שלום חברות ונעימאוד. אני ציפי, אולי אתן מכירות אותי מדף הפייסבוק שלי, אולי קראתן ביקורות שכתבתי, אולי במקרה נקלעתן לכאן. על כל פנים, ברוכות הבאות לאתר שלי. אעלה לכאן המלצות על ספרים, קישורים ספרותיים שמוצאים חן בעיני, תמונות מטופשות של חיות קוראות ספרים וכל מה שמעניין אותי וקשור בענייני ספרות.
אתן, מצידכן, מוזמנות להתייעץ ולשאול, לבקש המלצות, לשאול לדעתי.
^^הפוסט מנוסח בלשון נקבה עקב ריבוי הקוראות על הקוראים, אך מיועד לבני כל המינים באהבה^^
על "שמיים זרים" מאת משה סויסה
אחת לכמה זמן מגיע כתב יד שכתוב עליו בגדול "אני לא כמו כולם".
את קוראת כמה משפטים, מרימה גבה, קוראת כמה פסקאות, ואת נבהלת בהתחלה כי מה זה הדבר הזה והאם את באמת רוצה להמשיך להסתחרר בו, אבל אז את מתחילה לקרוא, ואת נשאבת בפליאה הולכת וגדלה לעולם האחר, שאמנם זר לך רק בחלקו, אבל החלק הזר זר מאוד. וככל שאת ממשיכה לקרוא את לא מאמינה למזל שנפל בחלקך.
"שמיים זרים" של משה סויסה הוא ספר כזה. הוא לא כמו כולם. הוא כתוב בצורה פלאית ומרהיבה. עזבו את העלילה (אדם יוצא דופן, תלוש, לא כמו כולם, יוצא למסע שהוא חושב שהוא יודע מה יהיה בסופו, אבל זו רק ההתחלה של עוד מסעות, שיהדהדו מסעות מעברו המשפחתי, וכך זה כנראה יהיה לנצח, מסע אינסופי לדורי דורות). מה שבאמת תפס אותי ב"שמיים זרים" זה הקול המספר, הטון היוצא מן הכלל, השפה עתירת ההוד והרבדים.
זה ספר אחר. זה סופר אחר. זה ספר שראוי לכל פרס ושהייתי אומרת לכל מיטיבי הקרוא: אנא, קראו. ראוי לציין גם את העבודה הפנומנלית של יערה שחורי כעורכת, ואת העטיפה שטליה בר עיצבה לספר ברגישות אין קץ והיא כה יפה וקולעת. אני מקווה שתקראו את "שמיים זרים", אני מקווה שתתפעמו ממנו לפחות כמוני.
על "הזמנים הרועדים שלנו" מאת יערה שחורי
"הזמנים הרועדים שלנו", ספר השירה החדש של יערה שחורי, מלא בציפורים ובצמחים ובכבישים ובשמיים ובעונות, מלא רחש של עיר, מלא ברעד ובפליאה ובניסיון הנואש לחיות, לאהוב, להחזיק ולא רק לשרוד.
אני קוראת בו לאט לאט נפעמת מהמוזיקה שהיא יוצרת בחיבור בין המילים, ונזכרת איך פעם, לפני הספירה, היא התארחה בסדנת שירה שערכתי למפגש שיצאנו ממנו כולנו מלאי השתאות אחרי שגילינו מחדש מה שירה יכולה לעשות, כשיערה הציעה שנשתמש בכוח של השירה כדי להפעיל את העולם. לזמן בעזרת השירה אדם שהיינו רוצים שיגיע למקום מסוים, למשל. הרי אפשר לבקש את זה, יש לנו מילים.
"בעולם שהכרנו להם", יערה כותבת בשיר "אנחנו קוראים לילדים", "אין מי שמצוה על כל עלה: גדל". אבל בשירה אפשר לצוות. אלוהים מתמעט בחיינו, אנחנו משתמשות במילים, באותיות, בשמות, כדי לנסות להשיב אותו, אבל דימוי השמיכה החמה הנבעטת, היפהפה, מבהיר – זה לא בשליטתנו. אוקיי, בסדר, אבל אנחנו ננסה. נמשיך. אלוהים יחמוק, יחלוף, אבל אנחנו ננסה לכסות, נקרא לילדים שישובו, נשתמש במילים, נשתמש בשירה, ננסה לחיות, ננסה להראות את היופי השבור שמקיף אותנו.
איזה מזל שעדיין אפשר להשתמש במילים.
איזה מזל שיש שירה בעולם.
איזה מזל שיש יערה.
הערב בחוף הכרמל – הרצאה
הערב אדבר בספריית חוף הכרמל על שוק הספרים ועל מה קורה היום בחנויות, מה כדאי לעשות עם כתב יד ומה למען השם יהיה (סתם, לא יודעת מה יהיה, אבל אני יכולה לתת לכן את הסיפא: תמיד אמרו ששוק הספרים במצב מחורבן והוא באמת תמיד במצב מחורבן אבל כנראה תמיד נרצה לכתוב ותמיד נרצה לקרוא אז נו).
