נסו לחשוב על הפעם האחרונה שמישהו העליב אתכם, מה הייתה התגובה שלכם? אם קשה לכם לשחזר בדיוק את הרגע ואת התחושה, זה כיוון שהמוח שלכם עבד על 'אוטומט', כך מסביר אחד המורים הרוחניים הגדולים של המאה ה-20, ג'ידו קרישנמורטי.

בשנת 1980 נשאל קרישנמורטי בשיחה עם תלמידים בברוקווד פארק, אנגליה: "האם סבל הוא הכרחי על מנת לעבור שינוי?" תשובתו המוחלטת היא לא, והוא מסביר...

במהלך החיים אנו נפגעים ובונים סביבנו חומות. זה נובע מאופן פעולת המוח שלנו, או כפי שהוא מגדיר – "המוח הוא מכונת רישום". הוא ממשיך ושואל האם אפשרי להביא את המוח לכדי מצב בו הוא לא רושם, לא מתעד עלבונות וצער? כדי לענות על כך הוא מסביר כי הישות שנפגעת, היא לא בהכרח משהו קונקרטי, אלא משהו שיצרנו ויצרו עבורנו עם השנים - והוא הדימוי העצמי שלנו. אז אם נבין מה המנגנון שיוצר את הדימוי העצמי, נוכל להבין גם האם ניתן לעצור אותו ובכך להפסיק את הסבל.

הדימוי, כך מסביר קרישנמורטי, נוצר כדי להגן על האדם, הוא נותן לו ביטחון. אנשים מזהים את עצמם עם דימוי שמספק להם את תחושת הביטחון. תהליך יצירת הדימוי מתרחש בזמן שהמוח רושם, זמן בו אנו לא מודעים והמילים שמופנות כלפינו חודרות אל התודעה ונצרבות בה. הפיתרון לכך על פי קרישנמורטי, הוא לעצור את העבודה על אוטומט, על ידי מודעות לרגע. אם ניתן לספוג מילת עלבון ולהיות מודע אליה באופן מוחלט, המוח לא ירשום אותה ולא יהיה תהליך של קבלה. מדוע? כיוון שהמוח כל כך חי, אקטיבי ועסוק ברגע, שלא יהיה לו זמן לרשום. היעילות של השיטה הזו יכולה להיות מאוד משמעותית אם מאמצים אותה, עד כדי שקרישנמורטי אומר כי ניתן לא רק לעצור את הסבל הנוכחי והעתידי, אלא אף לרפא בעזרתה את פצעי העבר.