עלייתה ודעיכתה של האהבה החופשית?

במרבית התרבויות במרבית ההיסטוריה האנושית אהבה איננה דבר מה שמתרחש באופן ספונטני ובלתי תלוי אלא משהו שיכול להתממש רק במסגרת מסוימת ותחת כללים מסוימים שמכתיבות החברה, התרבות ולעיתים גם המדינה (אנחנו קוראים לזה נישואים).

התנועה שקיבלה את השם תנועת האהבה החופשית היא למעשה תולדה של הפילוסופיה הליברלית ואפילו האנרכיזם ששאפו לצמצם את מידת ההתערבות וההגבלה של החברה בחייו של הפרט. כאשר עקרונות אלו הגיעו לתחום הבינאישי קמה הקריאה לנתק את האהבה והמין מכבליהם של צרכי הרבייה, הנישואים, הדת, המדינה וכל סוג של חוק שקובע את מי ואיך אנחנו יכולים או לא יכולים לאהוב. בניגוד לדימוי, הרעיון העיקרי של תנועת האהבה החופשית אינו קורא לריבוי שותפים מיניים ומערכות יחסים קצרות או מקבילות זו לזו. תחת זאת, הרעיון של אהבה חופשית גורס בפשטות כי מה שקורה בין שני בני אדם הוא עניינם הפרטי בלבד ואין לאף אדם או גוף אחר זכות להכתיב להם כיצד עליהם לנהוג ברגשותיהם ובפעילות המינית שלהם.

 

מרד באנגליה הויקטוריאנית

אנגליה של המאה ה-19 הייתה חברה שמרנית ויש שיאמרו גם צבועה בה העיסוק בחיי מין נתפס כמשהו שלילי שצריך להצניע (אם כי למישל פוקו יש רעיון אחר בנושא). מוסד המשפחה נתפס כחשוב מאוד בתקופה הזו מכיוון שהוא אפשר אי של יציבות ובטחון בתוך עולם שהלך ונעשה מסובך. החברה הויקטוריאנית שאפה להגן על המוסד הזה דרך הטפה לנישואים וגינוי נחרץ של מין מחוץ להם. משפחה, כמובן, הייתה משהו שרק גבר ואישה יכולים לקיים.

אולם כנגד השמרנות הבריטית החלה להתעורר בשלהי המאה ה-19 גישה הקוראת לנתק את האהבה מכבליהם של הנישואים והחוקים החברתיים ולאפשר לה להיות עניין פרטי. אחת הדרישות הראשונות של תנועת האהבה החופשית הייתה האפשרות של גירושים. אחת מאבות הסוציולוגיה, הרברט ספנסר, טען כבר באמצע המאה ה-19 כי הנישואים מורכבים משני סוגי קשרים – קשר של חיבה וקשר של חוק. לפי ספנסר, כאשר קשר החיבה מסתיים יש לאפשר גם לקשר החוקי להסתיים.

תנועת האהבה החופשית זכתה לרוח גבית ניכרת מהפמיניזם שבאותה תקופה החל לבקר את מוסד הנישואים כמערכת שתכליתה לדכא נשים. אחד הדברים שהפריעו לפמיניסטיות המוקדמות הייתה התפיסה של האישה כ"רכוש" של הגבר, והקריאה לאפשר להם לבטא ולממש את אהבתן ומיניותן בכל דרך שיבחרו הייתה למעשה קריאה לשחרור מכבלי השליטה הגברית.

שנות השישים העליזות

לאחר חילחול איטי במהלך המאה ה-20 תנועת האהבה החופשית התפרצה בענק בארה"ב ואנגליה של שנות ה-60. שילוב של שינויים חברתיים בדמות דור שרצה להשליך פחות או יותר כל מה שהוריו ניסו לכפות עליו יחד עם שינויים טכנולוגים כמו המצאת הגלולה נגד הריון או האפשרות להפלה חברו יחד כדי להניע תנועה גדולה של אנשים שדגלו בזכות לממשש אהבה ללא כל תכתיבים או מגבלות. הנישואין, הדת או החוק. בגרסה הרדיקלית יותר קראה תנועת האהבה החופשית לנתק את הקשר הבינאישי גם מתכתיבים שאינם רק חוקיים אלא תרבותיים, כמו למשל הציפייה למחויבות או מונוגמיה. גם הומוסקסואליות, שהלכה ויצאה מהארון ההיסטורי, הצטרפה לתנועה כאשר היא מערערת על הקביעה הנורמטיבית שיחסי אהבה "תקינים" הם משהו שמתרחש אך ורק בין גברים ונשים.

דעיכתה של האהבה החופשית?

למרות הפופולאריות הגדולה של תנועת האהבה החופשית בקרב היפים משנות השישים ואילך, נראה כיום החלום על חברה ללא נישואים או מנגנונים המסדירים את האהבה ה"ראויה" לא התממש. מוסד הנישואים, גם אם הוא סובל משיעורי גירושים גבוהים, עדיין שריר וקיים ומרבית בני האדם בחברה המערבית מעדיפים למסד את קשריהם במסגרת חוקית ואף דתית (אם כי גם כאן ישנה ירידה במספרים, בעיקר באירופה). מחלת האיידס שהיכתה באנושות החל מראשית שנות השמונים הסבה את הגלגל של גלולות המניעה לאחור במידה רבה בכל מה שקשור ביכולת לקיים יחסי מין "חופשיים". התנועה הלהט"בית בימינו אמנם עדיין נאבקת על הלגיטימיות החברתית של מערכות יחסים שאינן רק בין גבר ואישה, אך מעניין לראות שלפחות חלק מהענפים בתנועה הזו עדיין מאמינים במוסד הנישואים, מה שבא לידי ביטוי בדרישה לאפשר לזוגות חד-מיניים להנשא.

למאמרים נוספים מתוך סדרת "מה זו אהבה?"

לקריאה נוספת: למה אנחנו מתחתנים? משמעותם של הנישואים בהיסטוריה