מוזמנות ומוזמנים, נתראה בחוף.
ספר הבצלים הירוקים ואני
מתרגשת, גאה ושמחה לחלוק איתכן שיצא לאור ספרו החדש של אהוד בנאי (אחרי "זוכר כמעט הכול" ו"זה המקום" שיצאו מזמן מזמן וכדאי לחפש אותם), "ספר הבצלים הירוקים", שזכיתי לערוך יחד עם יערה שחורי.
חפשו אותו בחנויות הספרים העצמאיות או רכשו דרך ההוצאה, זה ספר כל כך יפה, מלא באנושיות, חמלה ואהבת אדם הנחוצות לכולנו בימים הקשים האלה. מקווה שהוא יביא איתו אור ונחמה.
כשהטלית הייתה אוהל – הרצאה על האלוהים של גבריאל בלחסן
ב-9.6.23 נערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו יום עיון לזכר גבריאל בלחסן, במלאת 10 שנים למותו. את הכנס ארגנו פרופ' יוסי לוי-בלז החמוד ונילי כספי-ליטבק האהובה עד למאוד, שניהם אוהבי גבריאל ועוסקים בפנים שונות של בריאות הנפש. תוכלו לצפות בכל ההרצאות בדף היוטיוב הזה, ואת ההרצאה שלי (שטרם העזתי לצפות בה בעצמי), אשים גם כאן, שלא תגידו שאני לא מעדכנת!
קול קורא – ויקי פינת דליה 2023
מקווה ששלום לכולכן ולכולכם ביום החשוב הזה!
אני שובתת היום מהדיי ג'וב שלי, אבל מקדמת בעוז שירה שיכולה לשנות את העולם. בקרוב נערוך שוב אירוע שירה בין רחוב ויקי שירן לרחוב דליה רביקוביץ', ואם אתן גרות באזור דרום-מזרח תל אביב – מוזמנות להיענות לקול הקורא ולשלוח אליי שירים.
הנה הקול הקורא:
במסגרת אירועי "במלוא הדרה" – שבוע האישה בתל אביב-יפו – ייערך אירוע שירה במרחב הציבורי, בין הרחובות ויקי שירן ודליה רביקוביץ' בשכונת ביצרון. האירוע יתקיים בתאריך 12.3.23 בשעה 16:30.
משוררות תושבות דרום-מזרח העיר המעוניינות להקריא משיריהן באירוע מוזמנות לשלוח עד שלושה שירים המתייחסים לנושא "פועלות", כראות עיניהן.
את השירים יש לשלוח עד לתאריך 15.2.23 בקובץ וורד, בצירוף שם מלא ומספר טלפון, למייל [email protected].
ועדת רפרטואר תבחר את השירים לאירוע.
מספר המשתתפות מוגבל.
למשתתפות יוענק תשלום.
על החתום – מתארחת בפודקאסט על אתי הילסום
אתי הילסום אהובתי זוכה לפרק בפודקאסט של בית אבי חי "על החתום", ואני זכיתי להיות זו שמתארחת ואומרת עליה כמה מילים. אשמח אם תאזינו בין אם הכרתן וקראתן את כתביה ובין אם לא.
תודה לנעמי צורף המהממת שחשבה על אתי ועליי, תודה לאבישי חורי שיצר את הפודקאסט הזה, תודה לליעד מודריק המנחה והמראיינת הקשובה ואיזה כיף שגם דויד פרץ פה ברוחו עם "מקום בתוכי".
(ואם עוד לא הכרתם את הפודקאסט – כדאי! הפרק על מכתבי לאה גולדברג ועל מכתבי עגנון ואסתרליין נפלאים במיוחד)
אתי אהובתי
זה היה, לדעתי, ממש בימים בראשונים שלי במערכת של כתר ספרים ומודן הוצאה לאור, כשגיליתי שתכף מוציאים מחדש את "השמיים שבתוכי" של אתי הילסום, ואמרתי רגע רגע, אתן יודעות שיש עוד מכתבים שלא פורסמו בעברית, ואפילו שהייתי טרייה לחלוטין הקשיבו לי. ועצרנו את מכבשי הדפוס (לא בדיוק ליטרלי אבל כמעט) והעניקו לי בלב רחב את המנדט לבחור את המכתבים שאני חושבת שכדאי לתרגם ולהוסיף למהדורה החדשה. ואלה היו ימים קשים של לחיות עם אתי אהובתי בעולם ההולך וסוגר עליה כשהיא פחות או יותר מנחשת ואני יודעת בדיוק מה יקרה עוד מעט. אירית באומן תרגמה נהדר את המכתבים האלה, והנה הם יוצאים. אירית דיברה עליהם ועל אתי'לה בכלכליסט.
