1. מוזמנים להציע שם לשיר

כמה רעש עשית
בדממה
עננת מיסתורין,
חידה

להענות לאתגר?

צעדתי לתוך הערפל
מתמוגג בשתיקה
ילד מפוחד רועד לו
באפילה.

מתחנן שאעזוב
שאתרחק
כאשר לחיבוק חם
אתה משוקק.

היית מלך
גבר אדיר
בלתי מנוצח
מסתבר גם שביר....

ואני.... ניגשת אליך
מביטה ביאוש
בבדידות בעיניך
בריקנות בליבך.

שוברת לרסיסים
את כיתרך..
לא אני אגאל אותך
מעצמך...

אני אהיה המלכה
אזהר באור מסנוור
עד שתתעוור,
שכבר לא תישאר.

אני לא משענת,
לא ריקה,
עד שאלך לאיבוד
באהבה.

נכתב לפני ארבעה שבועות

2. למה אני כל כך שונאת אותו?

אולי בגלל שהוא מטומטם?
למרות שהוא לא שיקר לי מעולם
אני לא יכולה לסמוך עליו,
ליבו של האדם מתגלה במעשים.

הוא אומר משהו אחד
ומתנהג כמו משהו אחר,
זה נראה איכשהו
כמו שקר.

אתה אומר שאתה יודע לקרוא אנשים,
שאתה יודע בדיוק איך הם מרגישים,
זה נראה לי כמו התרברבות מיותרת
כי בחיים לא ראית מה אני מרגישה וחושבת.

מה אתה מנסה להשיג
שאתה בוכה ומתחנן "בבקשה"?
שאשים מסיכה
של חברה טובה????.

נכתב לפני שנתיים ו-2 חודשים

3. משחק.

יש לי צעצוע,
מצאתי אותו זרוק אי שם,
עמד בקרן זווית ברצפה,
שמישהו סוף סוף יביט בו ציפה.

אני רציתי להשתעשע,
לשבור להרוס, את המסכן לשגע.
למה?
סתם, משעמום משווע.

שוב איבדתי עניין.
החלטתי כי חבל על הזמן.
זרקתי אותו
אלוקים יודע לאן.

לפעמים,
ליבי מתגעגע
לימים ששיחקתי
עם אותו צעצוע.

נכתב לפני שנתיים ו-3 חודשים

4. פרידה

זה נגמר ביננו .
אני שוב מעיפה אותך,
למה?
ככה.
כי זאת אני.
כי זה אתה.
חוזרים על אותו סרט
בפעם המאה.
ביי
מצידי תחשוב שאני דפוקה
כי ויתרתי על אהבה כ"כ טובה.
וזה הגיע משום מקום,
אני יודעת, זה כואב.
גם לי.
אני יודעת שאתה פגוע,
אני בונה חומות מגן.
מוחקת כל רסיס רגש בליבי.

אבל האמת (לך זאת לא אומר)
אתה נותן לי תקווה,
אתה נוסך בי שלווה
אתה גורם ללב הקפוא שלי לפעום.

אתה גורם לי לרעוד מפחד
שאפגע בך ואז אני פוגעת.
אני לא רוצה שלווה ולא תקווה,
הם לא באמת קיימים,

אי אפשר לשנות אנשים.
גם לא באמצעות האהבה
אני יודעת שאצעק לעזרה
אהיה לבד.

נכתב לפני שנתיים ו-3 חודשים

5. שאריות

שאריות של חלומות,
של תשוקות
ואהבות.

נטשתי אתכם בעבר.
הקרבתי
עבור מטרות גדולות יותר.

כמו רסיסי זכוכית בנעליי,
פצעתם אותי בכל צעד.
כמו מסמרים דוקרים במיטתי
טרדתם את מנוחתי בלילות.

השגתי את שאיפותיי
מדממת
מרוצה
מותשת
אך מנצחת.

אז,
נזכרתי בחלומות,
בתשוקות
באהבות שהשארתי מאחור.

ניסיתי לגעת בכם שוב
אך כמו שאריות, הייתם
קרות
ישנות
ומעופשות.

