צפו • מי אשם? תאונה בין שני רוכבי אופנוע בכביש 471

הרוכב בשוליים נסע במקום אסור ובמהירות לא סבירה.

הרוכב שפנה ימינה יכול לטעון לתקלה שגרמה לו לסטות.

יש כאן רשלנות תורמת של הפונה ימינה ושל הרוכב בשוליים.

כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור..

מזה כבר כמה שנים מותר לרכב דו גלגלי ליסוע על השול וגם בנתיב תחבורה ציבורית ולכן האופנוע שניסה לרדת לשול אשם כי הוא עבר נתיה בלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע בנתיב שמותר לו

היה עליו להסתכל ולבדוק האם אין רוכבי אופנוע שנוסעים על השול מימינו, כפי שמתיר החוק בעת פקק בכביש. יחד עם זאת, נראה שהרוכב בשול נוסע במהירות גבוהה מדי, מה שמנע ממנו לבלום בזמן, ולכן אפשר לומר שיש לו אשם תורם לתאונה.

אני חושבת ממש כמו מספר 28!!!!

לדעתי הואהיא הכי צודקת!!!

ההוא שבא במהירות, ורואים איך הוא הסתכל והוא בא מהר לפנות והוא העיף אותו.

כי ההוא שהגיע לכיון ימין היה צריך להסתכל אחורה וההוא שהגיע ממקדימה ראה אותו הוא היה יכול להאט קצת

מכיוון שזה שנסע על השול נסע מהר והשני נכנס ללא בקרה

קצת לפני שזה שפנה ימינה הוא הסתכל אם מגיע מהשהו רק בגלל שזה שנסע כמו חייה רעה הוא לא ראה אתו על הכביש כי הוא נסע לאט עד שהוא הגיע החייה כברהיה שם אז ברור שזה שנסע כמו חייה אשם

ללא ספק, זה שגרם לתאונה הוא זה שנכנס לשול מבלי להסתכל. אין דבר כזה להיכנס למקום מבלי לבדוק. לא משנה אם זה נתיב, שול או מדרכה. חובה לוודא שאין אף אחד לפני שפונים.

מה שכן, בבית משפט, יגידו שלשניהם אשם תורם, מאחר ואסור לנסוע בשול.

תקליק בגוגל "נסיעה בשול לאופנוע" ותלמד הרבה מה מותר באמת ומה אסור באמת.

רק אחד אשם פה. זה שסטה מהכביש לשול. אגב מוויכוח שלי עם מרצה לתעבורה ועו"ד הוא טען שגם מבחינה משפטית מותר לרכב דו גלגלי לרכב בשול הימני. גם כשהיה אסור לא אכפו את זה. ברור שגם זה שרכב בשול צריך לרכב לאט ולצפות כל הזמן...

רוכב קטנוע שרכב בשולי הכביש והתנגש ברכב שירד בפתאומיות אל השול ייאלץ לשלם 8,000 שקל לחברת הליסינג שלה שייך הרכב – פיצוי על הנזק שנגרם לרכב ועל הוצאותיה המשפטיות. כך קבע לאחרונה סגן נשיאת בית משפט השלום ברחובות, מנחם מזרחי.



מדובר בפסיקה עקרונית בנושא שנוגע לעשרות אלפי רוכבי קטנועים ואופנועים.



על פי חוקי התנועה, אסור לכל כלי רכב לנוע בשול הימני, שנועד לעצירות חירום. עם זאת, ומתוך הבנה שזגזוג בין נתיבי נסיעה מסוכן יותר לרוכבי הדו־גלגלי, החליט אגף התנועה במשטרה לפני מספר שנים שלא לאכוף את החוק לגבי רכיבה על שול ימין (וימין בלבד) במקרה של פקק/גודש תנועה, וזאת אך ורק בתנאי שהרכיבה בשול הימני תהיה איטית עד כדי שתאפשר עצירה פתאומית במקרה שיש רכב עומד על השול או רכב סוטה לשול.



לאור זאת, אלפי רוכבי קטנועים רוכבים מדי יום בשול הימני של הכביש, מתוך מחשבה כי היעדר האכיפה משמעותו שהנהיגה מותרת. אם תתרחש תאונה, הם סבורים שיוכלו לטעון כי נוכח "ההיתר שניתן" הם למעשה לא אשמים בתאונה.



אולם מפסק הדין עולה כי חרף העובדה שמשטרת ישראל "הכשירה" למעשה את הנהיגה בשול, במקרה של תאונה שהתרחשה הרוכבים בהכרח יימצאו אחראים לתאונה גם אם רכבו במהירות אפסית.



במקרה שהגיע לבית המשפט סטה הרכב לשול במטרה להימנע מפגיעה בחלקו האחורי של הרכב שנסע לפניו, ובעקבות כך פגע ברוכב קטנוע שנסע בשולי הכביש. הרוכב נפצע קשה.



