עד לפני לא יותר משלוש, ארבע שנים, היו מפוזרים ברחבי רחובות תל אביב-יפו המוני כרטיסי ביקור שעליהם שווקו שירותי זנות. העניין היה כה נפוץ, שכמעט לא יכולת ללכת בעיר מבלי להיתקל בכרטיסים הדוחים האלה, המזהמים את הסביבה ואת הדעת, מעוטרים בתמונות פרובוקטיביות ומספרי טלפון. עשרים דקות הליכה ברחוב הירקון והייתם נתקלים לפחות בנער אחד שבקושי גידל זקן רוכב על אופניים, משליך את הכרטיסים בהיחבא וממשיך לדווש.

עד לפני כ-3-4 שנים היו מפוזרים ברחבי ת"א המוני כרטיסי ביקור ששווקו שירותי זנות. העניין היה כה נפוץ, שכמעט לא יכולת ללכת בעיר מבלי להיתקל בכרטיסים הדוחים האלה, מזהמי הסביבה והדעת

הכרטיסים היו מפוזרים לאורך כל רחוב ושדרה בצפון הישן, בלב העיר, בטיילת ובכיכר המדינה. במקביל, דירות זנות עבדו באופן חופשי בתל אביב. הרי לא יתקיים שוק מבלי שיתקיים היצע, לא? לא הצלחתי אז וגם לא היום להבין איך האנשים האלו פועלים כך. כלומר סוחרים בנשים במרכז העיר באין מפריע.

אבל זה לא משנה כי הזמנים השתנו. אנחנו בעידן אחר. חוק איסור צריכת זנות שנחתם השבוע (סוף סוף, תודה באמת) על ידי השר לבט”פ אמיר אוחנה – העלים סופית ומי יתן שלעד את הכרטיסים האלו מהמרחב הציבורי.

אם מסתכלים על העניין בפרספקטיבה רחבה מעט יותר, יפה שדווקא בארבע שנות טראמפ, שהיו חגיגה לפטריארכיה, זכתה ישראל בקמפיין אינטנסיבי שהצליח להדיר את צריכת הזנות מהמרחב. כבר ב-2016 (ובטח גם קודם ביצבצו ניצנים) קמה תנועה כלל מרחבית של נשים שפעלו במאמץ משותף, גם אם נפרד, נגד הלגיטימיות של הזנות.

בין הגופים אפשר למצוא את: her academy, המטה למאבק בסחר בנשים בזנות, “לא עומדות מנגד, מסייעות לנשים במעגל הזנות”, סלעית, ועוד. בתמיכת גיבוי פוליטי איתן הן עבדו קשה, חרשו שטח ותקשורת, יצרו לובי, העבירו חוקים בכנסת והנה כי כן בשעה טובה זנות איננה חוקית עוד בישראל.

אין יותר כרטיסי זנות ברחוב בתל אביב. עוד זכינו ובגדול בזמן הזה לקמפיין חוצה היבשות “מי טו”, שהצליח לכל הפחות לייצר שיח אחר במרחב, בו מתגלמים תיאוריות והוויה חדשות בכל הנוגע למערכות יחסים בין גברים ונשים, אלימות מגדרית ועוד.

עד כאן אופטימיות להפעם. כי מה שנשאר מהזנות בישראל עבר רובו ככולו לאמצעים דיגיטליים ואם להתמקד עוד יותר, הבעיה היא שלמרבה הצער (מעבר לנתח שוק הסחר הישראלי בתעשיית המין באמירויות), לחלל העברייני שהשאיר מאחוריו חוק איסור צריכת זנות בארץ נכנס שחקן חדש.

לא באמת ציפיתם שארגוני הפשיעה יוותרו על ההכנסה החודשית שלהם, נכון? זה לא שחוק ייכנס לתוקף בכנסת ואותם גורמים עבריינים יאמרו לעצמם "אה או קיי, נעזוב את הים של כסף מזומן מהיר ושחור הזה, נמצא עבודה רגילה ונורמלית כמו כולם. נשלם מס". לא, ממש לא.

