אנו רגילים לחשוב על תמונה כעל הקפאה של שבריר שנייה והנצחה של רגע בודד. ואולם, בצילום קיימת גם טכניקה של חשיפה ארוכה, המאפשרת לתפוס תמונה סטטית לאורך זמן. מגזין Slate מדווח כי הפילוסוף והאמן האמריקאי ג'ונתון קיטס (כן, השם נכתב עם ו') עורך ניסוי שלוקח את הטכניקה הזו אל הקצה: הוא מתכוון לצלם תמונה במשך 100 או אפילו 1,000 שנים.
בשונה מווידיאו או מגיפ וסינמגרף, תמונה בחשיפה ארוכה לא מציגה תנועה, אלא שינוי. כדי שמצלמה תוכל ליצור תמונה צריך שאור ייכנס דרך העדשה. מאחורי העדשה נמצא חלק חשוב נוסף – התריס. זהו מעין מחסום שתפקידו לווסת את משך הזמן שאור נכנס דרך העדשה. ככל שהתריס פתוח יותר זמן התמונה תתעד שינויים בנוף.
לצורך ההמחשה, אם נצלם מכונית נוסעת בחשיפה ארוכה, נקבל תמונה מרוחה ומטושטשת, כיוון שהאור נשבר וחזר מהמכונית לעדשה על פני זמן רב ובנקודות שונות במרחב. אם נצלם אבן בחשיפה ארוכה, לא נבחין בכל שינוי כיוון שהיא דוממת. ההבדל היחידי יהיה בתאורה של התמונה. במצלמות שנמצאות בשימוש רוב האוכלוסייה וכן אצל צלמים מקצועיים, הצילום בחשיפה ארוכה נעשה לטווח זמן שבין שניות לדקות בודדות.
מתקן פשוט ועמיד
כדי להשיג חשיפה של 100 שנה קיטס היה צריך לבנות מתקן מיוחד: מצלמת פינהול בגודל של כף יד. למצלמה הזו יש חור קטן (ומכאן שמה, "ראש-סיכה") במקום עדשה והיא פשוטה בהרבה מהמצלמה הביתית שאנו מכירים. האמן-פילוסוף חילק מצלמות פינהול לקהל הרחב כדי שיטמינו אותן במקומות שונים בעיר פיניקס שבאריזונה. המצלמות יעבדו ברצף במשך מאה שנה והתמונות יהיו מוכנות ב-2115.
מצלמת אלף השנים לצד תמונה ממצלמת פינהול. מתוך: Slate.
בנוסף למצלמות מאה השנה, קיטס יוזם ניסוי שאפתני עוד יותר – מצלמת אלף השנים. התמונה שלה אמורה להיות מוכנה ב-3015 והיא תוצג במוזיאון של אוניברסיטת אריזונה, בהנחה שהיא תמשיך להתקיים עד אז או שלא יפגע אסטרואיד בכדור הארץ...
מי שיזכה לראות את התוצאה הסופית הם אמנם הנכדים ואולי אפילו הילדים שלנו [לא במקרה של ה-1000 שנים...], אבל התמונה הסופית היא רק קצה של תהליך מחשבתי שראשיתו כאן ועכשיו. "המטרה של המצלמות הללו היא לדחוס את הזמן ולהעלות את המודעות שלנו לשינוי", אמר קיטס ל-Slate.
מודעות לשינויים שחלים סביבנו
וזה משתקף גם בדעתו לגבי האתגר הגדול ביותר של הפרויקט. הוא מאמין כי הדבר החשוב ביותר הוא לא שמירה על המצלמות לאורך זמן, אלא בחירת המיקום שלהן. צריך לדאוג שהן יהיו במיקום בטוח, אבל חשוב יותר מה הן יצלמו: "עלינו לקחת בחשבון כיצד העיר עתידה להשתנות ומה יהיה חשוב בעיני דורות העתיד. זה אתגר גדול אבל הוא יכול להכניס אנשים לתודעה של חשיבה לטווח ארוך לגבי הסביבה שלהם".
כיוון שהמצלמה צריכה להחזיק מעמד למשך זמן רב, היא נבנתה בטכנולוגיה פשוטה ביותר ומחומרים עמידים. קיטס טוען שכל אחד יכול לבנות מצלמת מאה שנה בעצמו ואף משתף את הטכנולוגיה לכך. הפשטות של המצלמה תגרום גם לתמונה להיות פשוטה, בגוני שחור-לבן עם רמת פירוט וחדות נמוכות יחסית. אבל קיטס מודה שהוא לא יכול לחזות כיצד תראה התמונה לאחר 100 או 1,000 שנה. זה מאוד תלוי בסביבה שנצלם ובמידת השינוי שיתרחש בה. "כיום התמונה שבתוך כל המצלמות היא חלקה. דרך המעשים שלנו, אנו יכולים לקבוע כיצד התמונה תתפתח".
הפרויקט של קיטס לא נועד לספק לדורות העתיד מידע יבש על שינויים עירוניים, אלא משהו הרבה יותר עמוק מזה. התמונה תספר לבני המאה או האלף הבאים על החלק של המין האנושי בעיצוב הסביבה ועל מערכת היחסים שבין האדם לכדור הארץ. אבל מצלמות המאה והאלף לא ממתינות לשנים הבאות כדי להביא אמירה משמעותית – כבר היום הן מדברות אלינו ומבקשות להזכיר שלבחירות, להחלטות ולמעשים שלנו יש השפעה בטווח הארוך.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
איזה אוצר הכניסו השוודים לקפסולת הזמן שתיפתח בעוד 100 שנה?
סיפור בהמשכים – אליס בארץ הפלאות נכתב מחדש בקעקועים