בית המשפט פסק כי לא די שהרוכב לא יקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לקטנוע שלו, אלא שהוא יפצה את חברת הליסינג על הנזקים שנגרמו לרכב שלה.



השופט מזרחי קבע בפסק הדין: "אמנם, כדבר שבשגרה נוהגים רוכבי קטנוע לעשות כן, אך מדובר על התנהלות מנוגדת לדין... רוכב אופנוע, ככל כלי רכב, אינו רשאי לנהוג על השוליים. הם נועדו למצבי חירום".

זה שנכנס לשול ללא ספק....

זה היה מיוץ לשולים וזה בה לשולים

האשם המרכזי הוא זה שנסע על השוליים. אסור לנוע על השוליים בכל מקרה... פרט לרכב חירום במקרה חירום. וגם זאת תוך צפירה ואזהרה.

מאידך, גם זה שנסע על הכביש ו"חתך" לכיוון השוליים, יואשם ברשלנות תורמת, אם לא יותר מזה, שכן רואים בבירור שהוא ירד לשול מבלי לשים לב מה קורה. הוא לא אותת ימינה, וכנראה גם לא הסתכל במראה.

הירידה לשול מותרת במקרי חירום (וזה כבר נתון לדיון מה נחשב למקרה חירום וכל דבר נידון לגופו), אולם גם זה חייב להיעשות תוך זהירות מירבית ונקיטת כל הצעדים למנוע תאונה וכדו'.

חברת הביטוח של הדוהר וודאי תתפוס טרמפ על העובדה הזו, והנוסע הלכאורה תמים ש"רק" רצה לעצור לרגע בצד, יצטרך להילחם כדי להוכיח חפות.

כבר זמן מה שמותר לרוכבי אופנועים לנהוג בשוליים כדי שחיים פחות יסתכנו בנהיגה עם רכבים התברר בקורס רענון נהיגה

אין שום הגיון שרכב דו גלגלי יוגבל ליסוע בשולי הכביש.

בטוחני שבסופו של יום יקום מישהו וישנה את החוק המגוחך., עניין של זמן.

כל מתנהלת המדינה מאז ומתמיד!

לפני מספר חודשים נדונה תביעה שהגיש רוכב על אופנוע ספורט בנפח ליטר, שנסע מכיוון מחלף מורשה לתל אביב, נתקל בפקק תנועה והחליט לרכב בשול. כעבור דקות ספורות, תוך כדי רכיבה במהירות של 30 קמ"ש, רכב סטה 'באגרסיביות' לשול ומעך את האופנוע על גדר ההפרדה. בעקבות התאונה נגרמו לאופנוע נזקים כבדים והוגשה על-פי כך תביעה כספית. לרוכב לא היה ספק – הרכיבה בשול מותרת, שכן עובדה היא כי המשטרה אינה אוכפת את החוק, ועל כן גם האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הרשלן. אולם כבוד הרשמת הבכירה שרונה צור גינור מבית משפט השלום כתבה בפסק הדין את שהיה אמור להיות ידוע לכולם: "שולי הכביש לא נועדו לנסיעתם של אופנועים או כלי רכב אשר מבקשים להתחמק מעומסי התנועה, אלא למקרי חירום". לפיכך, חייבה השופטת את הרוכב לשלם את מלוא עלות תיקון נזקי הרכב.

מה הוא נכנס בלי לבדוק אם השול פנוי או לא... לגבי הרוכב בשול, לפי החוק מותר לו לנסוע בשול כשהכביש פקוק.

ומה נסגר עם כל האנשים שנוסעים בלי להגיש עזרה?!?!??!

האופנוע שהגיע מימין לא עבר על שום עבירה, וגם אין טענה שהיה צריך להסתכל כי ממתי רכבים נוסעים בשוליים

הדוהר לעומת זאת עבר על כמה עבירות

1. נסיעה בשוליים

2. עקיפה מימין

3. נסיעה בחוסר זהירות

וגם בהתנגשות הוא אשם כי הוא התנגש ראשון

השוליים בכביש מיועדים אך ורק לצורך עצירת חירום

האופנוע שהגיע מימין יכול לטעון שהיה צריך לעצור, ואפילו אם הוא משקר, הדוהר בכל אופן היה צריך לקחת בחשבון שאולי מישהו ירצה לעצור בצד

ן רואים

Biker from highway should have looked carefully

צי שמגיע מהר הוא אשם כי יכול להיות שההוא משמאול רק רוצה לעצור בצד כי הוא לא מרגיש טוב

