ביער עבות בפאתי אוסלו עמלים כמה אנשים על נטיעת כ-1,000 שתילים רעננים של עצים. בעוד 100 שנה העצים הללו ישמשו להדפסת הספר שכתיבתו מתחילה היום. זהו ראשיתו של פרויקט הספרייה העתידית, פרי מוחה של האמנית הסקוטית קטי פאטרסון.

במהלך מאה השנים הקרובות יתרום סופר אחת לשנה פרק לפרויקט. הפרק יכול להיות סיפור או מילה, בדיוני או מציאותי, שירה או כל כתב יד שעולה בדעתו של הסופר הנבחר. במשך כל הזמן עד לתום הפרויקט - בשנת 2114 - יישארו הכתבים סודיים לחלוטין וייחשפו רק בתום הזמן שהוקצה להקמת הספרייה. פאטרסון, שעומדת מאחורי המיזם השאפתני, מנסה ליצור קשר בין-דורי מבלי שהסופרים יוכלו להיות עדים לפרסום כתביהם. המטרה היא ליצור משהו ייחודי עבור דורות עתידיים.

בינתיים, כל הכתבים יישמרו בסודיות בחדר מיוחד שתכננה פאטרסון בספרייה הציבורית של אוסלו וייבנה מעצים מאותו היער שבו מתבצעות הנטיעות. השותפים לפרויקט מקפידים על קיימות בכל הנוגע לשימוש במשאבי הטבע, ולכן במקום העצים שישמשו לבניית הספרייה, ניטעו עצים למשך 100 השנים הבאות. ב'כספת' הכתבים, שמשמשת כמעין קפסולת זמן ספרותית, ניתן יהיה לבקר - והחדר מיועד להיות מקום להרהור וחשיבה. שמות הסופרים וכותרות הפרקים שתרמו לספר יהיו גלויים, אך הכתבים עצמם יישארו חסויים.

מי שנבחרה לחנוך את הספרייה העתידית ולכתוב את הפרק הפותח של הספר היא הסופרת הקנדית עטורת הפרסים, מרגרט אטווד. פאטרסון מתארת את כתיבתה של אטווד כטלסקופ שמאפשר להביט הן אל העבר, הן אל ההווה והן אל העתיד שלנו, כך שהיא מייצגת בצורה מושלמת את רוח הספרייה.

במהלך 100 השנים יופקד שימור הספרייה העתידית בידי קרן, שתתחלף מדי עשור. אף אחד מהאנשים המעורבים בפרויקט לא יחזה בהתממשותו, וזוהי חוויה משונה עבור הכותבים, אך הם עושים זאת כדי ליצור המשכיות, הן רעיונית, הן בין הדורות והן של הטבע.

הספרייה של פאטרסון אכן מחברת בין ההווה לעתיד ובין האדם לטבע - אך גם יוצרת סינרגיה מתוך החיבור של חומריות העצים עם רוח הרעיונות. עם ידיים בוציות בין עצי היער, פאטרסון נהנית לעסוק בצד הפיזי של פרויקט, שלבו הוא דווקא רעיונות ודמיון: "נחמד לנטוע עצים בקרקע ולדעת שגדילתם תכיל הלכה למעשה את הרעיונות של הסופרים לאורך השנים... טבעות הגזע יהיו קצת כמו פרקים בספר".