המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) העלה לאחרונה לאתרו הרשמי, את הסרט שליווה את הכנס שאירגן ב-6 בספטמבר 2023, לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים.
הסרט, העשוי מצוין – כמו האירוע כולו – ונמשך כ-47 דקות, מביא את סיפור המלחמה ההיא מנקודות הראות של אנשי מודיעין שחוו אותה אז.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
לאחרונה הכנסת הכירה בחשיבות של דמוקרטיה מקומית בישראל, והעבירה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית של יו"ר ועדת הפנים יעקב אשר, בתמיכת שר הפנים משה ארבל, שמתגמלת חברי מועצה על השתתפותם בישיבות ומעניק להם החזרי הוצאות. אכן מדובר בדברים בסיסיים לגמרי, שמרבית האנשים מצפים לקבל בתמורה לעבודתם, אך עד היום חברי מועצה היו מתנדבים לחלוטין.
יש לכך משמעויות דמוקרטיות אדירות, החל מכך שמגוון רחב יותר של אנשים מהקשת החברתית והסוציו-אקונומית יוכלו להרשות לעצמם לרוץ בבחירות המקומיות – הרי התנדבות היא פריווילגיה במידה רבה – וכלה בחיזוק האיזונים והבלמים ברשות.
הילה אביב ירושלמי היא חוקרת בארגון "תנועה מקומית", הפועל לחיזוק המעורבות המקומית בשלטון המקומי.
בישראל חיות כ-19,500 נשים פליטות. חלקן חיות כאן כבר 20 שנים, חלקן נולדו פה. הן חוסות כאן תחת הגנה קבוצתית, כלומר מדינת ישראל מאפשרת את שהייתן כאן באופן חוקי, ומונעת את גירושן בשל סכנת החיים שנשקפת להן במדינות מוצאן.
ועדיין – אותן פליטות חיות כשהן כמעט חסרות זכויות לחלוטין, עירומות מכל מעטפת בסיסית של הגנה וביטחון סוציאליים, חוות על בשרן יומיום מדיניות מתעמרת ומפלה מצד הרשויות.
הדר אביאל היא רכזת מדיניות ציבורית בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, ומחברת דוח המצב על נשים פליטות בישראל שפורסם לאחרונה.
הוא באמצע שנות השבעים לחייו, יליד הארץ, בעברו קריירה עסקית מפוארת ופורצת דרך. איש עתיר מעשים וזכויות. מתנדב פעיל, איש משפחה נהדר, סבא מצטיין והוא חבר טוב שלי.
כול מוצאי שבת, מאז שהחלה המהפכה המשפטית, הוא לוקח את דגל המדינה הגדול, שבמשך כול ימות השבוע מתנוסס בגאון במרפסת ביתו, לובש את החולצה של ההפגנה ויוצא יחד עם רעייתו להפגין בכיכר החטופים/קפלן.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
לא מִחזור ולא נעליים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם











































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הדיבורים האלה לא קילשאות ! הם נכונים ומצויינים כאשר מיישמים אותם. ולא דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. כולם עמדו והזהירו את כל מה שקרה ב-7/10 והם פשוט עשו העתק_הדבק מנהומים של האחרונים בתפקידם ! הלכה למעשה לא זמעו לזוטריות התצפיתניות וגרוע מיזה הם איימו עליהם בל יחזרו על דיברה ההזהרה שלהם מפני הנעשה מעבר לגדר. כן החונטה לא אוהבת שמעירים לה . אחד כזה כמו וינטר רואה הדלת החוצה . כמו בריק שעשו מימנה אדם לא שפוי. ובסוף צדק ב-1000% .
הכל חרטה .
העיקר ביבי אשם ,מה זה משנה ???? כמובן שאני כותב זאת בציניות. אף רוה"מ ולא חשוב איזה ומי שאמור להסתמך על אנשי מקצוע אבל מה עושים כשאנשי המקצוע מזייפים פעם אחר פעם בגלל חוסר התאמה ???….
אנשי המקצוע שאמורים לייעץ לראש הממשלה הם לא אנשי מקצוע.
