ניסינו לצאת מההפגנה ברחוב קפלן ב"יום השיבוש" ביום רביעי שעבר. זו הייתה משמרת של קשישים.  בשתיים אנחנו אוכלים ואחר כך נחים בין שתיים לארבע ואחה"צ אני סורגת גרביים עד שנותנים חדשות, אבל המשטרה סגרה את המפגינים במתחם מגודר כדי להקל על השוטר מאיר לצלוף במפגינים רימוני הלם. וחבל שהתאמץ ככה, מספיק שהיה עושה לנו "בוווו" והיינו נמלטים על צי קלנועיות שהקרן החדשה קנתה לנו.

ניסינו לצאת מההפגנה בקפלן ב"יום השיבוש". זו הייתה משמרת קשישים. המשטרה סגרה אותנו במתחם מגודר כדי להקל על השוטר מאיר לצלוף בנו רימוני הלם. היה עושה "בוווו" והיינו נמלטים על צי קלנועיות מהקרן החדשה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מאיר השוטר הוריד אוזן למפגין אבל זה קרה אחרי שהלכנו. חמקנו דרך קניון עזריאלי כי היה חשוב לנו להישאר עם כל האוזניים.

כשיצאנו לרחוב חלפנו על פני צעירים שלא התפעלו מהשלט שהחזקתי ואחד מהם קרא לי "אשכזייה שמאלנית", ולזכותי ייאמר שאני לא אשכנזייה. מאחורי צחק בן זוגי, הוא מאחינו בני תימן, בעידן נתניהו זה יתרון שאין לזלזל בו. הוא הבטיח להחביא אותי כשיבואו לעצור אותי על בגידה.

בהפגנות במוצ"ש האחרון השתמשה המשטרה במכתזית כדי להדוף את המפגינים. ראש ממשלת הצללים יאיר נתניהו, קרא לנו טרוריסטים והוא מבין בלוחמה נגד טרור, מגשי הסושי שזרמו למשרדו ביחידת דובר צה"ל עשו לו בלגן בבטן, אל תשאלו.

בחדשות אמרו שזו רק מכתזית, איזו הקלה, ולא הבואש המשטרתי שמתיז מים מסריחים, מי צריך בואש פרימיטיבי מתיז מים כשיש לנו מודל משופר ויעיל ממנו בהרבה, עם פוטנציאל להרעיל. לפחות את החברה הישראלית, לא דבר של מה בכך. חורבן זה כאן.

כבר יש לנו בואש יורק ומדבר, גאווה ישראלית. פעם נעצר למכביר והורשע בתמיכה בטרור ולמרות שלא שירת בצבא הוא מבין טרוריסטים. והנה באו ימים והבואש המשטרתי עומד בראש הגוף שפעם עצר אותו כשהיה פרחח גבעות שהפך דוכנים בשוק ועתה כפוף אליו ומאפשר לו ליישם את "המדיניות שלי".

גם לנו יש בואש, שפעם נעצר למכביר והורשע בתמיכה בטרור ולמרות שלא שירת בצבא הוא מבין טרוריסטים. והנה הוא עומד בראש הגוף שפעם עצר אותו כשהיה פרחח גבעות שהפך דוכנים בשוק ועתה כפוף אליו

הידעתם, אין יותר גוף ראשון רבים, "אנחנו" מת עם דוד בן גוריון. הטרמינולוגיה השתנתה כשבנימין נתניהו עלה לשלטון במאה שעברה (הזמן רץ כשמסתאבים) הבטיח לפרוש אחרי שתי קדנציות ומאז לא יודעים מה יש לו וגם המדינה לא משהו.

בשלטון נמצאת עכשיו חבורת אינדיבידואלים שלכל אחד מהם אגו של מעצמה, אכול ושתה היום כי מחר מי יודע אם תישאר פה מדינה. אל תתפלאו אם השר לביטחון לאומני ישקול להחליף את ההצדעה בקידה עמוקה, אין לדעת מה עוד מתכנן הפירומן-גביר שעמד לדין פלילי במדינה שהוא מסכסך עכשיו. הרי רדף פעם ראש ממשלה מכהן עד רכב השרד שלו, תלש ממנו את הסמל ואיים בכהניסטית מדוברת שיגיע גם לראש הממשלה, אם לא למעלה מזה.

