עדכוני ברזל: צה"ל חישב את מינימום הקלוריות הנדרש לעזה ומגביל את כניסת המזון לחמישית ממנו

הקדמה קבועה

כל גופי התקשורת בכל העולם מוטים לטובת המדינה שלהם ומצונזרים על ידי גופי הביטחון והרגולטורים של המדינה שלהם. בכל המלחמות ובכל הצדדים, תופעות אלו מקצינות לרמה שכמעט בכל המקרים, התקשורת ממנה המידע הוא באיכות הנמוכה ביותר באשר למתרחש במלחמה, היא התקשורת המקומית באזור בו המלחמה מתרחשת. כדי לאזן זאת (ככל שאתם מעוניינים לעשות זאת), יש לצרוך תכנים מיריבים ואפילו מהאויבים – לא כי האמת בהכרח נמצאת שם, אלא כי היא נמצאת מהתובנות שניתן להפיק על ידי ההצלבה בין שני הצדדים (אני לא מבצע כאן את ההצלבה, אלא מניח שקראתם את התקשורת הישראלית ורק מוסיף את ההשלמה, כשאני מניח שהקורא התבוני יוכל להפיק מסקנותיו בעצמו).

ליתרת המלחמה, אפרסם מידי פעם את הפינה הזו לעדכונים בנוגע למלחמת חרבות ברזל, המבוססת על הקריאה היומית הרגילה שלי (מוזמנים להוסיף בתגובות חומרים רלוונטים). הדגש הוא על דברים שאינם מסוקרים בתקשורת הישראלית באופן נרחב או דברים שסתם חשבתי שיש ערך בלציין אותם. כמו כן, המטרה היא להוציא תכנים שקבורים בתוך תיבות תהודה סגורות למדי ברשתות החברתיות, אל אתר סטנדרטי הנגיש לכולם.

הערה: המידע מטה איננו אחד מהתחקירים שלי. אני רק משתף את המידע ובהחלט אפשר שיש שגיאות או הטעיות אצל המקורות הללו. כאמור, כל הצדדים במלחמות משקרים וצריך להסתכל האם יש ריבוי מקורות לאותה טענה, תיעודי וידאו ושלל תימוכין אפשריים שמעלים את ההסתברות לנכונות התוכן. אני משתדל להביא כאן טענות שמקריאתי בנושא נראות אמינות או מכילות ראיות אובייקטיביות יחסית (כגון וידאו) אבל אם מצאתם טעות או הטעיה, השאירו תגובה מנומקת ואתקן בהתאם.

צילום: דובר צה"ל

נתונים

הערה: 'עדכוני ברזל' הפעם יהיה ארוך מהרגיל, היות ולא התפניתי לפרסם אחד מזה שבוע ותכנים הצטברו. עמכם הסליחה.

שורה המתחילה ב-# מציגה מידע חדש או עידכון מהפרסום הקודם של "עדכוני ברזל".

  • # מניין ההרוגים בעזה עומד על 24,100 (70% מהם נשים וילדים), עם 60,317 פצועים וכ-8,000 נעדרים. 
  • # בהינתן שהנעדרים האלה חסרים כבר שבועות וחודשים, זה כעת נכון בהסתברות גבוהה שסך ההרוגים הישירים בעזה חצה את ה-30 אלף. פרופורציונלית לגודל האוכלוסיה, זה משול ל-143 אלף הרוגים בישראל, מתוכם כ-45 אלף ילדים. דהיינו, ישראל כבר נמצאת ביחס הרג של פי 130 בערך משנגרם לה ב-7.10 ועד היום, מבחינה פרופורציונלית (או בערך פי 30 מבחינה אבסולוטית).
  • # מאז 'עדכוני ברזל' האחרון, נהרגו 1,265 פלסטינים בשבוע – 181 ביום ממוצע.
  • # משרד הבריאות העזתי טוען שלאחר הפגזות צה"ל עליהם, נותרו שישה אמבולנסים ברצועה. הם אלו שאמורים לאסוף את 181 ההרוגים ועוד מאות פצועים ביום (על התקפי לב ויתר הדברים השגרתיים, אף אחד כבר לא מדבר).
  • # בכל יום ממוצע, לפחות עשרה ילדים עזתים מאבדים גפיים ומעל אלף איבדו את אחת או שתי רגליהם מתחילת המלחמה. מאות מתוכם עברו כריתה בהכרה מלאה, עקב המצור הישראלי והמחסור בתרופות וחומרי הרדמה. 
  • # קולקטיב הארגונים הנלחמים בעוני, אוקספם, פרסם את הגרפיקה מטה המשווה את קצב ההרג היומי הממוצע של ישראל בעזה, למלחמות אחרות בעשורים האחרונים. הקבוצה מצאה שזה קצב ההרג הגבוה ביותר במאה הנוכחית: פי 16 מתימן, פי 2.5 מסוריה, פי 5 מסודן או עיראק, פי 6 מאוקראינה ופי 10 מאפגניסטן. כמו כן, ראוי לציין שברוב המלחמות הללו אחוז האזרחים מההרוגים נמוך מזה בעזה (באוקראינה, למשל, פחות מ-10% מההרוגים הם אזרחים, בעוד בעזה 70-90%).
  • לפי הפלסטינים, מאז ה-7.10 ישראל חטפה או כלאה (הכל בעיני המתבונן ותלוי באם תהיה העמדה לדין) 5,755 פלסטינים, ביניהם 190 נשים ו-335 קטינים.
  • לפי הפלסטינים, 1 מכל 25 עזתים מת או נפצע עד כה, 70% מהבתים נפגעו או נהרסו, 90% מהאוכלוסייה נעקרה מביתה. 
  • ישראל הטילה כ-45 אלף טילים ופצצות על עזה, במשקל כולל של 65 אלף טונות, כולל 9 חימושים אסורים לשימוש בסביבה אזרחית וכששני-שליש מהנשקים אינם מונחים (דהיינו, טווח הפיספוס שלהם גדול). סך חומר הנפץ שווה ערך ליותר משלוש פצצות אטום כמו זו שהופלה בזמנו על הירושימה. 

ארועים

חיילי צה"ל בגדה יורים בצעירים פלסטינים, שלפחות אחד מהם חמוש (זמין בסרטון משלים שנמצא כאן). לאחר ששניים מהם מנוטרלים ושוכבים על הקרקע, החיילים דורסים אחד מהם עם הג'יפ, גופתו נגררת ונמחצת ושובל של דם ניתז מאחוריה. לפי הסרטון מטה, כיוון הגלגלים ומשך הזמן שהפלסטיני שוכב שם בטרם החיילים נוסעים, ברור שהדריסה מכוונת. לא ניתן להסיק מהתיעוד האם מדובר בהוצאה להורג של מנוטרל או בהשחתת גופה.

בוידאו מטה, שצולם לפני כחודשיים למיטב הבנתי אך התפרסם רק עכשיו, רואים קבוצת אזרחים בעזה צועדת עם דגלים לבנים. אישה עם ילד בחזית שגם כן מנופף בדגל לבן, נצלפת וקורסת לקרקע. היורה אינו נראה, אך עשרות מקרים דומים תועדו בעבר וכמה נוספים בתקופה האחרונה (פירסמתי במורד התחקיר שכאן). כפי שציטטתי ב'עדכוני ברזל' קודם, גם עיתונאים ישראלים מודים (בשמחה) שחיילים צולפים באזרחים במצבים כאלה, ללא ירי אזהרה לפני ובמטרה להרוג. כרגיל, התקשורת הישראלית לא נדווחת ואז יתנהגו מופתעים כשירו באיזה קסטלמן או חטופים שמנופפים בדגל לבן ויסבירו שהייתה טעות חריגה, על אירוע שהוא שיגרתי למדי.

בסרטון מטה, בת-דודתה של ההרוגה מעלה מתארת מה רואים בסרטון. לפי עדותה, חיילי צה"ל נמצאים קצת מעבר למה שניתן לראות בצילום. הם הנחו אותם ללכת בכיוון בו צעדה בת-דודתה ואז, ברגע האחרון, נשמעו קריאות לפנות שמאלה. דודתה מתחילה לפנות, כפי שרואים בוידאו, אך נורתה ללא כריזה, ירי מקדים באוויר או לרגליים, הגם שהייתה לפחות עשרות מטרים מהחיילים. 

זה מצטרף לתחקיר של 'הוושיגנטון פוסט' (תרגום ב'הארץ') שמצא שמתנחלים תקפו והרגו שלושה פלסטינים ב-11.10, אחד מהם ביריה בגב, בזמן שחיילי צה"ל עמדו ליד ולא התערבו (גרוע מזה, הם לאחר מכן הלכו אל הבתים והחרימו את המכשירים שתיעדו את הירי). המתנחלים נסעו אל הכפר הפלסטיני ושם בוצע ההרג. למחרת המתנחלים נסעו אל ההלוויה והרגו שם אב ובנו. 'הארץ' מסכם ש"מתחילת המלחמה נהרגו יותר מ-300 פלסטינים בגדה מידי חיילים או מתנחלים. לפי נתוני האו"ם, שנת 2023 היתה הקטלנית ביותר לפלסטינים בגדה מאז 2005.". כרגיל, למעט הדיווח ב'הארץ' ודיווח לאקוני ב'כאן', יתר התקשורת צנזרה את התחקיר עבור הישראלים.

זה מצטרף לסיפור הטראגי של אביהוא מורי, ישראל פוסט-טראומטי משירותו הצבאי, שנחשף כעת שבגלל מצבו הנפשי נכנס לעזה לפני חודש וחצי ובדרכו חזרה לישראל, רק מאות מטרים מהגבול ולמרות שלא היה חמוש, חוסל על ידי כטב"ם. "למה להרוג בחור לא חמוש? איפה הוראות פתיחה באש? למה לא נטרלתם אותו? הורידו עליו כטב"ם, פירקו אותו לגורמים, לא השאירו לו סיכוי", אמרה אחותו בכתבה.

חיילים בעזה (מטה) מכריחים אזרחים עזתים שנעצרו, הופשטו, נאזקו והועמסו למשאיות, להכריז שהם מתנגדים לחמאס. אחד מהם נלהב מהאחרים ומספר כמה הכל באשמת חמאס, אולי כי באמת זו עמדתו ואולי מפחד מהעתיד שלו בידי החיילים (כידוע, אלפי עזתים כבר שוחררו מהחקירות שהאנשים האלה בדרך אליהן וסיפרו על התעללויות ואלימות. מתחילת המלחמה, ידוע לפחות על 12 פלסטינים שהוצאו להורג או מתו בעקבות אלימות חיילים או סוהרים, במתקני הכליאה השונים או במעמד הכניעה. מבחינת הפלסטינים ועל סמך עדויות שלא ניתן לוודא כרגע, ידוע על עשרות רבות של הוצאות להורג שכאלה). 

לפי תיעודים (מטה) וטענות הפלסטינים, חלק מהעזתים החלו לכרות עצים לצורך הסקה ובישול, עקב המצור הישראלי והמחסור בגז ודלק.

בתיעוד מטה ניתן לראות ילדים עזתים אוספים עלים ועשבים כחומר בערה. 

זה מצטרף לתיעוד חדש מעזה של אנשים נלחמים על מזון ממשאית סיוע. אין לי מושג איך ישראל מצפה שמישהו בעולם יאמין שהמצור והמלחמה על עזה לא גורמים לרעב עם תמונות כאלה.

ותיעוד דומה ממשאית סיוע נוספת בצפון עזה.

ואם כבר עוסקים בגרסתה המוזרה של ישראל על הרעב בעזה: הניו-יורק טיימס מסקר את נתוני האו"ם (תרגום ב'הארץ') על כך שהרעב בעזה הוא החמור ביותר בעולם ב-20 השנים האחרונות. לפי האו"ם ועל בסיס המצב הנוכחי, עזה עלולה להגיע למצב רשמי של "רעב" בתחילת פברואר. מומחים בכתבה מציינים שהסגר וההרעבה של עזה בידי ישראל הם מהחמורים ביותר שבהרעבות מעשי-אדם ב-75 השנים האחרונות. לפי 'הארץ', מתחילת המלחמה נכנסו לרצועה 350 גרם מזון לאדם ליום וישראל מנסה לטעון שזה סביר כי ""לפני המלחמה רצועת עזה היתה מפוצצת במזון" ו"הם "אוכלוסייה ערבית עזתית שהדנ"א שלה זה לאגור, בטח מזון". כן, זה אכן ציטוט אמיתי של נציג מתאם פעולות הממשלה בשטחים שאחראי על הכנסת הסיוע לרצועה. אם נחשב את החסר במאה הימים האלה (קילו וחצי ליום לאדם, בערך), המתאם בעצם אומר שמשפחה עזתית ממוצעת (בערך 6 נפשות), מחזיקה בבית טון של מזון בשגרה. ברור. הקרבות על משאיות המזון, זה פשוט מלא עזתים עם OCD שפשוט חייבים שיהיה טון עגול ומדויק. זה בדנ"א שלהם. 

אולי לתיעוד הזה מצפון עזה התכוון המתאם בטיעוניו.

הפלסטינים מזכירים שב-2021, ארה"ב וישראל היו שתי המדינות היחידות בעולם שהתנגדו לניסיון להפוך את הזכות למזון לזכות קבועה ומחייבת בחוק הבינלאומי. נזכיר כי שתי המדינות סייעו באותן שנים לסגר הסעודי על תימן, שהרג כ-200 אלף בני אדם (בעיקר תינוקות וילדים שמתו מרעב או מחלות הנובעות מתת-תזונה).

נזכיר גם שישראל שולטת בצריכת הקלוריות בעזה ומווסתת אותה, מאז החל הסגר ב-2007. אז החליטה המדינה כי "תוגבל העברת טובין לרצועת עזה, תצומצם אספקת הדלק והחשמל, ותוטל מגבלה על תנועת אנשים מן הרצועה ואליה". ב-2012 נחשף מסמך של אותו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תחת הכותרת "קווים אדומים" שבו חושבה צריכת הקלוריות המינימלית שיש להכניס לרצועה.

המתאם הגן על עצמו בזמנו וטען כי "הכימות לא נעשה במטרה להגיע לרף המינימום או להגביל כמויות אלא להיפך, להבטיח שאין מחסור". דהיינו, המתאם אמר שהמספר המופיע במסמך איננו מטרה סאדיסטית, אלא הוא המינימום הנדרש והוא צוין רק כדי חלילה לא לרדת מתחת לו. ומה נקבע במסמך ההוא? שנדרש להכניס לרצועה ממוצע של 2,279 קלוריות לנפש ליום, שמגולם ב-1,836 גרם מזון. זאת אומרת, אותו מתאם שאומר כיום ש-350 גרם מספיקים לעזתים ואינם אינדיקטור למשבר הומניטרי, קבע בעבר ש-1,836 גרם הם המינימום הנדרשים להם כדי למנוע משבר הומניטרי (וגם זה נקבע לגבי מצב רגיל, שבו עדיין יש ייצור מזון מקומי – שכמובן קרס מאז תחילת המלחמה). אז או שצה"ל והמתאם משקרים כדי להרעיב את עזה או שמאז 2012 העזתים עברו אבולוציה ומסוגלים להתקיים כיום על פחות מחמישית מהמינימום שנדרש ליתר בני האדם וחמישית ממה שאותו מתאם הגדיר בתור "קווים אדומים". כנראה שנצטרך להמתין למחקר לגבי "הדנ"א העזתי" כדי לגלות.

כמובן, כמו כל המדינות שביצעו הרעבות בעבר, ישראל והתקשורת שלה יכחישו שזה מה שנעשה, הגם שראיתם מעלה את צה"ל עצמו (המתאם) מודה כי הם מכניסים 350 גרם מזון לאדם ביום וכי נדרשים פי חמש מכך כ"קו אדום". כך (מטה), לדוגמה, זה נראה בגוף האנטי-עיתונאי הידוע כ-YNET או 'ידיעות אחרונות'. תמיד כשנעשים מבצעי הרעבה תזונתית, הם משולבים עם מבצעי הרעבה תודעתית דרך התקשורת, כדי לצמצם את ההתנגדות מבית.

'רופאים ללא גבולות' מדווח שצה"ל תקף עם פגז (טנק או ארטילריה מרחוק) מבנה שלהם, בו היו מעל מאה אנשי צוות ומשפחותיהם. ארבע נפצעו כולל ילדה בת 5 במצב קריטי. הבניין הופגז למרות שלטענת הארגון המיקום נמסר לצה"ל מראש ולא התקבלה הוראת פינוי. 

מתאם צוותי חירום והבריאות של ארגון הבריאות העולמי, מדווח מבית חולים אל-אקצא בעזה על העומס ופגיעות בילדים משבוע שעבר (אין תיעוד של פצועים או מידע קריטי, אלא יותר חשיבותו של הגורם המדווח). 

המתנחלים ותומכי ארץ ישראל "השלמה" ממשיכים בניסיונותיהם לטיהור אתני בעזה והתנחלות בה (כמעט בטוח שלא יקרה בעזה אבל זה בהחלט יעזור ליישוב ישראלים בהאג).

פלסטינים מעידים כי נמשכים העינויים במעצרים ההמוניים בעזה. העדויות רבות מאוד ודי דומות מזה שבועות: כורזים לכל הגברים באזור מסוים לצאת, מפשיטים, אוזקים, לוקחים למתקן מעצר או מכלאת חול (טרקטורים עורמים חול כחומות. ראו תיעוד לדוגמה מטה), מונעים או מצמצמים מזון, מרביצים, משפילים, חשיפה לקור, מכריחים אותם לומר כל מיני דברים מול מצלמה כדי לייצר פרופגנדה נגד חמאס ונגד אזרחי ישראל, חקירות ממושכות, ואז שיחרור לאחר כמה ימים או שבועות, בכפוף לשיקול הדעת של החוקרים. 

להלן עדות עדכנית. 

עדות לגבי אמינות דיווחי צה"ל: חייל מספר שבזמן שהוא והגדוד שלו כמעט ולא יצאו מבניין כי האזור שרץ חמאסניקים ואיומים, הם שמעו את מפקד הגדוד שלהם מתראיין ברדיו וטוען בפני אזרחי ישראל שהם כפסע משליטה באזור. העדות לא כזו קריטית ואני מביא אותה סתם כתזכורת לכך שבכל המלחמות, הצבאות וגופי התקשורת משווקים לציבור מלחמה אחרת מזו שמתרחשת בפועל. 

תיעוד שגוי (מטה) של מה שהפלסטינים טוענים שהוא דאבל-טאפ (ירי על מטרה ואז, לאחר המתנה, ירי על המחלצים המגיעים אליה). הפלסטינים טוענים שהפיצוץ השני הוא ירי ישראלי, אך לדעתי מדובר בפיצוץ משנה לאחר הירי הישראלי הראשוני. ניתן לראות (בפינה עליונה משמאל) שיש להבות על הגג עוד לפני הפיצוץ ונראה לי סביר יותר שמדובר במיכל גז או תחמושת אחרת, שהתפוצצו בעקבות השריפה מהפגיעה הראשונית. זו ככל הנראה דוגמה לדברים שצריך להיזהר מהם במלחמות: הצדדים לא בהכרח משקרים, אך הם תדיר יעשו את הפרשנות השלילית ביותר כלפי האויבים שלהם, גם כשיש פרשנות סבירה יותר (כמובן, כפי שזה לא היה מעניין את ישראל אם ישראלים היו נהרגים מפגיעה ישירה של רקטה או מפיצוץ משני של בלון גז בעקבות התפוצצותה, האחריות להרוגים בכל מקרה נובעת מהירי הישראלי. אך לא מדובר בדאבל-טאפ).

