קו 13, ירושלים, 4.4.2010
לאוטובוס לקח שעה להגיע לתחנה.
משתתפים:
אישה שחיכתה שעה לאוטובוס
הלניניסט (איש מבוגר עם זקן לבן שיושב בגומחה בין שני מושבים)
המהפכן
נהג האוטובוס
בחור צעיר עם תרמיל טיולים ומקל הליכה
קשישה חביבה
זאת שחיכתה: נאום על איך שחיכתה שעה לאוטובוס, שתיקה.
(פונה לילד שיושב): תקום תיתן לאדון שם לשבת, תראה קשה לו.
הלניניסט בגומחה: נחמד שאת דואגת לזקנים אבל אין צורך, אין לי בעיה לשבת כאן. אני ילד בעצמי, אני לא צריך.
זאת שחיכתה: אדוני, אבל אתה לא ילד וזה גם סכנה בטיחותית שאתה יושב שם
לניניסט: אני הייתי בחיל האוויר, ואני יודע מה זה סכנה בטיחותית, ואני אחליט בעצמי איפה לשבת. אני מבין שזה מכוונות טובות, פשוט עשית טעות, זה רק הצבע (של הזקן) אצלי.
(פאוזה)
מהפכן (ניגש לנהג): תחתום על זה בבקשה, מה אכפת לך, אני לא מאשים אותך
(הנהג שותק)
מהפכן: לא, אנחנו נעשה מזה עניין גדול, לא נשתוק יותר. תהיה כאן תחרות ונשבור לכם את המונופול, תראה את הזוועה הזאת תראה מה הולך כאן (מצביע אל ירכתי האוטובוס)
(הנהג שותק)
מהפכן: תראה את הזקן הזה, מסכן איך הוא צריך לשבת (מצביע על הזקן בגומחה)
לניניסט: אני לא מסכן, מה שאתה עושה כאן זה הכללה ודיכוי של הזקנים.
מהפכן: לא משנה, וקודם הייתה כאן אישה עם עגלה שכמעט נפלה, אין זה לא יכול להימשך ככה, זוועה, אנשים מחכים שעה בתחנה. ככה זה ישראלים, אוהבים לסבול.
צעיר עם תרמיל ומקל: יש עמותה כזו, 15 דקות, שמעת עליה?
מהפכן: כן, רבע שעה, נו, ועזר במשהו? לא עזר, אני מכיר את האישה שם גם, אבל לא יעזור שום דבר, עד שלא נשבור להם את המונופול. כמו שהחרדים עשו קוים פרטיים – אוטובוס כל דקה יוצא עכשיו.
צעיר עם תרמיל ומקל: כן לכותל, טוב לכותל זה חשוב הרי.
מהפכן: אנחנו נשבור את זה, תהיה תחרות בירושלים ורק זה יעיר אותם, אגד לא שמים על הלקוחות שלהם.
לניניסט: תחרות לא תעזור, זה חלום קפיטליסטי, תקרא את לנין. מי שמדבר על תחרות הוא קפיטליסט.
מהפכן: אני לא קפיטליסט, אני מצביע חד"ש אני, מר"צ זה ימינה מדי בשבילי. קפיטליזם זה המונופול של אגד. אני חושב אולי על שביתת רעב, (לצעיר) מה דעתך?
צעיר עם תרמיל ומקל: חבל על התיאבון שלך
מהפכן: למה, אני אשבות רעב בכיכר ספרא, ואז ישמעו על זה. אחר-כך הם אומרים שזה בגלל הרכבת הקלה, ראיתי בעיתון. אבל מי זה הרכבת הקלה, מי בעלי המניות שם? זה גם אגד, אז איך אגד יכולים לבוא בטענות לאגד?
צעיר עם תרמיל ומקל: צריך לעשות מוניות שירות, כמו בתל-אביב
מהפכן: כן, ואחר כך חברות מתחרות, דן ואחרים, אבל אגד לא נותנים שתהיה תחרות
צעיר עם תרמיל ומקל: איך אגד יכולים לקבוע?
מהפכן: מה אתה יודע מה יקרה אם יהיה כאן שר תחבורה שיאשר תחרות בירושלים? כל בעלי ההון עם המניות באגד…
לניניסט: אתה יודע, לפי כל הכרוניקות שנאה אף פעם לא שינתה שום דבר.
מהפכן: (מתקדם אל תוך האוטובוס) זה לא שנאה, זה בכלל לא שנאה, זה ממש לא שנאה. זה ייאוש גמור.
לניניסט: גם זה לא שינה שום דבר אף פעם.
מהפכן: אתה יודע מה לא משנה שום דבר, שמיליונים, מיליארדים, מוכנים לקבל כל תכתיב, כל דין וכל דיין. זאת הבעיה בארץ הזאת. בארצות מתורבתות האנשים דואגים לעצמם, לתחבורה, לזכויות סוציאליות, לניקיון…
זאת שחיכתה (פונה למהפכן): אתה יודע, אני חיכיתי שעה לאוטובוס, אז מה נהניתי מזה? זה שאגד כאן בירושלים זה חרפה זה נכון אבל בין זה ובין…
מהפכן: אז זה רק בגלל שמסכימים לזה!
זאת שחיכתה: אבל בין זה ובין להשמיץ ככה, וזה ערב חג עכשיו.
מהפכן: אוי באמת, תעשי לי טובה עם כל הקלישאות האלה. תיכף גם תגידי שכולנו יהודים.
זאת שחיכתה (חושבת רגע): מותר גם לערבים שיהיה להם חג שמח, למה לא, אבל כשאתה בא ככה, תגיד חג שמח..
מהפכן: מה שמח? מה שמח בזה, כשבן-אדם מחכה שעה כדי להגיע הביתה זה לא חג ולא שמח.
זאת שחיכתה: אז תהיה עצוב. ותעציב את כולנו. יש עוד דרכים אתה יודע, אפשר לפנות, להתלונן. אני חיכיתי שעה.
קשישה חביבה (לזאת שחיכתה): אני כבר כמה פעמים שלחתי מכתבים לאגד, ולא ענו לי בכלל…
מהפכן: אין מה לדבר עם אגד, אין מה לדבר עם אגד.
לניניסט (למהפכן): יש לי מאמר בשבילך, חכה רגע (מפשפש בתיקו).
זאת שחיכתה (לקשישה החביבה): הבעיה היא שאין תחרות. הרי איך זה במרכז – יש מוניות שירות וחברות אחרות. לי לקח ביום חמישי שעבר ארבע שעות להגיע לירושלים בכביש הבקעה, בסדר. עם-ישראל נוסע. (לעצמה) אבל למה צריך לכעוס…