נכתב לפני 3 שנים ו-6 חודשים

6. אל תדאג

אל תפחד מהמצב בו כולם ילעגו לך,
ששוב לא תדע את התשובה,
אל תחשוש מכמה אויבים,
שיחכו לך בשדרה,

אל תתעצב כאשר כולם יתרחקו ממך
ורק ישליכו לעברך איזו פגיעה,
אם בכלל, אם בכלל
ישימו לב לקיומך.

אל תנסה אפילו להיות אפס,
כי למינוס נועדת,
אל תדאג לכישלון של חייך,
כי הוא קרה,
שנולדת.

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

7. מסכות.

מסכות.....
כולכם נגד שקרים, העמדת פנים,
אתם רוצים לדבר בלי שום מסכות,
ומצד שני אתם מכריחים אותי לשים אותם,
מכריחים אותי להסתיר את מי שאני,
גורמים לי לחשוש מעצמי, לפחד מהצל של עצמי,
במסכות שלי יש סדקים מרוב כאב וצער,
מסכה של קשיחות המכסה רגישות, ואמפתיה,
מסכה של שמחה המחפה על ים של עצב,
מסכה של רחמים המכסה על נהרות של דם, טירוף,
שיגעון ורדיפה פסיכופתית אחרי כח ועוצמה.
כן זו האמת,
האמת שמפחידה גם אותי,
האמת הזו שגורמת לי להיצמד בכח למסכות,
האמת שגורמת לי לשנוא את עצמי.
אני מכורה לדם הנשפך, לריחו המענג, לצבעו המפתה,
לכאב ולייסורים מאחוריו, לדמעות המלוחות הנלוות אליו,
לפנים האומללות שמביטות בי לרחמים, ואני מביטה בהם באכזריות.
אני מכורה לסכינים שמשספות את הוורידים, קוטעות את החיים,
מתגעגעת לשמוע את צלילם המתכתי, צבעם הנוצץ,
החוד שלהם שלפעמים נדמה שיכול לחצות אפילו חלקיקי אטום.
מכורה לרעש היריות, שלא נותנות לאדם אפילו אפשרות לצעוק.
אני מכורה לכח, לשליטה על הכל, שהעולם יתנהל לפי רצוני,
שאף אדם או בריה לא תעמוד בדרכי.
מכורה לכבוד ולעוצמה,
מכורה לעולם הזה ששמו הוא אני.
התענוג הזה לדרוך עליכם, להתעלם מקיומכם,
להביט בכאבכם הנצחי, ולוודא שתדעו,
כי אתם יצרתם את המפלצת הזו בתוכי,
בכך שגרמתם לה
לגדול ולהתעצם מאחורי מסכות.
אך עד שתופיע,
קבלו את החיוך המנומס,
ומסיכת ה"אדם האצילי" שלפניכם.

נכתב לפני 11 שנים ו-6 חודשים

8. משהו בלתי מוגדר שיצא לי.

תגיד,
אתה לא תירגע עד שאגיב?.
אני מבקשת ממך, תרחם על עצמך ותפסיק.
אני לא טיפוס שמסתכסך,
אז תפסיק לנסות לריב,
אני לא צועקת, אני לא נוהגת באלימות,
אתה נלחם, אני מתעלמת.

אתה מציק, פני חתומות,
אך בליבי אני צוחקת,
אתה בטוח לא יודע מי אני,
אם היית יודע....
הייתי יכולה להרוג אותך
והיית שותק.
אבל עכשיו, אני שותקת.

אתה רוצה לריב,
ולי אין כח למלחמות
אתה יכול לפגוע כמה שתרצה,
אני יודעת שזה לא נכון,
אני יודעת שאתה לא מתכוון באמת.
אם רצית יריב מתאים,
חפש מישהו אחר.

אתה לא חושב שהגזמת?
אם היית פוגע בי אז מצוין!
אך נגד היקרים לי,
לא אוכל לסלוח!