יפה שדווקא ב-4 שנות טראמפ זכתה ישראל בקמפיין אינטנסיבי שהצליח להדיר את צריכת הזנות מהמרחב. כבר ב-2016 (ובטח גם קודם) קמה תנועה כלל מרחבית של נשים שפעלו נגד הלגיטימיות של הזנות

מה שנכנס לחלל הזה הוא ברבות השנים ואחרי קמפיין מסיבי של עשור, הוא דווקא הקנאביס. אם תטיילו בעיר היום הכרטיסים שתמצאו על הרצפה ישווקו לכם 2 ג' ב-100 שח. שואלים מה הקשר בין השניים? או.

המכנה המשותף הוא שמי שהרוויחו אז ומרוויחים גם היום הרבה מאד כסף שחור דרך הפעלת אלימות אינטנסיבית, פיזית ומנטלית כלפי אוכלוסיות מוחלשות, אלו הם ארגוני פשיעה שפועלים בידיעת המשטרה והיום כמובן שגם בשילוב רשתות חברתיות.

לא אשכח סיור שערכתי לפני כעשור עם גורם משטרתי בדרום העיר. הוא הסיט בפני את הוילונות המפרידים בין חדרי הזימה המטונפים ברחוב פין בסוג של גאווה מקומית. אך חרף הגועל האישי, הבנתי שגם הוא בעצמו נגעל מזה. האיש התקדם מאז וגם איזור התחנה הישנה שינה כבר את פניו, כטבען של פנינות נדל”ן לא מפותחות. הנרקומנים שהיו זרוקים באיזור מצאו לעצמם חיק חם באיזורים דרומיים יותר בעיר.

נראה מוזר שמישהו יכול להפעיל דירת זנות ו/או ארגון סחר בסמים חופשי בישראל בלי שיעצרו אותו, לא? אז זהו, שלא.

אל תטעו לחשוב שאין קשר פעיל בין הגופים במרחב הציבורי, הוירטואלי, כל שכן המגדרי. מוחות קונספירטיביים היו מוצאים אפילו קשר כזה כמכוון. מכאן, להבנתי, האשמה רובצת לפתחו של רון חולדאי. משום שגם סוחרי הנשים וגם סוחרי הסמים פעלו ועודם פועלים ומשגשגים – תחת כהונתו. לאף אחד אין ספק, ברור שתל אביב זו עיר מושלמת עם ים מושלם גם למגורים וגם למשקיעים, אבל היא היתה כזו ואולי טובה באופן אחר גם בלעדיו.

ולא עליו בלבד האחריות, עימו כתף לכתף פעלה משטרת ישראל המתנהלת זה שנתיים ללא מפכ”ל, בסנכרון עם ארגוני פשיעה שמכסת"חים זה את זה בתירוצים מודיעיניים, עם סחר בסמים ונשקים.

החברה הערבית אף היא גורם מכריע במערך, והנזק שהיא חווה עכשיו הוא תוצר של אותה אזלת יד מכוונת בדיוק. אבל גם ללא קשר לרמה הפוליטית או המוניציפלית, בשעה שקנאביס בתצרוכת בריאה ומפוקחת צריך כבר מזמן להפוך לאלמנט בריאותי בסיסי ואלמנטרי, מי שאמון על התחום בארץ זהו קרטל, ארגון פשיעה מסועף. מדובר באנשים שכאחרוני העבריינים נמלטים ממשפטים וכלא ומתמודדים עם תביעות מכאן ומכאן. וכן, אלו אותם רוכבי אפניים שעדיין מפזרים את הכרטיסים האלה חופשי בתל אביב, מטעם השוק השחור.

מה שנכנס לחלל של צרכני הזנות ברבות השנים, ואחרי קמפיין מאסיבי של עשור, הוא דווקא הקנאביס. אם תטיילו בעיר היום, הכרטיסים שתמצאו על הרצפה ישווקו לכם 2 ג' ב-100 שח. שואלים מה הקשר בין השניים?

נקודת אור לסיום. אחרי עשור של קמפיין נראה שהצמח מיצה את המעמד שלו כקלף בקמפיין פוליטי, מקפצת רייטינג ואפילו כמניה. הציבור בעיקר צמא לידע והסברה בעלי אחיזה במציאות ולתיווך מידע אמין וקוהרנטי. פחות לגורמים עבריינים, פרופילים פיקטיביים ויוזרים לוזרים באפליקציות זדוניות, יהיה הקשר ביניהם אשר יהיה.

