עוד ביקורות על הספר - באמת שכולן או רובן המכריע טובות אני מוסיפה ביקורת של המתרגם של הספר שתרגם עוד רבים אחרים
http://forums.walla.co.il/viewtopic.php?f=3001&t=14658070
ספרו לי איך היה :)

Let's match good combinations, doctor and companion - I would like to see Matt and Donna despite my favorites are Matt Amy and Rory 

ראיתי שיש היענות לתחרות שהצעתי:) אני אציג אותה שוב במקרה ומישהו לא קרא את הפוסטרים ונתחיל :
כל מי שרוצה מעלה תקציר לספר לא מוכר שהוא אוהב - חשוב שהוא יהיה לא מוכר על מנת שההצבעות יהיו בגלל איכות הכתיבה ולא בגלל האהבה/חוסר האהבה של האנשים בקהילה לספר. התקציר חייב להיות שלכם! לא מהאינטרנט ולא מהספר עצמו כמובן. המדד שעל פיו ייקבע המנצח הוא מספר ה +1 שכל משתתף קיבל ככה שישנה אחריות גם על המצביעים שכוללת התייחסות רק לתקציר- אם הוא מעניין וכתוב טוב או על פי כל מדד אחר שאתם מעריכים, ואם אתם חושבים שבגלל שאתם אוהבים או ממש לא אוהבים ספר מסוים יהיה לכם קשה להתייחס עניינית לתקציר אז אפשר פשוט לא להצביע לאותו פוסט- פה שוב נכנסת החשיבות של כתיבת תקציר לספרים לא מוכרים.

בתחילת כל פוסט לרשום את שם הספר ובסוף הפוסט לתייג #ניסיון_לשכנע על מנת שהתקציר ייכנס לתחרות.

מקווה שנכיר ספרים חדשים ונעבוד על היכולת שלנו לגרום לאנשים לקרוא ספרים שאהבנו, תוך שמירה על כללי התחרות:)
בהצלחה לכולם!!!

יש לי רעיון לתחרות נחמדה - אשמח אם תקראו ותגיבו..
אז הרעיון הוא כזה: כל מי שרוצה מעלה תקציר של ספר לא מוכר שהוא קרא. התקציר חייב להיות שלכם, לא מהאינטרנט או מהספר.
כל מי שלא קרא את הספר קורא את התקציר ומצביע אם הוא חושב שהתקציר משכנע ומעניין.
התחרות תיתן לכל המשתתפים אופציה לתרגל כתיבה ויכולת שכנוע וצעיר לכל הקהילה ספרים חדשים מעבר למוכרים..
ותודו שלכולנו קרה שניסינו לשכנע מישהו שספר שקראנו מעניין ואפילו בראש שלנו זה לא נשמע ככ טוב.. אז זאת ההזדמנות לנסות!
אני מניחה שהמנצח יהיה מי שזכה להכי הרבה +1 ואני מקווה שיצביעו בעיקר אנשים שלא קראו את הספר המדובר.. 

מכאוב מלכותי
כל מי שהשם מצלצל לו מוכר זה השם של הספר האהוב על הייזל מאשמת הכוכבים שתפס חלק גדול מהספר. עקב רעיון שהציעה +אלה גרינטל​​​​​​ החלטתי לנסות לכתוב חלק ממה שאמור להיות הסוף של מכאוב מלכותי. ניסיתי לעשות את זה כמה שיותר מבוסס על קטעים ומידע מהספר ולפי מה שנראה לי הסגנון של הייזל, ג'ון גרין הסופר המוכשר ופטר ואן האוטן שכולנו מכירים ואוהבים;) אני אשמח אם כל מי שקרא את אשמת הכוכבים - וגם כאלו שלא ;) - יקראו- זה באמת לא ככ ארוך - ותעירו ותגיבו כי זה באמת רק יעזור!! תודה מראש :)

אני לא בטוחה עד כמה זה משנה, אבל זה היה יום בהיר. מכאן שאני אהיה חייבת להיות בחוץ כי לטענת אמי "זה טוב למראה, לבריאות ולנפש". בזמן שאני ישבתי בחוץ, כמו תמיד מהרהרת וחושבת על דברים עמוקים מכפי שהייתי מאחלת לנערות בגילי לחשוב, אמי טיפלה בצמחים בחצר. היא רצתה שאהיה בחוץ אך המשיכה לדבר בטלפון עם איש הצבעונים ההולנדי שלה. הפעמים הספורות בהן יצא לי לראותו הספיקו לי והגעתי למסקנה שאני לא מחבבת אותו. זה לא שינה לאמא שלי במיוחד. בכל אופן ניסיתי להנות ולרצות את אמי מהיום האחרון בחברתה הבלעדית, בלי איש הצבעונים ובלי הדיבורים המוזרים שלו על טיפול חדשני שעשוי משילוב של נבט חיטה ומינונים נמוכים של רעל ארסן. כל אלה הם בולשיטים ורעיונות מטורפים לגמרי שאין לי שום רצון לקחת בהם חלק. הדברים היחידים ששמעתי מהשיחה היו כל מיני דיבורים קיטשיים ודביקים שרק אנשים בעלי מזל בחיים יכולים להרשות לעצמם לבזבז זמן עליהם. השיחה שלהם נגמרה במשהו כמו ה"גם אני אוהבת אותך" הרגיל. מבטה של אמי התלכד עם מבטי לשנייה והיא חזרה לעבוד ודיברה איתי תוך כדי : "אנוש", היא אמרה בקול שנשמע מאנפף מדי לטעמי "את חייבת להפסיק עם המחשבות האלו כל הזמן. תופעת לוואי, מוטציה. אויש, איך את מגיעה למסקנות הנוראית האלו. זה ממש לא נכון." ברוב טובי החלטתי שלא לענות. למרות הכל, אמי עוברת לגור איתו מחר, וברמת העיקרון מה שעושה לה טוב אמור לעשות לי טוב, והיא ממש עזרה לי עם "הארגון על שם אנה, לחולי סרטן שרוצים למצוא את התרופה לכולרה". לא רציתי להיות מהצבועים האלה שמקימים ארגון "למלחמה בסרטן".
ניסיתי להנות מהשמש למרות שלא ממש הבנתי מה ההנאה בלשבת מתחת למשהו שגם מחמם אותך ואתה גם לא מסוגל להסתכל עליו. אני מאמינה בזכותי לחיות אבל מודעת, כל הזמן, לעובדה שאני תופעת לוואי. אני מודעת לזה שהמוות לא מרתיע, אלא אם הוא כואב, ובמקרה כזה, הכאב דורש שירגישו אותו.
מדי פעם אמי החליפה אותי מילה או שתיים לגבי חיי החברה שלי שמן הסתם לא היו מפותחים במיוחד. דווקא בנקודה היפה של היום, כאשר השמש שוקעת והעולם נראה עגום אך יפה ואמיתי יותר, נכנסנו הביתה. אכלנו פנקייקים והמשכנו לדבר על מחר, עקב הטון המתלהב שבו היא דיברה החלטתי כי אין לי רצון להתלונן ולהרוס את האווירה, אולי ביום אחר. כשמחשבות רבות טורדות את ראשי שהתעייף ממוחי הספקן והמתוח, מכל המחשבות, החלטתי לדבר קצת עם חברים. לנקות את הראש ולנסות להיאחז בדבר מציאותי יותר. כמובן שהכל עניין של הגדרה. בעודי לוחצת על המקשים החורקים של הטלפון התחלתי להרגיש

מפה התפקיד הוא שלכם;) 

XD