ביום חמישי הקרוב (17.1) יקבע בית המשפט העליון אם נזכה לראות אישה בהנהגת מפלגה בישראל בבחירות הקרובות. בית המשפט העליון יפסוק בעתירה שהוגשה נגד החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר פריימריז לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה בקרב כלל המתפקדים ולא רק בוועידה. החלטה זאת תקבע אם נזכה לראות את חברת הכנסת מרב מיכאלי מנהיגה את מפלגת העבודה.

אני מניח שרבים יביעו פליאה על שבחרתי לעסוק בגורלה של מפלגת העבודה, שנתפסת בעיני הציבור כגוויה ששכחו לקבור, ובשאלה מדוע חשוב שמרב מיכאלי תוביל אותה, אך מעציב אותי לדמיין את המפלגה שהייתה כל כך משמעותית בהקמת המדינה, ואשר מגיע לה אשראי על רבים מההישגים שאנחנו מקבלים כיום כמובנים מאליהם, נעלמת בבחירות הבאות.

בנוסף על כך, מרב מיכאלי, בניגוד לרבים אחרים, הוכיחה את נאמנותה לערכי המפלגה ולהבטחה שלה לציבור שלא להצטרף לממשלת נתניהו. אבל הסוגיה שחשובה יותר מעתידה של מפלגה זו או אחרת, או מעתידה של מרב מיכאלי, היא איך ייראה עתיד מדינת ישראל ללא נשים בעמדות מנהיגות.

אני מניח שתובע פליאה על שבחרתי לעסוק בגורל מפלגת העבודה, שנתפסת בעיני הציבור כגוויה ששכחו לקבור, ובהובלתה, אבל מה שחשוב יותר מעתיד מפלגה זו או אחרת, או מעתיד מרב מיכאלי, הוא עתיד המדינה ללא נשים בעמדות מנהיגות

רוב הטיעונים הנשמעים בזכות ההכרח בשילוב נשים בפוליטיקה ובחיים הציבוריים בכלל מתבססים על הצורך בשוויון ובאפליה מתקנת. כשג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, נשאל מדוע הרכיב ממשלה בעלת שוויון מגדרי, השיב:

"מכיוון שעכשיו 2015“.

כאשר נשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינזבורג כמה נשים צריכות לכהן בבית המשפט העליון, השיבה – תשע, והסבירה, שאם במשך שנים רבות כיהנו בתפקיד זה תשעה גברים, אין מניעה שלא יכהנו בו תשע נשים. אולם ההצדקה לצורך במנהיגות נשית מרחיקת לכת הרבה יותר מהצורך בשוויון.

כל מי שעוקב אחר המתרחש בעולם יכול להבחין שאחד הלקחים ממשבר הקורונה הוא כי מדינות המונהגות בידי נשים, כמו גרמניה, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד וטיוואן, תפקדו טוב יותר בתקופה הזו. יש לכך סיבות הקשורות בהתאמה הנשית למנהיגות בעידן המודרני שמאופיין בחוסר וודאות.

משבר הקורונה הדגים לכולנו, במהלך תקופה קצרה יחסית, תופעה שמתרחשת כבר זמן רב – מגמת השינוי הופכת מקווית (לינארית) למעריכית (אקספוננציאלית) והמוח האנושי מתקשה להתמודד עם שינוי כזה. כאשר השינוי היה לינארי יכולנו להשליך מהעבר לעתיד (אקסטרפולציה) ולכן מנהיגים ידעו לחזות את התהליכים העומדים להתרחש ולדבר בביטחון על מה שלפנינו ומה נדרש מאיתנו לעשות כדי להתכונן טוב יותר לעתיד. בעידן המודרני, בעקבות מהפיכת המידע והטכנולוגיה, אין לאיש/ה היכולת הזאת. על כן יש ערך רב יותר לצניעות ולנכונות להודות בטעויות במציאות המשתנה ולהוביל תהליך למידה משותף עם הציבור, על מנת להגיב נכון לשינויים.