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק" 

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים. תפיסה המתעצבת בהשפעת פרסומים, שחלקם אינם נשענים על אמת כלשהי. זיופים כאלה יכול שיהיו אקראיים או, חלילה, מאורגנים.

אמון הציבור בטוהר הבחירות הוא תנאי מקדים לקיומה של דמוקרטיה. האיום העיקרי על אמון זה מגיע מזיופים אפשריים – הן בפועל והן בתפיסת המציאות של חלקים בציבור האזרחים

בסקירה זו, המבוססת על ניסיוני המצטבר ממערכות הבחירות האחרונות, אציב זרקור בעיקר על נקודת תורפה אחת במערכת ואזכיר ברמז כמה נוספות. אטען כאן כי רוב נקודות התורפה נמצאות בקלפיות עצמן ורק מיעוטן במעלה הדרך בואכה ועדת הבחירות המרכזית, וכי לאזרחים שהדמוקרטיה חשובה להם יש מה לעשות בנידון.

בנוסף אתייחס לסימנים מטרימים, המעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה, שכן הרבה יותר פשוט למנוע זיופים קודם שהם מתרחשים מלהתחקות אחריהם ולנקות את השפעתם ההרסנית בדיעבד. התייצבות זו יכולה להיעשות באחת משלוש דרכים: באמצעות עבודה בתפקיד מטעם ועדת הבחירות המרכזית, דרך עבודה בתפקיד מטעם מפלגה או בהתנדבות למשמר הבחירות האזרחי.

משמר הבחירות האזרחי.
המשמר הוקם ע"י קבוצה של פעילים חברתיים בעקבות טענות לזיופים בבחירות 2015. המשמר החל את פעילותו בבחירות 4/19 ע"י הקלדה וניתוח תוצאות הפרוטוקולים של כל הקלפיות בארץ. נמצאו שורה של בעיות וחשדות לזיופים. משמר בחירות האזרחי נערך לבחירות 9/19 והוא מחפש מתנדבים. pic.twitter.com/daAFMVZdYz

— amir haskel (@AmirHaskel) September 2, 2019

משמר הבחירות האזרחי הוקם בבחירות אפריל 2019. מאות מתנדבי המשמר עברו על כל הפרוטוקולים של ועדות הקלפי בארץ כדי לוודא שהתוצאות שפורסמו תואמות את הכתוב בהם.

סימנים מטרימים מעלים את החשש לניסיון לזיופים מאורגנים לטובת הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות דווקא. נדרשת התייצבות של שוחרי הדמוקרטיה להגנה על מערכת הבחירות הקרובה

גילינו טעויות אקראיות קלות, לא רבות, ללא שום עדות להטיה שיטתית, אבל התוצאה של הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת. איני מתכוון כאן לפולקלור הידוע (והנכון כנראה, לצערי) על מתים שמצביעים או על "מצביעים" שנמצאים בזמן הבחירות בחו"ל, אלא על משהו שעלול להצטבר לסדר גודל אחר, עצום, של זיופים.

לדוגמה: לוועדת הקלפי מותר להכין להצבעה בכל פעם "מנה" של מעטפות ולחתום עליהן מראש. אלו צ'קים פתוחים במובן מסוים, וכל מנה כזו נרשמת בפרוטוקול. גודל המנה באפריל 2019 היה 50 מעטפות (הורד ל-25 בבחירות האחרונות, מרץ 2020).

בקלפי מסוימת התברר לנו שבשתי המנות האחרונות מספר המעטפות היה 50 אבל תוקן ל-100. שיעור ההצבעה בקלפי זו היה 94%, לעומת 68% בממוצע הארצי, כאשר הממוצע ביישוב הנבדק היה דומה לממוצע הארצי. התוצאות הראו אחוז הצבעה חריג לשלוש מפלגות מאותו הגוש, אשר היו – הפתעה(!) – זהות לשיוך המפלגתי של מי שהרכיבו את ועדת הקלפי.