תיעוד של חיילים בגדה, לכאורה גוררים פצוע פלסטיני עם הג'יפ. הוידאו לא ברור מספיק כדי לקבוע שטענת הפלסטינים נכונה או מה בדיוק קורה שם ואין לי לספק לכם יותר בהירות כרגע מעבר לכך.

אישה פלסטינית טוענת בעדות שאין יכולת להוכיח או להפריך, כי היא וילדיה נעצרו על ידי חיילים, הופשטו לחלוטין, נגנב מהם כסף ותכשיטים, נשרפו בגדיהם ואז זרקו אותם לרחוב ערומים. עדויות בלתי-מתומכות בזמן מלחמה צריכות להלקח עם מידה של ספק. לרוב לא יהיו המצאות יש מאין (אלא אם מדובר בעדים או אוספי עדויות שעובדים עבור המדינה), אך במקרים רבים התיאור יגזים את שהתרחש. כמובן, גם גרסה צנועה יותר של המתואר, איננה חוקית ומהווה שלל פשעי מלחמה, ככל שקרו.

בית הדין הפלילי בהאג פתח פורטל אונליין להגשת ראיות מהציבור הרחב נגד ישראל.

אתר חדש ופרו-פלסטיני עלה לאוויר ומתיימר לבדוק טענות לגבי מה שהתרחש ב-7.10 (כצפוי ובניגוד להגדרה, הם מכניסים לשם גם טענות לגבי פשעי מלחמה של ישראל בעזה). זה מצריך קריאה נרחבת מזו שהתפניתי לה כרגע, אך במבט שטחי (מאוד) נראה שהמסקנות שם סבירות ולא רחוקות ברוב הנושאים מאלו שהתקשורת הישראלית מכירה בהן (גם אם בישראל הכירו בכך רק שבועות או חודשים לאחר שהועלו הטענות). הערה: הרבה ישראלים אינם מעודכנים בעובדות (אני עדיין שומע אנשים שטוענים שנערפו ראשי תינוקות, שהוכנס תינוק לתנור ויתר ההמצאות של קומץ אנשי זק"א) ועלולים למצוא את התוכן קשה יותר לקריאה מאלו מכם שמעודכנים לגבי ה-7.10. 

הרג עיתונאים בעזה

השבוע היה עמוס באירועים הקשורים לתקשורת העזתית ותקיפות צה"ל עליה, אז נפריד אותם מיתר האירועים.

שתיים מהתקיפות בעזה בימים האחרונים הרגו שתי משפחות של שני עיתונאים. תקיפה נוספת היתה על בית של עיתונאית שנהרגה עם בתה. לפי הפלסטינים הפגיעה היתה ספציפית בבית שלה. תקיפה נוספת על בית של עיתונאי דווחה אתמול, שנהרג ביחד עם כל משפחתו בביתו.

העזתים מאמינים כי זה מכוון, שכן כ-10% מהעיתונאים שם נהרגו בידי צה"ל (קצת יותר מאחד ביום ו-118 בסך הכל) ולא מעט ממשפחותיהם. הקף ההרג בעזה והרנדומליות שלו מקשה לקבוע כוונה ברוב המקרים. עקרונית, בהינתן שישראל הרגה עד כה 1% מהעזתים, הרי שקצב הריגת העיתונאים הוא פי 10 יותר גבוה, מה שעלול להעיד על פעולה מכוונת. אבל בניגוד ליתר העזתים שבורחים מאזורי הקרב, עיתונאים הולכים אל המקומות בהם ההסתברות לההרג גבוהה יותר. למרות שכך, פי 10 עדיין נראה גבוה מידי ואני מניח שכרגיל, האמת נמצאת בין שני הצדדים: כנראה שיש גם ירי על עיתונאים בגלל שהם עיתונאים (במיוחד קשה להסביר את התקיפות שלהם כשהם בבתיהם), אך ברוב המקרים הם נהרגים באופן רנדומלי, כמו יתר האזרחים, החאמסניקים ואפילו החטופים וחיילים אחרים באותו אזור. לעיתים, אולי כמו דוגמה שנגיע אליה מטה, הם נהרגים בגלל פעולות העלולות להתפרש כצבאיות, כגון הפעלת רחפן. 'הארץ', לעומת זאת, הסיק יותר לכיוון הפלסטיני (דהיינו, שההרג מכוון) ומאמר המערכת שלהם משבוע שעבר קורא "די להרג עיתונאים".

תחקיר של 'האינטרספט' על הרג של עיתונאי עזתי בידי צה"ל ב-15.12, מוצא כי הוא נפגע מהפצצה ישראלית ואז דימם למוות בזמן שישראל מנעה פעולות חילוץ והצלה, כולל ירי הרתעתי לסביבת האמבולנסים. במשך החמש שעות שהוא דימם עד שנכנע לפצעיו, שלל גופי סיוע ותקשורת פנו לצה"ל בבקשה שיאפשר חילוצו (שכלל גם פינוי הריסות בניינים בכביש המוביל אליו), כפי שעולה מעדויות ומשיחות וואטסאפ שהגיעו לאינטרספט. הגסיסה גם שודרה חלקית בשידור חי ברשתות עם שעון שמנה את הזמן שעבר מהפציעה, תוך המתנה לאישור צה"לי שהגיע מאוחר מידי. המרחק בין העיתונאי לבית החולים בכל הזמן הזה היה רק שני קילומטרים. לטענת השורדים, הם היו היחידים באזור ולכן התקיפה עליהם הייתה מכוונת ונובעת מהיותם עיתונאים. תלונות הוגשו על המקרה לבית הדין הבינלאומי.  

בעדכון הקודם שיתפתי כי צה"ל חיסל שני עיתונאים בפגיעה ישירה על רכבם. כעת, ישראל טוענת כי שני העיתונאים הם בעצם לוחמים והציגה מסמך בודד לחיזוק טענותיה שכך הדבר. מסמך שכזה לא בהכרח אומר משהו משמעותי על האדם המאוזכר (סביר להניח שיש בצה"ל שלל מסמכים המאזכרים כל אזרח בישראל ובוודאי הרבה מהעיתונאים הישראלים). החקירה בוידאו מטה מראה כי הטענה הראשונית של ישראל לאחר החיסול לא איזכרה עיתונאים, אלא שחוסלו כוחות שהפעילו רחפן נגד כוחות צה"ל. שני הצדדים מסכימים כי רחפן הופעל, כאשר קולגה של העיתונאי ששרד את התקיפה, מציין כי הרחפן היה לצורך צילומים עיתונאיים (הוא אכן פרסם עשרות תיעודי רחפן של הנזק בעזה מתחילת המלחמה). אם לישראל היה מודיעין מראש כי מדובר בעיתונאים שבפועל הם אנשי חמאס, היינו מצפים שההודעה הראשונה של צה"ל תציין זאת. כמו כן, גם אם עיתונאי הוא איש חמאס, זה לא יסביר מדוע היו ארבעה עיתונאים שנסעו יחדיו ברכב, כשלפחות שניים, אפילו לגרסת ישראל, הם עיתונאים גרידא.

החקירה בוידאו מעלה תרגמה את המסמך שהציג צה"ל ולטענתם זה בסך הכל קבלה חד-פעמית, רק בעבור אחד מההרוגים, על שירותי "הנדסה אלקטרונית" (מניח שזה איזו עבודת חשמל או אלקטרוניקה) עליה קיבל 224 דולר. דמיינו כמה שמות של ישראלים מופיעים על קבלות של עבודה או מוצר אחד שהם מכרו לגופי הביטחון בישראל ושיקלו בעצמכם אם חמאס היה הורג אזרח ישראלי ומציג קבלה שכזו כהוכחה להיותו חייל, האם זה היה מספיק עבורכם.

הפלסטינים מצידם טוענים שהמסמך מזויף, שהתאריך שגוי, הסכומים שגויים ועוד. אך נדמה לי שאם כבר אתה מזייף מסמך לצורך הפללה, תלך על משהו יותר משמעותי מקבלה אחת על 224 דולר. יותר סביר בעיניי שלאחר שצה"ל הבין את השגיאה, בוצע חיפוש במערכות המידע עם שמות ההרוגים, לראות אם ניתן למצוא קשר רטרו-אקטיבי שיצדיק את התקיפה. כאמור, אם הקשר היה ידוע מראש, היינו מצפים שיפורסם בהודעה הראשונית של צה"ל. זה גם מתאים לכך שהתקיפה הייתה על מכונית עם ארבעה עיתונאים, אך צה"ל הנפיק טענות הקושרות לפעילות צבאית, רק לגבי השניים שנהרגו (דהיינו, החיפוש או יצירת ההסבר בוצעו לאחר המוות ולכן הוגבלו רק למתים). כמו כן, אם צה"ל תקף בגלל שימוש ברחפן, ספק שקודם מישהו הצליח לבצע זיהוי פנים מגובה כטב"ם, זיהה את השניים, מצא את הקישור למסמך ואז אישר את הירי. אני חושב שברור שראו רחפן והחליטו לירות (אם מניחים שלא פשוט ירו בהם כי הם עיתונאים). פעולה זו של הצדקה רטרואקטיבית, שהיא למעשה תרמית, תמיד מוצגת כמשהו שהצבא המקומי לא יעשה מפאת מוסריותו הנעלה ויתר התעמולה שנשמעת די דומה בכל העולם. משקידתי בשלל מלחמות, זו פעולה נפוצה מאוד וכל הצבאות מנסים לצמצם את מספר האזרחים ההרוגים שמיוחס להם, על ידי מחקר פוסט-מורטם לגבי ההרוגים למציאת הצדקות להרג, שבין שהן אמיתיות, שקריות או מנופחות, כלל לא היו ידועות לצבא המבצע בשעת הפעולה. הטענה לגבי העיתונאי השני, כי הוא פעיל בזרוע הצבאית, לא גובתה על ידי ראיות כלשהן בידי צה"ל. התחקיר מראה כי השניים שנהרגו עבדו והיו מוכרים בעזה כעיתונאים מזה שנים. 

עדכון לאחר פרסום: ניתוח ב'שיחה מקומית' מראה שכפי שהנחתי, גרסת צה"ל היא גרסה מבושלת ולמעשה התחלפה שלוש פעמים. ככל הנראה, צה"ל ירה במפעיל רחפן מבלי לדעת מי הוא ולאחר שהתברר שמדובר בעיתונאים, חיפש או המציא הסברים להריגתם. לחילופין, צה"ל הרג את העיתונאים בגלל היותם עיתונאים. בכל מקרה, ברור כי לא נהרגו בכלל שצה"ל ידע בעת הירי את שהוא טוען לגביהם כעת.

תיעודים של חמאס

בחלק זה אביא פרסומי וידאו של חמאס (ככל שפורסמו לאחרונה), המתעדים פגיעה בכוחות צה"ל (אזהרה: לעיתים ברורות לעין), תיעודי החטופים והשבויים, הצגת נשק וטכנולוגיות. הנחת המוצא שלי, בניגוד לזו של התקשורת והמדינה, היא שאזרחי ישראל אינם מטומטמים ומסוגלים לצפות בתוכן ולהבין מה מזה פרופגנדה ומה מזה הוא מידע חשוב להבנתם, מבלי להפוך לחמאסניקים. התכנים חשובים גם כדי להבין את המצב האמיתי בשטח והמרחק מטענות התקשורת על כך שחמאס נפגע באופן נואש. כשרואים את התיעודים ואת השגרה שלהם, במיוחד לאור העובדה שאין כמעט תיעודים שכאלה מצד צה"ל, מבינים שהתמונה הרבה יותר מורכבת. כך או כך, התכנים זמינים ברשתות ונצפים על ידי המוני ישראלים גם מבעד לצנזורה. 

*****

אתמול חמאס הוציא סרטון תעמולה בו מופיעים שלושה מהחטופים.

היום יצא הסרטון מטה שמתעלל במשפחות ומציג את האפשרויות לגבי מי מהחטופים הללו חי, כאיזה סקר או רולטה, תוך שהם מודיעים כי הפרטים המלאים או תוצאת הרולטה ימסרו הערב.

חמאס טוען כי מתחילת המלחמה הם השמידו או השביתו זמנית אלף כלי רכב או משוריינים של צה"ל. מצפייה בתיעודי חמאס, המספר נראה לי גבוה בכמה עשרות אחוזים וכנראה שהם סופרים כל פגיעה שולית ואולי אף פספוסים קרובים כפגיעות בפועל (הן מטעמי פרופגנדה והן מטעמי מוגבלות מודיעינית וחוסר יכולת לדעת את התוצאה של חלק מהתקיפות שלהם, שברבות מהן היורים משגרים טיל ובורחים מיד, מבלי לראות את התוצאות).

הוידאו מטה מציג מארבים ותקיפות של חמאס על טנקים של צה"ל, שלפחות חלקם נראים מוצלחים יחסית (אינני יודע מה היו התוצאות בפועל), לצד ירי RPG על חייל. ניתן לראות שחמאס עדיין מפעיל רחפנים, אוסף מודיעין איכותי, מפעיל תצפיתנים ועוד (יש אפילו תיעוד מתוך משוריין צה"לי, שאם לא נלקח מהרשת, מעיד שהגיעו למצלמה של לוחם). ניתן לראות שלמעט ההתעקשות שלהם לירות באוטומט ובאופן יחסי לכוחות לוחמים בעולם, הם מדגימים יכולות טובות מאוד יחסית לצבא גרילה קטן, עם תקציב זעיר, שכבר 100 ימים מותקף על ידי אחד הצבאות החזקים בעולם. הוידאו מסתיים בתצוגת שלל שלכאורה הושג בתקיפות, עם נשקי חיילים וחלקים מהטנקים שהתנתקו מהם בזמן התקיפות (חלקם בדיוק נועדו לספוג את הפיצוץ ולכן מציאתם אינה מעידה בהכרח על פגיעה משמעותית בטנק עצמו). 

RPG נוסף על טנק, מטווח של מטרים (מערכת מעיל רוח לא מסוגלת להגיב בטווחים קצרים שכאלה). 

מספר תקיפות קטנות של חמאס על צה"ל. שום דבר מיוחד ולא ניתן לראות מה היו התוצאות, ככל שהיו.

תיעוד חמאס של פשיטה של צה"ל על מבנה עם פיר שמוביל למנהרה. לא נראה שיש לחימה או מלכודת כלשהי, אבל חמאס מתיימר להציג זאת כמלכודת (אני מעריך שאם כך היה, התיעוד לא היה נקטע בדיוק כשהמלכודת עבדה). 

צבא הטיקטוק

מקטע זה מרכז פרסומים של חיילי צה"ל עצמם, החושפים מעשים שלהם או נותנים פרספקטיבה על העמדות של החיילים הפועלים בעזה ומתוקף כך, את הדברים שאפשר להסיק שסביר יותר או פחות שיעשו בפועל. 

*****

נתחיל עם המקטע מתוך הפרזנטציה של דרום אפריקה בהאג, בו הם מציגים את הראיות לכוונת ישראל לבצע רצח עם או להרוג אזרחים ללא אבחנה. אני מצרף זאת כאן עבור מי מכם שלא צפו, בעיקר בגלל שהסרטונים המוצגים מורכבים מאותם סרטונים ששיתפתי אתכם בפינה זו ולמעט חריגים מעטים, צונזרו על ידי התקשורת הישראלית. 

מה שהוביל לקריקטורה הבאה, בה רואים מגוון מהמעשים שתועדו בעזה על ידי חיילי צה"ל עצמם והוצגו על ידי דרום אפריקה, לצד חייל ישראלי שאומר באנגלית: "זו עלילת דם ללחוץ 'פליי' על סרטוני הטיקטוק השואתיים שלנו". אך כפי שתראו מטה, גם אחרי שהמשפט בהאג החל, צה"ל לא מסוגל או לא רוצה להורות לחיילים להפסיק להעלות תיעודים מעזה לרשתות, שמשם ממשיכים לעולם ולהאג. 

חייל צה"ל מסביר שהעזים הן הבלתי-מעורבים היחידים בעזה.

חייל צה"ל מסביר שקיבלו הנחיה לפוצץ כפר שלם בעזה. הכפר ריק מיושבים או פעילות צבאית עוינת בעת הפיצוץ. מדובר בנקמה גרידא. בנפרד מעמדכתם האישית לגבי המעשה, מבחינת החוק הבינלאומי פיצוץ מבנים באופן הזה ובוודאי בהקף הזה, הוא פשע מלחמה. מה שאתם רואים כאן זה תיעוד עצמי של חייל מודה בפשע מלחמה ומודה בכך שהוא קיבל פקודה לבצע אותו מצה"ל עצמו. אני לא חושב שישראלים מבינים אבל התיעוד העצמי וההודאות האלה, הן חריגות ביותר במלחמות. אני לא אשווק לכם שקרים על כך שלא מבוצעים פשעי מלחמה שכאלה, אך תמיד קשה להוכיח כי אומרים ש"פיצצנו כי ירו עלינו משם" או משהו בסגנון. אף צבא לא מעלה סרטונים שלו משמיד כפר שלם וריק (להוציא דאעש ודומיהם) ולו בגלל האינטרס העצמי של להגן עליו, חייליו ומדינתו מהרשעה בפעולה. 

חיילי צה"ל צוהלים על רקע פיצוץ מה שנראה כמו שכונה שלמה בעזה.

חיילי צה"ל מצטלמים על רקע בניין שהובער או הופצף על ידם ונטען שהוא בית ספר של האו"ם.

חייל מקדיש פיצוץ מבנה בעזה (לא ברור איזה) לאישתו ליום הולדתה.

חייל צה"ל העלה תמונות מהשירות בעזה בתור הפרופיל שלו באתר הכרויות, כשהוא מגדיר את עזה כ"מקום כיפי לנפוש בו" ותחת "זיכרון טוב" שם תמונה של ג'באליה בוערת.

עוד סרטונים של חיילים לועגים להרס המוחלט של בתי הפלסטינים שהם נמצאים בהם.

ועוד

בקטנה

אירועים קטנים שאין להם חשיבות מאקרו, למעט לצורך ההבנה שהם שיגרתיים. לצידם, סתם אנקדוטות שחשבתי שמעניינות. 

*****

תיעוד של הריסת כבישים על ידי צה"ל בג'נין. ישראל טוענת שזה לצורך חישוף מטענים אבל מטענים יש מאז ומעולם ומבצע נרחב כזה להרס תשתיות (זה קורה כל יום במספר מקומות) לא היה לפני ה-7.10. כמו כן, מטענים ניתן להטמין גם ללא האספלט. אני לא יכול לקבוע חד-משמעית, אך אני נוטה להאמין שההסברים הבטחוניים הם תירוץ והמטרה היא נזק לשם הנזק (כפי שראינו, הרס לשם ההרס נעשה כעת באופן נרחב בעזה ולכן נראה לי סביר שהטראומה של ה-7.10 ורצון הנקם הם עדיין הכוח המניע כאן).

