הישג עיתונאי בספק

מובן שבתי כלא במציאות לא דומים לבתי כלא בסדרות טלוויזיה. הכלא שבו נמצא הכדורגלן פליקס חלפון, שהורשע בהברחת סמים, נראה מקום הרבה פחות סוער מזה. המועקה שמראות הכלא משרים בצופה דומה יותר לגירסה מוקצנת של התחושה המציקה שמעוררים מוסדות ביורוקרטיים.

בתוכנית התיעודית "ההחמצה הגדולה" ראו, למשל, את חלפון בחצר הכלא, באימון כושר עם כמה מהחברים שהכיר במקום. האווירה נעימה. המראיינת שואלת אותם על מה הם כלואים. "אני? סחר בנשים", אומר אחד. "שוד בנקים", אומר שני. חלפון נחפז להרגיע, שמא נחשוב שהוא מתרועע עם פושעים: "בקטנות, לא איי, איי, איי", ואחר כך הסביר: "את רואה, אף אחד לא נושך". כלומר, אין זה שחברו שדד בנק, חלילה, אלא רק קצת, ככה, כמו שאומרים, שדד בנק.

היה משהו ציני בתוכנית. חלפון הכחיש לכל אורכה את אשמתו, ודבק בסיפור תמוה שהחליט לחתום על עיסקת טיעון כדי שהתביעה תקל בעונשו של חברו ושותפו לפשע, הכלוא עמו. ניכר שהעיתונאית אופירה אסייג שריאיינה אותו לא האמינה לסיפור, ובעצם גם לא אף אחד אחר. גם צורת העריכה לא ניסתה לשוות לסיפור ולו שביב של אמינות, וטענותיו של חלפון עומתו לכל האורך עם תגובותיו של קצין משטרה שפטר אותן בבוז.

ברור גם שהסיפור היה מעניין וחשוב הרבה יותר מכל בחינה אילו הסכים חלפון להתוודות. אז למה בעצם הסכימה העיתונאית להכין תוכנית סביב מה שלדעתה הוא שקר? הסיבה היחידה שעולה על הדעת היא שחלפון הסכים להתראיין אצלה - וזה, כידוע, נחשב היום להישג עיתונאי שעומד בפני עצמו.

מחפשים סיבה

פרומו לתוכנית יום העצמאות, ערוץ 2

ז'ק לקאן כתב פעם: "סיבה היא תמיד סיבה שמשהו השתבש". משפט חידתי, כרגיל אצל לקאן, אבל הוא יכול לומר משהו על תשדיר הפרומו שרץ עכשיו בערוץ 2 לתוכנית המיוחדת ליום העצמאות "56 סיבות". הצופים מוזמנים לשלוח לקראת התוכנית סיבות משלהם לאהוב את הארץ, שהטובות מתוכן ייבחרו. אבל מובן שהשאלה כאן היא לא "למה אתם אוהבים את הארץ?", אלא בעצם "איך זה שבכל זאת, ולמרות הכל, אתם אוהבים את הארץ?"

עוברי האורח שמופיעים בפרומו הבינו את זה היטב. משום כך הסיבות שהם מספקים מתאפיינות כולן בעקמומיות מסוימת: בגלל המילואים, בגלל סיני, מפני שאפשר להיות באוברדראפט, בגלל הזיעה בקיץ. הרי אי אפשר סתם כך לאהוב את הארץ מסיבה הגיונית, משהו שבגללו אדם בוחר לחיות במקום מסוים. אהבה לארץ הזאת יכולה להיות רק מין שיגעון לדבר, טעם אקסצנטרי, גחמה.

מוכרחים אחד כזה

פרסומת למוצרי חשמל

בפרסומת אירונית למוצרי חשמל רואים מין מכשיר משונה: זרוע מכנית הצמודה למשקוף של דלת, ונפתחת ומתקפלת כשמגיע מישהו אל סף הבית. הקריין מסביר: מנשק מזוזות חשמלי עוד לא המצאנו, אבל יש לנו הרבה מוצרי חשמל שאתה באמת צריך. אבל אפשר לתהות: וכשימציאו מנשק מזוזות חשמלי - האם אז לא נהיה מוכרחים, אבל פשוט מוכרחים, שיהיה לנו אחד כזה?

נועם יורן