זה שדהר אשם בגדול. וכמו שציינתי בתגובה 3 וגם 8

במידה ומותר לאופני ליבוע בשוליים שניהם אשמים , הרוכב שהשתלב לא השתלב בזהירות ולא הסתכל לפני אם מגיע מישהו, הרוכב שנסע בשול נסע במהירות ולא מספיק ברשימת לב. אם אסור ליסוע בשוליים וודאי ששניהם אשמים כי אין להם מה לחפש שם

כל הזמן רואים את זה, רוכבי אופנוע עוברים נתיבים בין מכוניות בפקק, כאילו הם לבד על הכביש. מעטים מסתכלים. אפשר לראות את המסתכלים ע"י סיבוב הראש, זה בולט עם סיבוב הקסדה. לא מסתכלים במראות באופנוע כמעט בכלל,מסובבים את הראש רואים את המציאות היא טובה יותר. ובמקרה כזה ודאי שלא.

היום עם האופניים החשמליות, המצב קשה יותר.

שניהם אשמים בעבירת תנועה על השוליים לפי סעיף 181 לעזר עירוני משנת 1981 לפי פסק הדין.

לגבי התאונה הרוכב אופנוע שנסע בכביש אשם-לפי שפנה ימינה מבלי להסתכל במראות ומבלי שימת דרך תוך עבירה חוצה לשוליים הימניים

מזה כבר כמה שנים מותר לרכב דו גלגלי ליסוע על השול וגם בנתיב תחבורה ציבורית ולכן האופנוע שניסה לרדת לשול אשם כי הוא עבר נתיה בלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע בנתיב שמותר לו

הוא נסע נגד החוק .וגם הוא זה שפגע באופנוע הראשון

ממש לא כי הוא ראה את האופנוע מגיע

שנדחף משמאל אשם...

בשביל מה יש לו מראות אם לא למצבים אלו

למרות שנראה שהנהג שנסע בשול נסע די מהר כך שלא הצליח לבלום בזמן

לסוע על השול

כבר שנה שמותר לאופנועים שיסוע בשול

זה שהוא פנה לשול עדיין לא מעיד על עברה על החוק, כי אולי היתה לו איזושהי תקלה שרצה לבדוק. אבל זה שדהר על השול הוא אשם.

פנה לשול

שניהם אשמים וכן הטיוטא שלא הגיד עזרא ונסע

צריך לדונו לכף זכות

מפתיעה היא העובדה שפעולה זו, לדון לכף זכות, מכונה בתורה "צדק" – "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, ט"ו). וכי מי שדן לכף חובה הינו צודק פחות ממי שדן לכף זכות? מדוע קו הצדק מחייב לדון את האדם שעשה אותם לכף זכות?

התורה מצווה אותנו לדון את האדם לכף זכות, ולא את מעשיו. המשנה: "והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א' ו'), באה ללמדנו, שכאשר אנו באים לבקר את האדם, בוודאי יש בו צדדים חיוביים רבים, והם אלו שצריכים להכריע.

אין אדם רואה את נגעי עצמו. התורה מצווה אותנו לנהוג כך גם ביחס לזולת. כל המרבה לחשוף נקודות אור באישיותו של הזולת, מהדר במצוות "בצדק תשפוט עמיתך".

מידת "הדן את חברו לכף זכות" היא מאותם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

הרגיל לראות בכל דבר רק את השלילה, ימיו חולפים מתוך מתח וחשדנות שנזקיהם ברורים. לעומתו, אדם הדן לכף זכות, עשוי לחיות את חייו בשלווה ובנחת.

יש אדם שאפילו במעשים הטובים הוא מוצא חסרונות. לעולם אינו מסוגל לדבר בשבחו של אדם בלי להוסיף הסתייגות. מי יחפוץ בחברתו של מחפש מומים כרוני זה, מלבד רכלנים מקצועיים?

ראיית הסביבה כמלאה פגמים וחסרונות מובילה בהכרח לתחושה, שאין כל ענין להיות חריג בחברה זו, באשר זוהי נורמה מקובלת, ולא נחוץ להתאמץ להיות יוצא דופן. מבט שלילי על הסביבה מכרסם באישיותו של השולל והמבקר ומטה את מעשיו לרעה.

לפנינו דרך דו-סטרית. ההסתכלות השלילית נותנת כיסוי להתנהגות שלילית. מי שהוא מלא פגמים ואין בו רצון לתקנם, עלול למצוא את עצמו כשופט הדן את הכול בצורה שלילית.

לעומת זאת, הדן את רעהו לכף זכות, לומד להביט על החיוב שבכל ענין. מבט זה מחייב אותו לשאוף לשיפור. כתוצאה ממבטו החיובי הוא עצמו יוצא נשכר, ודרך עליה שאינה פוסקת סלולה לפניו.

אני כבר רץ לפתוח פרק המניח בב"ק נראה לי ששם יש על זה דיון...