ובכן, איתמר בן גביר הגיע גם הגיע למעלה ועוד בדלת הראשית שנתניהו, נרקומן שלטון, פתח לרווחה עבורו. ומאז המכתזית לביטחון פנים גורר אותו בשיער שאין לו לתהום יחד עם המדינה שהוא רואה בה ארנק.

והעם רואה את הקולות ותופס את הראש. לפחות חצי עם.

האפור היום אפור מאוד. מתגבר הצורך במפלגה חילונית. בעבר חילונים נקראו "חופשיים" ולא בכדי, זה מאפיין מרכזי בחילוניות, זה כמו לנשום, אתה נזכר בזה רק אם אתה נחנק. וכעת כשהרוב נדחק לפינה ע"י מיעוט, מתעורר צורך בייצוג המרחב החילוני שנפרץ.

אין יותר גוף ראשון רבים, "אנחנו" מת עם בן גוריון. הטרמינולוגיה השתנתה כשנתניהו עלה לשלטון במאה שעברה (הזמן רץ כשמסתאבים) הבטיח לפרוש אחרי שתי קדנציות ומאז לא יודעים מה יש לו וגם המדינה לא משהו

זו משימה לא פשוטה, מרצ נעלמה, העבודה בדרך, יאיר לפיד ובני גנץ במשחקי אגו, והליכוד לכוד באינטרס של שותפיו הדתיים. במשחק הפוליטי מיעוט דתי חרדי משתלט על הבית בעוד רוב חילוני עומד כעני בפתח. הכלי היחיד בידיו הוא מחאה המונית.

דרושה מפלגה לרוב החילוני הגם שהוא חצוי. עד כה נמנם בפינה כאריה זקן ונופף בזנבו לגרש זבובים. עכשיו הוא שוטף את הארץ בנעריו ובעיקר בזקניו שראו בחייהם שלטון נטול נתניהו, אותו ראש הממשלה שלא מתבייש לכנותם אנרכיסטים.

יש בו ימין ושמאל ומרכז רחב מאוד אבל אין לו מנהיג והוא קרוע לגזרים. לסדקים האלה נכנס נתניהו ועושה ככל העולה על רוחו בעזרת מיעוט דתי אינטרסנטי שחותר למדינת הלכה.

מפלגה חילונית תתחיל בקטן עם חילונים גמורים שדתם היא דמוקרטיה, אליהם יצטרף חלק מציבור חילוני שמגדיר עצמו "מסורתי". זה עם גדול ורב, מיעוטו הצטרף להפגנות בלב ולב וחלקו יושב על הגדר כי הוא קרוע בין תחושה שהבית בוער לבין מסורת בית אבא ו"עם לבדד ישכון", מדינה קטנה מוקפת אויבים, וכל הקלישאות שהאכילו אותנו מהגן עד דיור מוגן. אמת שהייתה יפה לשעתה עד שגדלנו והתעצמנו מאוד ובנינו צבא קטן וחכם ובכיר מוקף פושעים שמטלטל מדינה.

ואין במפלגתו צדיק אחד שישים את טובת המדינה מעל טובת המנהיג שסרח.
השחור היום שחור מאוד.

דרושה מפלגה לרוב החילוני, שנמנם בפינה כאריה זקן ונופף בזנבו לגרש זבובים. עכשיו הוא שוטף את הארץ בנעריו ובעיקר בזקניו שראו בחייהם שלטון נטול נתניהו, אותו ראש הממשלה שלא מתבייש לכנותם אנרכיסטים

מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין ואין עדיין? אנחנו דקה לפני חורבן עוד בית. מדינת ישראל נחטפה ע"י שלושה מגזרים נצלניים שיש ביניהם סינרגיה: מתנחלים, חרדים וכהניסטים, שעבורם החוק אינו אלא המלצה מנומסת. אבל כזה עוד לא היה לנו, זה הצד המשיחי, תנו להם מדינה ושחררו אותנו.

