"זה היה נחמד מהרבה בחינות אם היינו אובייקטיביים במהלך חיינו. הבעיה היא שאנחנו מסתכלים על העולם דרך משקפיים צבעוניים." כך פותח פרופסור דן אריאלי הרצאה שבאה להציג את הנתונים האמיתיים לגבי שוויון חברתי. אריאלי ידוע כחוקר ששובר מיתוסים פסיכולוגיים-חברתיים, וגם הפעם הוא עומד בציפיות: הוא יצא לבדוק כמה שוויוני היינו רוצים שהעולם יהיה, וחזר עם מסקנות מפתיעות למדי.
חברה אולטימטיבית הייתה מתקיימת לו כל בני האדם היו שווים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. אם אתם מזדהים עם הרעיון הזה, אתם כנראה בדעת מיעוט, כיוון שמחקריו של אריאלי מציירים תמונה שונה. על פי ממצאיו, רוב האוכלוסיה מתאר דווקא אי-שוויון כמציאות אידיאלית לחיות בה. זה עשוי להישמע כמו מצב עגום, אבל תסמכו על אריאלי שהוא ימצא עוד תפניות בעלילה, כאלה שיכולות דווקא לעודד.
שוויון חברתי הוא כמו בירה
כדי להסביר את המשפט הפותח "אנחנו מסתכלים על העולם דרך משקפיים צבעוניים", משתמש אריאלי בדוגמת מבחן טעימה עיוורת של בירה. לו היו נותנים לנו לשתות כמה סוגים של בירות ולדרג אותן, היינו ממקמים אותן בנקודות שונות על הגרף. אך אם היינו מבצעים טעימה עיוורת של אותן בירות, רוב הסיכויים שהיה קשה לנו להבחין ביניהן והיינו ממקמים אותן פחות או יותר באותו אזור. זה קורה מכיוון שהציפיות שלנו מכתיבות את המציאות. וכשאין ברשותינו מידע מלא, אנו לא יכולים לפתח ציפיות ומקבלים החלטה אובייקטיבית.
העיקרון הזה נבחן גם לגבי תרופות. אריאלי מספר על ניסוי שבו נבדקים קיבלו את אותה תרופה לשיכוך כאבים, אלא שלחלקם נאמר שזו תרופה יקרה ולחלקם נאמר שהיא זולה. בקרב הקבוצה שקיבלה את התרופה "היקרה" ניכר היה כי הטיפול יעיל יותר, זאת מכיוון ש"הציפיות שלנו משנות את הפיזיולוגיה שלנו" מסביר אריאלי.
איך כל זה קשור לשוויון חברתי?
אז אחרי שביסס את העובדה ש"הדעות הקדומות שלנו והציפיות שלנו צובעות את העולם", אריאלי רוצה לבחון האם וכיצד ניתן לבחון שאלות גדולות יותר בצורה אובייקטיבית, כמו למשל מה אנו חושבים על שוויון חברתי. כדי להתמודד עם המורכבות של השאלה הזו, הוא פירק אותה לשתיים: האם אנשים יודעים מה רמת האי-שוויון שלנו? ומהי רמת האי-שוויון הרצוייה לנו? אריאלי הציג את שתי השאלות הללו בסקרים שערך ברחבי העולם.
התוצאות שעלו מהתשובות לשאלה הראשונה – מה רמת השוויון המצויה - מספרות כמה דברים. ראשית, אנשים מודעים לכך שהאחוז הגדול ביותר של הון מרוכז בקרב מיעוט, כ-20% מהאוכלוסיה העשירה. שנית, למרות התחזית הנכונה של אנשים לגבי חלוקת העושר, הם היו רחוקים מאוד מתמונת המצב האמיתית. כלומר, על פי הסקרים רוב הציבור מאמין ש-58% מהעושר העולמי מרוכז בידיהם של 20% מהאוכלוסיה, בעוד שבפועל, אותו מיעוט עשיר מחזיק ב-84% מהעושר. המסקנה של אריאלי מהשאלה הראשונה היא שקיים פער משמעותי בין מידת השוויון שנדמה לנו שקיימת, לבין מידת השוויון שקיימת באמת.