לא,
חברתי אל תעצרי אותי,
גם אם את סלחת,
אני על כבודך לא מוחלת!.
את רואה את האש בעיניי,
את מפחדת, גם אתה מפחד.
"מזל טוב,
עכשיו קיבלת שכל.
חבל...
זה מאוחר מידי".
חיוך קטן ואכזרי,
היד שלי מתמלאת בדמך.

תופסת אותך בזרועותיי,
ובפעם הראשונה אתם רואים דמעות בעיניי,
שניכם בהלם.
אני מקרבת את פני אליך,
לוחשת לך בקול קר,
"אתה הבאת את זה על עצמך!"
אני רואה אותך ממלמל משהו,
אני מתריסה,
"אתה נוהג לדבר לעצמך לפני שאתה מת?"
-" לפחות, סוף סוף את מתייחסת אלי..."
עכשיו תורי להיות בהלם.
אני מבינה.
****

נכתב לפני 11 שנים ו-8 חודשים

9. בצל מלך הנשרים.

שהבטתי לשמיים, אז לראשונה,
ראיתי אותך.
בכנפייך האדירות
הצלת על העולם
מזהר השמש.
ראיתי אותך האדיר בנשרים.
ראיתי את העוצמה,
ראיתי את ההוד.
ראיתי את ההכנעה של שאר הנשרים,
של שאר החיים,
למולך.
ראיתי בעיניהם את הערצה
כלפיך.
הבטתי אליך ביראה,
ואתה חייכת אלי,
הורדת מכבודך למעני:
"יום אחד ביתי,
תעופי יותר גבוה מכל נשר אחר ביקום,
יום אחד תעפילי לשחקים".
מילותיך הקסומות מלאו את שאיפת חיי.
***
אחר יום לימודים אחד
בחברת גוזלים אחרים
שאלתי אותך "מדוע אני כ"כ שונה?"
הרמת אותי על כנפייך,
ועפת אל ראש ההר, אל ביתינו,
שם אמרת לי:
"משום שאת נשר, יש לך דם שונה!".
אבי!
רציתי שגם אתה, מלך הנשרים,
תעריך אותי, שלא אהיה בושה בשבילך!
רציתי להראות לכולם שאני הבת שלך,
שאני גם נשר היכול לכבוש פסגות.
עשיתי הכל כדי להיות הכי טובה,
הכל שתהיה גאה בי.
ידעתי שאני יכולה,
ידעתי שיום אחד אכבוש את העולם,
שיום אחד אגיע לכוכבים...
הרי אתה, מלך הנשרים, האמנת,
שאני מסוגלת....
ציפית כל הזמן שאצמיח כנפיים,
כעת היום הזה הריע,
זמן לעוף מהקן,
לא רק אתה אבי מביט בי,
אלא עייני העם כולו!
מנסים למצוא נקודות חולשה,
מנסים לראות כמה באמת אני שווה....
באותם רגעים עצמותיי קופאות,
מרגישות את משקל הציפיות שלכם,
את משקל הציפיות שלי מעצמי...
אני עוצמת את עייני , לוחשת לעצמי בשקט:
"כי את הנשר"
פוקחת אותן, מביטה למציאות בעיניים,
חייבת לשלוח חיוך בטוח,
פורשת את אברותיי, ועפה.
חשה את הרוח, מתעלמת מהפחד,
נוגעת בעננים, מרגישה את החופש.
אבי!
ייחלת שאלמד לעוף הכי גבוה שאפשר,
שאדע להסתדר בעצמי,
אחר שלמדתי ממך ומכולם רבות,
אחר שהתמכרתי להרגשה הזאת,
אני פונה אלייך:
אמשיך לעשות את הכל ,
כדי להמשיך להיות יותר מכולם,
להיות תמיד המובילה, המנהיגה.
אבא, תודה על הכל,
ומתנצלת מעומק ליבי,
אך מרגע שפרשתי את כנפיי
לא אחזור עוד אל הקן...

שלך לנצח כמו שכינית אותי תמיד..
הנסיכה שלך... ביתך!

נכתב לפני 12 שנים