עסקת מובילאיי: כך פיספסה האוניברסיטה העברית אקזיט של 15 מיליארד דולר
בתחילת שנות ה-2000 נאבקו אמנון שעשוע והמוסד שבו הוא מלמד, האוניברסיטה העברית, על הקניין הרוחני של מובילאיי. הבוררות בין הצדדים הותירה את האוניברסיטה עם אחוזי שליטה בודדים בחברה. איש לא דמיין אז כמה יהיו שוות המניות האלה 15 שנה אחר כך
ביום ראשון הקרוב, כמו בכל שבוע, ייכנס פרופ' אמנון שעשוע לכיתה בגבעת רם, אחד מהקמפוסים של האוניברסיטה העברית. שעשוע, פרופסור למדעי המחשב ומיליארדר טרי, מעביר סמינר מתקדם בלמידה עמוקה, שבו הוא עורך לסטודנטים היכרות עם הספרות המדעית העדכנית בתחום. הקורס אמנם תיאורטי, אך שעשוע יכול ללמד את הסטודנטים שלו רבות על איך להפוך תיאוריה למציאות ועד כמה מחקר שהם עורכים יכול להשפיע בסופו של דבר על העולם כולו.
זה מה ששעשוע מנסה לעשות בחברת מובילאיי, שאותה הקים לפני 17 שנה עם זיו אבירם. מובילאיי פיתחה מערכות עזר לנהג, והטכנולוגיה שלה משמשת לפיתוח מכונית אוטונומית. זאת גם הסיבה שענקית השבבים אינטל הודיעה השבוע כי היא מגישה הצעה לרכישת מלוא מניות מובילאיי בהיקף כולל של 15.3 מיליארד דולר — 35% יותר משווי החברה בשוק.
שעשוע הגיע לאוניברסיטה העברית ב–1996, שלוש שנים לפני הקמת מובילאיי, והצטרף לסגל האקדמי. הוא הגיע מ–MIT, שבה עשה דוקטורט בחישוביות עצבית וכן פוסט־דוקטורט.
הטכנולוגיה של מובילאיי מבוססת על הפעילות המחקרית של שעשוע, דבר שהעלה בתחילת דרכה של החברה שאלות לגבי הקניין הרוחני. לפי מה שמקובל באוניברסיטאות, הקניין הרוחני שמתפתח בפעילות המחקר לא שייך רק לחוקרים, אלא גם למוסד האקדמי שבו הוא מלמד. ואולם כשמתייחסים לאוניברסיטה העברית, המוסד שבין כתליו החל חלק מהפיתוח של הטכנולוגיה שמאחורי מובילאיי, קשה שלא לחוש בהחמצה. בעוד שמכון ויצמן נהנה מתמלוגים גבוהים בגין תרופת הקופקסון, התרופה הרווחית ביותר של חברת טבע, האוניברסיטה העברית לא גרפה הון רב מצמיחתה של מובילאיי לחברת ענק במונחים ישראליים, ומהעסקה הגדולה ביותר לרכישת חברה ישראלית אי פעם.
אז איך זה קרה? "מובילאיי לא בדיוק היתה מיזם של האוניברסיטה העברית. היא החלה כמיזם פרטי של שעשוע ואבירם, והיה ויכוח באיזו מידה יש או אין לאוניברסיטה חלק בו. הסיבה לכך היתה שחלק גדול מהמיזם נעשה מחוץ לאוניברסיטה. זה לא היה מיזם אוניברסיטאי רגיל", אומר פרופ' מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה באותה תקופה. "שעשוע טען שחלק מהמחקר נעשה עוד בהיותו בטכניון, חלקו נעשה בשנת שבתון וחלק במובילאיי עצמה. זה היה מורכב".
השיטה שבה האוניברסיטאות מגנות על הקניין הרוחני שלהן היא באמצעות הקמת חברות מסחור טכנולוגיה — לאוניברסיטת תל אביב יש את רמות, למכון ויצמן את ידע ולירושלים את יישום. המטרה היא לא להשאיר את הידע המחקרי ברחבי האוניברסיטה, אלא ליישם אותו בחיים האמיתיים על ידי הקמת חברות עסקיות שמבוססות עליו.
קיימים שני מודלים עסקיים לתהליך המסחור הזה: במודל התמלוגים, שבו משתמשים פעמים רבות כשמדובר בפיתוח תרופות, האוניברסיטה שומרת על הפטנט שרשמה ומעבירה את זיכיון השימוש בו לחברה תמורת 30% או 40% מהמכירות. במודל השותפות במניות, האוניברסיטה מעבירה את כל הזכויות בטכנולוגיה למיזם שמוקם על בסיסה — תמורת אחוזים במניות המיזם. גם כאן מדובר בחלק ניכר מהבעלות בחברה.