כבר היו כאן פרעות או התנכלויות ורדיפות אבל עלינו שלב ל"אחים, הצילו, שריפה. עיירתנו בוערת כולה", לא שלנו ולא רק מג'ריקן דלק של השר בצלאל סמוטריץ'. למרבה החלחלה העיירה הבוערת הייתה פלסטינית, והרעה באה עליהם מידינו, צאצאי אודים מוצלים מאש שנאה אחרת.
וכן, חייבים להשוות.

גם השר סמוטריץ', הראשון לגלון ונפש יהודי הומייה, השווה את הפגנות הענק שהתנהלו בסדר מופתי לפרעות הנבלים ברשות התורה שהעלו באש בתים על יושביהם, וזה אחרי שקרא למחוק את חווארה.

במדינת יהודה הפורעים בכיפה ששרפו את חווארה הם זרועות העקרב הארסי. את הפורעי בכפר איש לא כינה "אנרכיסטים", או "טרוריסטים" כמו שבנו יאיר כינה בנימוס בריטי את המוני המפגינים נגד הרפורמה. גם שרת התעמולה גלית דיסטל אטבריאן לא קראה להם נפולת של נמושות כמו שהגדירה את הטייסים.
עולם הפוך עד היסוד.

ידענו תקופות קשות חברתית. לא כזאת. הביוב מציף הכל ומתגבר הצורך בהפרדה. שתי מדינות, אם לא שלוש, לשני עמים, חילונים, ודתיים.

לא מפתיע שלציבור הימני אין צורך בהפרדה, הרי החילונים נושאים בנטל שהחרדים נהנים מפירותיו. למה לשחוט תרנגולת חילונית ברובה שמטילה תקציבי זהב?

גם השר סמוטריץ', הראשון לגלון ונפש יהודי הומייה, השווה את הפגנות הענק שהתנהלו בסדר מופתי לפרעות הנבלים ברשות התורה שהעלו באש בתים על יושביהם, וזה אחרי שקרא למחוק את חווארה

75 שנה אנחנו נאבקים באויב חיצוני והסתדרנו, יותר או פחות ופחות. עכשיו זה מתפוצץ אצלנו בבית. זה התפשט לאט וכבש מרצפת ומרפסת עד שהתיישב בסלון ונהיה ריב חמולות בראשות נתניהו, דה פרוטקטור אוף ישראל.

אפילו ליל הבדולח שלח ד"ש מהאופל והתאזרח. והנה התפצלנו לקבוצות קטנות, טייסים ולוחמים ואנשי הייטק, יועצים משפטיים ואלופי צה"ל ואנשי אקדמיה, וסתם אזרחים שנשבר להם, מכל קצווי הקשת. שוועתם מגיעה עד כיסא הכבוד. אבל הכיסא מחרבן עליהם וממשיך בשלו. יריב המדינה לוין לא עוצר באדום.

זו תקופה חשוכה במיוחד. לפעמים נדמה שנתניהו הוא מזימה אפלה לחיסול מדינת ישראל. עד שלא ייצא ממחזור הדם הפוליטי שלה לא תמצא מנוח.

מדובר באישיות לא מורכבת במיוחד, הוא עשוי מהתכניות של רעייתו והילד, על אדני יריב לוין וקואליציה דתית קיצונית שחלומה הוא מדינת הלכה. ואם לא נעמוד על נפשנו חלומם יתגשם לנו על הראש.

נתניהו הוא לא ימין ולא שמאל, הוא אדם לכל עת והוא מטה את הזרם לצרכיו. קהלו עצום ורב אינטרסים, חלקם חרדים וחלקם ירשו את מלכותו הנצחית מבית אבא שהתחיל מנחם בגין ולא משחרר את הביבי. הוא כלי בידיהם ואם יצטרכו – יפחלצו אותו לצורך העניין, ממילא הוא לא קובע. רק מנצח על המדורות שהוא מצית.

