משבר הקורונה חשף מספר פגמים מהותיים באופן שבו אנחנו מיישבים קפיטליזם, טוענת פרופ' מריאנה מזוקאטו, פרופסור לכלכלה, העומדת בראש "המכון לחדשנות ולמטרה ציבורית" של אוניברסיטת UCL בלונדון, ומהכלכלנים החשובים והמשפיעים כיום בעולם.

בסדרת מאמרים שפרסמה מזוקאטו מאז פרוץ משבר הקורונה, ב'ניו יורק טיימס', ב'טיים', ב'פיננשל טיימס', ב'גארדיין' ב'פרויקט סינדיקט', ב'פוריין אפרס' ובעיתונים ובאתרים נוספים, היא מציינת בין הפגמים בכלכלה את עליית "כלכלת החלטורה", אי-היציבות הגוברת של העבודה, הידרדרות כוח המיקוח של העובדים, עבודה ביתית שאינה אפשרות ריאלית עבור מרבית העובדים, ועצמאיים שמוצאים עצמם ללא סיוע אמיתי ונותרים לחסדי המשבר הכלכלי.
לדבריה, המשבר הפיננסי של 2008 לימד בדרך הקשה מה קורה כשממשלות מציפות את הכלכלה בכספים, במקום להניח בסיס ליציאה בת-קיימא וכוללת מהמשבר. כעת, במשבר חמור יותר, אסור לחזור על הטעות.

מזוקאטו מציינת בין הפגמים בכלכלה את עליית "כלכלת החלטורה", אי-היציבות הגוברת של העבודה, הידרדרות כוח המיקוח של העובדים, עבודה ביתית שאינה ריאלית למרבית העובדים, ועצמאיים שמוצאים עצמם ללא סיוע אמיתי

מזוקאטו התבטאה וכתבה מספר פעמים מאז תחילת משבר הקורונה והמשבר הכלכלי בעקבותיה, על הצורך בשינוי תפיסתי שיביא את ממשלות המדינות העשירות לנצל את המצב שנוצר כדי לשפר את איכות השירותים הציבוריים ולממן מעבר להתבססות על אנרגיה מתחדשת. לדעתה חובה על ממשלות הנותנות את כספי המיסים לתכנן מדיניות לכיוון של צמיחה שוויונית, ירוקה, ובת קיימא שמעדיפה ומכלילה את כל בעלי העניין, וליישם אסטרטגיות שעונות ופותרות את האתגרים החברתיים הגדולים ביותר שלנו: טיפול בשינויי האקלים, צמצום הפער הדיגיטלי וחיזוק מערכות הבריאות.

לאחרונה, ב-13 לנובמבר, הודיע ארגון הבריאות העולמי על הקמת "מועצה לכלכלת בריאות לכולם", הרואה בהשקעה במערכות בריאות מקומיות ועולמיות השקעה בעתיד, שתהפוך את הכלכלות ליותר בריאות, יותר מכילות ויותר בנות-קיימא. בראש המועצה תעמוד מריאנה מזוקאטו, הרואה שיש לממשלות תפקיד מרכזי ביציאה מהמשבר.

עם ההודעה על הקמת המועצה אמרה מזוקאטו:

"אנו נמצאים היום במספר משברים: כלכלי, אקלימי ובריאותי. אם נמשיך להטליא טלאים, ל'סתום חורים' במערכת בכל פעם, תמיד נהיה צעד אחד מאחור. אני שמחה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם ד"ר טדרוס [מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי] על סדר יום כלכלי פרו-אקטיבי של בריאות לכל, לעצב את הכלכלות שלנו כך שהרווחה וההכלה יהיו במרכז הדרך בה אנו יוצרים ערך, מודדים אותו ומפיצים אותו".

על העולם אחרי הקורונה

לפי מזוקאטו, הקפיטליזם מתמודד עם שלושה משברים גדולים לפחות. משבר בריאות שנוצר על ידי מגפת הקורונה, והצית במהירות משבר כלכלי עם השלכות שעדיין לא ידועות על היציבות הפיננסית, וכל זה על רקע משבר אקלים שאי אפשר להתמודד עמו באמצעות "עסקים כרגיל". את כולם יש לפתור במקביל להתמודדות עם מצב החירום הבריאותי המיידי. אחרת נפתור בעיות במקום אחד תוך יצירת בעיות במקומות אחרים.