במקרה של מובילאיי נקטה האוניברסיטה העברית מודל של מניות, אך לא לפני שהתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים לגבי חלקה של האוניברסיטה בקניין הרוחני. הצדדים הסכימו על בורר — אחד המרצים בבית ספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה, שאת החלטתו קיבל בתחילת שנות ה–2000. "הגענו לפשרה, שעל פיה קיבלנו מהמיזם אחוזים קטנים. דעתי גם אז היתה, שזה כן שייך לאוניברסיטה — כי הרקע האקדמי של עיבוד תמונות, גם אם הוא לא צמח ישירות באוניברסיטה, נעשה אצלנו. אבל הגענו לפשרה", אומר מגידור.
למה לא בחרתם ללכת לבית משפט במקום להיכנס להליך של בוררות?
מגידור: "ללכת לבית משפט נגד איש סגל בכיר שלך זה לא דבר סימפטי. רצינו לשמור על שעשוע, שהיה חוקר מצוין ומורה מצוין — אצלנו. לא רצינו לדחוק אותו החוצה. מעבר לכך, כשאתה מתחיל משפט אתה לא יודע איך הוא נגמר. בסופו של דבר קיבלנו אחוזים מועטים שעברו דילול רב, בוודאי לאורך השנים, משום שהאוניברסיטה לא השקיעה עוד כסף בחברה".
באוניברסיטה העברית אומרים בתגובה כי "המחלוקת היתה סביב השאלה אם מדובר בקניין רוחני השייך לאוניברסיטה או ב'ידע כללי' ולאוניברסיטה לא מגיע כל חלק בו, אבחנה שכבר לא קיימת כיום. לאור חילוקי הדעות מונה מגשר, שקבע כי בתמורה למניות תהיה לשעשוע זכות מלאה על הפטנטים שפותחו".
במובילאיי סירבו להתייחס לנושא.
"זה כמו קרן הון סיכון. במקרה של מובילאיי, לא היינו בטוחים"
לא ידוע כמה אחוזים קיבלה יישום ממובילאיי. יכול להיות שהיא גם מימשה מניות עוד לפני ההנפקה, שאליה הגיעה עם 0.6% מהחברה. מההנפקה ואילך גרפה האוניברסיטה סכום של כ–40 מיליון דולר ממימוש המניות.
בדיעבד, מבחינה כלכלית, לא היה עדיף להתעמת עם חוקר אבל לקבל אחוזים גדולים יותר מהחברה?
מגידור: "צריך לזכור שהמטרה שלנו כמוסד אקדמי היא לא לעשות כסף, אלא לקיים את הפעילות המחקרית וההוראתית שלנו. נניח שיבוא איזה גאון גדול שרק כדי לקלוט אותו צריך השקעה עצומה — ואלה דברים שקורים לפעמים. אנחנו נעשה זאת גם אם מבחינה כלכלית זה לא יחזיר עצמו, כי נעדיף בכל מקרה את השיקול האקדמי".
פרופ' שמואל פלג, עמיתו של שעשוע בבית הספר למדעי המחשב, אומר כי "האוניברסיטה העברית טובה מאוד בעידוד חוקרים להקים חברות. היא ייחודית בקטע הזה. אוניברסיטאות אחרות פחות גמישות. אולי אין בהן חריקות, אבל זה כי שום דבר לא זז".
פלג מספר כי כשחוקר מחליט להקים חברה, כפי שהוא עצמו עשה פעמיים, מתנהל דיון לגבי החלק של האוניברסיטה בחברה. לדבריו, כשמוכרים פטנט על תרופה לאחת מחברות הפארמה, אז פשוט מאוד לחלק את ההכנסות בין האוניברסיטה, החוקר והמחלקה שלו. ואולם לא כך בחברות טכנולוגיה.
"במקרים כאלה חוקר ממציא איזו נוסחה מתמטית, שהשימוש העיקרי בה הוא לפרסם מאמר. מגיע אליו מישהו אחר, ומציע, למשל, להשתמש בנוסחה לנהיגה אוטונומית — נושא שאינו קיים, הצורך לא הוכח ואפילו היכולת של הנוסחה לפתור את הבעיה לא הוכחה עדיין. מוקמת חברה, שמיישמת את הנוסחה לבעיה ומשכנעת את העולם שכדאי לעבור לנהיגה אוטונומית. הוויכוח הוא מה החלק של הנוסחה בהצלחה, מה החלק של הרעיון, היישום שלו והשיווק", מסביר פלג. לדבריו, יש נוסחאות שקושרות בין שיעור המניות שמקבלת האוניברסיטה להשקעה העתידית של החברה על מחקר ופיתוח: אם ההשקעה גבוהה, הטכנולוגיה מבוססת פחות על ידע שנצבר באוניברסיטה ולכן היא תקבל פחות מניות.