הם פוליטיקאים פשוטים שמחפשים את השררה והכיסא .
לא ממלאים את תפקידם כראוי וכנדרש.
והם לא נותנים את הדין אחר כך על טעותם.כמו השופטים.
זה מה שקורה לדוגמא כשנותנים לאיש לוגיסטיקה וממנים אותו לראש אמ"ן.
גם ב-73 היה חייל שהתריעה כמו הנג"דת שהתריעה ב:- 7.10.
נו???
מה עושים?????
כלום.
ממשיכים הלאה.
ובינתיים בתי הקברות הצבאיים והאזרחיים מתמלאים בקורבנות חפים מפשע שמתו בטרם את.
הפשלה הבאה כבר בפתח,
הכתובת על הקיר .
אזרחים יקרים אל תופתעו.
חסרים ראשי מל"ל וקצינים בכירים שאינם חוששים להגיד לשר ביטחון ולראש ממשלה את דעתם, בלי לחשוש לכיסאותיהם. מזכיר את האמרה: אל תהייה ייס-מן, כשהבוס אומר לא, אמור לא (תרגום, אולי לא מוצלח כל כך, מאנגלית)
ללא ספק האירוע של ה-7 לאוקטובר מוכיח, פעם נוספת, שמשהו לא תקין ביכולת לנבא אירועים אסטרטגיים כאשר ננעלים בקונספציות. התחושה שאירועים מסוג זה יחזרו על עצמם. תפקיד המודיעין, בין השאר, לשאול את עצמו כל יום במה אנחנו טועים בהערכה. הגיע הזמן שנהיה צנועים יותר ולא לצאת בהצהרות שחצניות, בעיקר מצד ראשי המודיעין, הצבא, פוליטיקאים וראשי המדינה. אנחנו זקוקים לאנשים שילכו עם האמת שלהם עד הסוף ושלא יפחדו מהמכונה המשומנת שלא נותנת לדעות חריגות להתבטא.
שוב הוכח כי הגורם החזק ביותר מולו מתמודדים צה"ל וארגוני המודיעין הוא "הדממת החגים"
השילוב של גישור טקטי בין יום הכיפורים לחופשת סוכות, ומבצע חבר – נופש בבתי מלון באילת, משתיק את כל ההתרעות והדיונים, ומקדם מודעות עדר של "נטפל בזה אחרי החגים"
כך היה כנראה ב-1973 וכך היה בוודאות ב-2023
הבעיה היא בדימיון האנושי. קל להסתכל על המציאות ולהתעלם ממנה. אנו רואים את זה כל יום בערוץ 14. הם מסתכלים על המציאות ומציירים תמונה שאיננה קיימת אלא בראשם של המציגים. הם מדמיינים את המציאות כפי שהם מצפים שהיא תהיה לא כפי שהיא באמת.
אותו הדבר היה ברצועה. המפקדים דימיינו את המציאות כפי שרצו לראות אותה ולא כפי שהיא היתה באמת.
איך זה קורה? זה קורה בגלל החולשה האנושית שכהנמן קיבל עליה פרס נובל. שרוב הפעמים בני האדם מקבלים החלטות שגויות על סמך דימיונות ושיגיונות ולא על סמך המציאות. אם אתה לא מאמין שמישהו יבוא לתקוף אותך, גם אם הוא מתכונן לכך שנים, אתה תמיד תהיה מופתע כשתחטוף את האגרוף.
המדהים בהשוואה בין אוק' 1973 לאוק' 2023, שבעוד באוק' 1973 היו כאלה שחלקו על הערכת אמ"ן והשמיעו זאת בקול רם, למרות שדעתם נדחתה, כמו סימן טוב, כמו לונץ ר' מספ"ן ים כמו שלמה ענבר ואפילו יואל בן פורת ועוד כמה (לא הרבה), הרי שבאוק' 2023 לא נמצא "צדיק אחד" שיערער על הקונספציה שהוכרתבה מלמעלה ושכולם, נענעו ראשם בהסכמה… למעט נגדת ו' ומפקדה, אבל הם לא העלו את צעקתם השמימה וחבל!!!