במהלך כהונתו של הנשיא עם הבלורית הכי מרשימה אשר האדם המודרני זכה לראות, כולנו הבנו בזמן כזה או אחר שמדובר באדם עם אגו גדול מאוד. ההתמקדות הבלתי פוסקת של טראמפ בעצמו העניקה לו לא פעם את התווית נרקיסיסט. אבל מה זה בעצם אומר והאם התווית הזאת נכונה באמת במקרה של טראמפ?

כולנו הבנו מתישהו שמדובר באדם עם אגו גדול מאוד. ההתמקדות הבלתי פוסקת של טראמפ בעצמו העניקה לו לא פעם את התווית נרקיסיסט. אבל מה זה בעצם אומר והאם התווית נכונה במקרה של טראמפ?

לדתיים יש את התורה, לנוצרים את הברית החדשה, לאיסלאם את הקוראן ולפסיכולוגים יש את הדי.אס.אם. – ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, אשר נחשב לגביע הקדוש של האבחון, ובו שוכן המתכון להפרעת אישיות נרקיסיסטית. על פי הספר אישיות נרקיסיסטית מאובחנת בדימוי עצמי מנופח, צורך תמידי בהערצה וקושי באמפתיה. אם טראמפ עומד בחמישה קריטריונים מתוך התשעה שמופיעים בספר, נוכל לבשל לנו טראמפ נרקיסיסט:

1

חשיבות עצמית מנופחת – החשיבות העצמית של טראמפ באה לידי ביטוי עוד הרבה לפני ימיו כנשיא. הוא הרבה להגדיר את עצמו כאיש העסקים הטוב באמריקה ואף פתח קורס שלימד אנשים איך להיות טובים כמוהו, קורס שתגלה כמרמה ואף זכה בתביעה.

טראמפ גם כתב ספרים שאמורים ללמד את קוראיו איך להצליח כמוהו, ובעוד שטראמפ היה אכן מצליח ברמה מסוימת – הוא ממש לא היה מהמצליחים ביותר, היה פושט רגל סדרתי שהפסיד לא מעט כסף והפיל את חובותיו על בעלי המניות.

בין 1991 ל-2009 דונלד טראמפ רשם 6 פשיטות רגל. אפילו קזינו בבעלותו פשט רגל. הוא הואשם בנוכלות מספר רב של פעמים.

ועכשיו הוא הוביל את המפלגה הרפובליקנית לפשיטת רגל מוסרית. הוא הוביל את ארה"ב – עם מאסות של קורבנות הנוכלות שלו – לשפל נוראי.

— ouriel daskal ????️‍???? (@odaskal) November 6, 2020

בימיו כנשיא, הפנטזיה של גדולה זכתה להתגשם והקצינה עוד יותר את הדימוי העצמי. היה אפשר לראות זאת באמירות רבות של טראמפ אשר טענו כי הוא הנשיא הטוב ביותר של אמריקה ושאמריקה זכתה לכהונה הראשונה הטובה שלה. טראמפ יכול לספר לכם שטיפל במגפה בצורה הטובה ביותר, הפך את מצבה הכלכלי של אמריקה וכמה הוא נשיא טוב לאמריקה, למרות שעל פי הנתונים הוא לא בהכרח כזה. כל הישג שטראמפ משיג הוא היסטורי ויחודי, גם אם מדובר בהישג אשר קודמיו השיגו גם כן. כאשר מדובר בהישג שלו עצמו – בהכרח מדובר בהישג מרשים.

2

התעסקות בפנטזיות על שליטה, כוח יופי וניצחון – אי אפשר לדעת מה קורה בראש של אדם באופן מוחלט, אבל לפי היחס של טראמפ אל ההפסד שלו במירוץ לנשיאות, נראה שטראמפ חי בפנטזיה בה הוא הנשיא הכי טוב שראה העולם. ההפסד של טראמפ לא מתיישב עם הפנטזיה בה הוא חי ולכן הוא לא מוכן לקבל את ההפסד שלו. בטוח משהו בבחירות לא היה בסדר – לא הוא. אה והשיער. הטיפוח הבלתי פוסק של השיער והשיזוף.

התעסקות בפנטזיות על שליטה, כוח יופי וניצחון – לפי היחס של טראמפ להפסדו במירוץ לנשיאות, נראה שהוא חי בפנטזיה בה הוא הנשיא הטוב בעולם. ההפסד לא מתיישב עם הפנטזיה ולכן הוא אינו מוכן לקבלו

למרות ההפסד הצפוי, טראמפ ממשיך לשגר ציוצים נטולי בסיס עובדתי: "ניצחתי בבחירות בהרבה" • @BarShaffer עם כל העדכונים >> https://t.co/zXKzKXha8h pic.twitter.com/mxJjp4Z47F

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 7, 2020

3

אמונה ביחודיות והסתובבות במעגלים בעלי סטטוס גבוה ומעמדות חברתיים גבוהים – גם לפני הנשיאות, טראמפ היה יוצא עם דוגמניות, מככב בריאליטי ומסתובב עם האנשים החזקים והמוכרים ביותר – כך הגיע לפוליטיקה.

4

צורך בסגידה ובהערצה – חשבון טוויטר אחד יספק את כל ההוכחות לסעיף הזה.