מתגבר הצורך במפלגה חילונית. אני יודעת שהיו כמה כאלה לפני שמרב מיכאלי חיסלה את מרצ. לא שאני מאמינה שזה יקרה, השיוך הפוליטי גובר על הכל אבל אני מתעקשת להשתעשע במחשבה שאם הייתה מפלגה כזו, חלום הדורות של לא מעט אוהבי הארץ הקרועה הזאת לא היה עולה באש משיחית.

נזיז הצידה את הנושאים שמפרידים בין ימין מרכז ושמאל, אין שם תהום, יש קיבעון, ונממש את זכויות הרוב החילוני הזה. הרוב שנשבה בידי אנשי דת שמרסקים את המדינה עד דק באמצעות נתניהו.

טייסים, לוחמים, הייטקיסטים, יועמש"ים, אלופי צה"ל ואנשי אקדמיה, וסתם אזרחים שנשבר להם. שוועתם מגיעה עד כיסא הכבוד. אבל הכיסא מחרבן עליהם וממשיך בשלו. יריב המדינה לא עוצר באדום

עת רעה היא לישראל, דרושה מפלגה חילונית שתחרוט על דגלה חופש ותדאג למדינה ולא לשליט. את שאר המחלוקות נפתור אחר כך. כמו במערכון המופתי של אסי כהן בארץ נהדרת שנוגע באזמל חד בפצע החברתי המדמם.

יש אפילו רמז בתנ"ך:

‏"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ .. כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה"

נראה שזה הזמן.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מחר נציין את יום כדור הארץ. לרובה הכמעט מוחלט של האוכלוסייה העירונית יום זה נמצא בתודעה בערך כמו המודעות לעובדה שלהקות של פרפרים הקרויים "נמפית החורשף" עוברים כעת באזורנו במסלול  נדודיהם בעולם.

יש לי הרושם שנכשלנו עד כה בהסברת הקשר הכל כך אמיץ בין כדור הארץ והמרחב העירוני בו אנו חיים. לעובדה כי משק כנפיו של אותו פרפר במקום אחד, יכול לחולל שינוי מציאות בקצה השני של כדור הארץ וגם בעיר שלנו בלי שנדע מהיכן זה התרחש עלינו ולמה זה קורה. מושג המוכר בשם: אֵפֵקְט הַפַּרְפַּר והוא קושר בין משהו לכאורה שולי וזניח המסוגל לחולל בתהליך ליניארי אפקט מצטבר המייצר אפקט רב עוצמה במקום מרוחק. כמו כדור שלג המתחיל בכדור קטן המתגלגל במורד ההר ומגיע למפולת שלגים.

נדמה לי שנכשלנו עד כה בהסברת הקשר האמיץ בין כדור הארץ והמרחב העירוני בו אנו חיים. לכך שמשק כנפי פרפר במקום אחד יכול לחולל שינוי מציאות בקצה השני של כדור הארץ וגם בעיר שלנו

כדור הארץ נתפס לרוב בקרחונים נמסים, נהרות מתייבשים, שרפות ביערות עד וגרטה ת'ונברג זועקת בשם ילדי העולם כולו: "אתם לא מתביישים?". אולם  משמעותו של יום כדור הארץ מאוד אינטימית, וקרובה אלינו יותר משנוכל לתאר: הוא כאן, בעיר שלנו, בשכונה, ברחוב, במרכז העיר, בקיום של העיר במרחב הישראלי ובקיום של כל אחת ואחד מאתנו במרחב העירוני בו אנו חיים.

כשנכרתים אלפי עצים ביער השוכן בצמוד לשכונה וחיות בר מגורשות ממנו לשם בניית שכונה חדשה, אנו הורסים במו ידינו את ספקי החמצן של תושבי העיר, מבטנים ומכסים את האדמה מלקלוט את מי הגשם המבורכים, ומסכנים את מי התהום הנשאבים למען צרכינו.