"יש אוניברסיטאות שדורשות 40% מכל חברה, ובהן לא קמה אף חברה — אף משקיע לא ישקיע בה כסף. אם האוניברסיטה פתוחה למשא ומתן, מבינה מה התרומה שלה למוצר ושיש תרומות שאינן קשורות אליה. הם מגיעים לסיכום שכל הצדדים מרוצים ממנו. מכיוון שההסכמים נעשים בתחילת דרכה של החברה, יש הרבה מקום לגמישות. זה נכון שיש באוניברסיטה ויכוחים, אבל מספר החברות בראייה ממוחשבת שיצאו מהאוניברסיטה העברית מוכיחה שזו הדרך הנכונה", הוסיף פלג.
מגידור מוסיף כי "כשמתייחסים לכל נושא ההכנסות מאיי.פי (Intellectual Property, קניין רוחני) — צריך לזכור שאלה לא סכומים גבוהים ביחס לתקציבים של המוסדות. רוב המוסדות האקדמיים שעושים כסף גדול מאיי.פי עושים את זה משתיים־שלוש הצלחות. אנו במקום מכובד מהבחינה הזאת, גם אם מכון ויצמן מכה אותנו בגדול.
"בעיקרון, כשיעור מהתקציב, ההחזר הכלכלי על ההשקעה שעשית במחקר לרוב רחוק מלכסות אותו. לא מצדיק לעשות זאת רק משיקול כלכלי. האוניברסיטה העברית מחזיקה אלפי פטנטים ולא מנסה למסחר את זה. היא לא טובה בכך וזה לא יתרונה היחסי. מנסים למסחר כמה עשרות דברים שחושבים שיש להם פוטנציאל כלכלי, ולפעמים אתה מפספס. זה כמו קרן הון סיכון. במקרה של מובילאיי, קשה לומר שהיינו בטוחים".
בי"ס למדעי המחשב נגד הנהלת העברית: תביעה, פשרה וחלוקת הכנסות
מייסד מובילאיי, אמנון שעשוע, משתייך לבית ספר להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה העברית. לפי מה שנהוג, אם לאוניברסיטה יש חלק בקניין הרוחני והיא מקבלת כסף מתמלוגים או ממימוש המניות — הוא מתחלק בין בית הספר או המחלקה לבין האוניברסיטה עצמה. הכסף משמש את בית הספר לשיפור המעבדות ופעילות המחקר ואמור להקפיץ אותו קדימה.
ואולם לפני שנים אחדות התגלעו חילוקי דעות בין בית הספר למדעי המחשב להנהלת האוניברסיטה משום שהנהלת האוניברסיטה חדלה להעביר את הכספים לבית הספר — שלפי הערכות, היו אמורים להסתכם בעשרות מיליוני שקלים. כדי לכפות על הנהלת האוניברסיטה להעביר כספים לבית הספר, ביצעו בכירים בבית ספר צעד חריג: הם תבעו את ההנהלה בבית המשפט באמצעות עורכי הדין חגי קלעי ואוהד רוזן. ההליך המשפטי הסתיים בפשרה בין שני הצדדים, ובהתחייבות לא לחשוף את תוכנה. "היינו צריכים לעשות צעד קיצוני כדי שיקשיבו לנו, ולכן הגשנו תביעה לבית המשפט", מספר פרופ' שמואל פלג, חוקר בבית הספר.
פלג מספר גם על מקורות הכנסה נוספים של בית הספר, ועל הקשר בין בית הספר לענקיות טכנולוגיה. "התחום של ראייה ממוחשבת חזק מאוד אצלנו. החברה שהשקיעה בנו הכי הרבה היא אינטל, וגם גוגל נותנת מענקים למחקרים".
מה הן מקבלות בתמורה להשקעות האלה?
"מבחינת זכויות על הקניין הרוחני, הן למעשה לא מקבלות כלום. התנאי של אינטל הוא שכל מה שמפותח יהיה פתוח לציבור וכולם יוכלו להשתמש בו, כלומר לא ניתן לרשום על הפיתוחים פטנטים. החברות כן מקבלות גישה אל החוקרים, שנותנים הרצאות, ולסטודנטים, שעבדו במחקר ומגיעים לאחר מכן לגוגל.
"אנחנו לא קבלני עבודות, אלא חוקרים. כשחברה מממנת מחקרים, אנחנו יכולים לבחור במה להשקיע. אם החברות רוצות שנפתח פרויקט מסוים, אנחנו מסרבים לעשות אותו עבורן".
