אני עכשיו קוראת את הספר האבודים אני חושבת שהספר הזה חשוב לכולם כי הם אנשים כמונו אבל לא זכרולהקיר את המדינה

אומנם אני בן לעדות המזרח וככזה- מעולם לא אוכר כדור X לניצולי שואה, למרות שסבתי הטריפולטאית תספר( או שלא תספר, היא רק בוכה כשמזכירים את הנושא לידה...) לכם דברים אחרים לחלוטין. על מחנה הריכוז ג'אדו, למשל, מישהו שמע? לא? לא חשבתי כך.
בכל אופן, מעבר להיותי כרוך סדרתי אחר מאורעות השואה(אני קורא אדוק של כל כתבי ק.צטניק, למשל...), אני גם מעריץ נלהב של יצירות פנטזיה ומדע בדיוני, ואם אנסה להסביר את העניין באופן קונספטי, הנושא הוא די ברור מאליו: התימה המרכזית שסבובבת ומאגדת בתוכה את רוב רובה המכריע של ספרות הפנטזיה/מד"ב היא גם השתלשלות העניינים ההסטורית-עולמית מבחינה שואתית,באופן גורף ומכליל בעליל- הטובים נגד הרעים, כשבתווך עם אחד קטן, חסר אונים וחסר הגנות, זוהר וטוב לב, נטבח למוות ברשעות עד אין קץ. נשמע מוכר? נכון מאוד. 'שר הטבעות'. אז נכון, הסיפור האמיתי הרבה יותר מורכב מהאלמנטים הפשוטים הללו, של שחור-לבן,רע-טוב, טבעת קסומה והוביט אמיץ אחד, אבל אני אכן מאמין שישנו קשר הדוק בין הרעיונות הפנטסטיים של הז'אנר הזה ובין הקורות ההסטוריות המזעזעות והמחרידות של מלחמת העולם השנייה.
ואולי בשל כך, בשל הדרך השונה במקצת בה אני רואה וחווה את העולם יקל עליכם להכיל את הלינק הבא שאני מעלה כאן. דווקא בשל האמונה שכל יצירה שואתית היא חשובה. כל מחקר וכל פיסת מידע שתעזור לנו להבין, לחוות, להרגיש ולשחזר. עד כמה שאפשר. צר לי לאמר שכנראה זה לעולם זה לא יהיה מספיק.ואולי טוב שכך, כי אם נצליח להקיף את מלוא גודל הזוועה ביצירותינו, בתיעודנו- הרי שהיא הייתה בעלת מימדים נתפסים, אנושיים-ולא כך הוא הדבר. עליה,אם כן, להישאר תמיד בלתי מושגת, בלתי מובנת או מעוכלת עד תום.רק כך נמצה את הבלתי ניתן למיצוי... כל תיעוד, אם כן, ולא רק כזה ששם לעצמו למטרה לתעד את הימים שלפני או תוך כדי, אלא גם את הימים שאחרי. אילו יצירות הושפעו מהנעשה במחנות? אילו מורשת השאירו אחריהם אנשי אותה תקופה? אילו רשמים הותירו הניצולים על אלו שצרבו במבטם את הספינות הראשונות לחופי הארץ? ולעומק הדברים- מי היו האנדרדוגז של אותה התקופה? אנשי תרבות השוליים? אוהדי הפרינג'? אלו שהעזו כשאסור היה? במה עסקו?
אמר פעם משורר אחד (לא זכור לי שמו כרגע, עברו כמה שנים טובות מאז התיכון, אבל אני בטוח שהוא משורר נחשב...): "אחרי השואה - לא תיתכן יותר שירה לירית". והוא טעה. היא תיתכן ועוד איך. שירה לירית, מאמרים כלכליים, כתבות ספורט ונוער שחוטא בסמים. האנושות שרדה ואיתה- תחלואייה. זהו טבע האנושות. היכן שהיא נמצאת- תמיד יהיה פשע, סמים וזנות.
זהו לא ניסיון לשפוט, או למתוח ביקורת. זוהי רק הצבת עובדה יבשה ותו לא.
בכולופן, ללינק עצמו.
במהלך שיטוטיי ברשת, לאחר שקראתי את 'בית הבובות', של ק.צטניק, גברה עליי סקרנותי וניסיתי להבין מהי האמת מאחוריי אותם ביתנים עלומי שם, אך בעלי מספר. הבלוקים הללו, שכותליהם ידעו לספר על הזוועות שהתחוללו בתוכם. התגלגלתי,אפוא,לתוך אתר ביזארי בעליל, ושם- גיליתי את אשר גיליתי. חשפתי פן נוסף, אחר, של ספרות שואה. והוא חשוב לא פחות כשחוקרים את התקופה, את השפעותיה ואת הרעיונות הנובעים ממנה. כמה עוצמתית היא. כמה מנחה. כמה ידה בכל ויד כל בה. אפילו בז'אנרים ספרותיים שכאלו.

אל תמהרו לשפוט - רק לימדו. היחשפו, ראו, הטמיעו ולימדו.

אחרי הכל, זהו פורום על השואה, לא? הבה לא נבטל אף שביב ופיסה של מידע אודותיה.

http://www.haayal.co.il/story_423

תודה על הסבלנות והסובלנות - יאסון.

יום השואה מתקרב ואיתו כול הפחדים לדעת עוד על התקופה הזאת , כעיינתי בתמונות קראתי ספרים ושמתעי שירים על היום הזה הבנתי כמה הם היו חסרי חופש , כול החיים שלהם נלקחו מהם רק משום שהיו יהודים. והיום אני גאה בזה שאני יהודייה צברית אמיתית אחת שנלחמת למען המולדת.. אבל איך אפשר לשכוח את אותם האנשים את אותם התמונות , איך אפשר לעבור בשתיקה על 6 מיליון אנשים שנספו לחינם. וחוסר החופש שניתן להם בגטו מזכיר לי את גלעד שליט.. הבחור הזה נלחם למען המולדת ובמקום להושיט לו יד לעזרה להחזיר לו טובה משאירים אותו בחרו חשוך בוכה וזועק רוצה את אמא אבא את כול המשפחה מחכה .. מחכה ימים ולילות שנים לחזור מהשבי לחזור לזכות החופש.

הספר: "בכינו בלי דמעות..." / גדעון גרייף
אני אתחיל עם ציטוט: "אם לא ייעלמו עם שוך המבול גם אלה העשויים לשמש עדות חיה, העשויים לספר את האמת כולה..."
זהו ספר מדהים, עצוב, כואב ומצמרר על עדותיהם של ניצולי הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ.
ספר חובה לכל יהודי, לזכור ולא לשכוח!
מומלץ, מומלץ, מומלץ!

אתם מקירים את השיר יומנה של אנה פרנק ? הוא תמיד עושה לי צמרמורת! (ארון ספרים מסתיר אותי ואיזה איזה פחד.....)