אם לא קראתן עדיין את "השמיים שבתוכי" בבקשה תקראו. זה לא "ספר שואה", זה יומן יפהפה של אישה צעירה שכותבת נפלא ומחפשת את דרכה בעולם וחיה את החיים שלה באמסטרדם השוקקת של לפני הזוועות, חושבת על יצירה ועל כתיבה ועל חיי רוח כמו גם חומר, מתייסרת בכאבים יומיומיים ונשגבים גם-יחד. אתן כל כך תאהבו אותה.
ואם כבר קראתן ואתן אוהבות את אתי אהבת נפש כמוני, דעו שבמהדורה החדשה יש 16 מכתבים חדשים מהתקופה שאחרי כתיבת היומן. הם נותנים לנו הצצה על האופן שבו אתי כותבת גם כשהיא לא כותבת לעצמה (וגם אז היא כותבת נפלא, מפוכחת יותר ויותר ולפעמים צינית ותמיד אוהבת אדם), וגם מאפשרים לנו ללוות אותה עוד קצת לפני שתעלה על הרכבת ותזרוק מכתב אחרון.
על "לילה טוב ירח"
ההמלצה שלי צריכה להגיע עם שתי התנצלויות.
א. התנצלות על זה שאני ממליצה על ספר כה קלאסי שבטח כולכן כבר מכירות אותו.
ב. התנצלות על זה שהוא כה קלאסי ובכל זאת טרם המלצתי עליו.
אתן יודעות מה, נוסיף ג. התנצלות על זה שאני מתנצלת על דברים שקצת סותרים זה את זה.
בכל מקרהההה –
הסיבה היחידה שבעטיה העותק המצולם בתמונה לא מרוט מכל הכיוונים היא שזה עותק חדש שקנינו אחרי שהעותק הקודם היה כה מרוט מכל הכיוונים שהוא התפרק לגמרי.
הספר הזה כל כך טוב שכנראה הקראנו אותו כל יום במשך לפחות שנה לחבצואלה בכורתנו, עד שהיא הייתה במצב לדרוש דברים אחרים מדי פעם. ואנחנו מכירים אותו בעל פה. וסבזי יודעת למצוא את העכבר הזעיר בכל איור. כי זה לא סתם ספר לילה טוב קלאסי עם טקסט מקסים (ומפתיע, יש לציין), יש בו כל כך הרבה איסטר אגז (אפיקומנים אם תרצו)!
אבל לפני שאקדים את המאוחר: אתמול אמא מהגן של סבזי ביקשה ממני המלצה על ספר שעוזר ללכת לישון (כעבור שלוש דקות של נאום נלהב היא בטח הצטערה ששאלה אותי משהו על ספרים), ואמרה שהיא שמעה על "לילה טוב ירח" אבל הם בטח כבר גדולים מדי בשבילו.
הם לא. אף אחד לא גדול מדי בשביל לילה טוב ירח. אתן יכולות לקרוא אותו לפני השינה וזה יהיה רק טוב. כי זה ספר גאוני ועל זמני ומקסים שפשוט עוזר להיפרד מכל מה שסביבנו ולהיכנס יותר ויותר למוד שינה. והוא עושה את זה בכמה מימדים, ויש בו משהו לכל אחד.
התרגום לעברית גאוני ולראות מישהו מבוגר קורא את זה בפעם הראשונה זו חוויה מומלצת ביותר (חמישה כוכבים) (וירח).
ומה עוד? פתחתי ויקפדיה כדי לבדוק מתי יצאה המהדורה הראשונה בעברית וגיליתי שיש שם רשימת אפיקומנים שלא הייתי מודעת לרובה!
אני חושבת שהשתמשתי בכל מכסת סימני הקריאה שלי להיום, מוזמנות לחשוף אפיקומנים שגיליתן בספר לפני שתסתכלו בויקפדיה ותכלו שעה מזמנכן, וגם להמליץ לנו על עוד ספרי לילה טוב ואחרים כרצונכן.
לילה טוב ירח/מרגרט וייז בראון, צייר: קלמנט הרד, תרגם: יהודה מלצר, אדם 1983.
מועדון קריאה לבנות ובני עשר ומעלה בספריית בת ציון
אני מאוד מאוד שמחה לבשר שבסוף החודש ייפתח מועדון קריאה בספריית הבית שלי, הספרייה במרכז הקהילתי בת ציון ביד אליהו שבתל אביב.
המפגשים יערכו בימי חמישי האחרונים של החודש בשעה 17:00, לקוראות וקוראים בגיל 10 ומעלה.
במפגש הראשון, ב-25.11, נדבר על קריאה וספרים באופן כללי. לקראת המפגש השני כבר נקרא את "מומו".
מוזמנות ומוזמנים!
ציפי גוריון - אשת ספר 