מר טל – כמה נסיונות כושלים עוד צריך לעשות עד שנבין, היהודים בישראל כולם, שאי אפשר להגיע לשלום עם הפלשטנאצים. ניסינו – תהליך אוסלו ספטמבר 1993 עד 1995 (הנסיגות משטחי בי וסי) ההתנתקות והנסיגה לגבול הבינלאומי עם רצועת עם בספטמבר 2005. לשני הנסיונות יש משותף אחד – הזרם הפונדמנטליסטי ג'יהאדיסטי בחברה הפלשטנאצית גבר על הזרם הפרגמטי-חילוני. במקביל התרחש תהליך זהה לחלוטין בחברה היהודית בישראל. עד שהחילוניים-פרגמטים בחברה הפלשטנאצית לא יתפכחו גם הם מחלום "זכות השיבה" שכולל כמובן את השמדת מדינת ישראל, לא ניתן יהיה להתקדם בשום שלב בתכנית שלך. עד כה הם לא התפכחו, להיפך.

הניתוח בתחילת הכתבה סביר בהחלט. גם ההצעות הינן בגדר הסביר כל עוד לא מדובר היה
1. בפלסטינים, שב-7 לאוקטובר ובכל יום מאז הוכיחו ומוכיחים שהם מעוניינים בהשמדת ישראל ולא רק המדינה אלא הכל כולל הכל, גם במחיר האיום של נכבה שניה שהם משלמים עם עשרות אלפי אבידות בנפש ואף ציוץ על הנחת נשקם.

2. כינון מדינה ריבונית שיש לה תשתיות טרור מפוארות בין היתר בטול כרם, קלקיליה וג'נין, ערים שמרחקן מיישובים ישראלים בתחומי הקו הירוק מרחק יריקה. אם ישראל תתקוף אחרי הסכם כזה תשתיות טרור בתחומי מדינת פלסטין, והפלסטינים כמובן יתלוננו במועצת הבטחון על הפרת ריבונותם בידי מדינת ישראל, ברור שסנקציות בי"ל על ישראל יהיו רק שאלה של זמן.

3. בשנאת ישראל ויהודים יוקדת של תומכי פלסטין בכל העולם וקריאות בלתי פוסקות להשמדה טוטאלית, כולל אלימות הפוגעת ביהודים אם בגוף, אם ברכוש, אם בפרנסה, בכל מקום בעולם כמעט.

4. בעולם מטומטם שברובו המוחלט אכפת לו מישראל ומיהודים כקליפת השום, במקרה הטוב.