ביום שישי בצהריים נשמעו צעקות שמחה מכיוון בתים רבים במדינה. ישראל ישראלי ישב עם העיתון, קרא את הטור הפותח בידיעות, עמית סגל אלא מי, ולא ידע את נפשו מרוב שמחה. רחל, את שומעת? צעק אליה ישראל מהסלון, את לא מאמינה! מסתבר שאפשר להסתדר בלי ארצות הברית, זו לא בעיה, ישראל תצטרך פשוט לייצר את המטוסים ואת הנשק שלה בעצמה. כן כן, מה את מופתעת, קראתי עכשיו בעיתון, עמית סגל אמר.

תקראו שוב את הסיפור הלא מופרך הזה ואחר כך סורו לקטע מטורו של עמית סגל. הח"מ מחרים את ידיעות אחרונות מאז צירופו של סגל לעיתון, אבל הפעם יצא לי במקרה לקרוא את הטור.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.

בג"ץ עומד לדון השבוע בעתירות נגד מזימות הממשלה. בקרב מתנגדיה, מדובר בלא פחות מאשר הכרעה על הדמוקרטיה. אבל זה לא בדיוק כך. יותר נכון לראות את זה – ואת המאבק במדינה כולו – כהכרעה על החופש.

זה קצת מתעתע, כי יש הנחות כל-כך מושרשות שאנחנו בקושי שמים לב שהן הנחות. כך המצב עם האמונה הרווחת שחירות ודמוקרטיה הם מושגים בערך זהים, ושיש סתירה בין דיכוי לדמוקרטיה. ההנחה שגויה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה\"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו\"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

ושוב התקשורת נפלה שדודה לרגלי הטריק הכי משומש בארסנל של בנימין נתניהו ובלעה בזעזוע מתוזמר את חרדת הנאצים, אצל מארגני המחאה (מה זה? אותי לא מארגנים, אני באה לבד) הולכת ונלחצת הכרעה: מוטב להתנצל ולא לפגוע במחאה, יש לה נפש של ברבור, היא מנומסת ונוטה לרצות.

הרשו לי לגחך, זו מחאת ברזל שלא רואה בעיניים, מאות אלפים מפגינים ברחובות לאורך תשעה חודשים ועוד ידה נטויה, ובכל זאת, כל אמירה נוקבת מערערת אותה. המחאה היא אישה מוכה שהחליטה לעזוב גבר מתעלל אבל כל הזמן מתנצלת.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת