מערכת החינוך הממלכתית במדינת ישראל הוקמה כמערכת אחידה לכל לאחר חקיקת "חוק חינוך ממלכתי", שנתקבל בשנת 1953, תוך ביטול שיטת זרמי החינוך השונים. כך הוחלט להנהיג מערכת של חינוך ממלכתי-כללי ומערכת נפרדת של חינוך ממלכתי-דתי (כמו כן, הוחלט להכיר גם במערכות "החינוך העצמאי" של "אגודת ישראל").

הציבוריות הישראלית אמורה לבטא את "סוג" האנשים שמערכת החינוך מבקשת ל"ייצר". הילדים אצלנו מתחנכים מגיל אפס במציאות בה הם תמיד "שווים" 1 חלקי 40. במהירות רבה כל ילד לומד שהמערכת לא מביטה עליו כפרט אלא מכווינה תמיד לקבוצה. פעולותיו של הפרט כאינדיבידואל נתפסות כסטיית תקן שיש לשרש. במערכת החינוך, אינדיבידואליזם אינו ערך או מעלה אלא ביטוי ללקות הנלווית לשיטה.

כל ילד לומד במהירות שהמערכת לא מביטה עליו כפרט אלא מכוונת לקבוצה. פעולות הפרט כאינדיבידואל נתפסות כסטיית תקן שיש לשרש. במערכת החינוך, אינדיבידואליזם אינו ערך אלא ביטוי ללקות הנלווית לשיטה

ילדים הגדלים במציאות של 1/40 לומדים כבר בכיתה א' שהם ישלמו מחיר אישי במידה שיסטו מהתלם. המגנון החינוכי משוכלל מאוד, הוא יודע להפגיש את ילדינו רק עם ילדים שדומים להם.

קוראים לזה שיטת ה"חלוקה אזורית", ועליה הגדילו לעשות ביצירת מערכת נפרדת לציבור החרדי, הערבי, כמו גם מערכת נוספת לציונות הדתית. במילים אחרות, חבריהם של ילדינו, אותם הם פוגשים בכיתה, בהפסקה, בשכונה, בבית הכנסת, בתנועת הנוער, במתנ"ס ובחוגים, נראים ומתנהגים תמיד בדיוק כמוהם. 

בישראל 2021 יש מונופול מדינתי אחד, מוחלט, המפעיל הלכה למעשה את מערכת החינוך כולה. שירותי החינוך שהמדינה מספקת לנו ולילדינו מנוהלים בריכוזיות חונקת ע"י פקידות ביורוקרטית שאינה מעוניינת בתחרות, בגיוון או בשינוי. ה-spillover effects לתשתית שכזו הוא ביטויי האלימות המשרדית המנטרלת כל יוזמה, התנגדות או תחרות בתוך המנגנון. רק לצורך חידוד הנקודה, שוו בנפשכם כיצד הייתה נראית מערכת הבריאות שלנו ללא תחרות, שוק ויוזמה פרטית. כנראה שעדיין היינו מחכים לחיסונים של המכון הביולוגי בנס-ציונה והחיסונים של Pfizer ו-Moderna היו בתורת "מוקצה מחמת מיאוס".

רק לפני כחודשיים, בתוך אחד מהמשברים החינוכיים הגדולים ביותר שידעה מערכת החינך בישראל, פעולה חד-צדדית כוחנית ומשפילה של הורדה שרירותית של עשרות אלפי ציוני בגרות – לא העירה את התיכוניסטים למחות.

יו"ר התאחדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, מנשה לוי: "הנחיתו עלינו פתאום נרמול של ציוני בגרות פנימיים. הורדו אלפי ציונים על ידי נוסחה סודית עלומה. טענו שהציונים מוטים ולכן הורידו אותם בצורה לא מובנת. לא ידעתי להסביר לתלמידים למה הורידו להם ציונים"#הבוקרהזה

— כאן חדשות (@kann_news) October 27, 2020

גם מערכת בחירות רביעית בתוך פחות מ-20 חודשים לא הובילה להתעוררת אזרחית של הדור הצעיר. הושבתם של מאות אלפי תלמידים, צעירים, סטודנטים וחיילים משוחררים – בבית בסגר נוסף, לאחר שנה כל כך מורכבת טבעי היה שתשמש קרקע פורייה ליצירת מחאת צעירים משמעותית.

ילדים הגדלים במציאות של 1/40 לומדים כבר בכיתה א' שישלמו מחיר אישי אם יסטו מהתלם. המגנון החינוכי משוכלל מאוד ויודע להפגיש את ילדינו רק עם ילדים שדומים להם

אולם, גם הפעם זה לא קרה וכנראה שלא יקרה. מונופול מדינתי המופעל ע"י מנגנונים ביורוקרטיים מנופחים יעשה הכל כדי לשמר את כוחו ולמנוע מחאה, שינוי והתפתחות. ואנו האזרחים נקבל שירותי חינוך פחות טובים עבור המיסים שאנו משלמים. 