צה"ל הורס חנויות פלסטיניות בשכם.

תיעוד של 'יש דין' מהגדה, לפיו מתנחלים גונבים תוצרת חקלאית של פלסטינים, כשחיילי צה"ל ראו והתעלמו. 

תיעוד נוסף מהגדה של צה"ל מגרש פלסטינים שמבקשים לרעות את עדרם. 

תיעוד נוסף מהגדה של הצתת שדות ומבנים פלסטינים, לטענתם הסבירה סך הכל, על ידי מתנחלים.

לאחר הפוגה על רקע המלחמה, ישראל חזרה להרוס בתים של בדואים בנגב.

הריסת בתי פלסטינים במזרח ירושלים.

משטרת ישראל מפזרת הפגנה קטנה נגד המלחמה (כהרגלה באלימות). 

כפי שאתם יכולים לראות בוידאו הבא, תקיפת השוטרים היא פשוט יוזמה שלהם. אין שום אירוע או עבירה מקדימה מצד המפגינים, שעומדים על המדרכה ומוחים בהתאם לחוק.

חדשות החדשות

האינטרספט האמריקאי ביצע ניתוח לסיקור המלחמה של גופי התקשורת המובילים בארה"ב ומצא כי הסיקור מוטה באופן כבד לטובת ישראל. זה לא באמת מפתיע או מחדש משהו, שכן זו השגרה גם ביתר הזמן, אך ישנם ישראלים רבים המאמינים כי המצב הפוך וגופי תקשורת במערב מסקרים אותנו עם הטיה אנטי-ישראלית (הסיבה ברורה: התקשורת הישראלית משתמשת בצ'רי פיקינג כדי להביא כותרות אנטי-ישראליות, אך מקפידה שלא להביא מחקרים רציניים הבודקים את המכלול). הסיקור כלל את הניו-יורק טיימס, הוושינגטון פוסט והאל איי טיימס. הסקירה התבססה על כאלף מאמרים ובדיקת שימוש במילות מפתח בהם. בגרף מטה ניתן לראות את היחס ההפוך בין מספר ההרוגים הפלסטינים, למספר הפעמים שגופי התקשורת הללו דיברו על הפלסטינים.

הסקירה של 'האינטרספט' מאזכרת סקירה דומה קודמת שנעשתה על ידי גוף אחר והפעם של תכניות החדשות בערוצי הכבלים האמריקאים. הגרפים מטה מסכמים את המסקנות בצורה ברורה ומובהקת. הישראלים מאוזכרים הרבה יותר מהפלסטינים. 

היחס בין סיקור הישראלים לפלסטינים די דומה בשלושת הערוצים, כאשר ישראל מקבלת פי 4.5 סיקור.

למרות שישראל הרגה הרבה יותר אזרחים, רק מעשי חמאס מוגדרים כ"טבח".

11 אלף הפלסטינים שנהרגו, קיבלו בערך את אותו זמן שידור או פחות מ-230 השבויים והחטופים (נכון לאותה נקודת זמן). 

30 הילדים שנהרגו במתקפת ה-7.10 (למיטב ידיעתם באותה נקודת זמן) קיבלו זמן סיקור כפול מ- 3,000 הילדים שנהרגו עד אז בעזה.

השימוש בתארים כמו "מזעזע" או "טבח" וכדומה, גם כן יוחס לפלסטינים פי 3 עד פי 15 מאשר לישראל.

המדיה החדשה

תקשורת המיינסטרים או התקשורת התאגידית, אוהבת לצטט רק גופי תקשורת באותה הבועה ולמעט חריגים נדירים ביותר, מתעלמת מתקשורת חדשה, הנסמכת על מימון מהקוראים, פרסום מוגבל ואתי ושלל אמצעים אחרים שהופכים אותה לעצמאית יותר מהתקשורת הממוסדת. למעשה, היא לא רק מתעלמת ממנה, אלא מציגה אותה כבלתי-אמינה וקונספירטיבית. התעלמות זאת נמשכת גם כיום, כאשר התקשורת הישנה כבר איננה מובילה כמקור לחדשות בשלל תחומים ובעיקר בתחום הוידאו והאודיו. התקשורת הממוסדת ממשיכה לצטט את CNN או MSNBC וכדומה, אך מבחינת נתוני צפיה הקהל של המתחרים שלהם ביוטיוב, ספוטיפי ופלטפורמות אחרות, מזמן עקפו את אלה ובכל סקרי דעת הקהל נחשבים להרבה יותר אמינים (ובצדק). הצופים במהדורות החדשות הישנות כיום, הם בעיקר אנשים מבוגרים וזקנים ומחקרים שבודקים את הבנת המציאות שלהם, פעמים רבות מוצאים שהם פחות מיודעים מאשר אנשים שלא צופים בחדשות כלל. במקטע הזה אציג בפניכם ניתוחים של המלחמה ושל ישראל, כפי שהם נשמעים בקרב הדור החדש והתקשורת החדשה. אתם לא חייבים לאהוב את התוכן אבל כך אנו נתפשים מבחוץ בחוגים הללו. 

*****

Democracy Now: היא אחת מתוכניות החדשות העצמאיות הותיקות ביותר במערב ובארה"ב, שהחלה לשדר לפני כמעט 30 שנים ומוגשת על ידי איימי גודמן, עיתונאית עצמאית וחוקרת (לעיתים), עם ותק ותעודות שמעטים מתחרים בהם. התוכנית נוטה לשמאל ומביאה קולות אקטיביסטים ועיתונאים חוקרים שהתקשורת הממסדית לא מתירה להם דריסת רגל. התכנית ממומנת על ידי הצופים ותרומות מעמותות אחרות.

בראיון מטה גודמן מראיינת את שרית מיכאלי מ'בצלם' בעקבות נייר עמדה שלהם שפורסם בשבוע שעבר, "ישראל מרעיבה את עזה". למיטב חיפושי, מיכאלי לא רואינה בתקשורת הישראלית לאורך כל המלחמה והפרסום שלהם, העוסק באחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שניתן לבצע, לא אוזכר באף גוף תקשורת בישראל. זה עוד אינדיקטור לאיך התקשורת במדינות במלחמה מטהרת קולות החולקים על עמדתה ועמדת השלטון (ככל שיש הבדל בין השניים), עד שהארגון הישראלי-יהודי החשוב ביותר שמייצג את הקול הפלסטיני בארץ, מוצא במה רק בחו"ל. אתה לא חייב לאהוב את שהצד השני אומר בשביל להבין שזה לא דיון וזו לא תמונת מציאות שלמה, אם התקשורת כלל לא מביאה את הצד השני.

ברייקינג פוינטס: היא אחת מתוכניות החדשות הפופולריות ביותר בארה"ב בימינו, הבנויה במודל ההגשה המאוזנת (מגיש דמוקרטי ומגיש רפובליקאי, כאשר הסגנון הוא חתירה להסכמה או אמת משותפת ולא ניצחון או הכנעה של הצד השני). התכנית מבוססת תשלומים מבחירה של הצופים בלבד ומיישמת את המבנה הויזואלי של "חדשות" (שולחן, חליפות וכו'), בניכוי מרבית האלמנטים השליליים הנלווים לפורמט זה. התכנית פונה לקהל צעיר בעיקר, אינטילגנטי, שרוצה להבין מפרפסקטיבה לא רדיקלית או יותר מידי אידיאולוגית (יחסית לתקשורת הממסדית), מה באמת קורה בעולם. 

בוידאו מטה התוכנית סוקרת את תמיכתו של ח"כ עופר כסיף בתביעה של דרום אפריקה את ישראל בהאג, הניסיון האנטי-דמוקרטי להדיח אותו בעקבות זאת והפוליטיקה שמאחורי ההחלטות שיקבלו השופטים בהאג. 

בקטע הבא הם מביאים שני נציגים שאחד (נורמן פינקלשטיין, יהודי, בן לניצולי שואה ואנטי-ציוני) צופה שישראל תנצח בהאג בגלל הפוליטיקה והאינטרסים של המדינות המעורבות, בעוד השני (פרנסיס בויל, משפטן שניצח בתביעות בהאג על רצח עם) טוען שהיא תפסיד בגלל הראיות והתקדימים המשפטיים.

ידע כללי, דעות ומחשבות

קצת היסטוריה, מהימים בהם ישראל היתה מקומץ המדינות בעולם שתמכה באפרטהייד בדרום אפריקה ולא הואשמה באפרטהייד על ידי דרום אפריקה.

סרטון שצף מחדש מתעד את נלסון מנדלה מסביר ב-1990 מדוע הם תומכים בפלסטינים ומתנגדים למערב.

זוועות מעזה

תיעודים קשים לצפיה (לעיתים מאוד קשים!) שחשוב מאוד לצפות בהם כדי לדעת מה באמת נעשה בשמכם ולהחליט עמדתכם לגבי כך באופן מודע. אינני מנסה לעשות כאן פניה אל הרגש, הגם שאני מכיר בכך שאין דרך להציג תיעודים שכאלה מבלי שתתלווה להם תגובה רגשית (לכן מיקמתי קטע זה בתחתית הפינה). אך כשם שישראל דורשת, בצדק, שהעולם יצפה בתיעודים של מה שנעשה לה באותו יום, אני חושב שבאותו אופן ואותו סטנדרט, עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי נפגעים, אינם דבר שאפשר להתיר מתוך בורות או תחת ההנחה ש"אני יודע מה קורה שם גם בלי לצפות". אינני דורש שתגיעו לאותה מסקנה כמותי, רק שתבחנו בעצמכם את המסקנה אליה הגעתם. 

*****

YNET והראיות החסרות מעזה

בדיון בהאג טענה דרום אפריקה כי המצב בעזה כה קשה, כי בחלק מהמקרים גופות ילדים עזתים נאכלו על ידי בעלי חיים. בטמקא, שמסתירים מהציבור את האמת על המלחמה מאז החלה (כמו כל התקשורת), שלחו פושים תוך כדי הדיון שאין בסיס וראיות לטענות של דרום אפריקה וכך (מטה) לעגו שם לטענת דרום אפריקה בנושא זה.

התרגיל הראשון שאתם רואים הוא בחירת התמונה המכוערת והמכוונת של טמקא: הם לוקחים תמונה מרגע אחר לחלוטין, המציג את הדרום אפריקאים מחייכים, זאת כדי לייצר בקוראים קישור בין הדברים ולהציג את הדרום אפריקאים כמונעים מזדון גרידא וכמי שאף נהנים מהדבר ומה"שקרים" שהם משווקים על ישראל. כך נראית פרופגנדה קלאסית וכך מתנהל גוף תקשורת שבינו ובין אמת אין קשר ושמאמין שתפקידו להנדס את תודעת ההמונים ולא להשכיל אותה (כפי ששמענו בשיחות בין הבעלים שלהם, נוני מוזס, וראש הממשלה נתניהו, כששניהם הודו כי הם מעוותים את המדווח בעיתון בהתאם להסכמות סודיות וללא קשר לעובדות ולמציאות). 

מהותית יותר, מי מכם שקרא בתקשורת הבינלאומית או את הדיווחים שלי, ידע שצה"ל התחייב לצוותי בתי חולים בעזה אותם הכריח להתפנות, כי הוא יבדוק אחר החולים שלא ניתן לפנות וידאג לשלומם. תחת הבטחה זו, אחד מבתי החולים הותיר מאחור ארבעה פגים שלא ניתן היה לנתקם מהמכונות. צה"ל השתלט על בית החולים, אך לא בדק או התעלם (איננו יודעים) מהפגים. אלו נמצאו שבועות לאחר מכן, בזמן הפסקת האש, לאחר שנאכלו על ידי כלבים ותולעים (אך סביר להניח שנחנקו למוות קודם, לאחר שהמכונות הפסיקו לעבוד). המקרה הזה דווח בכל גופי התקשורת בעולם ובאף אחד מהם בישראל – הגם שיש הקלטה של צה"ל מדבר עם מנהל בית החולים, שיש תיעוד וידאו של הגופות ושלל עדויות. 

להלן מספר תמונות מאזורים שהיו נטושים זמן רב או בשליטת צה"ל ומה שתועד בהם לאחר שפלסטינים ועיתונאים חזרו לשם. אלו שלדים של גופות לאחר שנאכלו כמעט לחלוטין.

למטה אתם יכולים לראות חתולים בעזה אוכלים גופה. 

התיעוד מטה הוא מאזור שהפלסטינים טענו כי היו בו אוהלים ומשורין של צה"ל דרס אותם על יושביהם – טענה שצה"ל מכחיש. איננו יודעים מה בדיוק קרה שם אך ללא קשר, בוידאו אתם יכולים לראות חתול שאוכל מאחת מהגופות הקבורה למחצה בחול. 

זה, דרך אגב, מעיד על הדיסוננס של טמקא וחוסר ההבנה שלהם במלחמות, שכן בכל מלחמה שאני מכיר בה יש הרג באזורים אליהם אין גישה של מחלצים ושירותי איסוף גופות, תמיד רואים תיעודים שכאלה. בעלי החיים באזורים האלה ניזונים בשגרה מהפעילות של בני האדם (מאכילי רחוב, זבל וכדומה) ומשאלה נעלמים וכל שנותר הוא גופות, זה מה שקורה. הרי נתון שיש כ-8,000 נעדרים מזה שבועות וחודשים בעזה ונתון שאין אוכל ומכך נובע שיש עוד פחות אוכל לבעלי החיים. נדרשת איזו חוכמה יתרה כדי לחבר בין הדברים הללו?

אני ראיתי עוד מספר תיעודים ואינני יודע לומר לכם כמה נרחבת התופעה (למעשה, אף אחד לא יודע, כי יש אזורים שלמים שאף אחד לא קיבל גישה אליהם במשך שבועות רבים ויש גופות שצריך פינוי הריסות כדי להגיע אליהן). טמקא יכלו לנקוט בגישה מעט יותר סבירה ולטעון כי טענת דרום אפריקה מציגה אירועים כשגרתיים, שייתכן שהם חריגים (אני חושב שסביר שיש מאות כאלה). אך העובדה שטמקא מכחישים זאת, היא אינדקציה לעומק הנתק מהמציאות של גוף התקשורת הזה ותקשורת המיינסטרים באופן כללי. כגוף אורווליאני ממש ברמת ה'רזון דטרה' שלו, הם צנזרו את הראיות וכעת מציגים את הגרסה המצונזרת שלהם של המציאות, בתור המציאות עצמה.

זו הדרך בה אנו רואים את התקשורת פועלת בכל המלחמות ובכל המדינות, כדי לגרום לציבור המקומי להאמין בגרסה פיקטיבית של המלחמה. כדי לתחזק זאת אל מול גל הולך וגובר של העולם החולק על כך – שכן הוא לא ניזון מהתקשורת המקומית – צריך בהדרגה לטעון שכל החולקים על גרסת התקשורת מונעים מזדון או טיפשים. גישה זו ממשיכה גם כאשר הטיעון הופך למופרך הסתברותית ומרבית אם לא כל העולם הופך לזה שמשקר, בעוד האמת מוחזקת רק במדינת המקור וידועה רק לתקשורת המקומית. לכן, זה לא מספיק לטעון שדרום אפריקה לא מציגה ראיות לטענה שכל העולם ראה את הראיות לה מזמן, צריך גם לצרף לטענה השקרית תמונה של הדרום אפריקאים מחייכים, כדי לסגור זאת הרמטית לא רק כטענה חסרת גיבוי, אלא כעלילת דם מכוונת. בסופו של יום, התקשורת המקומית תמיד מעלילה על אחרים כי הם מעלילים עליה, שכן המרחק בינה ובין המציאות הופך לבלתי-גשיר על בסיס טיעונים שאינם לגופו של הטוען.

*****

תיעוד של חילוץ בידיים של תינוק מהריסות בעקבות הפגזה של צה"ל (באופן מפתיע, התינוק שרד).

עוד תיעוד של חילוץ של ילדה מהריסות מתקיפת צה"ל.


***

בטקסט שקראתם השקעתי מספר שעות של מחקר, כתיבה ועריכה.
העבודה שלי מסתייעת על ידי תשלומים מבחירה של הקוראים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ומצדיק זאת, תוכלו לתמוך בעבודתי בכל סכום שתבחרו, כמו גם למצוא את יתר המקומות בהם ניתן לקרוא, לצפות או להאזין לי, בלחיצה כאן

***

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, מקבצי פוסטים מהרשתות החברתיות, עיתונות, צבא | עם התגים , , , , , , | 13 תגובות

עדכוני ברזל – 8.1.24: נדב איל והצביעות של דרום אפריקה

הקדמה קבועה

כל גופי התקשורת בכל העולם מוטים לטובת המדינה שלהם ומצונזרים על ידי גופי הביטחון והרגולטורים של המדינה שלהם. בכל המלחמות ובכל הצדדים, תופעות אלו מקצינות לרמה שכמעט בכל המקרים, התקשורת ממנה המידע הוא באיכות הנמוכה ביותר באשר למתרחש במלחמה, היא התקשורת המקומית באזור בו המלחמה מתרחשת. כדי לאזן זאת (ככל שאתם מעוניינים לעשות זאת), יש לצרוך תכנים מיריבים ואפילו מהאויבים – לא כי האמת בהכרח נמצאת שם, אלא כי היא נמצאת מהתובנות שניתן להפיק על ידי ההצלבה בין שני הצדדים (אני לא מבצע כאן את ההצלבה, אלא מניח שקראתם את התקשורת הישראלית ורק מוסיף את ההשלמה, כשאני מניח שהקורא התבוני יוכל להפיק מסקנותיו בעצמו).

ליתרת המלחמה, אפרסם מידי פעם את הפינה הזו לעדכונים בנוגע למלחמת חרבות ברזל, המבוססת על הקריאה היומית הרגילה שלי (מוזמנים להוסיף בתגובות חומרים רלוונטים). הדגש הוא על דברים שאינם מסוקרים בתקשורת הישראלית באופן נרחב או דברים שסתם חשבתי שיש ערך בלציין אותם. כמו כן, המטרה היא להוציא תכנים שקבורים בתוך תיבות תהודה סגורות למדי ברשתות החברתיות, אל אתר סטנדרטי הנגיש לכולם.

הערה: המידע מטה איננו אחד מהתחקירים שלי. אני רק משתף את המידע ובהחלט אפשר שיש שגיאות או הטעיות אצל המקורות הללו. כאמור, כל הצדדים במלחמות משקרים וצריך להסתכל האם יש ריבוי מקורות לאותה טענה, תיעודי וידאו ושלל תימוכין אפשריים שמעלים את ההסתברות לנכונות התוכן. אני משתדל להביא כאן טענות שמקריאתי בנושא נראות אמינות או מכילות ראיות אובייקטיביות יחסית (כגון וידאו) אבל אם מצאתם טעות או הטעיה, השאירו תגובה מנומקת ואתקן בהתאם.

צילום: דובר צה"ל

נתונים

שורה המתחילה ב-# מציגה מידע חדש או עידכון מהפרסום הקודם של "עדכוני ברזל".

