"פוּרִים"
האם קורים לנו דברים רעים במקרה, או שהכל בסוף זו תוכנית אלוקית מחושבת?
איך בזכות הפורים הזה, נזכה להבין, שיש בכוחנו לשנות את מציאות חיינו לטובה? | מאת אהרון שצמן
"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר"
נס פורים היה נס כדרך הטבע - הים לא נפתח, אחשורוש לא קיבל מכות מן השמים, ולא נפלו מן השמים אבני אלגביש על המן ובניו. לכאורה מי שרצה לחשוב כי ההצלה ליהודים היא יד המקרה, יכול היה בהחלט לחשוב כך לעצמו.
היה ויכוח בקרב היהודים האם ללכת למשתה, שהכין הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לא הייתה שם בעיית כשרות ("לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ"), ולא הייתה בעיית פיקוח נפש ("וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס"). באו נציגים לשאול בעצת מָרְדֳּכַי, שהיה גדול הדור, וטענו בפניו שלא יפה יהיה שלא ללכת, כי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נותן ליהודים חסות בממלכתו, ואי הליכה למשתה, תהייה עלבון פוליטי עבורו.
למעשה יהודי שושן בטחו בקשרי הידידות עם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ובחסותו, במקום לשים מבטחם בקב"ה לבדו.
מָרְדֳּכַי ידע שמדובר במשתה הוללות, והזהיר את כל היהודים לבל ילכו לסעודה הזו (ועל כן פסק: "אין ללכת אל המשתה"), כמו כן המשתה החל ב ג' תשרי – ממש בעשרת ימי תשובה (שבעה ימים לפני יום הכיפורים), זמן של סליחות בעם ישראל, ולא זמן לחגיגות במשתה של המלך הגוי.
יהודי שושן בחרו שלא לקבל את עצת מָרְדֳּכַי, חשבו שהוא פשוט זקן קיצוני דתי, שאינו מבין בפוליטיקה, וסברו שעליהם לפתח קשרים עם השלטון, וגם במחיר של ביטול מצוות עשה מן התורה: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ... לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים פרק יז)
"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה" (דברים פרק לא)
כאשר עם ישראל בוטח במלך בשר ודם, ולא במלך מלכי המלכים – אז הקב"ה מסתיר פניו - לכן זו "מגילת אֶסְתֵּר" – כי במצב של הסתר פנים יכולים שונאי ישראל לפגוע בישראל – מצב שניתן לתקן רק על ידי תשובה, שתבטל את הגזירה.
"וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם" (דברים לב)
מי שאינו מקיים את חוקי החצר של הקב"ה, מסכן את עצמו, הוא מוצא אל מחוץ לחצרו, והקב"ה מסיר ממנו את השגחתו – ושם בחוץ באות עליו כל הרעות – כי הרע אינו יורד מלמעלה, אלא האדם מביא את הרע על עצמו, כאשר בוחר להרחיק את עצמו מן ההשגחה העליונה, וחושף את עצמו לצרות.
כותב הנביא: "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי" (מ"ג ירמיהו יא טו)
הכוונה לאדם שעובר עבירה, וגם שמח בזמן שעובר את העברה – לאדם זה אין תקנה (אם מצטער על העבירה שעבר, אז יש לו תקנה).
כמו המחולות סביב עגל הזהב, כך היה גם במשתה של הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בשושן:
במהלך המשתה הוציא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ את כלי בית המקדש לראווה ("וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים"), ולבש אף בעצמו את בגדי הכהן הגדול לעני כל. והיהודים, במקום למחות על חילול הקודש הנורא, בחרו להמשיך וליהנות "מסעודתו של אותו הרשע", (כי לא היה נעים להם "להעליב" את המלך), ובנוסף גם נכשלו יהודי שושן בהוללות בזמן של עשרת ימי תשובה - ועל כך נחתמה עליהם בשמים גזירת השמד.
"וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ ... וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַם מָרְדֳּכָי"
לכאורה, נגזרה הגזירה בדרך הטבע, כיוון שזעם הָמָן על מָרְדֳּכַי, שאינו כורע ומשתחווה לו, ובחר להתנקם ממנו וגם מכל עם ישראל (להשיב את הסדר אל הממלכה).
"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם... וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר הַיְּהוּדִים"
לכאורה בדרך הטבע, ובאין מפריע, קיבל המן מיד את אישורו של הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (שגם הוא שנא את היהודים, אבל פחד להתעסק איתם), ונתן לו אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ את טבעת החותם, כדי שיוכל לבצע את זממו, ולהשמיד, באופן שיטתי, את כל היהודים בכל המדינות.
אומרים חז"ל: "גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים, ושבע נביאות, שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב" (מסכת מגילה, יד א).
מה שלא הצליחו לעשות כל הנביאים בדברי התוכחה לעם ישראל, שקראו לעם ישראל לחזור בתשובה – ולא חזרו, הצליחה לעשות גזירת הכליה, מרגע שנחתמו צווי ההשמדה לישראל בטבעת חותם המלך.
וכך אמר הָמָן לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" – שמפורדים הם בינם לבין עצמם.
כנגד עניין הפירוד בישראל, קראה אֶסְתֵּר לתיקון של אחדות: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן", ועוד הוסיפה: "וְצוּמוּ עָלַי, וְאַל תֹּאכְלוּ, וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם".
האיחוד בעם ישראל, הוא התרופה לגזירה, שיצאה מהפירוד (שלא שמעו לגדול הדור), וכנגד המשתה והסעודה המקולקלת, שנהנו ממנה, אצל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
לכן, מידה כנגד מידה - נאלצו כעת היהודים לצום שלושה ימים, לתקן את כל קלקוליהם.
"מגילת אֶסְתֵּר" - גם גילוי וגם הסתר.
"עוֹלָם" מלשון "העְלֵם והסתר", כי הקב"ה מסתתר בו, וכך גם במגילה שמו של הקב"ה מסתתר, ומופיע רק ברמיזות - בכל מקום במגילה שנכתב "הַמֶּלֶךְ" בלבד, ללא ציון שמו של "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" לאחריו, הכוונה ברמז היא לקב"ה, מלכו של העוֹלָם (וכן יש רמיזה בראשי התיבות של שמו "י-ה-ו-ה", לפי סדר המילים בפסוק - "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם").
הקב"ה מנהל את המציאות בהסתר, בתוך המהלך הטבעי, ושולח אל האדם רמזים וסימנים בחייו, כדי שיבין את רצונו. לעתים כאשר חש האדם איום או צער בחייו, זו בעצם סוג של קריאה מן השמים לעוררו לתשובה, לרפאותו בזמן מקלקוליו, כדי שיתקן את עצמו, ישיב עצמו אל דרכו של הקב"ה, וינצל ממידת הדין.
מסביר מָרְדֳּכַי לאֶסְתֵּר את סוד ההשגחה האלוקית: "וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת"
לפני כול גזירה, העתידה לבוא על ישראל, מכין הקב"ה מראש גם את "התרופה" למקרה וישראל יעשו תשובה.
ולכן "שתל" הקב"ה את אֶסְתֵּר, להיות המלכה בבית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יהודי שושן קלקלו, ונהנו ממשתה היין הפסול, ועל כך נגזרה עליהם המיתה, אולם למקרה שיעשו היהודים תשובה על קלקולם, הכין הקב"ה מראש גם את "התרופה", בדמותה של אֶסְתֵּר המלכה - שהיא הייתה "עֵץ הַחַיִּים" ליהודי שושן, מוכנה שם בארמון לרגע הצלתם.
לכאורה נראה, כי בדרך הטבע הצליחה אֶסְתֵּר במשימתה, יצרה בחכמתה סכסוך בין הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לבין הָמָן, הביאה את בעלה, הַמֶּלֶךְ, לכך שיצווה לתלות את הָמָן, וכן שיאשר להוציא צווים חדשים, כדי לבטל את גזרת ההשמדה מעל ישראל.
"בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ"
לא רק שנתו של הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נדדה, אלא גם מלכו של עולם, הקב"ה, נדדה כביכול שנתו, שרצה לראות האם יעשו עם ישראל תשובה, יבינו שהגזרה דורשת מהם תיקון ותשובה, ובזכות זו יוכל להצילם.
שינה היא מצב של הסתר פנים, ואילו נדודי השינה הם הרמז, שכאשר מתעוררים ישראל בתשובה מלמטה, אז מתעורר גם מידת הרחמים, אצל מלכו של עולם, להושיעם מלמעלה.
"כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם" (מלאכי פרק ג)
עם ישראל נמשל לכבשה המצויה בין 70 זאבים, וכל עצם קיומה באופן זה הוא נס יום יומי. אולם, כאשר הכבשה בוטחת בדיפלומטיה ובקשרים שלה עם הזאבים, אזי מסיר ממנה הקב"ה ׁ(הרועהׂ) את השגחתו, ונותן לה לנסות ולהסתדר עם הזאבים בכוחות עצמה - עד שמגיעה הכבשה אל פתח פיהם, ואז נזכרת לצעוק אל הרועה שיושיע.
הקב"ה לא שינה את מהותו מימי בריאת העולם, ובוודאי שלא מימי זמן מגילת אֶסְתֵּר. הקב"ה עדיין רוצה שכול אחד ואחת מישראל יתקנו את מעשיהם, וישובו אליו ואל מצוותיו, על כן לעתים הוא מסתיר פניו מהאדם, במטרה לעוררו.
כאשר באות צרות וייסורים על האדם, עליו לדעת כי הקב"ה הכין עבורו גם מסלול חיים אחר, קל ונוח יותר. במידה ויתחרט על קלקוליו, ויתעורר לתשובה בזמן, תישלף עבורו "תוכנית המגירה", ולכאורה בדרך "הטבע" יסתיימו ייסוריו, וצרותיו תהפוכנה לישועות.
"וַיִּתְלוּ, אֶת הָמָן, עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה"
משיא הגדולה בממלכה, הגיע המן אל עץ התלייה בפחות מ 24 שעות - כך ברגע אחד התהפכה המציאות ליהודים לטובה.
כאשר ישראל צמו ועשו תשובה, מיד נשלפה גם התרופה לגזירה, והמצב התהפך ללא הכר – "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" – מכאן למדים מהו כוחם של הצום, התשובה והתפילה.
אדם יכול לחשוב בטעות, כי בכוחו הוא מנהל את חייו, אבל האמת שיש ללמוד ממעשה מגילת אֶסְתֵּר, שהכול בידי שמיים, חוץ מיראת שמים. זו הבחירה שניתנה לאדם, להכיר בקב"ה, כי הוא זה המנהל את הבריאה מתוך ההסתר, וכי לאדם רק ניתנה היכולת לשנות את מעשיו, ובהתאם לבחירותיו בעולם הזה, תשתנה עבורו גם מציאות חייו.
רבים יכולים לתת עדות אישית, איך ברגע אחד, בו בחרו לתקן בתשובה מעומק הלב, כול הצער והייסורים נעלמו, ולכאורה בדרך "הטבע" הופיעו הישועות בחייהם.
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם, אל יתייאש מן הרחמים" (מסכת ברכות, י).
"וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים"
כול אחד מישראל יכול לזכות במשלוח המנות המיוחד הזה, שהוכן עבורו בשמים, כול שעליו לעשות הוא - להכיר בהשגחתו העליונה של הקב"ה על חייו, לדבוק בו, ולשוב מקלקוליו.
שנזכה כולנו בפורים הזה לתקן את מעשינו, לשמוח ולשמח איש את רעהו, ואישה את רעותה, וגם לתת צדקות ברוחב לב – ובזכות זו, יבוא משיח צדקנו בקרוב, ונגאל כולנו - במהרה בימינו ממש.