אנחנו יוצרים עוד בנייני אבן המשמידים את המראה הירוק ומחייה הנפשות, מגרשים את ההצללה הטבעית שנתן לנו הטבע באמצעות העצים ואף מפתיעים את עצמנו, כאשר חיות הבר חוזרות לחיות עמנו בתוך חצרות ביתנו כמו שקורה למשל בחיפה, בה חזירי הבר שגורשו מאזורי המחיה שלהם לאור בנייה מואצת, השתלטו על העיר. כמו התנים שהפכו בני בית ברמת גן וברמת אביב.

קיימות ומודעות ליום כדור הארץ קורית בחשיבה התכנונית של העיר, במיקום של מבנים וגודלם, בתכנון מערכות המים, הביוב, החשמל והתקשורת. בתחבורה הציבורית ובתכנון התחבורתי של העיר. כאשר רע וצפוף לנו, כאשר לוקח לנו שעה להגיע בתוך העיר למקום המרוחק מאתנו מרחק של דקות, הרי שזה בדיוק קשור ליום כדור הארץ שעקרונות החשיבה בני הקיימא שלו לא משוקללים בעבודת התכנון של העיר ובסוף התושבים סובלים.

אנחנו יוצרים עוד בנייני אבן המשמידים את המראה הירוק ומחייה הנפשות, מגרשים את ההצללה הטבעית שנתן לנו הטבע באמצעות העצים ואף מפתיעים את עצמנו, כאשר חיות הבר חוזרות לחיות עמנו בתוך חצרות ביתנו

גם ניהול הקהילות בעיר מחייב חשיבה בת קיימא. במקרה של ירושלים, למשל, מדובר בעיר מורכבת במיוחד, בעלת פוטנציאל נפיץ בגלל שסעים ואוכלוסיות מוקצנות הגרות בכפיפה אחת כשכל אחת רוצה את הזהות שלה נוכחת במלוא העוצמה במרחב העירוני. נוסיף לכך את היותה של העיר מקודשת לכלל הדתות המונותיאיסטיות, סינדרום ירושלים וסמל לאומי ממלכתי.

אין כאן מקום לרנדומליות או לאיזו יד נעלמה. יש להביט למציאות בעיניים כי היא לחלוטין פוליטית. ובהתאמה לתובנות הברורות הללו יש לפעול כדי למצוא איזונים ובלמים, להגדיר את חזון העיר לכולנו – כל מי שגרים בה וראויים למרחב שלהם – בלי לנעוץ אצבע בעיני האחר. לא בלעומתיות מתריסה ולא בהשתלטות כוחנית. במקום הזה יש לכבד את חוקי המדינה המתייחסים לזכויות אדם, שיוויון מגדרי וזכות לביטוי תרבותי.

זכויות אדם הן תחום רחב ומורכב המעורר אנטגוניזם בקרב אוכלוסיות מסוימות, כי הן רואות בזכויות אלו שלילת הזכויות שלהן עצמן. כדי לחדד עד כמה נושא זה נוגע לכולנו ללא הבדל מוצא, אמונה, לאום ומגדר, אתן דוגמה הנוגעת לכלל האוכלוסייה: עד לפני כמה שנים נושא הנגישות היה תחום שאפילו לא זכה להתייחסות הרשויות ונשאר בעייתו של הפרט. משנכנסו תקנות ברורות וחמורות לקידום הנגישות במרחב הציבורי, התאפשר לאוכלוסייה בעלת קשיי ניידות, נכה ומודרת לחלוטין, לחזור ולהיות חלק מהחיים העירוניים והתרבות ולשרת את עצמה בקלות ובנוחות.

גם ניהול הקהילות בעיר מחייב חשיבה בת קיימא. במקרה של ירושלים, למשל, עיר מורכבת ונפיצה במיוחד – אוכלוסיות מוקצנות גרות ביחד, כשכל אחת רוצה את זהותה נוכחת במלוא העוצמה במרחב העירוני

ערים מתקדמות ברחבי העולם מחדדות את יישום זכויות האדם של תושביהן בחשיבה על שעות הקבלה בלשכות שירות האזרח, במחקר של הרגלי חיים משתנים והתאמת שירותי הרשות המוניציפלית לשינויים אלו. בהצעת שירותים מותאמים לאוכלוסיות עם קשיי נגישת מכל סוג.

הזכות לנגישות היא פועל יוצא של חשיבה מתקדמת המסוגלת לראות גם את מי שאינם תובעים את זכויותיהם, והיא מחוברת לשמירת כדור הארץ באותה מידה כמו הזכות למיגור וצמצום זיהום האוויר, מי שתיה נקיים ותקניים, זרם בלחץ נורמטיבי של מים בצינורות לבתי התושבים, אספקת חשמל, מניעת קרינה מזיקה, קירבה של מוסדות חינוך, בריאות וחברה לבתי התושבים, טיפוח חיי קהילה ותרבות, רב גילאיות, הזכות לזהות אישית, פעילויות רב תרבותיות במרחב העירוני, פיתוח כלכלי ותעסוקתי, תחבורה ציבורית איכותית וריאות ירוקות לרווחת הציבור.

כל אלו ועוד הם בסיס לעיר בריאה ומקיימת והן חלק משמירת כדור הארץ שלנו באיזונים ובלמים כדי שהוא לא יינזק ויוכל להוות בית בטוח ומוגן עבורנו.

בספר בראשית ב' ט"ו כתוב:

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

הזכות לנגישות היא פועל יוצא של חשיבה מתקדמת המסוגלת לראות גם את מי שאינם תובעים את זכויותיהם, והיא מחוברת לשמירת כדור הארץ באותה מידה כמו הזכות למיגור וצמצום זיהום האוויר

אנו לא גרים בגן עדן, רק בירושלים או בישובים אחרים. אבל זהו גן עדן הפרטי שלנו על כל יתרונותיו וחסרונותיו. הוא לא מובן מאליו וזו משימתנו להפוך אותו אפשרי וארוך טווח למען חיינו הטובים והמאפשרים. שלנו ושל הדורות הבאים. עלינו לעובדו ולשומרו כדי שימשיך להיות בית בטוח עבורנו.

אינגה גל מדורסקי היא יועצת פוליטית ופרלמנטרית, מזרחנית, מרצה בתחום היסטוריה ומגדר. מנהלת סיעת התעוררות בירושלים, מקדמת קהילה עירונית בעיר הבירה, שדרנית ויוצרת תכנית הרדיו "הדיואן", פעילה חברתית ומקדמת מאבק נגד אלימות כלפי נשים. אם יחידנית למרים בת שנה, ירושלמית.

סעודיה החדשה מתפייסת עם כולם, אחרי קטאר וטורקיה מגיע תורם של איראן וסוריה. ישראל בחוץ אך לא מוחרמת לגמרי. האם יש לכך סיכוי?

השבוע הופיע בעיתונות הסעודית מאמר נלהב ואופטימי של עבדאללה בן בג'אד אל-עתיבי, מומחה סעודי לפוליטיקה ולנושא התנועות האסלאמיות, תחת הכותרת "ההסדרים הגדולים במזרח התיכון". במאמר מתאר אל-עתיבי את השינויים ההיסטוריים המתחוללים ממש בימים אלה באזור, מבלי להזכיר את ישראל אפילו במילה אחת.

מומחה סעודי לפוליטיקה ולתנועות האסלאמיות, פרסם מאמר נלהב שכותרתו "ההסדרים הגדולים במזה"ת", המתאר את השינויים ההיסטוריים המתחוללים בימים אלה באזור, מבלי להזכיר את ישראל אפילו במילה

לטענתו מדובר בפיוס היסטורי בין שלושת הצירים הגדולים: ציר המתינות (מדינות סוניות מתונות כגון סעודיה, האמירויות ומצרים), הציר ה"אוּסוּלי" השמרן (טורקיה וקטאר, תומכי האחים המוסלמים) והציר העדתי (של השיעים: איראן וגרורותיה כגון חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן).