  • # מניין ההרוגים עומד על 22,835 (70% מהם נשים וילדים), עם 58,416 פצועים וכ-7,000 נעדרים. 
  • # לפי הפלסטינים, 122 עזתים נהרגו ו-256 נפצעו בפעילות צה"ל בעזה בשבת ועוד 113 נהרגו ו-250 נפצעו ביום ראשון,  ביניהם 14 ילדים שנהרגו בהפצצה אחת בחאן יונס.  (לא כולל שבעה פלסטינים בגדה)
  • # ישראל הרגה בעזה 144 עובדים מטעם האו"ם – האובדן הגדול ביותר של הארגון בכל ההיסטוריה שלו.
  • # לפי קרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים (יוניסף), בחודש האחרון 71 אלף ילדים בעזה לקו בשלשולים, כאשר בחודש שעבר המספר היה 48 אלף ובשגרה המספר בעזה הוא 2,000. שלשולים הם הסימפטום הראשון של רעב. 90% מהילדים בעזה אוכלים רק 2 מאבות המזון הנדרשים לגוף. 
  • # לפי הפלסטינים, מאז ה-7.10 ישראל חטפה או כלאה (הכל בעיני המתבונן ותלוי באם תהיה העמדה לדין) 5,860 פלסטינים.
  • # ראשת המחלקה לבריאות ציבורית באוניברסיטת אדינבורו, טוענת ב'גרדיאן' הבריטי כי חצי מיליון עזתים ימותו בשנה הקרובה בגלל קריסת שירותי הבריאות, אם המצב הנוכחי ימשך (אני מעריך שזה לא יקרה בפועל ומה שיקרוס לפני כן וקורס כבר כעת, זו המדיניות הישראלית בעזה ובהדרגה ישראל תשלים בקרוב את הנסיגה ותאפשר סיוע אמיתי לרצועה).
  • יותר מ-400 אלף עזתים (כחמישית מהאוכלוסייה) חלו מתחילת המלחמה במחלות מדבקות כתוצאה מהמצב.
  • לפי הפלסטינים, 1 מכל 25 עזתים מת או נפצע עד כה, 70% מהבתים נפגעו או נהרסו, 90% מהאוכלוסייה נעקרה מביתה. 
  • לטענת העזתים, ישראל הטילה כ-45 אלף טילים ופצצות על עזה, במשקל כולל של 65 אלף טונות, כולל 9 חימושים אסורים לשימוש בסביבה אזרחית וכששני-שליש מהנשקים אינם מונחים (דהיינו, טווח הפיספוס שלהם גדול). סך חומר הנפץ שווה ערך ליותר משלוש פצצות אטום כמו זו שהופלה בזמנו על הירושימה.

ארועים

ישראל הרגה אתמול שני עיתונאים נוספים בעזה. לפי הדיווחים, השניים נסעו ברכב שהותקף מהאוויר על ידי טיל. בכך מגיע סך העיתונאים שישראל הרגה בעזה ל-109 – יותר מ-10% מכלל העיתונאים שם. 

הגר שיזף ב'הארץ' חושפת כי 5,500 מתנחלים גויסו וחומשו בגדודי הגנה מרחבית מתחילת המלחמה, בנוסף ל-1,500 שהיו בהם לפניה, ומסתובבים כמיליציות רשמיות של ישראל בגדה. בין המגויסים גם מורשעי עבר בתקיפות פלסטינים ושמאלנים והכתבה מרכזת עדויות ותיעודים של שלל תקיפות של פלסטינים ורכושם בידי הגדודים (ראו תקיפה לדוגמה בבית של פלסטיני מטה). בניגוד לשמם, ממנו ניתן להסיק שכביכול נועדו להגן על ההתנחלויות בהן הם גרים, הגדודים מבצעים תקיפות ופשיטות ביחד עם צה"ל. על פי נתוני בצלם, מתחילת המלחמה נמלטו תושביהם של 16 כפרים משטחי C בעקבות אלימות ואיומים של מתנחלים וחיילים.

זו נקודה טובה להזכיר שלאחר 82 ימים ושלל ניתוחים, שוחרר זכריא אל עדרה מבית החולים, לאחר שנורה על ידי מתנחל חמוש שכזה בכפר תוואני בגדה (הגם שאינני יודע האם הוא ספציפית היה חלק מגדוד הגנה אך את הנשק קיבל מצה"ל). הירי תועד בזמנו (מטה) ורואים בו את המתנחל יורד אל זכריא –  כשזה אינו חמוש, לא תוקף אותו ונמצא על אדמתו – ואז מכה אותו עם הנשק ויורה בו. 

דניאלה וייס מודיעה שהמתנחלים מתארגנים להקמת התנחלויות בעזה (לא באמת יקרה אבל באמת יצורף לתביעה בהאג).

ילדה עזתית מעבירה בנחישות מאוד פטריוטית ומלאת תעמולה (כמו ילדים בכל המדינות ובוודאי אלו שבמלחמה) את חוסר התכלית של הרעיון הישראלי שאנחנו נעקור בכוח את רעיון הלאומיות או ההתנגדות הפלסטיני (זה בנפרד מהשאלה האם היא צודקת. אני מדבר רק על כמה שהיא חדורת אמונה בצדקתה ומיושבת כבר בגיל זה בנרטיב של עמה). 

תזכורת

הפלסטינים טוענים כי חיילי צה"ל בזזו בעזה עד כה תכשיטים וכסף בשווי 90 מיליון שקל. כמובן, אין כל דרך לוודא זאת, אך מספר תיעודים (שכמובן לא מתקשרים עם הסכום המוצהר) של חיילים המציגים תכשיטי ביזה אכן פורסמו, כמו זה מטה.

מה נדב איל שכח לציין לגבי "הצביעות של דרום אפריקה"?

(דעה)

נדב איל מציג וואטאבאוטיזם קלאסי ומנסה לפתור את התביעה של דרום-אפריקה נגד ישראל על בסיס צביעותה, שכן היו לדרום אפריקה קשרים עם גורמים רצחניים אחרים, כמו 'כוחות ההתערבות המהירה' או ה-RSF שמסודן (ראו מטה). כמובן, צביעות איננה קו הגנה משפטי ועל כך כבר צלבו את איל בתגובות לציוץ שלו עצמו. מעבר לכך, ארבע מדינות כבר מאשימות את ישראל ברצח עם ולא רק דרום אפריקה ואם אנו אוסרים על מדינות שיש להן קשרים עם מדינות או ארגונים רצחניים להגיש תביעות על רצח עם, הרי שאף מדינה בעולם לא תוכל להגיש תביעה שכזאת ואנו נעשה לגליזציה למעשה.

 

איל הוא חלק מאותו שמאל-ציוני שכביכול התפכח לאחר ה-7.10, כפי שהצהיר בעצמו: "גם אני [..] שיניתי את תפיסותיי. טעיתי בכך שסברתי שכניסת פועלים מרצועת עזה והסדרה יכולות לספק שקט. [..] את חמאס צריך לחסל, בכוח. את כולו, עד הבונקר האחרון, בלי הודנה ובלי הפסקת אש; לעיתים צריך לדעת לאטום את אוזניך בפני ביקורת בינלאומית ולעשות את הדבר הנכון – תוך כדי שימור המשפט הבינלאומי, כמובן". 

אך כמו אותו שמאל-ציוני מתפכח, הוא למעשה נותר בעמדה של המחנה הזה מאז ומעולם: מציע לפלסטינים בוטנים (הכנסת פועלים פלסטינים) ואז מזדעזעים שזה לא עבד, יתר הזמן קורא לפתרונות אלימים (עכשיו הוא תומך גם במלחמה חסרת טעם עם חיזבאללה) ובסוף תמיד מטילים את מלוא האחריות על הצד השני (אפילו בזמן שהם מכירים בכך שישראל טיפחה ותחזקה את השלטון בצד השני, בדיוק כדי שלא יהיה פרטנר). דברים שהימין מזמן ידע שהם קישקוש מוחלט, איל ודומיו מתעוררים אליהם כ"התפכחות". כפי שכתב ז'בוטינסקי עוד ב'על קיר הברזל' לפני מאה שנים: "משכיני השלום בקירבנו מנסים לשכנע אותנו, שהערבים טיפשים, שניתן לרמותם על ידי ניסוח מרוכך של מטרותינו האמיתיות, או שמדובר בשבט אוהב בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ תמורת תועלת תרבותית או חומרית".

רק השמאל הציוני יכול ברצינות להאמין בדברים האלה ולכן, מי שהולך להגן על ישראל בהאג על פעולות שמבצעת הממשלה הימנית בתולדותיה, הוא דוקא אחד מאבות השמאל-הציוני, אהרון ברק (איש ימין-אידיאולוגי לא יהיה מסוגל להוציא מהפה את השטויות שיאמר שם ברק). באותו אופן, אנו רואים את הקריאה של פורום המרצים למשפטים (מטה) שדורשים ממנהלי המדינה שיפסיקו לקרוא לרצח עם. לא כי זה לא מוסרי, חלילה, ואף אין עמדה לגבי האם ישראל הרגה יותר מידי אזרחים עד כה, אלא רק מפני שזה מסבך אותנו משפטית. הם לא יכולים להעמיד תזה מוסרית תקינה, אז הם מבקשים למנוע את הדברים שגורמים לחשיפת הבעיות המוסריות שבתזה הקלוקלת.

לימין יש יסודות דתיים ליישב את תפיסת הצדק שלו למעשי הציונות (אינני מסכים איתם, אך הם שם). בהעדרם (לדעתי, כמובן), השמאל הציוני מנסה וכושל להמציא סיפורים שיישבו את מעשיו עם תפיסה מוסרית אוניברסלית שאינה יונקת מהתנ"ך. לכן איל נדרש לתקיפת אד-הומינם של דרום אפריקה, במקום לעסוק בטענות שלה עצמן, כשם שהוא רצה להציע לעזתים לעבוד אצלנו בבניין, במקום להקשיב לדרישות שלהם. כצפוי, הדיסוננס הופיע בדיוק היכן שאיל סימן אותו (באופן לא מודע) מלכתחילה כסתירה בהתפכחות שלו: במקום בו נפגשה הביקורת הבינלאומית עם המשפט הבינלאומי, שהוא טען שניתן להתעלם מהם ולכבדם בו-זמנית. 

אך אם להיות יותר ספציפים, אני מציע לכל מי שחושב לרגע להאשים משטרים אחרים בתמיכה או סיוע לרציחות עמים, לעצור ולחשוב לפני שהוא עושה זאת כקו הגנה בעבור ישראל. אתה לא סתם ככה הופך ליצואן הנשק הגדול בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה). ישראל מכרה נשק או סייעה בהרבה מאוד רציחות עמים, הגם שבהקף מצומצם לרוב (בהתאם לגודלה). סייענו לרצח העם או רציחות המוניות במזרח טימור, רואנדה, בוסניה, צ'ילה, ארגנטינה, סוריה, תימן, אפגניסטן ועוד.

זה לבדו מספיק כדי לא להעלות טענה כפי שהעלה איל אבל אפשר וראוי להיות יותר ספציפים. איל מאשים את דרום אפריקה ביחסים טובים עם ה-RSF, אך התמונה שהוא מביא היא מהשבוע האחרון והוא שוכח לציין מה היתה מטרת הישיבה. להלן הצהרת נשיא דרום אפריקה מאותה פגישה: "הנשיא רמפוזה [דרום אפריקה] הביע את תמיכתה של דרום אפריקה בדיאלוג הפנים-אל-פנים הקרוב בין הגנרל דגלו [RSF] והגנרל בורהן [סודן] וחזר על הצורך בהפסקת אש מיידית, והדיאלוג לקראת הפסקת פעולות האיבה לצמיתות". מחלקת המדינה האמריקנית אמרה בעצמה כי היא תומכת בפגישה ושמנהיגים באפריקה הנפגשים עם מי מהצדדים "צריכים לשלוח מסר ברור מאוד שאין פתרון צבאי מקובל לסכסוך בסודאן".

איל, איש שמאל-ציוני, משתמש בתרגיל קלאסי של חלק מהימין הישראלי (שעושה זאת עם הפלסטינים): להציג תמונה של מנהיג הלוחץ ידו של אויב או איש מלחמה, כאילו שלחיצת היד היא אינדקציה לתמיכה במעשים, כשהסיפור האמיתי מאחוריה הוא ניסיון לסיימם. (אסייג ואומר: אינני מכיר את יחסי דרום-אפריקה וה-RSF ואפשר שיש תמיכה מעבר לתמונה הזאת, אך השימוש בתמונה באופן שעשה איל שגוי או מניפולטיבי ומפאת שמדובר בתמונה מהשבוע האחרון, זה מרגיש כאילו כל שראה בתמונה זה "איש רע עומד ליד איש שמבקר אותי" ופשוט החליט לצייץ זאת בלי מחקר). 

אז התמונה איננה מה שאיל ניסה לשווק אבל מה לגבי ישראל? יש 195 מדינות בעולם וישראל מוכרת בכל שנה נתונה נשק לכ-145 מהן או 75% מהמדינות. גם מבלי לדעת את פירוט המדינות המלא, שכן ישראל מסתירה זאת, אנו יודעים רק ממספר המדינות (בהפחתת מספר המשטרים הדמוקרטים באופן מלא או למחצה), כי ישראל מכרה בשנה שעברה נשק לפחות ל-40 משטרים דיקטטורים לחלוטין. עם אחוזים ונתונים כאלה, זה פשוט לא חכם סטטיסטית להעלות טיעון המאשים מדינה אחרת בתמיכה בגוף צבאי כלשהו כהגנה על מעשי ישראל, מבלי לעשות את שיעורי הבית שלך קודם. אם איל טוען שקיום קשרים עם ה-RSF הוא אינדקציה לפשע כה חמור שאל לו למקושר להלין על רציחות עמים במקומות אחרים, מתבקשת השאלה האם לישראל יש קשרים שכאלה וכצפוי, יש. 

לא נכנס לכל ההיסטוריה, כי ישראל מוכרת נשק לסודן ודרום-סודאן כבר עשרות שנים ומעורבת שם בשלל דרכים. בסודן הרשימה הזו קצרה, רק מפני שעד לפני מספר שנים ישראל וסודן היו למעשה מדינות עוינות (היה סיוע צבאי כשהאינטרסים הצטלבו, כמו במבצעים להעלאת ישראלים-אתיופים, אך למיטב ידיעתנו לא הרבה מעבר לכך). אבל ב-2021, שנתיים אחרי הטבח בחרטום בו היו מעורבים ה-RSF, ישראל וסודן חתמו על הצהרת כוונות בהסכם סודאן-ישראל וכחלק מהסכמי אברהם. חצי שנה לאחר מכן, ראש המוסד בזמנו ואנשי מוסד אחרים, טסו לסודן לפגישה. עם מי? עם אנשיו של הגנרל מוחמד חמדאן דגלו (Dagalo), שעומד בראש ה-RSF ומצולם בתמונה ששיתף איל כאות קין על הנפגשים עימו. ראשי המדינה בסודן התלוננו בפני ישראל שהיא מסייעת ל-RSF להשתלט על המדינה במקום השלטון האזרחי, אך הפגישות המשיכו וחודשיים לאחר מכן ראש המוסד נפגש ישירות עם דגלו

השלטון האזרחי הסתייג חלקית מכינון יחסים עם ישראל, בעוד דגלו תמך בכך נלהבות ומכאן, ככל הנראה, נבעה תמיכת ישראל בו. כשכל המדינות במערב גינו את ההפיכה בסודן, ישראל שתקה ויש רמזים שסייעה לה. כפי שצויין ב'וואלה': "כמה שבועות לפני ההפיכה ביקר דגלו בישראל יחד עם משלחת צבאית סודאנית שקיימה פגישות עם בכירים במטה לביטחון לאומי ועם גורמים נוספים במשרד ראש הממשלה בתל אביב". כנראה צירוף מקרים. כמה ימים לאחר ההפיכה, משלחת ישראלית עם נציגי המוסד נסעו שוב לפגוש את דגלו. כנראה צירוף מקרים. 

אחרי צירופי המקרים האלה שנראה כי חיברו בין ישראל וה-RSF, החלו צירופי מקרים נוספים. תחקיר חשף שב-2022 אינטלקסה, חברת סייבר התקפי בבעלות טל דיליאן, לשעבר בכיר במודיעין הישראלי, סיפקה ל-RSF אמצעי ריגול ופריצה מתקדמים. "חימוש RSF בציוד ריגול מתקדם לא רק שיגביר את הדיכוי האלים והרג המפגינים הסודאנים האמיצים, ויחסל את השאיפה לדמוקרטיה, הוא גם יטה את מאזן הכוחות לטובת מיליציה אכזרית ובעלת ברית של רוסיה, ויזרז עימות ישיר עם צבא סודאן, דבר שיגביר את הסיכון של מלחמת אזרחים", הסבירו בתחקיר.

באפריל האחרון, יוסף עיזת, יועצו המדיני של דגלו, בחר להתראיין ל'כאן' ואף להצטייר באופן חיובי על הישראלים, על ידי השוואת מלחמתם למלחמתה של ישראל בחמאס (ראו מטה). 

שלושה חודשים לאחר הראיון, כוחות RSF תועדו עם רובי גליל ישראלים וחודשיים לאחר מכן החלו דיווחים לגבי כך שה-RSF נצפו משתמשים במשאית עם מה שנראה כמו משגר רקטות LAR-160 הישראלי. יש קומץ מדינות אחרות שקנו את הנשק מישראל ויכלו לספק להם אותה (לרוב נדרש אישור של היצרן המקורי בכל מקרה בעסקאות נשק שכאלה), אך ההנחה היא שהמערכת נרכשה מישראל בתיווך אמירתי. כאמור, זה לא הוכח בוודאות (מרבית עסקאות הנשק אינן ברות הוכחה ברמה הזו), אך אלו הראיות.

אז אפשר להעביר ביקורת על דרום אפריקה בעקבות התמונה שנדב איל הציג, אך כל מה שאנו יודעים על הפגישה הזו, זה שהיא נועדה להפסיק את הלחימה. זו דוקא ישראל שיש לה קשרים ענפים ומבוססים עם ה-RSF, שלא רק שאינם פגישות פומביות של הדרג המדיני לצורך הפסקת הלחימה, אלא פגישות סודיות של הדרג הצבאי, לצד מכירות נשק, שבבירור נועדו לסייע ל-RSF להרחיב או לנצח במלחמה. 

אז אני לא חושב שזה רלוונטי מה הקשרים של דרום אפריקה ל-RSF, אך אם נדב איל חושב שקשרים שכאלה פוגעים באמינותה להעלות טענה לפשעי מלחמה ורצח עם, הרי שהקשרים של ישראל עם ה-RSF דוקא חזקים יותר. אני לא מקבל את תוקף הטענה, אך אם משתמשים בהיגיון הזה של וואטאבאוטיזם ואשמה מתוקף אסוציאציה, אז קו ההגנה שנדב איל בחר בו כדי להגן על ישראל מטענת רצח עם, רק מרשיע אותה יותר.