מסך הבערות
כדי לענות על השאלה השנייה – מהי רמת השוויון הרצויה – צריך היה אריאלי לבודד את הנשאלים מהציפיות שקיימות אצלהם. לשם כך הוא פנה לפילוסוף ג'ון רולס שהגדיר חברה צודקת כ"חברה שאם הייתם יודעים הכל לגביה, הייתם מוכנים להצטרף אליה במקום אקראי." זאת אומרת שגם אם אתם לא יודעים אם תצטרפו לחברה כעניים או כעשירים, לא תהיה לכם בעיה להצטרף אליה, מכיוון שהיא צודקת באופן אובייקטיבי. "זה קצת דומה לטעימה עיוורת, שבה אתם לא יודעים מה תהיה התוצאה כשאתם מחליטים" אומר אריאלי "ורולס קרא לכך - מסך הבערות."
וכאן הגיעה ההפתעה הגדולה של המחקר, כי כאשר נשאלו אנשים מהן התכונות של מדינה שיגרמו להם לרצות להצטרף אליה, בהנחה שאין להם מושג באיזה סטטוס כלכלי-חברתי הם נכנסים אליה, הם לא תיארו מדינה בעל שוויון מלא. במקום זאת, רובם תיארו מדינה שבה יש חלוקה לעניים ועשירים. כלומר, מדינה צודקת על פי רוב הציבור היא כזו שבה אצל קבוצה קטנה נמצא ריכוז העושר הגדול ביותר.
השלכות על תחומים נוספים
מסך הבערות אם כן, אינו גורם לנו לרצות שוויון בחלוקת העושר, אלא פשוט ממתן את המספרים. אבל לגבי תחומים אחרים יש מקום לאופטימיות. כשנבדקו נושאים כמו נגישות לשירותי בריאות או לחינוך, הסובלנות של הציבור לאי שוויון הייתה נמוכה יותר. כלומר, לאנשים פחות מפריע חוסר שוויון כלכלי, אבל כן מפריע להם חוסר שוויון בריאותי, חינוכי וכדומה. באופן פרדוקסלי, חוסר שוויון בנושאים הללו הוא תוצאה כמעט ישירה של חוסר שוויון כלכלי, אך זוהי תמונת המציאות הנקייה כפי שהיא עולה מהסקרים.
עוד מקום לאופטימיות קיים גם לגבי קבוצות חסרות ישע, בעיקר ילדים ותינוקות. אריאלי וצוותו גילו כי אנשים היו יותר רגישים לחוסר שוויון בקרב קבוצות אלה, כפי הנראה כי הם לא תופסים אותם כאחראים למצבם. נושא האחריות עשוי להצביע גם על הרציונל לחלוקת העושר הלא שוויונית הרצויה, אם כי אריאלי לא ציין זאת כאחת המסקנות במחקרו.
מה כדאי ללמוד מכך?
כדרכו, אריאלי מסיים עם חומר למחשבה ויישום חיובי של תוצאות הניסוי. "ההגדרה של רולס, דרך ההסתכלות של רולס על העולם, גישת הטעימה העיוורת, מוציאה מהתמונה את המוטיבציה האנוכית שלנו" הוא אומר, ומציע: "בפעם הבאה שאתם שותים בירה או יין, חישבו קודם כל מה אמיתי בהתנסות שלכם, ומה בה הוא אפקט פלסבו שנובע מהציפיות שלכם? ואז, חישבו על משמעות הדבר בהחלטות נוספות במהלך חייכם, ואולי גם בנוגע לשאלות של מדיניות שמשפיעות על כולנו". העצה שלו לגבי בירה ומחשבה חברתית, כך נראה, מכניסה משמעות חדשה ועמוקה יותר לברכה - "לחיים!"
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: מה גורם לנו להרגיש טוב ביחס לעבודתנו?