قدر القائد أن يقود، والدولة الكبرى أن تؤثر، وهكذا تصنع السعودية في الشرق الأوسط، وكل التسويات والمصالحات والاتفاقيات التي تملأ الأخبار وتشغل الساسة دولياً وإقليمياً، تجري في سياق متصل ببعضه ويوصل إلى نتائج متضافرة تبين عن رؤية وغاية وطموح
– عبدالله العتيبيhttps://t.co/EPB5lASXAH

— صحيفة الشرق الأوسط (@aawsat_News) April 16, 2023

פיוס הצירים

הצעד הראשון בפיוס האזורי אירע בשנת 2021, כאשר התפייסה סעודיה עם נסיכות קטאר אחרי סכסוך מר (בשל פרישת קטאר מהקואליציה נגד תימן, תמיכתה באחים המוסלמים וקשריה עם איראן). בעקבות זאת החל גם פיוס בין מצרים וטורקיה. הצעד השני היה השנה במרץ 2023, עם השבת היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן. בעקבות זאת, גם הסכימה סעודיה להצטרף לנורמליזציה שיזמה האמירויות עם סוריה, אחרי שכבר חידשו בחריין, ירדן ותוניסיה את קשריהן עם דמשק.

אל-עתיבי טוען כי הפיוסים ההיסטוריים משתלבים עם חזון 2030 הסעודי של יציבות אזורית ופריחה כלכלית ואף חוזה כי המזרח התיכון יהפוך ל"אירופה החדשה".

כעת שוקדת סעודיה, אחרי כינוס בעיר ג'דה של שרי החוץ ממדינות המפרץ, מצרים, ירדן ועיראק, להשיב את סוריה לליגה הערבית ממנה סולקה ב-2011.

אל-עתיבי טוען כי הפיוסים ההיסטוריים משתלבים עם חזון 2030 הסעודי של יציבות אזורית ופריחה כלכלית ואף חוזה כי המזרח התיכון יהפוך ל"אירופה החדשה"

אל-עתיבי (בתמימות?) מקווה כי השבת סוריה לליגה תאפשר לה "החלטה עצמאית". אל-עתיבי אף רואה באופק את הפתרון לבעיית המלחמה בתימן, עם הארכת הפסקת האש וחילופי השבויים.

שבריריות ההסכמים

אך התמונה במציאות הרבה פחות ורודה. למעשה, סיכויי ההצלחה של הפיוס עם איראן נמוכים ביותר. "עצמאות ההחלטה הסורית" היא פנטזיה סעודית, והאכזבה בריאד הולכת להיות מרה. סוריה יצאה ממלחמת האזרחים חלשה ביותר. המשטר נשען על מיעוט של העדה העלווית ואיבד כל לגיטימציה לשלוט אחרי שהביא להגלייתם של יותר מ-5 מתוך 22 מיליון תושבים והרג של יותר מחצי מיליון תושבים. רוב ההרוגים היו מקרב עדת הרוב הסונית, זו שעדיין אינה זוכה לשוויון ולייצוג הולם בשלטון או בצבא הסורי.

יציבותו של בשאר אל-אסד תלויה כעת לחלוטין במיליציות האיראניות בסוריה. נזכיר כי הרוסים מחזיקים שם בעיקר כוחות ימיים (נמל טרטוס) ואוויריים (בסיס חמיימים) ולא קרקעיים. פינוי של המיליציות השיעיות והיועצים האיראניים תערער בוודאות את משטר אסד ותביא לחידושו של מרד האופוזיציה הסונית ואולי לחזרה למלחמת אזרחים.

בניגוד לתקוות הסעודיים, לאיראנים אין כל כוונה לוותר על פרויקט המעבר היבשתי של קאסם סולימני, להוריד את רמת ההשפעה שלהם בעולם הערבי, או את מימון וחימוש המיליציות בעיראק, בסוריה ובוודאי לא בלבנון (חיזבאללה).

