שנת 2025 הסתיימה במעשים ובקולות כה צורמים של ממשלת החוליגנים, שהדבר הנכון להיעשות בראשית 2026 הוא לשים קץ לממשלה המורדת והמחריבה של מדינת ישראל, ולהכריז על בחירות עכשיו.
ועד אז:
ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.
פרויקט מנהטן, שהוליד את פצצת האטום, היה אולי האתגר המדעי והלוגיסטי הגדול בהיסטוריה האנושית, והוא משמש עד היום כמודל הקלאסי לפתרון בעיות הנדסיות רחבות-היקף.
הפרויקט דרש ריכוז חסר תקדים של משאבים ומוחות מזהירים, אך הוא פעל בתוך מערכת סגורה המצייתת לחוקי פיזיקה קבועים מראש. חומר בקיע אינו מפתח אסטרטגיית-נגד, ומשוואות מתמטיות אינן משנות את טבען כדי להתחמק מפיצוח. לכן, מנקודת מבט מערכתית נחשבת משימה מסוג זה כבעיה "מסובכת" (Complicated). הבחנה זו מעוגנת בתורת המערכות ובמודל קינבין (Cynefin), מסגרת תפיסתית שפותחה בשנת 1999 על ידי דייב סנודן כדי לסייע לארגונים, סוכנויות מודיעין וממסדים ביטחוניים לנווט בתנאי אי-ודאות.
השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.
על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.
מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
"האם חלילה, יתברר שזו אכן הייתה שירת הברבור, והמוסד המפואר ילך בדרכה של המשטרה העלובה – כאשר למרבה הפלצות, אנו כבר רואים סימני קריסה גם של שב"כ? "
פנחס, לא שב"כ או מוסד או משטרה. זו שירת הברבור של כל המדינה.
ביום שני בבוקר בחר פרשן חדשות 12 עמית סגל למצות את הפרשנות שלו על הבחירות בהונגריה בציוץ ארוך למדי בחשבון ה-X שלו בשפה האנגלית, הפונה לקהל בינלאומי. בתרגום חופשי, סגל כתב:
האירוניה: מה שנתן לוויקטור אורבן כוח סוחף הוא עכשיו גם מה שריסק אותו – אותה שיטת בחירות אזורית שהוא עצמו תכנן.
אור רפל-קרויזר הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת תל אביב ומכהן כמדען הראשי של המרכז האינטרדיסצילפינרי לחקר הנתונים באוניברסיטה העברית
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכים עם גולדסטאר עם תגובתו המלומדת והמחכימה. רק אוסיף ששמואל סלבין (שמוליק קוראים לו חבריו, אני ממש אינני מחבריו) שהוא היום איש עסקים בכיר הוא ליכודניק מזה יותר מארבעים שנה. הוא היה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה יצחק שמיר ומנכ"ל משרד הרווחה ובפועל השר, כאשר שמיר כיהן במקביל לכהונתו לראש הממשלה גם כשר הרווחה. בימי ממשלתו הראשונה של ביבים שקרניהו בסוף שנות התשעים הוא שימש במשך כשנה כמנכ"ל משרד האוצר תחת השר הליכודניק (דאז) דן מרידור. זה קרה עוד הרבה טרם התגבש ארגון המחבלים של הדיקטטור, הצורר, הבוגד ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו. אבל בעוד דן מרידור התפכח מאז והפך לאוייב מר ובצדק שאין למעלה ממנו של הביביזם הממאיר, שמואל סלבין לפחות על פי מאמריו בוויינט לא שינה את דעתו. זכותו.
אבל ענת, אנחנו מיעוט פה. זה מה שה'נתינים' פה רוצים וזה מה שהם מקבלים. אין לנו אלא להלין רק על עצמנו, על כל הלקונות שהשארנו בקריצת עין כי לא האמנו שיבוא יום וגדול הנוכלים ומחרבי המדינה ימשול פה, ועל שלא ידענו להפוך את שכנינו הערבים תושבי ישראל לשותפים מלאים על אמת בדמוקרטיה שלנו.
הציניות לא הומצאה על ידי הנהנתניהו. היא רק שוכללה לכדי אומנות כי הוא יותר חכם וחסר מעצורים. זה הכל. נוכל.
והדמוקרטיה הליברלית שלנו? אפשר להיפרד ממנה יפה לשלום. לא תחזור יותר למשול פה.
לטפילים החרדים אין לנו מה לבוא בטענות. ככה זה טפיל. מתעלק על הקורבן עד ששניהם מתים. זו דרכו של עולם.
והמשיחיים, אלה עם הפיאות עד הכתפיים, הכיפות עד האוזניים והציציות מתנפנפות עד הברכיים, מה מהם יש לצפות? את לא רואה שמאחורי המבט המטומטם אין כלום? חלל משיחי ריק.
והבבונים, הבבונים, רק לתקוע אצבע בעין של הסמולנים הם רוצים. לא מעניין אותם כלום. העיקר שנהיה כמו השכנים הערבים שלנו. רק שלא נהיה משכילים (פרופסור זו הרי מילת גנאי אצלם) ומוסריים. ושלא נהיה נדיבים חס וחלילה. נמות ולא נצביע נגד הליכוד. כאילו זו קבוצת כדורגל. כאילו לא מדובר בעתיד שלנו ושל הילדים שלנו.
והנה שמוליק סלאבין. הוא לא מדבר מפוזיציה כמו השמאל. הוא בודק רק מספרים. והוא טוען (היום ב ynet) שמה פתאום, הכל טוב. העלייה מתגברת, האקדמאים לא עוזבים, ומי שכן זה רק ספק-עולים-ספק-יהודים שבאו מאוקראינה. בהצלחה לך שמוליק עם המספרים. לא יודע מי החברים שלך אבל שלי עוזבים. רק לידיעה.