בסוף שנות ה-70 בואכה 1984, ריחפה עלינו אימת שנת תשמ"ד. אותיותיה לא הותירו מקום לשלווה. תשמ"ד עברה, לא הושמדנו והעולם לא חרב. אותיות הן פשוט אותיות.

בשנת 1948 קמה מדינת ישראל. זו גם השנה בה כתב ג'ורג' אורוול את הרומן הדיסוטופי: 1984. אורוול תיאר בספרו עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטלית מוחלטת – הגשמה מלאה של משטר טוטליטרי.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

יסלחו לי הכתבים והפרשנים הצבאיים, אבל חשבון הנפש על הירצחם של 6 חטופים השבוע נדרש גם מכם. חודשים ארוכים מדי הסברתם בהסכמה עם דוברי הממשלה וצה"ל ש"לחץ צבאי ישכנע את חמאס להגיע לעסקה".

הסכמתם גם ש"רק עוד לחץ צבאי יגרום לחמאס להגיע לעסקה". והיו עוד וריאציות של פרשנות והסברים ודרישות לגייס עוד כוחות ולהכניס עוד אוגדות לתוך עזה למהלך הקרקעי "ולגמור עם זה".

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בתוך בליל הפייקים והספינים של הופעת "פילדלפי סלע קיומנו" של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו אמש, היו שני דברים נכונים:

1. פילדלפי באמת היה אחד מצינורות החיים של חמאס במהלך השנים.
2. מלבד המטרה הברורה של שחרור החטופים, המלצת צה"ל ודרישת ארה"ב מנתניהו לסיים את המלחמה עומדות גם הן מאחורי העסקאות עם חמאס. אך נתניהו אינו יכול לסיים את המלחמה מהסיבות שכולנו מכירים.

ציר פילדלפי הוא אפוא סלע קיומו של נתניהו עצמו ושל ממשלתו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"נשארו לי חמישה חודשים לתקופת נשיאותי. יש לי הרבה מה לעשות ואני מתכוון לעשות את זה". דבריו אלו של הנשיא ג'ו ביידן בנאומו בוועידה הדמוקרטית, היו מבחינתנו בישראל החלק המהותי ביותר בנאומו של הנשיא האמריקאי. במשפט אחד – מדובר בצעדים מייצרי מורשת בראייה היסטורית.

בהיעדר יכולת לבצע שינויים משמעותיים במדיניות הפנים תוך כדי מערכת בחירות, כשבית הנבחרים בשליטה לעומתית רפובליקאית, ביידן ינצל את כל אותם חמישה חודשים כדי להשפיע על המורשת שלו בהישגים במדיניות החוץ.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.