הפילוסופים הגדולים: לודוויג ויטגנשטיין

הרבה מאוד עוגמת נפש בעולם הזה נגרמת בשל העובדה שאנחנו לא תמיד מצליחים לגרום לאנשים אחרים להבין למה אנחנו מתכוונים, שנאמר: "אני אחראי למה שאני אומר, אבל לא למה שאתה מבין". אחד הפילוסופים שלקח על עצמו את המשימה לשפר את התקשורת שלנו הוא לודוויג ויטגנשטיין. ויטגנשטיין נולד בוינה ב-1889 כבנו הצעיר של תעשיין עשיר. לא פחות משלושה מתוך ארבעת אחיו הגדולים של לודוויג שלחו יד בחייהם והוא עצמו היה רדוף מחשבות אובדניות במשך חלקים ניכרים של חייו. כאשר אביו של ויטגנשטיין נפטר הוא ירש הרבה כסף שממנו מיהר להפטר כמה שיותר מהר לפני שעבר לגור בהתבודדות צנועה בדרום נורבגיה, שם התמסר לכתיבה.

הטרקטטוס: ויטגנשטיין המוקדם קורא לשפה מדויקת יותר

ב-1921 פרסם ויטגנשטיין את חיבורו היפה והמבלבל, "מאמר לוגי-פילוסופי" (ידוע גם בתור ה"טרקטטוס"). השאלה הגדולה שעימה ביקש ויטגנשטיין להתמודד ב"מאמר לוגי פילוסופי" היא כיצד מצליחים בני אדם להעביר רעיונות מאחד לשני? התשובה המהפכנית לזמנו של ויטגנשטיין הייתה ששפה עובדת בכך שהיא מעוררות בנו דימויים של האופן שבו דברים מתקיימים בעולם. במילים אחרות, ויטגנשטיין טוען כי מילים מאפשרות לנו ליצור "תמונות של עובדות". אם נכתוב כאן למשל "עץ דקל על חוף" עולה בכם הקוראים מיד תמונה שדרכה אתם יכולים להבין את הסיטואציה. כאשר אנחנו מדברים, אומר ויטגנשטיין, אנחנו מחליפים בנינו תמונות מנטליות.

כל זה טוב ויפה אלא שמסתבר שאנחנו גרועים מאוד בייצור תמונות טובות אצל אחרים. התקשורת משתבשת על פי ויטגנשטיין כאשר לאנשים אחרים יש "תמונה שגויה" שאיננה מה שהאחר התכוון. לפני שאתם רצים להאשים אחרים על חוסר היכולת שלהם להבין אתכם, ויטגנשטיין טוען כי הכישלון שלנו ביצירת תמונה ברורה ובהירה אצל אחרים מתחיל בכישלון שלנו לייצר אחת בעבור עצמנו. כל עוד לנו לא ברור על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים דברים כמו "אהבה", "הצלחה" או "צדק" איזה סיכוי יש לנו להסביר את זה לאחרים?

המצב מסתבך כאשר אנחנו מתבשרים על הנטייה שלנו לייחס משמעות עודפת להתבטאויות של אחרים שאליה הם מעולם לא התכוונו. כאשר הוא כתב את הודעת הטקסט "אני עסוק, אתקשר אחר כך" הוא התכוון לכך שהוא שוטף כלים ויתקשר עוד חמש דקות, אבל מה שהיא הבינה זה שהוא מאבד בה עניין ואולי הולך להפרד ממנה.

כל זה מוביל את ויטגנשטיין ב"מאמר לוגי פילוסופי" לנסח מעין קריאה לשפה מדויקת ונקייה יותר. ההמלצה שלו בעניין הפכה לאחד הציטוטים המוכרים ביותר שלו: "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק".