הקפיטליזם מתמודד עם 3 משברים גדולים לפחות. משבר בריאות שנוצר במגפת הקורונה, והצית במהירות משבר כלכלי עם השלכות עתידיות על היציבות הפיננסית, וכל זה על רקע משבר אקלים שאינו ניתן להתמודדות ב"עסקים כרגיל"

מזוקאטו מתארת את הרקע למשבר הנוכחי. בעשור האחרון מדינות רבות נקטו במדיניות של צנע austerity. התוצאה הייתה שחיקת אותם מוסדות במגזר הציבורי שאנו זקוקים להם בכדי להתגבר על משברים כמו מגפת הקורונה. בנוסף, עשרות שנים של הפרטה, מיקור חוץ וקיצוץ בתקציב בשם התייעלות פגעו באפשרויות של תגובות הממשלה למשבר הקורונה. הסתמכות יתר על חברות ייעוץ הביאה להרס הידע והיכולות הממשלתיות, ולתלות מלאה בגורמים הפרטיים החיצוניים.

היא מציעה גם חשיבה מחדש על שותפויות ציבוריות-פרטיות. לעתים קרובות מדי, סידורים אלה הם יותר טפיליים מאשר סימביוטיים. המאמץ לפתח חיסון לקורונה יכול להפוך לעוד מערכת יחסים חד-כיוונית שבה תאגידים גורפים רווחים עצומים על ידי מכירה לציבור של מוצר, שנולד ממחקר במימון משלם המסים. ואכן, למרות ההשקעה הציבורית המשמעותית בפיתוח חיסונים, שר הבריאות והשירותים של ארה"ב הודה לאחרונה, כי ייתכן שטיפולים או חיסונים לקורונה שפותחו לאחרונה לא יהיו בהישג יד לכל האמריקנים.

לפי מזוקאטו, המגפה חשפה מספר נקודות תורפה קריטיות: עובדים חיוניים המקבלים שכר נמוך, מגזר פיננסי לא מוסדר, ותאגידים גדולים שהזניחו השקעות לטובת מחירי מניות גבוהים יותר, במקום לקדם צמיחה ארוכת טווח על ידי השקעה במחקר ופיתוח, שכר, והכשרת עובדים. במקביל, הקורונה חידדה מאוד את הצורך להתמקד במה שחשוב באמת. מסתבר שהאזרחים החשובים ביותר, שאין להם תחליף, הם אלה שעובדים בתחום הבריאות והעבודה הסוציאלית, חינוך, תחבורה ציבורית, סופרמרקטים ושירותי משלוח.

היא מביאה כדוגמה את 'תור הזהב' של הקפיטליזם – התקופה לאחר 1945, שבה מדינות המערב כיוונו את הכספים לעבר החלקים הנכונים של הכלכלה, ומציעה להשתמש במצב החירום הנוכחי ובתהליך ההתאוששות ממגפת הקורונה לבניית כלכלה מכלילה ובת קיימא יותר. מדיניות כלכלית-חברתית חדשה שמטרתה הסטת המערכת הכלכלית לעולם חדש שהוא ירוק יותר, מכליל יותר אנשים, ובר קיימא יותר. הרעיון הוא לא לעכב או לחסום את התמיכה הממשלתית, אלא לבנות אותה כראוי.

שותפויות ציבוריות-פרטיות הן לרוב יותר טפיליות מסימביוטיות. המאמץ לפתח חיסון לקורונה יכול להפוך לעוד מערכת יחסים חד-כיוונית, בה תאגידים גורפים רווחי ענק ממכירת מוצר, שנולד ממחקר במימון משלם המסים

לדבריה, עכשיו, כשהמדינה חזרה לשחק תפקיד מוביל, עליה לחשוב ולפעול כגיבור ולא כאהבל נאיבי שאפשר לנצל אותו. פירוש הדבר לספק פתרונות מיידיים, אך לתכנן אותם באופן שישרת את האינטרס הציבורי לטווח הארוך, לעולם של צמיחה כלכלית חכמה המונע על ידי חדשנות.

חילוצים צריכים לגרום לתאגידים הגדולים, לעסקים, ליצור ערך במקום למצות ערך קיים, להניח את הבסיס להתאוששות חזקה ומכלילה יותר, ולהשקעות בצמיחה בת-קיימא וטביעת רגל פחמנית מופחתת.