תיעודים של חמאס

בחלק זה אביא פרסומי וידאו של חמאס (ככל שפורסמו לאחרונה), המתעדים פגיעה בכוחות צה"ל (אזהרה: לעיתים ברורות לעין), תיעודי החטופים והשבויים, הצגת נשק וטכנולוגיות. הנחת המוצא שלי, בניגוד לזו של התקשורת והמדינה, היא שאזרחי ישראל אינם מטומטמים ומסוגלים לצפות בתוכן ולהבין מה מזה פרופגנדה ומה מזה הוא מידע חשוב להבנתם, מבלי להפוך לחמאסניקים. התכנים חשובים גם כדי להבין את המצב האמיתי בשטח והמרחק מטענות התקשורת על כך שחמאס נפגע באופן נואש. כשרואים את התיעודים ואת השגרה שלהם, במיוחד לאור העובדה שאין כמעט תיעודים שכאלה מצד צה"ל, מבינים שהתמונה הרבה יותר מורכבת. כך או כך, התכנים זמינים ברשתות ונצפים על ידי המוני ישראלים גם מבעד לצנזורה. 

*****

התקיפות של חיזבאללה בצפון על מתקני הרדאר של חיל האוויר, שצה"ל הודה שגרמו לנזק למתקנים (ככל שהודאה נדרשת לאחר צפייה בתיעוד).

וידאו של חמאסניק בעזה יורה RPG על טנק ישראלי (זמין רק בטלגרם כרגע. ניתן לדלג). מטה תמצאו את סרטון החטופים החדש של חמאס, המציג את שלושת החטופים, יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה, שנורו למוות על ידי חיילים מגדוד 17 (לטענת חמאס בסרטון הם "נרצחו בדם קר", לטענת צה"ל נורו בשוגג ולפי התחקיר שלי, סביר להניח שהשגגה הייתה רק בזיהוי, אך הירי היה מכוון במטרה להרוג לא-חמושים פלסטינים). לצידם מוצג צחי עידן (49) מקיבוץ נחל עוז. 

צבא הטיקטוק

מקטע זה מרכז פרסומים של חיילי צה"ל עצמם, החושפים מעשים שלהם או נותנים פרספקטיבה על העמדות של החיילים הפועלים בעזה ומתוקף כך את הדברים שאפשר להסיק שסביר יותר או פחות שיעשו בפועל. 

*****

גרפיטי של חיילים בעזה המצהיר כי הם באו לנקום על רציחתם של הלל ויגל יניב בפברואר בגדה וכי הם מונעים בפעילותם בעזה על בסיס שנאת האויב ואהבת המולדת. 

חיילים בעזה משמידים מבנה כלשהו (לא ניתן לראות במה מדובר בוידאו) ואז צוחקים.

לפי BM, ישראלי אנטי/פוסט-ציוני בטוויטר, חייל ישראלי שיתף את ההודעה מטה בה הוא מתלונן שהיה באירוע בו החיילים ירו ברגלו של נער פלסטיני בן 14 שלא היה חמוש, לאחר שנכנס לאזור שצה"ל הגדיר כסגור לאזרחים בעזה. החיילים קיבלו הנחיה לטפל בנער, אך כולם סירבו למעט החייל שפירסם את התקרית ואחד נוסף. הוא מתאר שברקע כל יתר החיילים קיללו אותם. זו דוגמה לתופעה הנרחבת של אי-טיפול בפלסטינים והלחץ החברתי המאסיבי על חיילים שירצו לפעול אחרת (ב'עדכוני ברזל' האחרון הצגתי וידאו של ירי במספר נערים לא חמושים. החיילים עצרו, בדקו את הפצועים ואז השאירו אותם לדמם, כשאחד מהם מת בסוף. חלק מהפציעות היו ברגל, אז יתכן שהמקרים קשורים). 

רשת קודס הפלסטינית מעלה תיעוד של הראל שרביט, שנפל בצפון עזה בשבוע שעבר, כשהוא מתעד עצמו בבית פלסטיני הורס תמונה של אל-אקצא / הר הבית. 

גיא הוכמן, שהעלה עשרות סרטונים מתוך עזה שלועגים לסבל הפלסטינים וקוראים להריגתם או גירושם, מקבל על פעילותו זו את פרס "גיבור העורף" מההסתדרות הציונית ומרים פרץ. 

טקס הכנסת ספר תורה של חיילים בבית ספר בעזה שהומר לבית כנסת, לצד שלטים המודיעים על ישוב מחדש של גוש קטיף. 

Hamzah Saadah הוא סטרימר פלסטיני-אמריקאי, יחסית פופולרי בתחומי הגיימינג וחסר חשיבות מעבר לכך, למיטב הבנתי. לאחרונה הוא החל לעשות ראיונות עם אזרחים או חיילים ישראלים (נראה לי שזה מתנהל באתר צ'אט מצלמות עולמי) ואז מפרסם את השיחות בהן הישראלים אומרים שהם הרגו ילדים פלסטינים או שמחים שאלו מתים וכדומה. כצפוי, הסרטונים מקבלים מיליוני צפיות. להלן כמה דוגמאות.

בקטנה

אירועים קטנים שאין להם חשיבות מאקרו, למעט לצורך ההבנה שהם שיגרתיים. לצידם, סתם אנקדוטות שחשבתי שמעניינות. 

*****

המשטרה פיזרה בכוח ובמעצרים הפגנה נגד המלחמה בתל-אביב, ללא בסיס חוקי.

פיזור הפגנה נוספת בירושלים.

המדיה החדשה

תקשורת המיינסטרים או התקשורת התאגידית, אוהבת לצטט רק גופי תקשורת באותה הבועה ולמעט חריגים נדירים ביותר, מתעלמת מתקשורת חדשה, הנסמכת על מימון מהקוראים, פרסום מוגבל ואתי ושלל אמצעים אחרים שהופכים אותה לעצמאית יותר מהתקשורת הממוסדת. למעשה, היא לא רק מתעלמת ממנה, אלא מציגה אותה כבלתי-אמינה וקונספירטיבית. התעלמות זאת נמשכת גם כיום, כאשר התקשורת הישנה כבר איננה מובילה כמקור לחדשות בשלל תחומים ובעיקר בתחום הוידאו והאודיו. התקשורת הממוסדת ממשיכה לצטט את CNN או MSNBC וכדומה, אך מבחינת נתוני צפיה הקהל של המתחרים שלהם ביוטיוב, ספוטיפי ופלטפורמות אחרות, מזמן עקפו את אלה ובכל סקרי דעת הקהל נחשבים להרבה יותר אמינים (ובצדק). הצופים במהדורות החדשות הישנות כיום, הם בעיקר אנשים מבוגרים וזקנים ומחקרים שבודקים את הבנת המציאות שלהם, פעמים רבות מוצאים שהם פחות מיודעים מאשר אנשים שלא צופים בחדשות כלל. במקטע הזה אציג בפניכם ניתוחים של המלחמה ושל ישראל, כפי שהם נשמעים בקרב הדור החדש והתקשורת החדשה. אתם לא חייבים לאהוב את התוכן אבל כך אנו נתפשים מבחוץ בחוגים הללו. 

*****

גלן גרינוולד: הוא אחד מהעיתונאים החשובים ביותר בעולם ב-20 השנים האחרונות (במובנים אובייקטיבים ובנפרד מדעות: מספר התחקירים והחשיפות פשוט אסטרונומי והוביל ממש לניפלת ממשלות רקובות ודברים בסדרי גודל שכאלה). כצפוי מעיתונאי טוב, הוא מוקע על ידי תקשורת המיינסטרים שמתעלמת ממנו או מעלילה עליו שקרים וטענות אד-הומינם. גרינוולד פועל עצמאית וממומן על ידי הצופים. 

גרינוולד מראיין (מטה) את פרופסור ג'ון מירשהיימר, פרופסור ליחסים בינלאומיים ומדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו ואחד מהקולות החשובים והמוערכים בעולם במחנה הריאלסטי לניתוח יחסים בין מדינות, על המאמר שלו שהבאתי בפניכם ב'עדכוני ברזל' האחרון, "רצח עם בעזה". 

ברייקינג פוינטס: היא אחת מתוכניות החדשות הפופולריות ביותר בארה"ב בימינו, הבנויה במודל ההגשה המאוזנת (מגיש דמוקרטי ומגיש רפובליקאי, כאשר הסגנון הוא חתירה להסכמה או אמת משותפת ולא ניצחון או הכנעה של הצד השני), מבוססת תשלומים של הצופים בלבד ומיישמת את המבנה הויזואלי של "חדשות" (שולחן, חליפות וכו'), בניכוי מרבית האלמנטים השליליים הנלווים לפורמט זה. התכנית פונה לקהל צעיר בעיקר, אינטילגנטי, שרוצה להבין מפרפסקטיבה לא רדיקלית או יותר מידי אידיאולוגית (יחסית לתקשורת הממסדית), מה באמת קורה בעולם. 

המגישה הראשית, קריסטל בול, מנתחת את האמירות של טלי גוטליב.

וכאן בול מנתחת את התביעה של דרום אפריקה (לא בהכרח משהו שיחדש לכם משהו אבל אם אתם מעוניינים לשמוע איך זה נשמע מבחוץ). 

איזה קומיקאי בריטי שאני לא מכיר העלה סרטון שקיבל חשיפה נרחבת ומבקר ולועג לטענה הציונית כי יש לנו זכות על הארץ כי היינו בה בעבר (כפי שציינתי בחלק על נדב איל, זו לא בעיה עבור הימין השואב זכותו על הארץ מאמונה דתית, אך כן מצביע על הקשיים של השמאל הציוני-חילוני השואף לקבל נורמות אונירבסליות יותר). 

ידע כללי, דעות ומחשבות

לא באמת משמעותי ואני מניח שזה נעשה בעבר במקומות אחרים, אך אהבתי את האפקט הויזואלי. סגרו מעט את העיניים כדי להבין.

הפלסטינים מתרגמים את בוגי מסביר בשנה שעברה את האידיאולוגיה של שרי הממשלה הנוכחית.

זוועות מעזה

תיעודים קשים לצפיה (לעיתים מאוד קשים!) שחשוב מאוד לצפות בהם כדי לדעת מה באמת נעשה בשמכם ולהחליט עמדתכם לגבי כך באופן מודע. אינני מנסה לעשות כאן פניה אל הרגש, הגם שאני מכיר בכך שאין דרך להציג תיעודים שכאלה מבלי שתתלווה להם תגובה רגשית (לכן מיקמתי קטע זה בתחתית הפינה). אך כשם שישראל דורשת, בצדק, שהעולם יצפה בתיעודים של מה שנעשה לה באותו יום, אני חושב שבאותו אופן ואותו סטנדרט, עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי נפגעים, אינם דבר שאפשר להתיר מתוך בורות או תחת ההנחה ש"אני יודע מה קורה שם גם בלי לצפות". אינני דורש שתגיעו לאותה מסקנה כמותי, רק שתבחנו בעצמכם את המסקנה אליה הגעתם. 

*****

תיעוד מעזה מראה אישה פלסטינית שלכאורה נפגעה מירי מנשק קל. הפלסטינים טוענים כי נורתה על ידי צלף ישראלי ובהינתן שכמעט כל ההרוגים מנשק בעזה בימינו נהרגים על ידי צה"ל ויש לנו שלל תיעודים של ירי על אזרחים (בנפרד מהויכוח על מוצדקות או נדרשות הדבר), זו הסקה סבירה. הפלסטינים סביבה פוחדים לצאת לחלץ אותה, שכן יחשפו לירי אותו צלף (ב'עדכוני ברזל' האחרון הראיתי דוגמה מהגדה בה צה"ל ירה בצעיר פלסטיני לא חמוש ואז ירה בשני לא חמושים נוספים שבאו לחלצו ומקרה דומה בעזה). לכן, הם מושכים אותה מרחוק, באופן אירוני בעזרת חתיכה של בניין שגם כן נהרס על ידי צה"ל. לטענת הפלסטינים, היא מתה לבסוף מדימום. 

תיעוד של מה שהפלסטינים טוענים שהיו הוצאות להורג בשכונת רימאל. בתיעוד רואים גופות רבות פזורות, בעיקר של נשים וילדים. 

ד"ר ג'מאל נעים, שביתו הופצץ אתמול ונפצע בעצמו ואיבד את מרבית ילדיו ונכדיו, מתקשה להפרד ולהניח את נכדתו על הדרגש במקרר חדר המתים (תמונות סבירות יחסית).

וזו התינוקת בת התשעה חודשים, לארה, שגם כן מתה באותה הפגזה, ביחד עם אמה, ד"ר סאמאח נעים.

ותינוק נוסף בן חמישה ימים שמת גם כן (לא ברור אם באותה התקרית). 

ילדה עזתית עם פגיעת ראש בינונית וחתך עמוק, מטופל בבית חולים בעזה (תמונות סבירות יחסית).


***

בטקסט שקראתם השקעתי מספר שעות של מחקר, כתיבה ועריכה.
העבודה שלי מסתייעת על ידי תשלומים מבחירה של הקוראים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ומצדיק זאת, תוכלו לתמוך בעבודתי בכל סכום שתבחרו, כמו גם למצוא את יתר המקומות בהם ניתן לקרוא, לצפות או להאזין לי, בלחיצה כאן

***

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, מקבצי פוסטים מהרשתות החברתיות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , , , | 3 תגובות

עדכוני ברזל – 6.1.24: ישראל הטילה שווה ערך של יותר משלוש פצצות אטום על עזה

הקדמה

כל גופי התקשורת בכל העולם מוטים לטובת המדינה שלהם ומצונזרים על ידי גופי הביטחון והרגולטורים של המדינה שלהם. בכל המלחמות ובכל הצדדים, תופעות אלו מקצינות לרמה שכמעט בכל המקרים, התקשורת ממנה המידע הוא באיכות הנמוכה ביותר באשר למתרחש במלחמה, היא התקשורת המקומית באזור בו המלחמה מתרחשת. כדי לאזן זאת (ככל שאתם מעוניינים לעשות זאת), יש לצרוך תכנים מיריבים ואפילו מהאויבים – לא כי האמת בהכרח נמצאת שם, אלא כי היא נמצאת מהתובנות שניתן להפיק על ידי ההצלבה בין שני הצדדים (אני לא מבצע כאן את ההצלבה, אלא מניח שקראתם את התקשורת הישראלית ורק מוסיף את ההשלמה, כשאני מניח שהקורא התבוני יוכל להפיק מסקנותיו בעצמו).

ליתרת המלחמה, אפרסם מידי פעם את הפינה הזו לעדכונים בנוגע למלחמת חרבות ברזל, המבוססת על הקריאה היומית הרגילה שלי (מוזמנים להוסיף בתגובות חומרים רלוונטים). הדגש הוא על דברים שאינם מסוקרים בתקשורת הישראלית באופן נרחב או דברים שסתם חשבתי שיש ערך בלציין אותם. כמו כן, המטרה היא להוציא תכנים שקבורים בתוך תיבות תהודה סגורות למדי ברשתות החברתיות, אל אתר סטנדרטי הנגיש לכולם.

הערה: המידע מטה איננו אחד מהתחקירים שלי. אני רק משתף את המידע ובהחלט אפשר שיש שגיאות או הטעיות אצל המקורות הללו. כאמור, כל הצדדים במלחמות משקרים וצריך להסתכל האם יש ריבוי מקורות לאותה טענה, תיעודי וידאו ושלל תימוכין אפשריים שמעלים את ההסתברות לנכונות התוכן. אני משתדל להביא כאן טענות שמקריאתי בנושא נראות אמינות או מכילות ראיות אובייקטיביות יחסית (כגון וידאו) אבל אם מצאתם טעות או הטעיה, השאירו תגובה מנומקת ואתקן בהתאם.

צילום: דובר צה"ל

נתונים

  • לפי הפלסטינים, 1 מכל 25 עזתים מת או נפצע עד כה, 70% מהבתים נפגעו או נהרסו, 90% מהאוכלוסייה נעקרה מביתה. 
  • מניין ההרוגים עומד על 22,600 (70% מהם נשים וילדים), עם 57,910 פצועים וכ-7,000 נעדרים שסביר להניח שמתו. 
  • יותר מ-400 אלף עזתים (כחמישית מהאוכלוסייה) חלו מתחילת המלחמה במחלות מדבקות כתוצאה מהמצב.
  • צה"ל טוען כי תקף כמאה מטרות בעזה ב-24 השעות האחרונות. 
  • משרד הבריאות העזתי טוען כי ב-24 שעות הללו נהרגו 162 אנשים ו-269 נפצעו. 
  • עלה לארבע מניין המדינות המאשימות את ישראל פורמלית ברצח עם (דרום אפריקה, מלזיה, טורקיה, ירדן). אליהן מצטרפת משטרת אנגליה, שהחלה לחקור פשעי מלחמה של ישראל בעזה ובשטחים, לצד פשעי מלחמה של חמאס (תחת חובה חוקית לחקור פשעי מלחמה הכלולה באמנת רומא, לטענתם). המשטרה פרסמה שלטים בערבית ואנגלית בשדות התעופה, הקוראים למי ששב מהאזור והיה עד לפשעי מלחמה, לבוא למסור עדות. עד כה, 40 עדים שכאלה אכן עשו זאת.
  • העמותה הבריטית "חוק למען פלסטין", פרסמה מאגר מידע חדש שמרכז 500 אמירות של דמויות ציבוריות בישראל הקוראות לרצח עם בעזה (המאגר עדיין בבנייה בימים אלה). אני מניח שאליה תצטרף העצומה החדשה הזו, להפסקה מוחלטת של הדלק והגז לעזה.

לטענת העזתים, ישראל הטילה כ-45 אלף טילים ופצצות על עזה, במשקל כולל של 65 אלף טונות, כולל 9 חימושים אסורים לשימוש בסביבה אזרחית וכששני-שליש מהנשקים אינם מונחים (דהיינו, טווח הפיספוס שלהם גדול). סך חומר הנפץ שווה ערך ליותר משלוש פצצות אטום כמו זו שהופלה בזמנו על הירושימה (וזה לא כולל ארטילריה, הפגזות של טנקים, רימונים וטילים מחיילים בשטח וחומרי נפץ שהונחו ידנית). 

להלן פילוח הנתונים לנזק ומוות שנגרם עד כה, לפי השלטונות בעזה.

ארועים

שלשום הבאתי בפניכם פרסום של נציגה של האו"ם והצלב האדום בעזה, שמדווחת מבית חולים של הצלב האדום שהותקף על ידי צה"ל והוביל למותם של חמישה, כולל תינוק בן חמישה ימים. היום כריסטיאן אמנפור מ-CNN מראיינת אותה על הנושא ועל המצב הכללי בעזה. 

ישנן טענות מזה זמן רב בעזה, שישראל פוגעת במכוון בעזתים אינטלקטואלים כגון עיתונאים, משוררים, רופאים (ראו מטה) וכדומה. 

בהינתן הקף ההרג, יתכן שהפלסטינים מסיקים מסקנות כירורגיות לגבי מעשים שהם יותר רנדומלים (וברור מדוע יסיקו זאת, בהינתן ההטיה שלהם), אך חשוב בכל זאת לציין שבמכוון או שלא, ישראל הורגת הרבה מאוד מהאנשים המתונים ביותר בעזה (אלו שישראל כביכול מעוניינת שינהלו את הרצועה לאחר חיסול חמאס, ככל שיקרה). למעט המקרים המעטים שנראים כירורגים בצורה ברורה, אני עדיין חושב שמדובר במקריות עקב הירי הרנדומלי הנרחב. מטה תוכלו לראות רשימה חדשה שפורסמה, לפיה 374 אנשי בריאות או סטונדטים לרפואה נהרגו על ידי צה"ל מתחילת המלחמה. 