סיכויי הפיוס עם איראן נמוכים. "עצמאות ההחלטה הסורית" היא פנטזיה סעודית, והאכזבה בריאד תהיה מרה. סוריה יצאה ממלחמת האזרחים חלשה, ויציבות המשטר תלויה במיליציות האיראניות בסוריה

הפסקת האש בתימן רגישה מאד וספק אם תחזיק מעמד. רק לפני שבועיים ניסו החות'ים השיעים לחסל את שר הביטחון של ממשלת עדן עם כטב"מ.

اليمن.. نجاة وزير الدفاع ورئيس الأركان من هجوم حوثي مسيّر https://t.co/Lc8mGa75ds

— واتس المملكة ???????? (@ksa_wats) March 25, 2023

צבא דרום תימן הסוני הנתמך ע"י סעודיה והאמירויות חלש ושחוק. האם יוותרו כעת החות'ים הנמצאים בתנופת לחימה על שני המבצעים לכיבוש מארב (מזרחה) ותעז (דרומה), כאשר ידם על העליונה? האם יישמעו לאיראן אם יתבקשו להניח את נשקם? יש לזכור כי מדובר בשכירי חרב של איראן, לא ארגון שהוקם ע"י טהראן כמו חיזבאללה. אולי גם נוסיף שהחות'ים מסוממים בגת 24/7 וההחלטות שלהם לא תמיד רציונליות.

מפה חיה של הקרבות בתימן

ומה עם צירוף סוריה לליגה הערבית? האם פשעי אסד באמת נסלחים? סעודיה נתקלת בהתנגדות אידיאולוגית של נסיכות קטאר, שתמכה לכל האורך באופוזיציה הסורית, אם כי בשלב מוקדם במלחמת האזרחים עברה תמיכתה בעיקר לאופוזיציה האסלאמית-ג'יהאדית.

מרוקו כנראה לא תתמוך בצעדי הליגה בגלל הקשרים החמים של סוריה עם יריבתה הגדולה אלג'יריה ותמיכת איראן וסוריה בפוליסריו – המורדים בסהרה המערבית. הפרסומים בעיתונות הערבית מרמזים על מתנגדות נוספות.

האכזבה הצפויה

עידן השלום והפיוסים בין המדינות המוסלמיות מתחיל טוב, אך כנראה ייגמר רע, כאשר תבין סעודיה כי מדובר באחיזת עיניים נוספת של איראן. ומה עם ישראל? סעודיה נותרה דבקה בהצעת השלום מ-2002 המתנה שלום כלל-ערבי עם ישראל במו"מ עם הפלסטינים. עם הממשלה הנוכחית בירושלים כמובן אין על מה לדבר. דמויות כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' רק מאחדים את היריבים במזרח התיכון.

עידן השלום בין המדינות המוסלמיות מתחיל טוב, אך כנראה ייגמר רע, כשסעודיה תבין שמדובר באחיזת עיניים איראנית. וישראל? עם הממשלה הנוכחית אין על מה לדבר, ושריה רק מאחדים את היריבים במזה"ת

אך בינתיים, סעודיה מתקרבת לאיראן בלי להתרחק מישראל וממשיכה לאפשר טיסות של אל-על לבחריין ולאמירויות מעל שטחה בשלב זה. המודל שלה הוא האמירויות, מדיניות "גם וגם" – קשרים תקינים עם ארה"ב ועם איראן וסין באותו הזמן.

כמה זמן יימשך ירח הדבש הסעודי-איראני (או: סוני-שיעי)? כעת אנו נמצאים בחגיגות של טקס הפיוס. ההתלהבות של פרשנים סעודיים כמו אל-עתיבי הינם לרגל "החתונה" שבאה בקושי רב אחרי ריבים ממושכים ומדממים. אך כאשר יסיר "החתן" הסעודי את ההינומה מעל "הכלה" האיראנית – המשטר הרצחני הנשלט ע"י משמרות המהפכה – היא תתגלה בשיא כיעורה. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q