למה לחברות הביטוח משתלם להטריד אתכם

בשבועיים האחרונים נחשפו בתקשורת לא מעט מקרים שבהם פועלות חברות הביטוח בדרכים עקלקלות כדי למשוך את תשומת לבם של המבוטחים ולמכור להם ביטוחים שהם אינם זקוקים להם. מה שהחל כשיחת טלפון מקרית, הפך לשטף של הודעות מייל ותלונות על דרכי המכירה של חברות הביטוח.

השיטה הרווחת בחברות הביטוח היא שיחת טלפון למבוטח, והבטחה כי מגיעה לו הטבה מעצם היותו לקוח של החברה / חברת כרטיסי אשראי / קרן הפנסיה / או קופת הגמל. נציג חברת הביטוח מסתמך על הנטייה הטבועה ברבים מאתנו להקשיב להצעות להטבה, שאולי יהיה בהן, להערכתנו, משום רווח או חיסכון.

טכניקה זו מכונה "רגל בדלת". כשם שאנחנו דוחפים את כף הרגל כדי למנוע מהדלת להיסגר, כך מנסה נציג חברת הביטוח "לתפוס את המקום" בין הדלת למשקוף עם הבטחות למבוטח. לאחר שנציג חברת הביטוח משיג את הקשב של המבוטח, הוא מתחיל להסביר לו באריכות על המוצר, כמה הוא חשוב, ולאיזה נזק הוא חשוף אם לא ירכוש את הביטוח. מרבית המבוטחים אינם שמים לב לכך שמה שהחל כהטבה, הופך אט אט במהלך השיחה לעוד פוליסת ביטוח תמורת פרמיה חודשית שמנה. כך, מצליחות חברות הביטוח לסחוט עוד קצת מהמבוטח.

במשרד האוצר, שאמור לשמור על הלקוח, ציינו כי "הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד, דורית סלינגר, רואה במלוא החומרה מקרים של הטעיה בשיחת השיווק הזו. בטיוטת הוראות שפירסמה באחרונה סלינגר, היא מחייבת מפורשות את מנציג החברה להזדהות, לציין כי מדובר בשיחת שיווק ולבקש את הסכמת הלקוח. סלינגר אף התערבה במקרים של הטעיה בשיווק, הורתה על השבת פרמיות למבוטחים, והיא פועלת לשלילת רישיון במקרים שבהם היתה הטעיית מבוטחים".

ואולם הבעיה היא שהוראות האוצר נמסרו לחברות לפני חודשים, אבל תופעת הפיתוי של המבוטחים נמשכת. השיחות שפירסמנו בעיתון זה התקיימו בשבוע האחרון. השאלה היא למה חברות הביטוח אינן נרתעות מאותם צעדי אכיפה. ההסבר לכך כנראה הוא שהרטוריקה של האוצר אינה מרתיעה את חברות הביטוח.

ב–2013 שילמו חברות הביטוח קנסות של 5.2 מיליון שקל, לעומת רווח מצרפי של יותר מ–3 מיליארד שקל לחברות בשנה זו. הדו"ח של 2014 עדיין לא התפרסם במלואו, אך מהפרקים שפורסמו עולה כי נרשמה עלייה קלה בגובה הקנסות.

אלו שמשמשים סעד למבוטחים כיום הם בתי המשפט. 30%–40% מהתביעות בבתי המשפט עוסקות בתחום הביטוח. מבחינת חברות הביטוח הגעה לבית משפט היא שגרת עבודה יומיומית, ואילו בעבור המבוטח, שמוצא עצמו נדרש לשכור את שירותיו של עו"ד ולבלות בדיון משפטי מתיש, זאת טרדה של ממש. חברות הביטוח גם יודעות כי במקרה הגרוע ביותר, ולאחר שטירטרה את המובטח במשך שנתיים, השופט יחייב אותה לשלם את מלוא סכום הביטוח המקורי בלבד. כך, במשוואת רווח־הפסד של חברת הביטוח מול המבוטח היא אינה מפסידה דבר.

כדי לגרום לחברות הביטוח לשלם את שמגיע למבוטח צריך לשנות את המשוואה הזאת. כלומר, יצירת פרקטיקה שבה השופט יקנוס את חברת הביטוח בסכום הגבוה פי שלושה־ארבעה מסכום התביעה המקורי. רק כך יהיה לחברות הביטוח מה להפסיד.