במרחב הציבורי של ישראל 2026, המצלמה הפסיקה להיות עדה אובייקטיבית והפכה לכלי נשק פוליטי חד-צדדי, קטלני ומתוחכם. אנו עדים לשימוש שיטתי וקר בטקטיקת "הפרובוקציה המתועדת": מופע מתוכנן היטב שבו פעילי ימין קיצוני יוזמים מגע פיזי, חודרים למרחב הפרטי של אזרחים או פולשים לשטחי מרעה ומתחמי קהילות פלסטיניות, תוך שהם מפעילים "פסקול משפטי" מהונדס מול העדשה: "בלי ידיים", "אל תגע בי", "אל תדחוף".

המילים הללו אינן מתארות מציאות – הן בוראות אותה מחדש בתוך חלל הזיכרון הדיגיטלי. המטרה היא לייצר קטע וידאו ערוך ומגמתי (Micro-content), שבו הפרובוקטור נחזה כקורבן מותקף וחסר ישע, בעוד שתגובת ההגנה הטבעית והלגיטימית של המותקף נצבעת כתוקפנות פלילית המצדיקה מעצר מיידי.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

בתודעה הקולקטיבית שלנו, דיקטטורה עולה תמיד באלימות: הפיכה צבאית, טנקים ברחובות או השתלטות חמושה על בנייני הממשל. אלא שההיסטוריה המודרנית מלמדת אותנו שעלינו לחפש במקומות אחרים, סמויים מן העין אך הרסניים בהרבה.

בעשורים האחרונים הציגו תיאורטיקנים כמו פרופ' קים ליין שפלי (Kim Lane Scheppele) תזה חדשנית ומדאיגה: "רודנות בחסות החוק" (Autocratic Legalism). זוהי שיטה מתוחכמת שבה מנהיגים פופוליסטים, שנבחרו בהליך דמוקרטי למהדרין, מרוקנים את הדמוקרטיה מתוכנה לא באמצעות שבירת החוק, אלא באמצעות שימוש ציני בכלים שהם חוקיים ולגיטימיים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

הצעת חוק הממתינה עדיין בכנסת מבטיחה להכניס יותר חרדים להשכלה גבוהה. יוזמיה מציגים אותה כפריצת דרך לשוויון הזדמנויות. אך הנוסח המתגבש לקראת הקריאות האחרונות עושה דבר רחב בהרבה מפתיחת דלת: הוא משנה את טיבו של המרחב שמאחוריה.

הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במאי האחרון ומעוצבת כעת בוועדת החינוך לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בינואר הגישה יוזמת ההצעה נוסח שהיה מרחיב את ההפרדה המגדרית מעבר לכיתות הלימוד ובכלל זאת לקפיטריות, לספריות ולמעבדות.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.