שרלוֹק

פעם הרצל כתב ספר על מדינה חילונית רב לאומית, רב תרבותית שמרכזה בחיפה. פעם ז'בוטינסקי כתב שבן ערב, בן נצרת ובנו יחיו יחדיו. אז מה? אז כתבו. אז היה להם חלום, והוא כבר איננו, ואת החזון החליפו שוטרים במחסומים שיורים בנערות חמושות בהמון יאוש וקצת סכינים, צלפים שהורגים מפגינים, טייסים שמשטחים שכונות, וגנרלים שמתחרים מי סופר יותר גופות. אם תרצו ואם לא תרצו, האגדה נשארה אגדה. להמשיך לקרוא ←

אם המטרה של אורי משגב באיחוד השורות של מה שהוא קורא "ישראל הדמוקרטית" ("חפשו אותנו", הארץ 3.1.2019) היא להחליף את נתניהו, אז יותר טוב שלא יהיה איחוד, וכל מפלגה תרוץ באופן עצמאי. חלקן אולי אפילו יצליח להצטרף לממשלה הבאה. לפחות בדרך הזאת אפשר יהיה למנוע מספר רב של התקפי לב, תוצאה ישירה של מפח הנפש שיגרם לאותה ישראל הדמוקרטית אם האיחוד הזה יצליח לנצח את נתניהו. להמשיך לקרוא ←

כשיש לך ענין עם נאצים, אתה מספר לעצמך שאתה יכול להצטרף, שאתה יכול להתנגד, או שאתה יכול להתכופף ולהתחבא. נדמה לך שזה כמו שחור ולבן עם כל האפורים שביניהם. שזה כמו כן ולא ביחד עם גם ואולי. כי כשמתעסקים עם נאצים אתה מספר לעצמך שאתה יכול לבחור. אתה יכול לבחור למשל להשאר בבית עם הילדים שהם דור העתיד שישנה את פני המדינה הזאת. להמשיך לקרוא ←

סבא שלי, סבא מוטי, אבי אימי, היה נוהג לומר שכל אחד אוכל את התבשיל שהתקין, ואם היקדחתי את התבשיל עומדות בפני שתי אפשרויות: לבלוע אותו כמות שהוא, או להשליכו לפח ולהתחיל מבראשית. סבא שלי, תנוח בשלום, שגית פעמיים: פעם אחת בדבר זהותו של הטבח, ופעם שניה כשסברת שאפשר להתחיל מבראשית.

להמשיך לקרוא ←

דמוקרטיה זה עסק מסובך, כי דמוקרטיה זה מאבק בלתי פוסק בין אלה שרוצים אותה כי הם מרוויחים מזה, לבין אלה שרוצים אותה כדי שכולם ירוויחו, ובין שניהם לבין אלה שלא יודעים מה זאת דמוקרטיה או שלא אכפת להם, ובין שלושתם לבין אלה שלא רוצים אותה כלל. ולכן השניים הראשונים, אלה שרוצים מאד את הדמוקרטיה, חייבים לרצות אותה מאד, מאד, מאד. אחרת, אלה שלא רוצים אותה כלל ינצחו. בקלות. להמשיך לקרוא ←