כבר היינו בסרט הזה. פעולות עוינות נגד יהודים התרחשו בארצנו לאורך 150 השנים האחרונות, מהעלייה הראשונה ועד ימינו אנו. מטרתן הייתה תמיד אחת: למנוע מהעם היהודי לחיות בארצו באופן חופשי ובטוח. נדמה שנגזר עלינו לחיות על החרב, בלי להגיע לנחלה ולמנוחה.

לא ארבעים שנה, אפילו רק ארבע שנים של שקט כבר הפכו לחלום נדיר. בכל אירוע, בכל תקיפה, ספגנו פגיעות כואבות, שילמנו בחיי רבים כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן בבטחה. אבות הקריבו את ביטחונם האישי ואף מסרו את נפשם למען כך.

ורד אטרי היא יועצת ארגונית ומרצה, מחברת הספר "הוא לא הביט לאחור" (קינמון) המגולל את סיפור סבה, שהקריב את חייו למען יישוב המדינה. https://vered-atari.co.il/.

דוב ורחל היו ממייסדי קיבוץ יד-חנה.

בנם היה בגרעין הנח"ל שלי וגם היה חבר שלי. אחרי שהשתחרר מהצבא הוא עזב את הקיבוץ ולא שב אליו, ואילו אני נעשיתי לחבר הקיבוץ מן המניין. על כן ראו בי הוריו בן חליפי מאומץ. עליי יכלו להוציא את געגועיהם החבויים אל בנם.