שר החינוך לשעבר של שבדיה ( 1948–2011) Per Carl Gustav Unckel סיכם במשפט מדויק חלק מרכזי מהבעיה:

"Education is so important that you can’t just leave it to one producer, because we know from monopoly systems that they do not fulfill all wishes".

כל זמן שפרדיגמת השליטה הבלעדית של המדינה על מערכת החינוך לא תזנח, ילדינו יקבלו חינוך פחות טוב ממה שמגיע להם ואנו נחיה ונזדקן למציאות טובה פחות מזו לה אנו ראויים. בשנים האחרונות אנו עדים לפוליטיזציה אגרסיבית של מערכת החינוך, תופעה זו תורמת תרומה ניכרת למשבר שרק הולך ומעמיק. 

המציאות הסבוכה, שנוצרה לאחר התפרצות נגיף הקורונה, הציפה על פני השטח את עומקם של השסעים בחברה בה אנו חיים. נראה כי כל קבוצה מבין "השבטים" המרכיבים את הצבעוניות הישראלית מתכנסת לתוך עצמה. זהו ביטוי ברור להתפוררות הדבק הלאומי, המחבר את ה"ביחד" של הציבוריות הישראלית.

הקנטוניזציה (חלוקה לקנטונים) של הישראליות היא תופעה מסוכנת להמשך קיום לאומי משותף. עוצמת התהליך ושכיחותו הם תוצרי לוואי לצורה בה מאורגנת ומופעלת מערכת החינוך בישראל.

רגע לפני שיהיה מאוחר מידי צריך לעצור ולישב מסלול מחדש. חייבים להחזיר את האחריות על חינוך ילדינו למקום הטבעי לו, לידיהם של ההורים וחברי הקהילות. צריך להשוות בין הפריבילגיות והחירויות התפעוליות בין כלל המגזרים. יש להציב את הפרט ויחודו במרכז. יש ליצור בבתי הספר תנאים בטוחים המאפשרים לכל אחד ואחת להיות בדיוק כפי שהוא והיא מבלי לשלם מחיר על בחירותיהם. עלינו לפתוח את שוק החינוך לתחרות, לאפשר הפעלת יוזמות ומסגרות חינוכיות שונות וייחודיות מאפשרות ומגוונות. עלינו להיאבק בחלוקה האזורית ולהקטין משמעותית את מספר התלמידים בכיתות. עלינו לשים את הפרט במרכז.

מרחבים חינוכיים ראויים חייבים לאפשר שיח מכבד, אותנטי, מוגן ובטוח. עלינו להציף סוגיות ערכיות גם (ודווקא) כשהן שנויות במחלוקת, ולזכור שקונפליקט, מחאה, מתח ועיסוק חינוכי במחלוקת הם כלים הכרחיים בניסיון למצוא נתיבים לשיח ולחיים משותפים של גיוון ושונות בהסכמה, בין כלל מרכיבי הציבוריות הישראלית.

עלינו להציף סוגיות ערכיות גם (ודווקא) שנויות במחלוקת. ולזכור שקונפליקט, מחאה, מתח, ועיסוק חינוכי במחלוקת – הם כלים הכרחיים לאיתור נתיבי שיח וחיים משותפים של גיוון ושונות בהסכמה, בין מרכיבי הציבוריות הישראלית

עלינו לכבד כל תלמיד.ה, כל דעה וכל מגזר, ולהדגים במעשינו (ובמודלים החינוכיים שאנו מפעילים) עשייה חברתית/אזרחית השואפת ליצירת חברה עשירה, חופשית, מגוונת ומכילה.

מסגרות חינוכיות מגוונות ופלורליסטיות יצליחו לפתח אצל התלמידים זהות עצמית מובדלת, ותחושת מסוגלות וערך עצמי. תנאים אלו הכרחים לחיים של חירות, והם שיאפשרו לנו המחנכים לממש את האחריות החינוכית החשובה ביותר המוטלת עלינו  — היא חינוך התלמידים.ות ללקיחת אחריות אישית על המתרחש במרחב הציבורי באמצעות מעורבות אזרחית פעילה. אם לא ניזהר, נמצא את עצמנו במערכת חינוך מהסוג שתיאר ברטולד ברכט:

"אני יודע שלעיתים קרובות מטילים ספק בטיב בית ספרנו. העיקרון הנפלא שלהם אינו מוכר או אינו זוכה להערכה. ביסודו הריהו הובלת האיש הצעיר מיד, בגיל הרך ביותר, הישר אל תוך העולם כפי שהוא. זורקים אותו לבור מים מטונפים, ישר לעניין ובלי הרבה דיבורים: תשחה או שתבלע בוץ! תפקיד המורים: לוותר על זהותם ולגלם אבות טיפוס של האנושות, שיפגוש האיש הצעיר בשלב מאוחר יותר בחייו. במשך ארבע עד שש שעות ביום הוא מקבל הזדמנות ללמוד גסות רוח, רוע לב ואי צדק. שום שכר לימוד אינו גבוה מדי עבור שיעור כזה, אך הוא ניתן אפילו חינם אין כסף על חשבון המדינה"  (ב. ברכט).

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.