חקירות פילוסופיות: ויטגנשטיין המאוחר חוזר בו

עם פרסום "מאמר לוגי פילוסופי" ויטגנשטיין חשב, בצניעות רבה, שאחריו אין עוד צורך בפילוסופיה. לפיכך הוא היה צריך למצוא דרך להעביר את שארית חייו והוא פנה לאדריכלות. אבל אחרי שהדקדקנות והאובססיסיות לפרטים ושלמות שלו הוציא את לקוחותיו, בניהם אחותו, מדעתם חזר לפתע ויטגנשטיין לפילוסופיה ב-1929. לדבריו, הוא הבין שיש לו כמה דברים חדשים לומר על מה שמבחינתו היה כבר עניין סגור.

ויטגנשטיין החל בחיבורו של ספר נוסף שהתפרסם רק לאחר מותו בשם "חקירות פילוסופיות". במקום לחשוב על השפה ככלי המעורר תמונות בבני אדם, עלינו לחשוב עליו ככלי שמאפשר לנו לשחק "משחקים" לשוניים. כמו כל משחק, גם למשחק הלשוני יש כללים מסוימים, ועל מנת לשחק בו כראוי יש לא רק לציית להם אלא להניח שהאדם שמשחק עימנו מציית גם הוא לאותם כללים. כך למשל, כאשר אנחנו אומרים על מישהו שהוא "תותח" אנחנו בדרך כלל לא מצפים שהצד השני יחשוב שהוא עשוי מתכת ויורה פגזים. כלומר, לפי ויטגנשטיין, המשמעות של המילים שלנו אינה קבועה, אלא קשורה הדוקות בהקשר (ה"משחק") שבו אנחנו משתמשים בהם. אי הבנות בין בני אדם נובעות מחוסר התאמה בין המשחקים הלשוניים של בני אדם. כך למשל, כאשר האישה מתלוננת לבעלה על יום קשה בעבודה היא משחקת במשחק של "אני צריכה אוזן קשבת", אך הבעל, בתור גבר טיפוסי, משחק במשחק של "היא צריכה פתרון לבעיות" ובעוד שהאישה רק צריכה הקשבה הוא מנסה להציע פתרונות מעשיים לבעיותיה (כאן תמצאו סרטון שמדגים את זה בצורה נהדרת!). במובן מסוים, הם משחקים ביחד בכדור אלא שבעוד שהיא משחקת לפי החוקים של הכדורסל הוא משחק לפי אלו של הכדורגל.

היבט נוסף ב"חקירות פילוסופיות" של ויטגנשטיין הוא ההצבעה על המידה בה היכולת שלנו להבין את עצמנו תלויה במילותיהם של אחרים, בשפות שהתפתחו בקרב אנשים רבים ושנים רבות לפני שנולדנו. ויטגנשטיין למעשה מסב את תשומת ליבנו לכך שהשפה קודמת לנו ובמובן מסוים לא אנחנו אלו המשתמשים בה, אלא היא זו שמשתמשת בנו. ה"ציבוריות" של המילים והכללים הלשוניים שמשותפים להרבה אנשים היא זו המאפשרת לנו למצוא דרכים לתאר את עצמנו ואת המציאות שלנו. למשל, אם אני חש לפתע חרדה ותחושה שהעולם גדול עלי אולי אני אשמח לדעת שקירקגור חשב על מילה מצוינת בשבילי: אנגסט (ראה כתבה בסדרה על סרן קירקגור). אוצר מילים, כך מסתבר, חשוב מאוד בשבילנו מכיוון שהוא מעשיר את היכולת שלנו לתאר ולהבין את החיים שלנו.

למרות שהפילוסופיה שלו יכולה להיות מסובכת לעיתים, המטרה של ויטגנשטיין הייתה מאז ומתמיד לסייע לאנשים למצוא פתרונות פשוטים, או בניסוח שלו "לעזור לזבוב לצאת מתוך הבקבוק" (כאשר הבקבוק בעבורו הוא השפה שלנו).

מקור: Ludwig Wittgenstein מתוך School of Life