תופעה זו של הוספת קולות, על פי החשד, יכולה להיעשות במהלך הספירה, כאשר כל הסופרים מסכימים עליה, או לאחר תום הספירה, כאשר הקלפי אינה נתונה להשגחה מספקת.

המתנדבים המסורים של משמר הבחירות זיהו חשדות למעשים כאלה רק במקומות שמעשים אלו נעשו בהם באופן רשלני. חשוב לומר כי מצאנו מתאם מלא בין הקלפיות שזוהו בהן חשדות לזיופים לבין הרכב לא מאוזן של ועדת הקלפי. בבחירות 2019 מועד א' היו כ-1,400 ועדות קלפי שהורכבו רק מנציגי הקואליציה ועוד 26 קלפיות שאוישו רק בידי נציגי האופוזיציה.

תוצאת הביקורת הזאת זעזעה אותנו בהיבט אחר: מצאנו עדויות לזיופים לכאורה בקלפיות עצמן, זיופים שעלולים להצטבר לקנה מידה ענקי, כלומר להזיז מנדטים ממפלגה אחת לאחרת

אבהיר כי ועדת הבחירות המרכזית שיפרה וחידדה את הנהלים בשתי מערכות הבחירות העוקבות באופן מרשים. ואולם אף על פי כן אין תחליף לנוכחותם של אנשים הגונים בקלפיות.

שיטת ההגנה על טוהר הבחירות בישראל מבוססת על ועדות קלפי המורכבות ממזכיר שאיננו נציג של שום מפלגה ומשלושה נציגי מפלגות שונות המגויסים ומשובצים על ידן. המזכיר אמור לשמש הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות. את ההקצאות לנציגי המפלגות עושה ועדת הבחירות. למפלגות אסור להחליף ביניהן את נציגיהן, והדבר הובהר להן היטב לפני מערכות הבחירות האחרונות. לכל מפלגה מותר לשלוח משקיף לכל קלפי שאין לה בה ייצוג.

במערכות הבחירות האחרונות נוספו מזכירי קלפי לקלפיות מסוימות, על פי שיקול דעתה של ועדת הבחירות. כמו כן נוספו פקחי טוהר בחירות, שגם הם עובדים של ועדת הבחירות. פקחים אלו לבשו וסטים מיוחדים ובולטים לעין והשתמשו, בגלוי ובסמכות, במצלמות.

בבחירות הקרובות ועדת הבחירות עושה מאמצים מיוחדים להציב שני מזכירים ופקח בכל קלפי. כלומר, ההרכב המלא יהיה שלושה אנשי ועדת הבחירות, שלושה חברי ועדת קלפי שהם נציגי מפלגות שונות ומשקיפים. כל האמצעים הללו עשויים להקשות על זיופים, שכן כדי לזייף יהיה צורך בתיאום בין מספר אנשים גדול יותר.

אז מדוע אני בכל זאת מודאג?

אני מודאג בגלל שילוב של תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, אשר אני סבור כי מטרתה לקעקע את אמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית ובהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו, שהיינו עדים להם בשבועיים האחרונים. מאמצים אלה כללו קמפיין של תנועת "אם תרצו", וכן פוסט של ח"כ שלמה קרעי שהודהד זמן קצר אחר כך בחשבונות הטוויטר של משפחת נתניהו (ראו תמונה).

ציוץ של שלמה קרעי ושיתופו על ידי בנימין נתניהו ויאיר נתניהו

קלפיות, שמי שאמורים להיות בהן הזרוע הארוכה של ועדת הבחירות הם אנשים שיש חשש שהם מושפעים מתעמולה שקרית ואשר המחויבות שלהם היא למפלגה מסוימת ולאו דווקא לטוהר הבחירות – הן מרשם להיווצרות בעיה. אולי אפילו בעיה חמורה. הדבר נכון לא רק בהקשר של ספירת הקולות – מזכירים עוינים יכולים, לדוגמה, לעכב ולשבש הצבעה בקלפי ביישוב בו צפוי רוב לצד השני.