5

ציפייה לטובות מיוחדות וציות מוחלט לציפיותיו, תחושה של זכאות – את הבקשה של טראמפ לפנס לא לקבל את תוצאות הבחירות והאכזבה האמיתית שלו מכך שפנס לא היה מוכן לא לקבל את התוצאות כולנו ראינו בשבוע שעבר.

טראמפ לוחץ על סגנו: מותר לך לחסום את אישור ניצחונו של ביידן https://t.co/ynaQ51rpbz

— Haaretz הארץ (@Haaretz) January 6, 2021

6

מנצל אחרים כדי להגיע למבוקשו – אפשר למצוא הרבה דוגמאות, אבל השבוע האחרון מוכיח שלטראמפ אין בעיה לנצל את תומכיו ומצביעיו לטובתו. הוא קרא להם, למשל, לצעוד איתו לגבעת הקפיטול, אבל הוא עצמו נשאר לראות את אירועי הפריצה האלימים והמדממים לקונגרס, כשהוא ספון מול מסך הטלויזיה בבית הלבן. גם צעדים פוליטיים רבים של טראמפ לוקחים מצוקה ומנצלים אותה לטובת סיכוי להיבחר – טראמפ ניצל את המגפה ואת הפגיעה באנשים כדי להפיץ "פייק ניוז" ולפגוע בדמוקרטים במחיר של חיי אדם.

7

חוסר יכולת או חוסר רצון לזהות ולהכיל את הרגשות של אחרים – חוסר אמפתיה כלפי אוכלוסיות חלשות יותר, כולל לעג פומבי לבעלי מוגבלויות והתייחסות מחפיצה, בוטה ומטרידה לנשים, וחוסר אמפתיה גם אל מצביעיו, כשידע כי הם עלולים להיפגע במהומות בקונגרס. בעולם של טראמפ יש מנצח ויש מפסיד, שולט ונשלט. ככה הוא כותב בספריו וכך הוא גם למד מעולם העסקים של אביו. בנוסף לכך, טראמפ לא מתחשב ברגשות האנשים אשר הצביעו נגדו, ולא מקבל את החלטתם. הם לא חשובים לדידו.

8

קנאה באחרים או אמונה שאחרים מקנאים בו – טבעי שאנשים שרוצים להיות הכי חזקים והכי טובים יקנאו באנשים שהגיעו לשם. בעוד טראמפ אמר הרבה פעמים שמקנאים בו, יש אדם אחד שבוודאות מהווה מושא קנאה עבורו – ברק אובמה. טראמפ תוקף את אובמה באובססיביות בטוויטר ומשקיע מאמצים רבים בפגיעה בתדמית שלו תוך כדי הפצת פייק ניוז כמו "תעודת הלידה של אובמה מזויפת". כואב לטראמפ שמישהו כמו אובמה יותר אהוב ממנו, הוא רוצה להגיע לרמת האהדה שאובמה זכה לה.

ציוץ של טראמפ

9

הפגנת התנהגויות או עמדות יהירות ומתנשאות – במהלך הקריירה הנשיאותית שלו, טראמפ ניצל את הטוויטר כדי להשפיל ולהקטין יריבים פוליטים, נשיאים וראשי ממשלות בעולם ואף אוכלוסיות שלמות. הוא אפילו צייץ שיש לו כפתור לנשק גרעיני הרבה יותר גדול משל קים ג'ונג און, ובניגוד ל"כפתור" של קים, שלו גם עובד.

הפגנת התנהגויות או עמדות יהירות ומתנשאות – במהלך הקריירה הנשיאותית שלו, טראמפ ניצל את הטוויטר כדי להשפיל ולהקטין יריבים פוליטים, נשיאים וראשי ממשלות בעולם ואף אוכלוסיות שלמות

בואו נאמר את האמת, לא מפתיע שטראמפ יכול לענות על כל תשעת הסעיפים. אבל כן מפתיע כמה פוליטיקאים ואנשי מפתח מתאימים למתכון הזה – קנאה בדמויות פוליטיות מצליחות, הקטנת יריבים פוליטיים ואוכלוסיות מהצד הפוליטי השני, הסתובבות במעגלים חברתיים גבוהים, ולפעמים גם היעדר אמפתיה ודימוי עצמי מנופח. אז אם כוח הוא תחושה ממכרת אשר רק מעצימה את הכמיהה אליה ככל שהיא מושגת, מתי בעצם מדובר בהפרעה?

ההגדרה הגמישה והרווחת של הפרעה היא כשמה, משהו שמפריע – או לנו או לאחרים. אם אדם עונה על כל הסעיפים אבל הוא נמצא בסביבה אשר מוקפת אנשים דומים או סביבה אשר מאדירה ומחבקת מאפייני אישיות כאלה, איזה טעם יש באבחון הפרעה כזאת? ייתכן שההבדל היחיד בין האדם הפשוט שחושב שהוא ביג שוט ועסוק רק בלקדם את עצמו, לבין הפוליטיקאי הנפוץ שעסוק באותו הדבר – הוא רק המקום בו הוא נמצא. אז אולי הטיפול הטוב ביותר שאפשר למצוא להפרעת אישיות נרקסיסטית – הוא להיכנס לפוליטיקה.

*כותב הפוסט סובל מנרקיסיזם קל.

מסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, עובד ב"כאן" תאגיד השידור. מחפש את ההסבר הרגשי לכל תופעה אקטואלית, ומחבר הבלוג - "כל מה שאנושי".

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.