לא צריך להיות יונגיאני אדוק כדי להסכים שבני-אדם מגיבים לסמלים קמאיים בעוצמה. אש. שלג. יער. חפירה באדמה. סוד. מסע. עדן עפרת יודעת את זה, ופורשת מניפה גדולה ועשירה של סמלים ונקודות התייחסות תרבותיות (החל בגתה וכלה באורסון וולס) באינסטליישן הווידיאו השאפתני שלה בבית האמנים.
החלל הגדול משתתף כולו בחוויה של היטמעות בהזיה רווית ארכיטיפים. על הקיר הראשי מוקרן סרט ענק המתאר עלילה קטנה של היטמעות באדמה ושריפה, וכשהוא כבה נדלק דבר-מה דמוי שלג בלילה, בעל גוון אל-ביתי ומנוכר, ולצדו, כמו לא נועד למבטנו, מבעד לדלת שכמו נשכחה מעט פתוחה, עלילה אחרת, המרמזת לרוזבאד של “האזרח קין”. על הקיר שמנגד מוקרן מעין מסע עירוני בשחור-לבן שחלקו נחסם ונגנב מהצופה.
הפואטיקה של הסרטים הללו – האחד נדלק, האחר כבה, האחד מהדהד את בולי העץ בחלל השני, את מקצבו של שעון הקוקייה המנגן כמטרונום – היא פואטיקה של פולחן דתי שהתרוקן מהמושא המטפיזי שלו ונותר כביטוי אסתטי.
נקודה זו הטרידה הוגים רבים לאורך המאה ה-20: בהנחה שהאמנות תאבד את הפונקציה הפולחנית שלה, מה ימלא את המשבצת הריקה של הדת? העבודות של עפרת העלו בדעתי את המחשבה (ההירשפלדית, הנמצאת כה וכה סנטימטר מתחת לפני השטח ונחשבת בראשי מעצמה כה וכה פעם ביום) על כך שבעצם אין כזה דבר אמנות עכשווית. בעצם, המשבצת הזאת מעולם לא היתה מלאה באלוהים. הסנטימנט הרליגיוזי נועד תמיד לעורר אצל הצופה תחושת סובייקטיביות עזה, או לפחות תובנה רפלקטיבית, לאשר לו את עצמו, ולא לכוון אותו לתוכנה של היצירה.






האדרכלית עליאל קיי, שותפה עמיתה במשרד קיסלוב קיי אדריכלים ומרצה ותיקה במחלקה לאדריכלות, נבחרה לכהן כראש בית-הספר לאדריכלות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. קיי תחליף את האדריכלית פרופ' אלס ורבקל, שעמדה בראש בית-הספר בשנים האחרונות.
קיי, בוגרת המחלקה בהצטיינות, עבדה כמרכזת ומנחת סטודיו שנה א', ובהמשך כמנחת סטודיו הפביליון. קיסלוב קיי אדריכלים זכה בתחרויות מרכזיות, ובהן תכנון קמפוס החינוך ברמת-אפעל, בניין העירייה וכיכר העיר אילת, הפיתוח של האנגר 2+3 בנמל יפו, המרכז הקהילתי ברמת-אביב הירוקה וקמפוס החינוך באור-יהודה. קיי היא מן המקימים של "קבוצה וכו'", קבוצה יוצרת העוסקת באקטיביזם חברתי ובחקר המרחב הציבורי. עבודותיה הוצגו בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות ברוטרדם, בביאנלה לאדריכלות ואדריכלות נוף בבת-ים, במוזיאון ישראל, בבית הנסן בירושלים ובמסגרות אחרות. זוכת פרס קרן אמריקה-ישראל ושני פרסי הצטיינות מטעם בצלאל.