אני מודאג משילוב תעמולה שקרית המופצת ברשתות בנושא הזיופים בבחירות, שמטרתה קיעקוע אמון הציבור בהליך הבחירות כולו, יחד עם מאמצי הגיוס לתפקיד מזכירי קלפי מטעם תומכי נתניהו

יהיו התוצאות אשר יהיו – מה שמדאיג אותי בכל עניין טוהר הבחירות הוא שהתוצאות לא ישקפו את רצון האזרחים. אני רוצה שהפתק שהאזרח שלשל לקלפי יהיה הפתק הנספר ושהדברים ייעשו בהליך בחירות המנוהל בהגינות.

מידע שקרי: לאחרונה נחשפנו למתקפה על יושב ראש ועדת הבחירות ועל מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס. אחת הטענות הייתה שעו"ד עדס הייתה אחראית ל"העברת" שני מנדטים מגוש הימין לגוש המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. זהו שקר!

משמר הבחירות האזרחי בדק גם בבחירות האחרונות את תוצאות האמת מול תצלומי דפי התוצאות ומצא שההבדלים היו זניחים לחלוטין. הינה הם כולם: בקלפי אחת "נץ" קיבלה 0 קולות במקום 2 קולות ו"ני" קיבלה 2 במקום 0; בקלפי אחרת "אמת" קיבלה 0 במקום 2, "ג" קיבלה 2 במקום 6 ו"ודעם" קיבלה 6 במקום 0; ובקלפי שלישית "ודעם" קיבלה 0 במקום 8 ו"ג" קיבלה 8 במקום 0. בסך הכול 4 טעויות שורה.

הפצת המידע השקרי החלה ברשתות מייד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות בעיקר נגד הרשימה המשותפת – "למעלה מ-100% הצבעה" וכיוצא באלה טענות. אז בדקתי!

בכל תשע הקלפיות שנרשם בהן אחוז ההצבעה הגבוה ביותר הייתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה, ורק בקלפי אחת, העשירית, הייתה הצבעה עם יתרון לאופוזיציה. הקלפי עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בבחירות 2020 הייתה עם 94% הצבעה, בחצור הגלילית, והתוצאות בה היו 1 לליכוד, 2 לש"ס ו-653 ליהדות התורה.

ערכתי בדיקות נוספות, מתוחכמות מעט יותר, אך קצרה היריעה כאן מלפרטן. מכולן עולה כי לא הייתה בעיה גורפת עם הקולות שנספרו לרשימה המשותפת. אין פירוש הדבר שלא נדרשת השגחה גם בקלפיות ביישובי החברה הערבית. שמירה הדדית בין גושים עומדת, כאמור, בבסיס השיטה.

בתפיסת העולם שלי לא נלחמים בשקר בעזרת שקר נגדי אלא בעזרת האמת. מה מניע את הקמפיין הזה, שאיננו מחובר למציאות? כנראה מטרות אחרות, כפי שראינו רק לאחרונה בארצות הברית.

אילו כל המפלגות היו שולחות משקיפים לכל הקלפיות, הייתה בעיית טוהר הבחירות מתחלפת כנראה בבעיה לוגיסטית: למצוא מקום וכיסאות לכולם. המפלגות משבצות משקיפים על פי שיקוליהן, וזה טוב וחשוב. משמר הבחירות האזרחי www.mishmar2021.org משבץ מתנדבים על פי ניתוח המאתר קלפיות שעלולות להיות בעייתיות.

הפצת המידע השקרי החלה מיד לאחר בחירות 2020, מתובלת בטענות נגד הרשימה המשותפת: "למעלה מ-100% הצבעה". אז בדקתי! בכל 9 הקלפיות עם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר היתה הצבעה ברורה לגוש הקואליציה

עוד על הפרק: החל מיום שלישי, 2.2.2021, נפתחת ההרשמה למועמדות לתפקיד מפקח טוהר הבחירות מטעם ועדת הבחירות. התפקיד חשוב ביותר, והוא מתוגמל בשכר.

דמוקרטיה אינה קורית מעצמה. יש לטפח אותה ולהגן עליה. הדבר חשוב שבעתיים בעיתות של משבר.

יועד צור הוא פרופסור בפקולטה להנדסה כימית בטכניון וראש תוכנית האנרגיה על שם גרנד. בפעילותו הציבורית הוא בין מקימי ומובילי משמר הבחירות האזרחי. נשוי לחן, אבא לשלושה וסבא לשניים.

מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.