העיתונאי הפלסטיני אכרם אל שפאי (אין לי מושג מה האיות הנכון), נפטר מפצעיו אותם ספג בתקיפה ישראלית על בית החולים שיפא והפך לעיתונאי ה-106 שישראל הרגה עד כה (כ-10% מהעיתונאים בעזה. כאמור, יש מקרים ספציפים שנראים כירורגים ומכוונים, אך לגבי היתר אני מניח שזה רנדומלי בשילוב עם כך שעיתונאים נמצאים באזורים המסוכנים יותר). 

על הדרך, להלן תיאור של רופא מבית החולים שיפא בעזה, שמתאר את השגרה שלהם במהלך המלחמה (לא שום דבר שאתם לא יודעים בהכרח). 

הפלסטינים טוענים כי צה"ל פצע מהאוויר אזרח פלסטיני שהלך ברחוב באזור שצה"ל הגדיר כבטוח לאזרחים ואז חיסל אותו ואת אלו שבאו לסייע לו. לא ניתן לקבוע חד-משמעית מה קרה באירוע מהוידאו, אך אף אחד מהאנשים איננו חמוש למראית עין (מדובר בתיעוד שבחלק התחתון של הציוץ). 

תיעוד של ירי של צה"ל על קבוצה של צעירים פלסטינים ברמאללה שבגדה (ראו מטה). לא ניתן להסיק מהוידאו מה בדיוק הקונטקסט, אך לא נראים נשקים על אף אחד מהצעירים (האפשרויות נעות בין סתם נערים שמסתובבים, אירוע זריקת אבנים, תצפיתנים וכדומה). הראשון נורה ונופל ושניים שבאים לאסוף אותו נורים גם כן ונופלים לצידו. לטענת הפלסטינים, אחד מהם מת ושניים נפצעו. 

תיעוד הירי מהזוית ההפוכה (הוידאו התחתון בפוסט מטה) מראה בבירור כי למעט אבנים (אחד מהם מתכופף לקרקע, אז זו אפשרות) אין נשקים. ניתן לראות שגם החיילים מגיעים לזירה, רואים שאין חמושים בקרב מי שירו עליהם ועוזבים. אם אני צריך לנחש מה נראה בוידאו, זה נראה כאילו החיילים בודקים את רמות הפציעה, מחליטים שהן אינן חמורות (אך כאמור, אחד מת לפי הפלסטינים) או שזה לא מעניין אותם ואז מותירים את הפצועים שרועים בזירה. אינני יודע לומר אם צה"ל הזמין עבורם טיפול רפואי, אך הפלסטינים טוענים שלא. 

ילד פלסטיני מעיד כי חיילי צה"ל ביצעו מעצרים המוניים לצורך חקירות בבתים של אזרחים, הרגו את הוריו ופצעו את אחותו הקטנה. הגברים בבניין הופשטו והוא טוען ששמע אותם עוברים עינויים. בסוף שוחרר עם הוראה ללכת עם דגל לבן. סביר להניח כי הוריו אכן נהרגו, אך לא ניתן לוודא זאת או את התיאור עצמו והאופן בו קרו הדברים (עדות דומה וגם כן בלתי-ניתנת לוידוא כרגע, ניתנה בימים האחרונים על ידי עזתי שטוען כי הוא היחיד ששרד מהוצאה להורג של משפחתו בביתו, לאחר שנפצע ונחשב כמת כשהוא שוכב לצד גופות קרוביו) . 

לפי הפלסטינים, צה"ל מפזר עלונים עם סלוגן שאומר או מגדיר את צה"ל או מעשיו בתור "הכיבוש הצודק" או "הכיבוש הישר" (גוגל טרנסלייט מאשר). 

זה מצטרף לתיעודים קודמים (כפי ששם לב BM) של חיילי צה"ל על רקע דגל עם מגן דויד עם אותו הכיתוב, שנראה שהפך לאיזה סלוגן צה"לי (0:31 שניות – דגל במפקדה מאולתרת של צה"ל. 1:05 שניות – דגל זהה נוסף תלוי על בניין ברחוב. 5:30 דגל נוסף על בניין אחר). 

PBS האמריקאי בכתבה על פלסטינים (כולל ישראלים) שנעצרו ועברו התעללות מאז ה-7.10 אך ורק בגלל טענות לפעילות דיגיטלית, שבסופו של יום לא הצדיקה את המעצר (לא הוגשו כתבי אישום) ובוודאי לא את ההתעללות. בכתבה מצוין כי ישראל גם הגישה 9,500 בקשות צנזורה לפייסבוק מתחילת המלחמה.

זה זמן טוב לציין בפניכם שאני אמנם לא יכול להוכיח וגם לא במאה אחוז יודע אם נכון, אך ניכר כי אני תחת "חסימת צללים" (shadow banning) בפייסבוק, אולי לדרישת גופי הביטחון של ישראל (יתכן שבגלל התחקיר על ההוצאות להורג של גדוד 17), ולמעט אם אנשים אקטיבית נכנסים לעמוד ומשתפים, התכנים כמעט ואינם מופצים (דהיינו, אני רואה קריסה דרמטית בחשיפה בפייסבוק, הגם שאותם תכנים ברשתות האחרות משותפים באותו הקף כפי שהיה בטרם למלחמה. למרות שכצפוי, התכנים האלה אינם פופולרים בישראל גם ככה, אך זה חורג מאי-פופולריות זו). אז מי מכם שרוצה לוודא שהוא רואה את התכנים שלי, מוטב שירשם לעדכונים במייל (משמאל בראש האתר) או במקומות האחרים בהם אני פעיל

הפלסטינים טוענים כי בולדוזרים של צה"ל החריבו בית קברות מאולתר וניתן לראות את כל הגופות מפוזרות ומרוטשות על החול בוידאו מטה.

את עקבות הזחל של הבולדוזרים או הטנקים ניתן לראות בבירור ולמיטב זכרוני, כבר ראיתי לפחות עשרה תיעודים כאלה מבתי קברות אחרים. לדוגמה, תחקיר הניו-יורק טיימס המבוסס על תמונות לווין, הציג תיעודים של הריסת שישה בתי קברות בידי משורייני צה"ל (צה"ל לא הגיב לתחקיר של הטיימס). כמובן, המלחמה בעזה משתרעת על כל השטח וחדירה של משוריינים עלולה להיות מבצעית ולא זדונית. אך היסודיות של ההרס, כאילו שהטרקטור או הטנק פשוט עברו בצורה מסודרת לכל אורך ורוחב בית הקברות, מעלה את ההסתברות לכיוון הזדוני. גם העובדה שכל כך הרבה חיילי צה"ל מעלים תיעודים שלהם משמידים רכוש ומבנים פלסטינים בשמחה (ראו פינת "גלי צה"ל בטיקטוק" מטה), גם כן מחזקת את האפשרות שחלק קטן מהם יקצינו עד כדי לעשות זאת בבית קברות. אך ההרס בעזה כל כך נרחב ורנדומלי, שקשה לדעת מה מכוון ומה לא. בכל מקרה, הפלסטינים טוענים שצה"ל גם לקח 150 מהגופות (ראו מטה).

תיעודים של חמאס

בחלק זה אביא פרסומי וידאו של חמאס (ככל שפורסמו לאחרונה), המתעדים פגיעה בכוחות צה"ל (אזהרה: לעיתים הפגיעה ברורה לעין וקשה), תיעודי החטופים והשבויים, הצגת נשק וטכנולוגיות. הנחת המוצא שלי, בניגוד לזו של התקשורת והמדינה, היא שאזרחי ישראל אינם מטומטמים ומסוגלים לצפות בתוכן ולהבין מה מזה פרופגנדה ומה מזה הוא מידע חשוב להבנתם, מבלי להפוך לחמאסניקים. התכנים חשובים גם כדי להבין את המצב האמיתי בשטח והמרחק מטענות התקשורת על כך שחמאס נפגע באופן נואש. כשרואים את התיעודים ואת השגרה שלהם, במיוחד לאור העובדה שאין כמעט תיעודים שכאלה מצד צה"ל, מבינים שהתמונה הרבה יותר מורכבת. כך או כך, התכנים זמינים ברשתות ונצפים על ידי המוני ישראלים גם מבעד לצנזורה.

 *****

סרטון חדש של חמאס (זמין רק בטלגרם כרגע) מציג מארבים על כוחות שריון של צה"ל, כולל במקומות שנראים כמו שטחי איסוף ותחזוקה (דהיינו, הם הגיעו לטווח של 50-200 מטר ממקום בו צה"ל מתכנס בהמוניו ואמור להיות בטוח). ישנו מארב נוסף על כוח חי"ר (נדמה לי שזה המארב על עורב גבעתי, שכתבה עליו פורסמה בישראל) ולאחר מכן מוצג דם הפצועים (לא נפלו חללים בתקרית) וציוד של החיילים שחמאס תפס לאחר שאלו נמלטו וחולצו מהזירה. 

סרטון נוסף (גם כן רק בטלגרם כרגע) מציג ארבע פגיעות בטנקים (שום דבר מיוחד. ניתן לדלג). עוד סרטון (טלגרם) מציג ירי מרגמות (ניתן לדלג). סרטון תעמולה (טלגרם) די דבילי של חמאס, מזהיר את משפחות החטופים שלנתניהו לא אכפת מהם כי אחיו, יונתן, נהרג במבצע לשחרור חטופים באנטבה והוא רוצה שאחרים יסבלו באותו האופן. 

להלן הדיווח היומי של חמאס על פגיעותיו בצה"ל ביממה או עשר השעות האחרונות (ראו תמונה מטה. ביצעתי תרגום אוטומטי של גוגל לטקסט בתוך התמונה שבמקור הוא בערבית ויש שגיאות בתרגום). לטענתם הם פיצצו שני מטעני צד על כוחות צה"ל, היו בשלושה קרבות משמעותיים, פגעו או השמידו שישה משוריינים (טנקים או אחרים), פגעו בכוחות צה"ל שש פעמים עם מרגמות, פעם אחת עם טיל ופעם אחת עם ארטילריה כלשהי על בניין בו שהו חיילים. אינני יכול לוודא את הנתונים, אך זה בסך הכל מתיישב עם מניין הפצועים וההרוגים של צה"ל ונראה סביר (הגם שסביר שהם מנפחים את התוצאות וחלק מהאירועים אולי היו פספוסים או לא הניבו פגיעה של ממש).

גלי צה"ל בטיקטוק

מקטע זה מרכז פרסומים שחיילי צה"ל העלו בעצמם לרשתות החברתיות. 

גיא הוכמן ממשיך לפרסם קטעים "קומיים" מעזה בחסות הצבא והפעם צוחקים על בית של עזתים שחיילים החריבו וריססו כתובות נאצה על הקירות. 

גרפיטי שמדבר בעד עצמו.

ועוד אחד

את הוידאו מטה כבר שיתפתי, אך הוא היה זמין רק בטלגרם ועכשיו הועתק לטוויטר וניתן להטמעה. מהוידאו הוסר האודיו אך במקור שומעים חיילות צוחקות על אסירים פלסטינים שנטען שהם מחמאס (אינני יודע וסביר להניח שגם החיילות לא), לאחר שהכריחו אותם לשבת על הברכיים במשך שעות עד שאחד מהם משתין במכנסיים. החיילות מתקרבות, צוחקות עליו ואז העלו את התיעוד לטיקטוק. 

חייל צה"ל צוחק על זה שהם משמידים את אוניברסיטת אל-אזהר בעזה.

חייל צה"ל לכאורה שר "לכו להזדיין" בנוגע לבקשת הפלסטינים להפסקת אש ומעלה לרשתות.

חייל צה"ל בריטי בשם לוי שמעון (לפי הדיווח), העלה סרטון שלו עובר בבתים הנטושים של העזתים, פותח מגירות ומציג הלבשה תחתונה של נשים עזתיות כאינדיקציה להיותן חוטאות או בלתי-מוסריות. 

עוד תיעוד של חיילי צה"ל מצטלמים על רקע פיצוץ שכונות בעזה ומעלים לרשתות.

ב"עדכוני ברזל" הקודם שיתפתי פוסט של חייל צה"ל בסרטון טיקטוק שבו הוא "משווק" קרקע לפינוי בינוי ומזמין השקעות, כשברקע חבריו הורסים את הבית. ערוץ 14 שידר את הוידאו כאירוע משמח ותקין, כשכל הפרשנים מריצים פאנצ'ים איכותיים משלהם (למעלה הסרטון המקורי ומתחת שידורו והתגובות בערוץ 14).

בקטנה

אירועים קטנים שאין להם חשיבות מאקרו, למעט לצורך ההבנה שהם שיגרתיים. לצידם, סתם אנקדוטות שחשבתי שמעניינות. 

חיילי צה"ל מתועדים לכאורה הורסים רכבים פלסטינים ללא סיבה באזור יריחו.


לפי דיווח של "מסתכלים לכיבוש בעיניים", ישראל מתקינה שערים צבאיים בכל הכניסות לכל היישובים בגדה. 

"בואש" של צה"ל מרסס מה שהפלסטינים טוענים כי הם מוחים או מתפללים במזרח ירושלים (סביר להניח שזה נכון, שכן הבואש משמש את צה"ל רק במקרים בהם אין חמושים ומאז התחלת המלחמה יש הגבלות חמורות על גישה להר הבית המייצרות את האירועים הללו). 

כחלק מאותם אירועים במזרח ירושלים, חיילת תועדה דוחפת פלסטינית זקנה שמתרסקת לרצפה. ניתן לראות שהפלסטינית נגעה בחיילת לפני כן, מה שאולי הוביל לתגובה המוגזמת. לא נראה לי שהחיילת כיוונה לתוצאה הזאת בהכרח, אך זו השגרה והחיכוך עצמו מייצר אירועים שכאלה, במכוון ושלא. 

מעצר המוני, ככל הנראה של גברים רנדומלים בגילאי לחימה (לצורכי חקירה) במחנה נור א-שמס שבגדה. הפלסטינים טוענים כי כ-500 אנשים נחקרו במתקן חקירה מאולתר באזור.

בתיעוד אחר של אותם מעצרים מאל-ג'זירה, נטען כי מדובר ב-5,000 איש (אינני יודע אם מדובר בשגיאה או שהחקירות המשיכו וזה מספר מעודכן יותר).

זה מצטרף אל עדויות שפרסם הסופ"ש גדעון לוי ב'הארץ', על כך שצה"ל פועל אינטנסיבית בשמס וירה טיל על קבוצה של צעירים – לטענתם לא חמושים, לטענת צה"ל השליכו מטענים – שהרג שישה ופצע שבעה נוספים. האמבולנס עם הפצועים נעצר על ידי שוטרי מג"ב שהוציאו פצוע והתעללו בו (לפי הפלסטינים. מוכחש על ידי מג"ב). אז יש לנו ריבוי עדויות, מה שמעלה את ההסתברות לנכונות תוכנן. לכך מתווסף המחסור בתיעוד של הכטמ"ם של צה"ל שירה על קבוצת הצעירים. צה"ל מפרסם הפגזות מכטמ"מים כל יום כרגע, כך שאין כאן חוסר יכולת לפרסם וברור שפרסום תיעוד המראה את הצעירים משליכים מטענים, ישרת את גרסתו ואף יפגע באופן כללי באמינות טענות פלסטיניות. על כן, אי-הפרסום מחזק ביחד עם ריבוי העדויות את ההסתברות לנכונות הטענה, אך כאמור, קשה לכמת זאת ואיננו יודעים בוודאות. 

בולדוזרים משוריינים של צה"ל משמידים כבישים בגדה. אינני יודע מדוע בדיוק זה נעשה, אך זה קורה ללא הפסקה מתחילת המלחמה. ייתכן שזה נועד לחישוף מטעני צד או משהו שכזה (למרות שניתן להניח מטענים גם ללא הכביש), אך התוצאה בפועל היא שכונות שלמות שכל התשתיות בהן נהרסו מאז ה-7.10. 

המדיה החדשה

תקשורת המיינסטרים או התקשורת התאגידית, אוהבת לצטט רק גופי תקשורת באותה הבועה ולמעט חריגים נדירים ביותר, מתעלמת מתקשורת חדשה, הנסמכת על מימון מהקוראים, פרסום מוגבל ואתי ושלל אמצעים אחרים שהופכים אותה לעצמאית יותר מהתקשורת הממוסדת. למעשה, היא לא רק מתעלמת ממנה, אלא מציגה אותה כבלתי-אמינה וקונספירטיבית. התעלמות זאת נמשכת גם כיום, כאשר התקשורת הישנה כבר איננה מובילה כמקור לחדשות בשלל תחומים ובעיקר בתחום הוידאו והאודיו. התקשורת הממוסדת ממשיכה לצטט את CNN או MSNBC וכדומה, אך מבחינת נתוני צפיה הקהל של המתחרים שלהם ביוטיוב, ספוטיפי ופלטפורמות אחרות, מזמן עקפו את אלה ובכל סקרי דעת הקהל נחשבים להרבה יותר אמינים (ובצדק). הצופים במהדורות החדשות הישנות כיום, הם בעיקר אנשים מבוגרים וזקנים ומחקרים שבודקים את הבנת המציאות שלהם, פעמים רבות מוצאים שהם פחות מיודעים מאשר אנשים שלא צופים בחדשות כלל. במקטע הזה אציג בפניכם ניתוחים של המלחמה ושל ישראל, כפי שהם נשמעים בקרב הדור החדש והתקשורת החדשה. אתם לא חייבים לאהוב את התוכן אבל כך אנו נתפשים מבחוץ בחוגים הללו. 

*****

ברייקינג פוינטס היא אחת מתוכניות החדשות הפופולריות ביותר בארה"ב בימינו, הבנויה במודל ההגשה המאוזנת (מגיש דמוקרטי ומגיש רפובליקאי, כאשר הסגנון הוא חתירה להסכמה או אמת משותפת ולא ניצחון או הכנעה של הצד השני). התכנית מבוססת תשלומים של הצופים בלבד ומיישמת את המבנה הויזואלי של "חדשות" (שולחן, חליפות וכו'), בניכוי מרבית האלמנטים השליליים הנלווים לפורמט זה. התכנית פונה לקהל צעיר בעיקר, אינטילגנטי, שרוצה להבין מפרפסקטיבה לא רדיקלית או יותר מידי אידיאולוגית (יחסית לתקשורת הממסדית. עבורי הם עדיין לא "קרים" מספיק), מה באמת קורה בעולם. 

מגיש התכנית, ריאן גרים, שואל את דובר הבית הלבן בנוגע להצהרות התומכות ברצח עם או טרנספר שיוצאות מהנהגת ישראל והמגישים מנתחים את התגובה וההערכות לגבי התכניות של ישראל לעזה.

תגובת התכנית להיפוך חלקי בעמדתו של הסנאטור הדמוקרטי והיהודי, ברני סנדרס, לגבי המלחמה בעזה. בתחילתה, סנדרס קבע כי ישראל חייבת להמשיך עד חיסול חמאס וכעת הוא מגדיר את המלחמה כ"בלתי-חוקית, בלתי-מוסרית, נפשעת, אכזרית ולא פרופורציונאלית", בעודו קורא למנוע העברת כספי הסיוע לישראל.