אחד הלקחים ממשבר הקורונה הוא כי מדינות המונהגות בידי נשים, כמו גרמניה, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד וטיוואן, תפקדו בו טוב יותר. הסיבות קשורות בהתאמה הנשית למנהיגות בעידן המודרני, שמאופיין בחוסר וודאות

נראה שיש סיבות ביולוגיות שבעטיין גברים נוטים להיבריס ולביטחון עצמי מופגן יותר מנשים. ייתכן שבעידן הישן היה לגברים יתרון בביטחון עצמי מופגן שנועד להרתיע אויבים, ולכן האבולוציה גרמה לגברים עם יכולות שכאלו להצליח ולשרוד, אולם בעולם המודרני הביטחון העצמי המוגזם לא זו בלבד שאינו מסייע, אלא אף מכשיל אותם.

מובן שאסור להכליל; הייתה לנו ראשת ממשלה, גולדה מאיר, שלא הצטיינה בהבנה של מגמת השינוי, ויש להניח שאילו הייתה צנועה יותר אולי הייתה מצליחה למנוע את מלחמת יום הכיפורים. ישנם גם גברים, ואפילו כאלו עם עבר צבאי מרשים, שמצטיינים בצניעות אינטלקטואלית וביכולת למידה. דוגמה טובה לכך היא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, שידע להודות בטעותו ולקבל על עצמו אחריות לאחר אירוע חדירה ברמת הגולן שהתרחש בזמן שהיה אחראי על הגזרה, ומאוחר יותר, לאחר שמועמדותו של גלנט לרמטכ"לות נפסלה, גם הצהיר שהוא אינו בשל מספיק להיות רמטכ"ל. גם בבחירות הקרובות הוא הפגין צניעות כאשר הבין שעדיף ללמוד את הפוליטיקה לפני שרצים להתמודד.

למרות הדוגמאות הללו, בדיקה אמפירית מראה שלנשים יש בממוצע יותר מהתכונות הללו שכל כך חשובות בעידן המודרני; בבחירות הקודמות לנשיאות ארה"ב זכתה הילרי קלינטון ברוב הקולות של הציבור הכללי וכולנו למדנו בארבע השנים האחרונות כמה טרגית הייתה העובדה שטראמפ ניצח במניין האלקטורים.

נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן הבין שהוא חייב למנות אישה לסגניתו, ובחר בקאמילה האריס, שיש סיכוי רב שתהיה הנשיאה הבאה אחרי תום כהונתו. מיד לאחר האריס בהיררכיה השלטונית בארה"ב ניצבת ננסי פלוסי, שמנהיגה את הדמוקרטים בבית הנבחרים כבר זמן רב. ביידן גם מינה לראשונה בהיסטוריה מזכירת אוצר אישה וראש מערך המודיעין הפדרלי אישה. רבים מייחסים את ההצלחה של המפלגה הדמוקרטית בג'ורג'יה לסטייסי אברהמס שהיתה מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים של ג'ורג'יה ומועמדת למושלת.

במדינות הנורדיות מקובל משכבר שרוב המנהיגות הן נשים. גם בגרמניה, שהפכה למובילת העולם החופשי בתקופת טראמפ, הקנצלרית מרקל מנהיגה את ארצה ואת אירופה בצניעות ובכישרון מרשימים.

בארה"ב יש לקאמלה האריס סיכוי רב להיות נשיאה אחרי ביידן. במדינות הנורדיות מקובל שרוב המנהיגות הן נשים. גם בגרמניה, מובילת העולם החופשי בתקופת טראמפ, הקנצלרית מרקל מנהיגה את ארצה ואת אירופה בצניעות ובכישרון מרשימים

עצוב לראות שבישראל, שמתיימרת להיות אומת החדשנות, אנחנו משתרכים מאחור מבחינת רמת המנהיגות וההבנה בחשיבות מנהיגות נשית. היה ראוי שתהיה לבוחרים בבחירות הקרובות בארץ אפשרות לבחור במפלגה שמציבה בראשה אישה, מתוך שלל המפלגות שמתמודדות.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.