אמצעי החילוץ חייבים לבוא עם תנאים. יש להציב תנאים לתמיכה ממשלתית בעסקים. דרישה שכספי החילוצים הממשלתיים של התאגידים הגדולים יהיו מותנים בשמירה על שכר העבודה, הבטחת שכר מינימום, הפסקת רכישות בחזרה של מניות share buybacks על ידי החברות עצמן, הפסקת תשלומי שכר ובונוסים מופקעים, תשלומי מס נאותים והפסקת שימוש במקלטי מס, איסור על פעילות במגזר הפיננסי שאינה משרתת מטרה ציבורית ברורה, הבטחת ייצוג עובדים בדירקטוריונים להתאמת יעדי החברה ליעדי העובדים והציבור, ובאסדרה ותנאים חדשים נועזים בתחום הקניין הרוחני.

יש לדרוש מתאגידים המקבלים תמיכות אלו להמשיך ולהעסיק את העובדים שלהם ולהבטיח כי לאחר סיום המשבר הן ישקיעו בהכשרת עובדים ובשיפור תנאי העבודה. כמו בדנמרק, לדוגמה, הממשלה צריכה לתמוך בעסקים במטרה שימשיכו לשלם שכר גם כאשר העובדים אינם עובדים – ובמקביל לסייע למשקי הבית לשמור על הכנסותיהם, ולהקל על עסקים לחדש את הייצור לאחר שהמשבר יחלוף.

מזוקאטו מציעה תוכנית שתאפשר לקובעי המדיניות לנצל את המשבר לביסוס כלכלה ברת-קיימא ומכלילה:

• הזרמת טריליוני דולרים לכלכלה לצורך התאוששות, חייבת להיות למטרות שיענו לאתגרים החברתיים הגדולים ביותר שלנו: יעדי פיתוח בר-קיימא של האו"ם והסכמי פריס. חיזוק מערכות הבריאות, חשיבה מחדש בתחום ניידות העובדים העתידית, וצמצום הפער הדיגיטלי.
• מעבר מתפיסה של סבסוד לזו של פתרון בעיות. הצבת תנאים לסיוע הממשלתי, כך שהוא יגן על האינטרס הציבורי.
• הקמת בנקי תשתית בבעלות ממשלתית. בנקי השקעות ציבוריים יספקו מימון ארוך טווח לגורמים שיטפלו בבעיות בתחומים שיזוהו בידי מדיניות הממשלה, כמו המעבר לאנרגיה ירוקה.
• מדיניות שתבטיח שפיתוחים שהם תוצאה של השקעה ציבורית, ישמשו ליצירת ערך ציבורי. זה נכון במיוחד כשמדובר בפיתוח, ייצור והפצה של חיסון במהלך מגיפה.
• להקפיא את תשלומי החובות של משקי בית עד לפתרון המשבר הכלכלי המיידי, לכוון את תשלומי תמיכות המזומנים הישירות למשקי בית הזקוקים ביותר, ולבחון בנוסף להלוואות, את האפשרות להקלה בחובות, במיוחד בהתחשב ברמות החוב הפרטי הגבוהות כיום.
• מתן ערבויות ממשלתיות לתאגידים ועסקים במצוקה, כדי לשלם 80-100% מחשבונות השכר של תאגידים אלו, כפי שעשו בריטניה ומדינות רבות באיחוד האירופי ובאסיה.

עכשיו, כשהמדינה חזרה לשחק תפקיד מוביל, עליה לחשוב ולפעול כגיבור ולא כאהבל נאיבי שאפשר לנצל אותו. פירוש הדבר לספק פתרונות מיידיים, אך לתכנן אותם באופן שישרת את האינטרס הציבורי לטווח הארוך

מגפת הקורונה חשפה חולשות גדולות בכלכלות הקפיטליסטיות המערביות. כעת, כאשר הממשלות נמצאות במצב של 'מלחמה' בקורונה, יש לנו הזדמנות לתקן את המערכת. אם לא נעשה זאת, לא יהיה לנו שום סיכוי בהתמודדות נגד המשבר הגדול השלישי – התחממות כדור הארץ וכל המשברים הקטנים יותר שיגיעו איתו בשנים ובעשורים הבאים.

אנו זקוקים ליותר השקעות בחדשנות, מבינה מלאכותית, לבריאות הציבור ועד לאנרגיה מתחדשת. אך כפי שמזכיר לנו משבר זה, אנו זקוקים גם לממשלות ולמדינות שיודעות להנהיג ולנהל משא ומתן, כך שהיתרונות של השקעה ציבורית יחזרו לציבור.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.