'האטלס החדש' הוא ערוץ יוטיוב פופולרי המוגש על ידי בריאן ברלטיק, טכנאי לשעבר במארינס בצבא האמריקאי וכיום איש תקשורת (עצמאית, מבוסס תשלומי הצופים) מהזוית האנטי-אימפריאלסטית שסוקר בעיקר את יחסי המערב עם סין ומדינות אסיתיות, לצד המלחמה באוקראינה ובתקופה האחרונה גם זו בעזה. בקטע הבא הוא שוטח את הראיות הנסיבתיות (ומגזים בהסתברות שהוא מסיק מכך לגבי המסקנות) לאפשרות שמתקפת הטרור באיראן באזכרתו של קאסם סולימאני, לא בוצעה על ידי דאעש או שדאעש רק ביצע את המתקפה לדרישות המערב (ישראל או ארה"ב). 

'דאבל דאון ניוז' הוא גוף חדשות בריטי הממומן על ידי קוראיו. ניתן לראות כאן דוגמה לאיך מרכזים אימרות של פוליטיקאים ישראלים ותיעודים של חיילי צה"ל מעזה, לצורך ביקורת חריפה נגד ישראל ולחיזוק הקייס של רצח עם. 

גוף החדשות הזה גם העלה מחדש דוקומנטרי של אחד מהדוקומנטריסטים והעיתונאים החשובים ב-50 השנים האחרונות, ג'ון פילגר, שנפטר לפני מספר ימים (הגם שזה לא אחד מהדוקומנטרים הכי מעניינים או חשובים שלו, לטעמי, אך ישראלים צעירים יותר או מיודעים פחות, ימצאו הרבה תוכן מעניין כאן). "פלסטין היא עדיין הנושא" מ-2002, מבוסס על הספר "לשתות מהים של עזה" של עיתונאית 'הארץ', עמירה הס, והוא בגדול סדרת ראיונות עם ישראלים ופלסטינים בניסיון להבין מה מתדלק את הסכסוך ומונע את סיומו (מפרספקטיבה שתוגדר בישראל כפרו-פלסטינית או אנטי-ציונית). 

אבי מרטין, עיתונאית עצמאית ואנטי-ציונית, מעלה מחדש קטע מראיון שלה עם ערן אפרתי, פעיל לשעבר ב'שוברים שתיקה' וכיום בארגון הפרו-ישראלי אך אנטי-ציוני (שילוב שלא מקובל על מרבית הישראלים) 'קול יהודי לשלום'.

חדשות החדשות

האינטרספט האמריקאי חושף כי CNN מעבירה את כל הסיקור שלה על ישראל דרך הסוכנות שלה בירושלים. 

  • בצורה הזו, כל התוכן עובר דרך הצנזורה של צה"ל, כאילו שהם היו גוף תקשורת ישראלי והתוכן המופק הוא רק תוכן שצה"ל אישר. גם אם כתב CNN בלונדון, מסקר על בסיס מידע שהוא קרא מגוף תקשורת צרפתי, הוא שולח את הכתבה שלו לירושלים לצנזורה הצבאית של ישראל. גופי תקשורת אחרים עושים בדיוק את ההפך, כפי שצפוי מגוף עיתונאי: הם מפרסמים מחוץ לישראל כדי לא להיות כפופים לצנזורה.
  • CNN טוענים שאינם מצנזרים אלא רק מקבלים תגובות מישראל, אך מקורות בתוך CNN המצוטטים בכתבה טוענים אחרת ושהסיקור מוטה לטובת ישראל ושהמילים "פשע מלחמה" או "רצח עם" נאסרו לשימוש. הפצצות ישראל בעזה ידווחו כ"פיצוצים" ללא ייחוס מקור לפיצוץ, אלא אם צה"ל עצמו יפרסם כי הוא המקור. מיילים שהאינטרספט חושף מציגים הנחיות מההנהלה לצמצם דיווח על פגיעה בפלסטינים ושכל פגיעה בהם חייבת להזכיר שהכל נובע ממתקפת חמאס ב-7.10. זאת בנוסף לכך שבאוקטובר הרשת שכרה כתבת חדשה, שמאז פרסמה עשרות כתבות, ששמה תמר מיכאליס והיא יוצאת דובר צה"ל. כל כתבותיה, כצפוי, הן פרו-ישראליות ולפחות במקרה אחד הועתקו ישירות מפרסום של דובר צה"ל. 
  • אציין שכל זה לא אומר שכל הסיקור הוא פרו-ישראלי, אלא רק שיש כלים כדי להטות אותו באופן הזה, יותר מהמצב הטבעי (דהיינו, אם העיתונאים היו פשוט עובדים כרגיל). 
  • כפי שסקרתי בפינה הקודמת של "עדכוני ברזל", האינטרספט גם חשף מסמך של הצנזורה הצבאית המפרט את התכנים האסורים בפרסום. לצד דאגות לגיטימיות (מיקום כוחות וכדומה), השלטון לא רוצה שתדעו על עמדת המדינה בנוגע לחטופים, ההצלחות של חמאס מול צה"ל והפגיעה האמיתית שהוא מייצר בצה"ל ובמדינה.

The Breach, גוף תקשורת קנדי עצמאי, מפרסם שרשת CBC משתמשת בשפה מטוהרת בעבור הרוגים פלסטינים מפעילות צה"ל, בעוד הוא משתמש בשפה תיאורית ושלילית בתיאור הרוגים ישראלים מפעילות פלסטינית. למתקפת חמאס הם משתמשים – במודע וכהחלטה של הארגון – בתארים "רצחני", "אכזרי", "טבח" ו"שחיטה", בעוד מתקפות צה"ל שהרגו עד כה כ-23 אלף בני אדם, מוגדרות כ"אינטנסיביות", "בלתי מרפות" ו"מענישות". CBC הסבירו כי הבחירה נובעת מכך שחמאס הורגים מקרוב, בעוד צה"ל הורג בעיקר מרחוק. 

רשת קודס הפלסטינית טוענת כי עורכי ויקיפדיה המקושרים לישראל מנסים לערוך את הדף שלה באנציקלופדיה, על בסיס לינקים לטענות בלתי-מוכחות לגביהם בתקשורת הישראלית. מזה שנים קודס טוענת שהיא רשת עצמאית בעוד בישראל טוענים כי היא שלוחה של חמאס. אינני מכיר את הטענות לעומקן אז קחו זאת עם מלחיה נאה, אך בדרך כלל אין צורך בשלוחות שכאלה. גופי תקשורת של האוכלוסייה המקומית בכל המקומות בעולם, נוטים כמעט תמיד לתמוך בארגוני הצבאיים הפועלים שם ובשמם – בין שיש קשרים ביניהם ובין שלא (כשם שגופי תקשורת בישראל אינם בשליטת צה"ל, אך תומכים בו). 

ידע כללי, דעות ומחשבות

ג'ון מירשהיימר, פרופסור ליחסים בינלאומיים ומדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו ואחד מהקולות החשובים והמוערכים בעולם במחנה הריאלסטי לניתוח יחסים בין מדינות, פרסם בבלוג שלו פוסט תחת הכותרת "רצח עם בעזה". בטקסט הוא בעצם מנתח את כתב התביעה של דרום אפריקה לבית הדין בהאג ומסביר מתי הוא שינה עמדתו מכך שישראל "רק" מבצעת פשעי מלחמה לכך שמדובר ברצח עם, לצד תובנות נוספות (ניתן לדלג על הטקסט. חשיבותו היא בעיקר בגלל חשיבותו של הכותב). 

מספר קטעים מתוך הדוקומנטרי הפלסטיני "סצנות תחת הכיבוש בעזה" שצולם ב-1972, המציגים את עזה לפני 50 שנים. מצאתי את התיעוד מעניין בעיקר בגלל כמה ששום דבר לא השתנה מבחינה מהותית. הסרט משלב תעמולה פלסטינית הקוראת להתנגדות לכיבוש הישראלי, לצד תיעוד של החיים בעזה ארבע שנים לאחר תחילת הכיבוש והמשטר הצבאי הישראלי שם. הגם שההקף שונה, הוידאו מתעד או מתאר פיצוץ בתים, מעצרים וחקירות של המונים, בדומה למצב כיום. העדים מתארים כמו היום איך מטרת ההרס היא טרנספר לסיני. 

זוועות מעזה

תיעודים קשים לצפיה (לעיתים מאוד קשים!) שחשוב מאוד לצפות בהם כדי לדעת מה באמת נעשה בשמכם ולהחליט עמדתכם לגבי כך באופן מודע. אינני מנסה לעשות כאן פניה אל הרגש, הגם שאני מכיר בכך שאין דרך להציג תיעודים שכאלה מבלי שתתלווה להם תגובה רגשית (לכן מיקמתי קטע זה בתחתית הפינה). אך כשם שישראל דורשת בצדק שהעולם יצפה בתיעודים של מה שנעשה לה ב-7.10, אני חושב שבאותו אופן ואותו סטנדרט, עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי נפגעים, אינם דבר שאפשר להתיר מתוך בורות או תחת ההנחה ש"אני יודע מה קורה שם גם בלי לצפות". אינני דורש שתגיעו לאותה מסקנה כמותי, רק שתבחנו בעצמכם את המסקנה אליה הגעתם. 

תוצאות הפגזת צה"ל במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון עזה עם הרבה ילדים פצועים (תמונות סבירות לעיכול באופן יחסי).

פלסטינים מנסים לחלץ בידיים נערה שמחוצה תחת הריסות מהפגזת צה"ל (כנראה שכבר מתה. תמונות סבירות לעיכול). 

אישה עזתית ברגע הזיהוי הראשוני של גופת אמה שנהרגה בהפגזת צה"ל (אין מראות קשים). 

פצועים והרוגים אזרחים בהפצצת צה"ל באזור רפיח (תמונות סבירות באופן יחסי, אך מעט קשות יותר). אינני יודע מה היתה המטרה הצבאית מבחינת צה"ל בתקיפה זו והאם היתה מוצדקת או לא. 

פעוט עזתי עם חתך שמצריך תפרים בוכה בזמן ששמים לו חומר חיטוי בפצע, שכן אין חומרי הרדמה לביצוע ההליך (עקב תקלה לא ניתן להטמיע את התיעוד. לצפייה לחצו כאן).

גופות ילדים מעזה, שלטענת העזתים הופגזו בעודם באוהלים באזור שצה"ל אמר להם שהוא בטוח (אינני יודע אם הטענה נכונה, אך אזכיר כי תחקיר של הניו-יורק טיימס מצא שישראל הפגיזה באופן שגרתי מקומות אליהם אמרה לעזתים למצוא בהם מחסה ושלא יותקפו בהם). 

פינוי פצועים והרוגים, בעיקר ילדים, מהפגזת בניין בעזה. 


***

בטקסט שקראתם השקעתי מספר שעות של מחקר, כתיבה ועריכה.
העבודה שלי מסתייעת על ידי תשלומים מבחירה של הקוראים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ומצדיק זאת, תוכלו לתמוך בעבודתי בכל סכום שתבחרו, כמו גם למצוא את יתר המקומות בהם ניתן לקרוא, לצפות או להאזין לי, בלחיצה כאן

***

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, מקבצי פוסטים מהרשתות החברתיות, עיתונות, צבא | עם התגים , , | 25 תגובות

עדכוני ברזל – 4.1.24: המלחמה שלא רואים בתקשורת

הקדמה

כל גופי התקשורת בכל העולם מוטים לטובת המדינה שלהם ומצונזרים על ידי גופי הביטחון והרגולטורים של המדינה שלהם. בכל המלחמות ובכל הצדדים, תופעות אלו מקצינות לרמה שכמעט בכל המקרים, התקשורת ממנה המידע הוא באיכות הנמוכה ביותר באשר למתרחש במלחמה, היא התקשורת המקומית באזור בו המלחמה מתרחשת. כדי לאזן זאת (ככל שאתם מעוניינים לעשות זאת), יש לצרוך תכנים מיריבים ואפילו מהאויבים – לא כי האמת נמצאת שם, אלא כי היא נמצאת מהתובנות שניתן להפיק על ידי ההצלבה בין שני הצדדים (אני לא מבצע כאן את ההצלבה, אלא מניח שקראתם את התקשורת הישראלית ורק מוסיף את ההשלמה, כשאני מניח שהקורא התבוני יוכל להפיק מסקנותיו בעצמו).

ליתרת המלחמה, אפרסם מידי פעם את הפינה הזו לעדכונים בנוגע למלחמת חרבות ברזל, המבוססת על הקריאה היומית הרגילה שלי (מוזמנים להוסיף בתגובות חומרים רלוונטים). הדגש הוא על דברים שאינם מסוקרים בתקשורת הישראלית באופן נרחב או דברים שסתם חשבתי שיש ערך בלציין אותם. כמו כן, המטרה היא להוציא תכנים שקבורים בתוך תיבות תהודה סגורות למדי ברשתות החברתיות, אל אתר סטנדרטי הנגיש לכולם (אבל בהחלט מומלץ להקליק על המקורות שאתם רואים שחוזרים בפרסומים הללו ולעקוב אחריהם ישירות – גם ובמיוחד אם אתם מאוד סולדים מהתוכן. אלו מכם שעוקפים את התקשורת גם בשגרה, עלולים למצוא שמרבית המידע כאן כבר מוכר לכם). 

הערה: המידע מטה (לא בהכרח מקורותיו) הוא באמינות סבירה עד טובה, אך זה לא אחד מהתחקירים שלי. אני רק משתף את המידע ובהחלט אפשר שיש שגיאות או הטעיות אצל המקורות הללו. כאמור, כל הצדדים במלחמות משקרים וצריך להסתכל האם יש ריבוי מקורות לאותה טענה, תיעודי וידאו ושלל תימוכין אפשריים שמעלים את ההסתברות לנכונות התוכן. אני משתדל להביא כאן טענות שמקריאתי בנושא נראות אמינות או מכילות ראיות אובייקטיביות יחסית (כגון וידאו) אבל אם מצאתם טעות או הטעיה, השאירו תגובה מנומקת ואתקן בהתאם.

תמונה: דובר צה"ל

מידע

בהמשך לתחקיר שלי על ההוצאות להורג של גדוד 17: העיתונאי אבישי גריצנייג, כאן 11, מדווח (בשמחה) שצה"ל ירה למוות ב-25 אזרחים עזתים כשניסו לשוב לצפון. לא נוהל מעצר, לא ירי אזהרה, לא ירי בכמה מהצועדים ברגליים ואף לא הרג של אחד או שניים, כדי שהיתר יברחו לאחור. פשוט ירי חי ונרחב אל תוך ההמון (טכנית ומבחינה משפטית מדובר בפשע מלחמה או רצח, אך אתם רשאים להשתמש באיזו הגדרה שתרצו).

זה מצטרף לדיווחים עדכניים מעזה על כך שחיסולים המוניים שכאלה של אזרחים המנסים לשוב לבתיהם ממשיכים גם כעת.

כל זה מצטרף לדיווח שמצ"ח חוקרת לוחם שהוציא להורג עזתי ולדיווח ב"הארץ" על כך שישראל כלאה אלפי פלסטינים בחודשים האחרונים, אשר עוברים עינויים והתעללות, חלקם עד מוות (סיבות המוות לא פורסמו על ידי צה"ל, אך אני מניח ש-7 אסירים לא מתו מזיקנה פתאום ושאם מוות טבעי היה הגורם, צה"ל לא היה שותק לגבי כך). 

יובל אברהם מ'שיחה מקומית', משלים את החשיפה של הארץ על כך שישראל מחזיקה אלפי פלסטיני במחנות כליאה ועינויים עם ראיונות עם ארבעה שיצאו מהמתקנים הללו. "לפי העדויות הרבות, הפרקטיקות כוללות קשירה לגדר במשך שעות, מכות בכל הגוף, כיבוי סיגריות על הצוואר והגב, ואיזוק וכיסוי עיניים למשך רוב שעות היממה. לפי העדויות, חיילים השתינו על עצורים, תקפו אותם במכות חשמל, שרפו את עורם במציתים, ירקו להם בפה, ומנעו מהם שינה, אוכל וגישה לשירותים עד שעשו את צרכיהם על עצמם". 

עדויות אלו מצטרפות לעדויות של אזרחים עזתים על מעצר ועינויים שכבר פורסמו מתוך עזה (תרגום לעברית).

ואם כבר אנו מדברים על התחקיר על גדוד 17, אז אלון בן דוד הפך לאיש התקשורת הראשון בטלויזיה הישראלית שהעלה את התחקיר לידיעת הציבור, ב-28.12 במהדורה המרכזית של חדשות 13 (דקה 22). טוב… אני קצת מגזים עם "העלה" ו"ידיעה". זה יותר כמו קוד סודי ליודעי דבר. במקטע שעסק בתחקיר של צה"ל על הירי בחטופים, בן דוד ציין בהערת אגב: 

"ואני רוצה להזכיר תקרית שלא תוחקרה באירוע הזה [של שלושת החטופים], שקרתה ב-10.10 בחוף זיקים. שאותו גדוד, יש סימנים מחשידים שירה בארבע אנשי חמאס שהורידו חולצה והניחו את נשקם ו[הגדוד] חיסל אותם. זה לא תוחקר בהקשר לאירוע הזה [של שלושת החטופים], כי פה התמקדו באירוע הזה כי רצו לסיים את התחקיר מהר. עכשיו כשהם [הגדוד] בארץ, צריך לבדוק אם לא היתה בעיה פיקודית בגדוד הזה". 

*****

גורמי ממשל בעזה טוענים כי כ-9,000 עזתים מתו עקב קריסת שירותי הרפואה ברצועה. אלו אינם ה-22 אלף עזתים שנהרגו מהתקפות צה"ל או הרוגי חמאס. מתים אלו הם מה שקרוי במלחמות "מוות עודף" – מוות שנגרם בגלל קריסת שירותים בסיסיים עקב המלחמה, אך לא ישירות מהאלימות שלה. מוות עודף במלחמות במדינות עניות כמו עזה, גדול פי כמה מהמוות הישיר, כך שבהחלט ריאלי שלאורך 2024 סך המוות שנגרם על ידי צה"ל בעזה יגיע לאזור ה-50 עד 100 אלף הרוגים, כאשר 80 עד 90 אחוז מהם אזרחים (תחת ההנחה שישראל תמשיך בלחימה ובסגר באופן דומה למצב כיום אבל אני מעריך שהיא לא תוכל לעשות זאת בפועל והפעולות יצומצמו משמעותית בשבועות הקרובים).

איפה דרום אפריקה היתה בסוריה ותימן?!

נתניהו הגיב (מטה) לפניה של דרום אפריקה לבית הדין בהאג בדרישה להטלת סנקציות על ישראל בטענת רצח עם (ומאז הצטרפה אליה מלזיה). 

נתניהו ממשיך את השקר שכבר אין לו קונים בעולם, כי ישראל עושה הכל כדי להמנע מפגיעה באזרחים (שקר שלא עובר מבחן שכל ישר סטטיסטי לגבי ההפגזות, אך אין לו גם שום הסבר באשר למניעת מים, מזון, ציוד רפואי ודלק. ולא, הסיבה לכך שאתה מונע אלו – כגון התירוץ כי המטרה היא למנוע אותם מחמאס או להשיג מידע על החטופים – אינה רלוונטית להוכחת רצח עם ופשעי מלחמה. האיסור על מניעתם מוחלט).

