למרות שכל הצדדים מתכחשים לכך, הסכסוך שלנו עם הפלסטינים נושא את אותם מוטיבים לא מבוטלים של מלחמת דת. אם תוציאו את הדת מהתמונה – את האלמנטים המשיחיסטיים של הארץ המובטחת מצדנו, ואת האלמנטים הג'יהדיסטים של דאר-אל-חרב אצל הפלסטינים – הרי שעוצמת הסכסוך ועוצמת השנאה ירדו פלאים. אותו אלוהים שולט בשני הנרטיבים, ואותו האלוהים מצווה עלינו להרוג האחד את השני.
אז איך זה שההמצאה החברתית הזו, שקידמה כל-כך את האנושות בעבר, מצליחה לשלוט בנו כיום, ולייצר לנו כל-כך הרבה שנאה וסבל?
ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.
גיוס הון הוא שלב קריטי במסע של כל סטארט-אפ. אך מעבר להעברת הכספים לחשבון החברה, משקיעים הם שותפים אסטרטגיים שיכולים להשפיע על הצמיחה, הכיוון וההצלחה.
מערכת יחסים טובה עם משקיעים אינה מסתיימת לאחר קבלת ההשקעה הראשונית. היא דורשת ניהול נכון, שקיפות ושיתוף פעולה מתמשך. להלן עקרונות מפתח לבניית מערכת יחסים מוצלחת עם משקיעים.
עדינה קראוס היא מנכ"לית Innosource ventures. יזמת ישראלית המובילה חברה המסייעת לסטרט-אפים להתרחב לשווקים בינלאומיים. בעלת ניסיון עשיר בפיתוח עסקי ובבניית אסטרטגיות צמיחה גלובליות.
מדינת ישראל הייתה נתונה מתחילתה לאיומים עליה מאחרים. היו הרבה כאלה והיא התמודדה איתם בהצלחה. בגיל 75 נפתח עליה סוג האיום העיקרי האחר על מדינות: זה שמגיע מבפנים.
מההיסטוריה האנושית אנחנו יודעים שסוג איום פנימי זה יכול להיות הרסני עבור מדינות לא פחות מזה שבא מהחוץ. העובדה שזה קרה פה הייתה בכל זאת הפתעה, כי איכשהו האמנו ש"אצלנו זה לא יכול לקרות".
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החברה הישראלית לא הוכיחה שום דבר ממה שאתה כותב בפיסקה האחרונה. הניצחונות של החברה הליברלית דמוקרטית הם זמניים. ההפסדים הם ניצחיים. הדמוגרפיה, יחד עם הפרצות המופקרות שהשאירו האבות המייסדים של המדינה, ניצחה.
לא סתם תפס המושג "גזלייטינג" אחיזה חזקה כל כך בישראל בשנתיים האחרונות. המושג הזה מתאים במיוחד לתקופה שבה לכל עובדה יש גם עובדה אלטרנטיבית, וחוסר עקביות אינו נתפס כפגם. אבל הרבה לפני שהכרנו את המושג הזה, הוא היה חלק מהפרקטיקה שבה השתמשו הציונות וישראל כלפי התושבים הערבים של הארץ והקשר שלהם אליה.
דוגמה אקטואלית למציאות הזו התרחשה השבוע, כאשר שר הכלכלה ניר ברקת הגיע לדיון בפרלמנט של האיחוד האירופי בבריסל. במהלך דבריו, חזר ברקת על טענה נפוצה של פוליטיקאים ישראלים: "בכל מקום שבו תניח את חפירה ביהודה ושומרון, תמצא שורשים יהודיים בני 3,000 שנה", אך האמת היא שאיפה שקבורים הממצאים, שם בדיוק קבור גם הכלב.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההתעלמות מן ההיסטוריה של המאה השנים האחרונות גורמת להם לצדד עם הנרטיב הפלסטיני שהיהודים הם קולוניאליסטים בארצם ובמולדתם. הישוב היהודי הסכים לתכנית החלוקה אבל ערביי ארץ ישראל שהיו מתעקשים להיקרא פלסטינים סירבו לכל פשרה והם נושאים בתוצאות סירובם. המאבק הפלסטיני מאז קום המדינה הוא מאבק שאין בו שום התחשבות במוסר האנושי, אלא הוא רצח לשם רצח. דרך המאבק הפלסטיני היא לא אנושית והוא משתמש רק באמצעים פסולים כמו פיצוץ אוטובוסים מלאי אדם, חטיפות, פיצוץ מסעדות הומות אדם, חטיפת מטוסים, השתלטות על בתי ספר, ירי על מכוניות, דריסות ועוד אמצעים שבהם אין התחשבות בחפים מפשע, בילדים, נשים, זקנים, חולים מבחינתם דין כולם למות בייסורים ולכן אין אפשרות יותר לראות בהם בני שיח או לתת להם מקום.
