ברוך שפינוזה היה פילוסוף יהודי הולנדי בן המאה ה-17 שלקח על עצמו את המשימה הפעוטה של לנסות ולהמציא את הדת מחדש. בהתאם לרוחות הפילוסופיות של זמנו (ראה הפילוסופיה של העת החדשה) שנטו לשים דגש וחשיבות גדולים על כוחו של האדם לחשוב, שפינוזה חיפש אמונה דתית שאינה מבוססת על מיתוסים אלא על יסודות רציונליים ואפילו מדעיים.
שפינוזה נולד ברובע היהודי של אמסטרדם בשנת 1632, תקופה של פריחה כלכלית ותרבותית בהולנד בכלל ובקרב היהודים בכלל. אבות אבותיו היו אנוסי גירוש ספרד שברחו להולנד בחיפוש אחר סביבה סובלנית יותר. שפינוזה קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בישיבה, אולם לאט לאט הוא החל להתרחק ממסורת האבות ועול המצוות ולרקוח במוחו רעיונות חדשים ועצמאיים על אלוהים ומה הוא רוצה מאיתנו.
בספרו המפורסם "אתיקה" שנכתב בלטינית ופורסם 1677 שפינוזה מערער על עמודי התווך של האמונה היהודית והדת המאורגנת בכלל. לפי שפינוזה, אין אלוהים שעומד מחוץ לטבע והעולם הזה, מאזין לתפילות של בני אדם, מחולל ניסים או מעניש על חטאים. שפינוזה כפר בחיים שלאחר המוות וברעיון שהאדם הוא היצור שנבחר על ידי אלוהים. התנ"ך לפי שפינוזה נכתב על ידי אנשים רגילים לגמרי (גם אם בעלי כישרון כתיבה בלתי רגיל), אלוהים לדעתו לא שולט בגורלנו וגם לא תובע מאיתנו מעשים מסויימים, לא שופט אותנו ולא מתגמל את הנאמנים לו. בגדול, לפי שפינוזה, כל ייצוג של אלוהים בתור יישות או דמות מובחנת הוא למעשה השלכה של הדמיון האנושי וכל כתבי הקודש והמצוות אינם אלא אמונה תפלה.
טבע אלוהים: אלוהים כטבע
קל לראות איך שפינוזה זכה למעמד של "החילוני הראשון" ולמוניטין מאוד מפוקפק אצל יהודים מאמינים שעד היום יכולים להתרגז מעצם העלאת שמו. אולם שפינוזה לא ראה את עצמו כאדם לא מאמין, להפך, הוא טען כי בידיו הדרך הנכונה להבין את אלוהים והאמונה. כך, אלוהים הוא דמות מרכזית ב"אתיקה" והפילוסופיה של שפינוזה, אך זהו אלוהים שונה מאוד מזה שנמצא בדפי התנ"ך.
אלוהים של שפינוזה אינו משהו שנפרד מן העולם הזה, ובמובן מסוים הוא בעצם זהה עם מה שאנחנו מכנים "טבע". אלוהים על פי שפינוזה הוא "נשמת העולם", היקום כולו, אלוהים הוא כוח ההגיון והאמת, הכוח המחייה שזורם בכל דבר סביבנו. בפילוסופיה תפיסה זו מכונה "פנתאיזם" – האמונה שאלוהים נמצא בכל, כמו שכתב שפינוזה: "כל מה שקיים הוא חלק מאלוהים, ודבר לא יכול להיות קיים ללא אלוהים".
אלוהים לא אוהב אותנו בחזרה
לפי שפינוזה, אם אלוהים הוא בעצם הכל ולא איזו יישות שחיה לה בשמיים, הרעיון של תפילה הופך לדי מגוחך. בתפילה אדם פונה לאלוהים על מנת לשנות את אופן פעולת היקום, אבל שפינוזה טען שזה בדיוק הפוך ממה שבני אדם אמורים לעשות. משימתם של בני אדם לדעתו של שפינוזה היא לנסות להבין את האופן שבו פועל היקום ואז פשוט לקבל אותו במקום לשלוח בקשות חסרות טעם אל השמיים. כמו שכתב שפינוזה "כל האוהב את אלוהים אי אפשר לו לשאוף לכך שאלוהים יגמול לו אהבה תחת אהבה (אתיקה, פרק חמישי). הרעיון של אל שנענה לתפילותינו ומשנה בעקבותיהם את חוקי היקום בעבורנו הוא לפי שפינוזה ילדותי ונרקסיסטי.
