לאחרונה ראינו ושמענו עד כמה נבחרי הציבור שאמורים לייצג את הציבור שבחר בהם יכולים להיות אטומים וחסרי רגישות אלמנטרית. במשך 31 שנים בהן הייתי כתב פרלמנטרי ונכחתי באלפי דיונים בוועדות הכנסת ובמליאה, אינני זוכר אטימות וזלזול בממדים כאלה של ח"כים כלפי אורחים שהגיעו לכנסת.

מה גם שעכשיו לא מדובר באזרחים רגילים שמבקרים בכנסת, אלא בבני משפחותיהם של חטופים שנמקים כבר יותר מ-13 חודשים במנהרות בעזה. הם מגיעים לדיוני הוועדות בכנסת שעוסקות בנושא החטופים כדי להשמיע את זעקתם ולבטא את תסכולם על כך שאין תזוזה במו"מ עם חמאס, ומשום שכל יום שעובר רק מחמיר את מצבם הבריאותי.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

השאלה הזו מנקרת כעת בליבו של כל חייל בסדיר או איש/ת מילואים. אב לילדים, סטודנט רווק או אמא מילואימניקית.
לסרב או למות?

להתגייס שוב למלחמה שמטרותיה פוליטיות לחלוטין? למלחמה שהכריז עליה ראש ממשלה הנאשם בפלילים בשוחד, מרמה והפרת אמונים? ראש ממשלה שתחת אחריותו התרחש מחדל 7 באוקטובר, אך הוא לא לקח עליו אחריות עדיין, מסרב לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל, ולא התפטר בעקבות אחריותו למלחמה הקודמת.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

מהטבח בשבעה באוקטובר 2023 למרד הערבי הגדול בשנים 1939-1936 נמתח קו משותף: כמו היום, הימים אז תוארו כ"ימי פוגרום" ו"ימי שואה" – אירועים המשקפים את האינטנסיביות העצומה, האכזרית, הנוראה והכאובה של המערכה בינינו לבין הפלסטינים. זו מערכה שמולידה והולידה תגובות רגשיות ופוליטיות עמוקות ועזות, שעלו לאין שיעור על כל מה שהיה ידוע עד אז במאבק בין יהודים וערבים.

דוקטור רחל הרט כתבה ספר על המרד הערבי הגדול כפי שהוא משתקף בעיקר בתל אביב-יפו – בקרב העיתונות העברית לכול גווניה. היא ביכרה לכנות את ימי המאורעות "האינתיפאדה של טרום המדינה 1939-1936" (הוצאת רסלינג). וזאת כדי להדגיש את העובדה שהשלכותיהם מתגלגלות עד עצם היום הזה, וכי הם מהווים נדבך בשרשרת האירועים המחרידים שהתחוללו לאחרונה.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.