לעולם לא תתקדם!!:

סיפור מימי בית הספר התיכון שלי.

בסוף כיתה י"א קראה לי המורה שלי וביקשה שאכנס לחדרה לשיחה אישית.
הייתי מוכן כבר מנטלית למפגש ויכולתי לדמיין במחשבתי את מה שיש למורה לומר לי, אך לא העלתי בדעתי איזה תשובה אוכל להשיב לה, כשאשב מולה.

היא הביטה בי ואמרה: "אמור לי, רן. מה יהיה אתך? אתה לעולם לא תתקדם בחיים!"

אני זוכר היטב את המילים שהשתמשה בהן "לעולם לא תתקדם", אך יותר מזה אני זוכר את הטון שבו השתמשה ואת המבט שלה, שממנו השתמע: "הבט אלי, ראה את כל התלמידים האחרים. שלא תגיד שלא אמרתי לך: לעולם לא תתקדם בחיים".

לרגע השתרר שקט בחדר. ואז השבתי אלי את מבטי ואמרתי: "גברתי, את יודעת: התקדמות בחיים היא דבר יחסי ואישי. אחד מתקדם בלימודים. האחר בוחר בתחום שונה. זה שאת לא רואה מה אני עושה - כי זה לא כלול במערכת הלימודים - אין זה אומר שאני לא מתקדם. זה כן אומר שאת באמת לא מכירה אותי. מאידך, גברתי המורה, כיצד את יכולה לשפוט אותי ולקבוע שלא אתקדם לעולם?

הרי את עצמך, כבר במשך 20 שנה מלמדת את אותה כיתה י"א. מה איתך? את לא רוצה להתקדם בחיים? אני דווקא מאמין שאתה יכולה!"

השתרר בחדר שקט שהפך לצורם. למורה לא הייתה באמת תשובה טובה...
לחצתי את ידה (הקפואה מעט) בפעם האחרונה. אפילו חייכתי אליה ויצאתי מהחדר.

אני מעונין להבהיר לקוראי: שיהיה ברור כי האנשים שהשפיעו עלי בחיים היו כולם מורים. חלקם מעולם לא למדו הוראה הם פשוט נולדו מורי-דרך לחיים.

רן חובב