שפינוזה הושפע רבות מהפילוסופיה הסטואית והטענה כי עלינו לקבל את העולם כפי שהוא ולמצוא דרכים להבין אותו טוב יותר על מנת להשיג שלוות נפש. אם הדתות המסורתיות חשבו שהדרך להבין את אלוהים עוברת אך ורק דרך כתבי הקודש, לשפינוזה היה רעיון אחר לגמרי. לדעתו, הדרך הנכונה להבין את אלוהים היא להבין איך החיים והיקום פועלים באמצעות המדע. על מנת להבין מה אלוהים רוצה, אומר שפינוזה, אנחנו צריכים להפעיל את השכל שלנו בזמן שאנחנו מביטים בעולם סביבנו וחוקרים אותו. הגאולה אצל שפינוזה היא אותו יום בו נבין לחלוטין איך המציאות שלנו עובדת.
לראות את התמונה הגדולה באמת
שפינוזה טוען כי יש שתי דרכים בהן אנחנו יכולים להסתכל על המציאות שלנו. אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה אנוכית ונקודתית שאכפת לה רק מאיתנו בכאן-ועכשיו, או שאנחנו יכולים להביט בהם בצורה כוללת ונצחית. חיי היום-יום שלנו מטבע הדברים מושכים אותנו בכיוון של האופציה הראשונה, אבל יש לנו גם את היכולת להשיג פרספקטיבה שונה לגמרי על המציאות באמצעות הפילוסופיה שמאפשרת לנו "לקחת חלק בטוטאליות הנצחית".
כאשר שפינוזה מתרגם את הגישה שלו למונחים של מוסר הוא מסביר כי מה שאנחנו מכנים "טוב" ו-"רע" הם רק טוב ורע מהזווית האישית שלנו. המוסר, האמיתי, לפי שפינוזה, הוא להתעלות מעבר לזווית המבט הזו ומעבר לטוב ורע כפי שאנחנו מבינים אותם. שפינוזה חלם לשחרר את בני האדם מאמונה שמבוססת על פחד או בושה. אושר בעבורו הוא התאמה בין הרצון שלנו ובין רצון היקום וקבלה והבנה של הדברים כפי שהם. האדם החופשי הוא האדם שמבין את המציאות על כל היבטיה.
המסורת מנצחת את שפינוזה
מיותר לציין שהרעיונות של שפינוזה הכניסו אותו להרבה צרות. הוא גורש והוחרם מהקהילה היהודית של אמסטרדם תוך שהוא זוכה לקללות ואיחולים שלידם נראה המן הרשע כמו חסיד אומות עולם. שפינוזה לא הצליח לשכנע הרבה אנשים בגישה שלו, ויחלפו עוד שנים רבות עד שאנשים יתחילו לעזוב בהמוניהם את הדת המסורתית לטובת משהו רציונלי יותר. למרות הכתיבה החכמה והמעמיקה שלו, שפינוזה נכשל.
מה ששפינוזה לא הבין שאמונה היא לא רק עניין של הראש וההגיון, אלא גם של הלב והרגש, של הכליות והפחד, של הקהילה, של המסורתיות, של הטעמים, הריחות והצלילים. ה"אתיקה" של שפינוזה הוא ספר מלא בחוכמה, אבל הוא התקשה להתחרות בתנ"ך וכך שפינוזה נותר עד היום כשם הידוע לחובבי פילוסופיה או ליהודים מאמינים הזוכרים אותו בתור ה-כופר בה"א הידיעה.
מקור: Spinoza מתוך School of Life
תמיד חשבתי שהאלוהות היא היקום ולא איש מזוקן היושב לו שם למעלה ומנהל את העיניינים. עם כל הקושי להבין את שפינוזה אני סומך את ידי על ראייתו הרציונליסטית המדעית ולא את גיבוב ההבלים של מושג האלוהות ביהדות
יזהר, א- לפי גיבוב ההבלים בתגובתך רואים שאף פעם לא למדת ברצינות את ההגות של גדולי היהדות במשך כל הזמנים (תתחיל במורה נבוכים לרמבם, אמונות ודעות לרס"ג, כוזרי לרבי יהודה הלוי, וזה רק פילוסופיית ימי הבניים בלי להגיע להוגים הענקיים של המאות האחרונות- מהרל, הרב קוק, עמנואל לוינס מניטו ועוד). נראה שמושגי האלוהות שלך על פי היהדות לא השתנו הרבה מאז הגן.
ב-באמת מזל גדול לשפינוזה שהוגה דעות ברמה שלך 'סומך עליו את ידיו'..
ג-לגופו של ענין- אם האלוהות היא היקום- אז למעשה אין אלוהות, יש יקום. שפינוזה הביא לעלום את עבודת האלילים המתקדמת ביותר, רגע לפני הכפירה, אך למעשה השורשים לשיטתו נמצאים כבר בפגאניות האללית, שעיקרה נסיון להגדיר את הטרנסצדנטי מפני שהאדם לא מסוגל לחוות קשר עם האינסוף, למרות שהצמאון טבוע בו, ולכן הוא מחפש דרכים שונות "לגעת" בו. רק היהדות מציגה גישה של התחברות וקשר אמיתי של הננשגב עם הסופיות
יהונתן ,ואתה התעמקת בתורתו של שפינוזה ?