סופרים גדולים כמו ארנסט המינגווי או פרנץ קפקא ניחנו בכישרון ביטוי יוצא מגדר הרגיל שהוביל ליצירות כמו "הזקן והים", "הגלגול" "המשפט" ועוד. לצד אלה, הביעו לא פעם הסופרים את השקפת עולמם על תהליך היצירה ועל טבע האדם, במכתבים ובראיונות. כאנשים שמוחם הקודח ברא עולמות חדשים שלמים, כמה מציטוטיהם יכולים ללמד אותנו על חשיבה, על יצירה ועל נפש האדם.

1. ארנטס המינגווי על הקשבה - באחד מכתביו כיועץ לסופר המתחיל, 1967.

"כשאנשים מדברים, היה בקשב מוחלט. אל תחשוב על מה שאתה רוצה להגיד. רוב האנשים לעולם לא מקשיבים. הם אף לא מתבוננים. עליך להיות מסוגל להיכנס לחדר, וכשאתה יוצא, לדעת את כל מה שראית שם, ולא רק זה. אם החדר הזה נתן לך הרגשה מסוימת, עליך לדעת בדיוק מה היה הדבר שנתן לך את ההרגשה הזאת. נסה את זה לתרגול: כשאתה בעיר, עמוד מחוץ לאולם התיאטרון והבט כיצד האנשים שונים באופן שבו הם יוצאים מהמונית או האוטו. יש אלפי דרכים לתרגל. ותמיד חשוב על אנשים אחרים".

2. אוסקר וויילד על חיפוש  - במאמר שחיבר "נפש האדם תחת הסוציאליזם", 1891.

"מה שהאדם מבקש הוא, למעשה, לא כאב ולא הנאה, אלא פשוט חיים. האדם מבקש לחיות בעוצמה, במלאות, בשלמות. כשהוא יכול לעשות זאת מבלי לשים מגבלות על אחרים, או לסבול מהן בעצמו, ופעולותיו מהנות כולן, הוא יהיה שפוי יותר, בריא יותר, מתורבת יותר, יותר עצמו. הנאה היא המבחן של הטבע, סימן ההסכמה שלו. כשאדם מאושר, הוא בהרמוניה עם עצמו ועם סביבתו".

פסל של פרנץ קפקא בפראג, מגדולי הסופרים של העידן המודרני.

3. אנאיס נין על המנוע ליצירה – בעצה לסופר צעיר שלקחה תחת חסותה, 1944-1947.

"עליך לא לפחד, לשמור בפנים, לחשבן או להתקמצן עם המחשבות והרגשות שלך. זה אף נכון שיצירה מגיעה מהצפה, אז עליך ללמוד לקבל, לספוג, להזין את עצמך ולא לפחד להיות מלא. מלאות היא כמו גאות שנושאת אותך, סוחפת אותך אל תוך ההתרחשות ואל הכתיבה. הרשה לעצמך לזרום ולהיות מוצף, הרשה לטמפרטורה לעלות, לכל ההרחבות וההעצמות. משהו תמיד נולד מעודף: אמנות גדולה נולדה מפחד גדול, בדידות גדולה, עכבות גדולות, אי יציבות, והיא תמיד איזנה אותם".

4. גרטרוד שטיין על הבנה אמיתית – בריאיון רדיו, 1934.

"להיות מובן זה לא מה שזה נראה. כשאתה מדבר על הבנה אתה מתכוון שאתה יכול לדבר על זה באופן שבו אתה רגיל לדבר [כלומר] לנסח את זה במילים אחרות. אבל כשאני מדברת על הבנה, אני מתכוונת להנאה. אם אתה נהנה מזה, אתה מבין את זה. הרבה אנשים נהנו ממנה, ולכן הרבה אנשים הבינו אותה... אבל אחרי הכול, אתה חייב ליהנות מהכתיבה שלי, ואם אתה נהנה ממנה, אתה מבין אותה. אם אתה לא נהנה ממנה, למה אתה עושה ממנה עניין?"

5. פרנץ קפקא על מה שקריאה עושה לנפש האנושית – במכתב לחבר, 1904.

"אני חושב שעלינו לקרוא רק ספרים שפוצעים ודוקרים אותנו. אם הספר שאנו קוראים אינו מעורר אותנו עם מכה על הראש, לשם מה אנו קוראים אותו? כדי שיעשה אותנו מאושרים, כפי שאתה כותב? אלוהים אדירים, היינו מאושרים בדיוק אם לא היו לנו ספרים, וסוג הספרים שגורמים לנו אושר הוא הסוג שאנו יכולים לכתוב בעצמנו אם היינו נאלצים. אך אנו זקוקים לספרים שמשפיעים עלינו כמו אסון, שמעציבים אותנו עמוקות, כמו מוות של אדם היקר לנו יותר מעצמנו, כמו להיות מגורשים ליערות הרחק מכולם, כמו התאבדות. על הספר להיות כמו גרזן לים הקפוא שבתוכנו. בזה אני מאמין".