כציוני אני מתבייש בחלק מההיסטוריה הציונית והישראלית. הציונות צדקה בהבנת הסכנות האורבות ליהודים בעידן הלאומנות והגזענות, וצדקה בעמדה של יצירת 'מדינת היהודים' כשם ספרו של הרצל. מאחר והתחילה לפעול בעידן הקולוניאליסטי היא התבססה על תמיכת מעצמות וראתה בבני המקום ילידים נחותים. כדי לבסס את התעצמות הישוב חיפשה לקנות אדמות ("גאולת הקרקע" , מושג משיחי שקרי: אי אפשר לגאול קרקע!) ו"לכבוש את האדמה" תוך התעלמות מהאריסים שאדמתם נלקחה מהם.
לגבי הפלסטינים צודק זה שהגיב שלא היה 'עם פלסטיני' אלא 'רק' תושבים ערבים שחיו כאן מאות רבות של שנים. המושג של לאום פלסטיני נוצר כתגובה למה שתושבי הארץ ראו כתוקפנות ציונית שנעזרת בכובש קולוניאליסטי (הצהרת בלפור). לאומיות, גם באזורים מפותחים יותר, נוצרה רק במאות 18-19 והוכחה לכך יש ביצירתה של תודעה לאומית יהודית ויצירת זרם טריטויראליסטי וזרם לאומי תרבותי.
זו ארצו של העם היהודי.
שום עם אחר לא ראה בארץ ישראל מולדת.
אבל מ-1964 מספרים לנו על פלשתינאים, פלשתים שנעלמו למשך 2700 והופיעו פתאום ללא כח רידום ההיסטוריה, כמובן אחרי שהיהודים הפריחו את השממה…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם




















































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההומניזם נחלש כי הוא איבד את הזעם כלפי הדת. ההומניזם התפתח באירופה תוך כדי מיאוס וזעם נגד הכנסיה, ואחד מהרעיונות המרכזיים היה הרחקת הדת מהשלטון וגידורה בתוך המרחב הפרטי.
כיום ההומניזם חסר את האנטגוניזם כלפי הדת ומתייחס אליה כעוד רעיון פילוסופי נייטרלי שיש לו זכות קיום. ההומניזם צריך להחזיר את הגישה הלוחמנית כלפי הדת.
למיטב ידיעתי, ברוב השפות יש (לפחות) שלושה גופי פנייה עיקריים והם: גוף ראשון (I), גוף שני (you), גוף שלישי (her, him, it). גוף ראשון הינו הפנייה עצמית לחווייה אישית, שאינה ניתנת להעברה שלמה לגופים שני ושלישי. הגוף הראשון הינו המרחב הפרטי של חוויית היותי. הפנייה לגוף שני הינה החרגה ממרחב פרטי למרחב ציבורי, המאפשרת לחוויית היותי להיווכח בקיום זולתי. קיום זולתי ניתן להיתפס רק דרך הפירוש החושי/ריגשי/שכלי שלי, ולכן (למעט מצבי קיצון של התקף, קפא או ברח) לעולם איני יודע בוודאות אם זולתי תורם ל- או מסכן את היותי. אם היותי מאפשר הדמיית זולתי במרחב הפרטי, יש אפשרות שיידמה כי יכולת זו טמונה גם בזולתי. על בסיס אמונה זו מתקיים מרחב חקירה המאפשר פיתוח יחסי win-win ביננו, שהסכמיו מצריכים הרחבה לגוף שלישי, הנחשב לאובייקטיבי ביחס לי ולזולתי. כל מה שתואר עד כה הינו המצב הרצוי, אך לצער כולנו חוויית ההתרחקות מגוף ראשון, יכולה להתפרש בהרבה אופנים, אשר אינם מבשילים לכדי פיתוח יחסי win-win. לעניות דעתי, יש באפשרותו של גוף ראשון להפתח לגוף אפס, כבסיס הטבעי להרמוניה מורכבת בין גוף ראשון, שני ושלישי.
תרשה לי להציע אופציה אחרת: גנטיקה. פגם גנטי הוא שגורם לנו להאמין באלוהים. (ניתן לעורר את התחושה הזו בעזרת שימוש בנזעי חשמל למשל, והוא יכול להופיע גם באופן מוגזם וטבעי כמו ז'אן דארק). הפגם הגנטי הזה נוטה להתרבות. וכל כך למה? כל הדתיים כולם נוטים להתרבות בצורה מוגזמת, ועדיין לא שמעתי על מסע צלב חילוני שבו בחרב מכריחים אנשים להתחלן. להיפך: ממסעי הצלב והמיסיונריות ודרך מהאיסלום בכח בתקופות השונות.