מעבר לשקר הזה, הוא מוסיף שני שקרים שהם חצופים והזויים ברמות מדהימות, אך אפשריים בחסות הצנזורה-העצמית של התקשורת המערבית-ישראלית. נתניהו שואל איפה הייתה דרום אפריקה ברצח העם בסוריה או בתימן ("לא הייתם שם"). העניין הוא שרוב העולם יודע שהמלחמה בסוריה תוחזקה אם לא ממש נגרמה על ידי ארה"ב, סעודיה וישראל, ככל הנראה במבצעים סודיים החל מאמצע שנות האלפיים, שהפכו לאחר מכן למבצע סיקמור. שתי המדינות מימנו, אימנו וחימשו את ארגוני הגרילה בסוריה שפעלו נגד הצבא (וכללו גם את אל-קעידה ודאעש, הגם שיש ויכוחים כמה הסיוע אליהם היה ישיר, עקיף או בסיוע הסעודים) וללא הפעילות הזאת, ספק שהיתה בכלל מלחמה בסוריה וגם לו היתה, ספק שהיתה מחזיקה יותר מכמה חודשים ומובילה ליותר מכמה אלפי קורבנות. זאת לעומת ההרס המוחלט של המדינה וקרוב ל-900 אלף הרוגים (ישירים ועקיפים) שנגרמו בעזרת המעורבות הישראלית-אמריקאית (לצד מדינות אחרות, כמובן). 

כמובן, זו בדיוק אותה התבנית בה הם שוב ושוב מדריכים את הציבור לחשוב שאם פועלים נגד "איש רע" (לא שאני ממש חולק על זה אבל לאסד יש סדרי גודל של פחות דם על הידיים מאשר מרבית נשיאי ארה"ב וחלק ניכר ממנהיגי המערב), אז כל מחיר של הקזת דם של האזרחים באותה מדינה הוא לגיטימי. הרגנו 250 אלף בני אדם באפגניסטן? לא נורא, הרי רצינו להעיף את הטליבאן. הרגנו מיליונים בעיראק? לא אומר כלום על המוסריות שלנו, כי רצינו להעיף את סאדאם. גרמנו לשתי מלחמות אזרחים בלוב (שהובילו לעשרות אלפי הרוגים ישירים וכנראה שמאות אלפים במוות עקיף) והפכנו אותה מהמדינה העשירה באפריקה למדינה כושלת ומרוסקת? שטויות, העיקר שהרגנו את קאדאפי. האזרחים של אותן מדינות עצמן לא מעוניינים ב"סיוע" שלנו ואנחנו אף פעם לא טורחים לשאול אותם לפני כן? לא רלוונטי, הם פשוט טיפשים מכדי להבין כמה שאנחנו טובים.

התקשורת תגיד לכם שרוסיה היא האשמה בסוריה ושבלעדיה אסד היה נופל והיתה שם דמוקרטיה. אך איכשהו היא תמיד תשכח להציג בפניכם את ההקלטה של ג'ון קרי (ראו מטה גרסה מקוצרת וההקלטה המלאה כאן), מזכיר המדינה בזמנו, בה הוא מודה שהם מאמנים ומחמשים את ארגוני הגרילה נגד אסד. חשוב מכך לענייננו, הוא מודה שרוסיה הוזמנה על ידי ממשלת סוריה בעוד ארה"ב פלשה לסוריה (וכובשת שליש מהמדינה עד היום, בעודה מלינה על כך שרוסיה פלשה וכבשה 20% מאוקראינה). בנוסף, הוא מודה שרוסיה התערבה רק כאשר דאע"ש, בסיוע ארה"ב וישראל, היה בדרכו להשתלט על דמשק ומשם על המדינה כולה ב-2015 (המלחמה החלה ב-2011). 

מזכיר המדינה של ארה"ב כבר הודה בזה (ויש אינסוף ראיות נוספות לכך), אך מבחינת התקשורת זה לא קיים. לא אתן לכם את גרסת הפרופגנדה של רוסיה, שהיא פשוט נרתמה לסיוע העם הסורי, אך בוודאי שלא אציג בפניכם את גרסת הפרופגנדה של המערב וישראל, שרוסיה התערבה לרעת העם הסורי בעוד אנו היינו שם לסייע לו. אנחנו רצינו לרסק את סוריה והרוסים רצו לשמר אותה – כשלשני הצדדים לא היה אכפת מהסורים עצמם (אך לפחות רוסיה הוזמנה להתערב במדינה בהתאם לחוק הבינלאומי ולא החלה את המלחמה, בעוד שאנחנו פלשנו בניגוד לחוק ויזמנו, תיחזקנו ועודנו מתחזקים את המוות האדיר הזה).

ההשתלטות הזו של דאעש היתה התוצאה הרצויה מבחינת ישראל וארה"ב, שחשבו שלאחר מכן יטפלו גם בדאעש או שתחת הלחץ של דאעש, אסד יכנע ויעביר את המדינה לידיים מערביות (למי שמבולבלים: כל התוכניות האלה והתחלת הביצוע שלהן, קודמות לכל הרג בהקף משמעותי בסוריה. הן הובילו להרג הזה, לא נבעו ממנו). זה, כמובן, סיפור אחר לחלוטין מזה שאנו שומעים בתקשורת ומאפשר לנתניהו לשאול את הדרום אפריקאים מה הם עשו למען הסורים, כאשר מה שאנחנו עשינו למען הסורים, זה ליצור ולתחזק את המלחמה שהם חיים בתוכה מאז 2011 ועד היום, ליצור ולתחזק עשרות ארגונים ג'אהדיסטים ורצחניים שטובחים שם בהמונים, תוך שאנחנו גם מפגיזים את סוריה כל שני וחמישי (כי לא רק שהצטרפנו לתכנית מטומטמת לרסק מדינה שכנה, גם כצפוי הובלנו לכך שהסיכון מהמדינה הזו כלפי ישראל רק גדל והיא עכשיו מתחמשת דרך איראן ותהפוך בשנים הקרובות למעצמת רקטות וטילים המכוונים לישראל, בדיוק כפי שקרה בלבנון). 

בתימן הצביעות של נתניהו, ישראל ומהערב היא עוד יותר בלתי-נסבלת. שם האמריקאים והסעודים הרגו 400 אלף תימנים, חצי מהם בהרעבה, וישראל סייעה כהרגלה (ותחשבו כמה כתבות קראתם על החות'ים וכמה שהם פועלים רק בגלל איראן וכמה שהם רעים בגלל שהם ירו כמה טילים שלא הרגו אף אחד ומעלים לנו את מחירי היבוא באחוזים בודדים, מבלי שאף עיתונאי או גוף תקשורת יחשוב לציין בפניכם שהיה את הקטע הקטן ההוא, השולי, שבו עזרנו לטבוח 400 אלף מבני עמם, ממש עד לפני שנה-שנתיים). כתבתי על כך בקצרה כאן:

אז מה שבעצם נתניהו שואל ומטיח בדרום אפריקה זה למה היא שתקה בשתי רציחות עמים שבהן לא רק שישראל לא הסתפקה בפאסיביות של שתיקה, אלא סייעה ועדיין מסייעת לביצוען. ביקורת לגיטימית יותר כלפי דרום אפריקה, היתה לשאול מדוע המשיכה לסייע לסעודיה עם נשק שבעזרתו ביצעה את רצח העם בתימן. הבעיה היא, שישראל – יצואנית הנשק הגדולה בעולם יחסית לגודלה – וארה"ב – יצואנית הנשק הגדולה בעולם – מוכרות ומכרו הרבה יותר נשק לסעודיה לאורך המלחמה הזאת ולכן נתניהו מדבר על ה"שתיקה" של דרום אפריקה ולא פעולותיה, כי לגבי הפעולות של ישראל מוטב (מטעמי יחסי ציבור) לשתוק.

*****

מירון רפפורט מסכם ב'שיחה מקומית' את הקף הנזק למבנים בעזה והמספר האדיר מקירבם שהושמד נטו למען השמדה (לא שימש לפעילות צבאית). 

עזתי עם תרגום לעברית מתאר את המצב שם ומה הם רוצים מאיתנו והמערב.

עשרות אלפי חולי סרטן גוססים בעזה כעת, שכן אין יותר תרופות וטיפולים עבורם.

צה"ל הפגיז (שוב) בית חולים של הצלב האדום והרג חמישה, כולל תינוק בן חמישה ימים. האו"ם פרסם וידאו עם נציגה שלו מהזירה באתר החדשות שלו וברשתות.

ד"ר ינאי שפיצר מהאוניברסיטה העברית מסביר מדוע "הגירה מרצון" של עזתים לא תעבוד ולא עבדה מעולם, ללא קשר לשאלות של חוקיות ומוסר. 

80% מהאנשים שנמצאים בדרגת הרעב החמור ביותר בעולם כרגע, נמצאים בעזה. 

זה מצב הרעב בעזה.

תיעודים של חמאס

בחלק זה אביא פרסומי וידאו של חמאס (ככל שפורסמו לאחרונה), המתעדים פגיעה בכוחות צה"ל (אזהרה: לעיתים ניתן לראות את הפגיעה באופן ברור), תיעודי החטופים והשבויים, הצגת נשק וטכנולוגיות. הנחת המוצא שלי, בניגוד לזו של התקשורת והמדינה, היא שאזרחי ישראל אינם מטומטמים ומסוגלים לצפות בתוכן ולהבין מה מזה פרופגנדה ומה מזה הוא מידע חשוב להבנתם, מבלי להפוך לחמאסניקים. התכנים חשובים גם כדי להבין את המצב האמיתי בשטח והמרחק מטענות התקשורת על כך שחמאס נפגע באופן נואש. כשרואים את התיעודים ואת השגרה שלהם, במיוחד לאור העובדה שאין כמעט תיעודים שכאלה מצד צה"ל, מבינים שהתמונה הרבה יותר מורכבת. כך או כך, התכנים זמינים ברשתות ונצפים על ידי המוני ישראלים גם מבעד לצנזורה. 

ריכוז חדש מתוך סרטוני חמאס שפורסמו בתקופה האחרונה של תקיפת חיילי צה"ל ופגיעה בטנקים

וידאו חדש של חמאס המתעד פגיעות בטנקים ומה שנראה כמו מארב על חיילים (לא מצאתי מקור אחר, אז התיעוד זמין רק בלחיצה כאן לצפיה בטלגרם).

גלי צה"ל בטיקטוק

חיילי צה"ל מעלים לטיקטוק השמדה של רכוש ומבנים ציבוריים בעזה (בוטקה ועמוד תאורה), תוך שהם צוחקים.

חיילי צה"ל מעלים לטיקטוק סרטון שלהם בו הם מתחילים בנאום "סאטירי" על שיקום עזה ואז מפוצצים מה שנראה כמו שכונה שלמה.

חיילי צה"ל מקימים בית כנסת בחאן יונס כחלק מהליך התיישבות לשיטתם.

מעין קייטרינג אזרחי לחיילים בכניסה לעזה, בו בסגנון הקיצוניים באיראן כל העוברים צריכים לדרוך ראשית על דגל פלסטין. 

חיילי צה"ל צוחקים על הרס והרג בעזה

ממשיכים לחגוג הריסת מבנים בעזה

ממשיכים לצחוק על הרס מבנים בעזה

בקטנה

אירועים קטנים שאין להם חשיבות מאקרו, למעט לצורך ההבנה שהם שיגרתיים. לצידם, סתם אנקדוטות שחשבתי שמעניינות. 

התעללות בקטנה: חיילי צה"ל מעכבים עובד תחנת דלק פלסטיני באזור חברון, מורים לו לרדת לרצפה, בועטים בו קצת, עושים זין למצלמה, דורכים עליו ועוזבים. 

חיילי צה"ל עוצרים פלסטינים בשטחים, מצלמים אותם אומרים שהם שונאים את חמאס (תחת האיום של השאלה כשהיא מגיעה מחייל חמוש מכוחות האויב), נותנים להם סוכריות ומעלים לטיקטוק.

פקחים בשירות המדינה החרימו פרות של פלסטיני ודורשים 50 אלף שקל לשיחרורם (סכום שאין סיכוי לגייסו וסביר שמראש נועד למנוע את השיחרור). 

איפה תרצו לרדת?

10% מחברי הכנסת וכ-20% מחברי הקואוליציה, כבר קראו באופן מתועד לרצח עם. 

הסיפור של ד"ר דלאל אבו אמנה בגרסה מקוצרת, לאלו מכם שפספסו.

חיילי צה"ל גוררים, בועטים ודורכים על ראשו של פלסטיני מנוטרל ופצוע בשטחים (אינני יודע לומר מה הנסיבות).

עונת החריש החלה וכרגיל מתנחלים וחיילים מונעים מהפלסטינים מלחרוש באדמותיהם בשטחים, כדי לאפשר בהמשך הקמת התנחלויות עליהן (הן על ידי מניעת השתקעות פלסטינית והן כי החוק הישראלי מאפשר החרמה של אדמות פלסטיניות, אם הן לא מעובדות במשך מספר שנים). 

גיוס כספים למרכז לסיוע לבעלי חיים בעזה (אזהרה: חלק מהחיות בתיעוד במצב רעב קשה).

חדשות החדשות

אתר החדשות החרדי, JDN, פרסם את הכותרת שאתם רואים מטה, לפיה שיא ההרוגים מעזה הוא "נתון מעודד" (הכותרת הוחלפה לאחר הביקורת). 

ארגון העיתונאים מצטרף לעתירה להכריח את ישראל לאפשר כניסה של עיתונאים לעזה. כרגע ישראל מתירה רק עיתונות מוטמעת, שהיא אנטי-עיתונאות שבה הצבא קובע לתקשורת מה לפרסם (הסברתי זאת כאן). 

האינטרספט, גוף חדשות אמריקאי עצמאי-למחצה ששווה לעקוב אחריו (למרות מספר לאקונות והטיות), ממנף את הביקורת של ישראל על הפרסומים שלו בנוגע אליה והמלחמה בעזה, לצורך גיוס כספים. לפי הפרסום, "דובר ממשלת ישראל בניו יורק מפיץ בפומבי את The Intercept כ"עלון תעמולה אנטי-ישראלי". לישראל יש רקורד ארוך של צנזורה עיתונאית והתקפות על עיתונאים – ובכל זאת יותר מדי כלי חדשות תאגידיים חוזרים ללא ביקורת על דיסאינפורמציה שלהם. זו הסיבה שממשלת ישראל לא אוהבת אותנו". 

לאינטרספט יש חלק באתר שמוקדש לסיקור ישראל-פלסטין ספציפית אבל אני מצרף מספר תכנים מהתקופה האחרונה ששווה לבדוק וקל להבין מהם מדוע ישראל לא רוצה שתקראו אותו ומעוניינת שיראו בו גוף תעמולה עוין שאין לתרום לו כספים לפעילותו (שימו לב שאם שמים בצד דעות, אין כאן טענות שקריות או שגויות, אלא פשוט מידע שישראל לא רוצה שיפורסם. כל גופי התקשורת משווקים תעמולה, אך האינטרספט, באופן יחסי, הוא דוקא בין הממעטים בכך בתקשורת האמריקאית):

  1. בני ערובה – פרטים אישיים; כל תפקיד שהם החזיקו; מצב רפואי; עמדות המשא ומתן הישראליות וכל פרט הנוגע למשא ומתן לשחרורן.
  2. פרטים מבצעיים – סדר קרב של כוחות הביטחון ושטחי כינוס מיקומם, תנועות כוחות, תוכניות מבצעיות ומבצע חשאי. אסור לדווח על נקודות תורפה ביכולות ההגנה הישראליות, לרבות פריסה, מיקום ויכולות של מערכת כיפת ברזל ומערכות הגנה אוויריות וטילים אחרות. כמו כן, חל איסור לשדר תמונות ו\או סרטונים שיכולים לזהות את הכוחות, הרכבם והיקפם.
  3. מודיעין – כל מודיעין הנוגע לכוונות ויכולות האויב.
  4. מערכות נשק – פרטי מערכות נשק בשימוש I.D.F; ציוד I.D.F שנפל לידי האויב (גם אם הדיווח שלך מבוסס על חדשות אויב).
  5. תקיפות רקטות – אסור לדווח על נפילות רקטות שפגעו ביעדי תשתית אסטרטגיים כגון תחנות כוח, תשתיות גז ומים, מחסני תחבורה, בסיסי צבא והגנה, מפעלים ואזורים רגישים נוספים.
  6. התקפות סייבר – אסור לדווח על התקפות נגד מוסד ביטחוני, פדרלי ולאומי. יתרה מכך, אסור לדווח על התקפות סייבר ישראליות נגד האויב.
  7. ביקור בכירים – במהלך ביקורם במרחב הלחימה חל איסור לדווח על נוכחות בכירים כגון ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, שרים, חברי כנסת ובכירים נוספים.
  8. קבינט ביטחוני – כל דיווח הנוגע לפרטים ומידע מישיבת הקבינט יש להגיש לצנזור הישראלי לפני שידורם.

ידע כללי, דעות ומחשבות

קטע קצר של עדויות של ישראלים שהיו מעורבים בטבח בדיר יאסין ב-48', מדוע ביצעו אותו, איך בדיוק הרגו את האזרחים ועמדותיהם לגבי זה (מתוך הסרט הדוקומנטרי "נולד בדיר יאסין"). 

ההבדל הדרמטי.

כריס הדג'ס, אחד מהכתבים הצבאיים האיכותיים ביותר בעולם המערבי (לדעת כותב שורות אלה), כותב כי "רצח העם שמבצעת ישראל בעזה הוא בגידה בזכר השואה". בטקסט – שבוודאי יהיה קשה ומכעיס מאוד לקריאה לישראלים רבים (ושאני אישית עוד לא השתכנעתי לגבי המסקנות שהוא מסיק בנוגע לכוונות של ישראל בעזה, הגם שאני מבין כיצד הגיע אליהן) – כריס שופך מהידע העשיר שלו במלחמות ורציחות עמים והכרתו את ההיסטוריה של ישראל, כדי למתוח קווים בין מעשי ישראל בעזה והלקחים שהיינו אמורים להפיק משנעשה לנו בשואה (גרסת טקסט באנגלית / גרסת אודיו / ספוטיפיי). 

זוועות מעזה

תיעודים קשים לצפיה (לעיתים מאוד קשים!) שחשוב מאוד לצפות בהם, לדעתי, כדי לדעת מה באמת נעשה בשמכם ולהחליט עמדתכם לגבי כך באופן מודע. 

תיעודים של מה שהעזתים טוענים כי הן צליפות של חיילי צה"ל באזרחים וילדים ללא סיבה.

גופות טריות של תינוקות וילדים פלסטינים מהפגזות צה"ל.

ילד עזתי עם כוויות קשות בפניו, לאחר הפגזה צה"לית שהרגה 12 מבני משפחתו.


***

בטקסט שקראתם השקעתי מספר שעות של מחקר, כתיבה ועריכה.
העבודה שלי מסתייעת על ידי תשלומים מבחירה של הקוראים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ומצדיק זאת, תוכלו לתמוך בעבודתי בכל סכום שתבחרו, כמו גם למצוא את יתר המקומות בהם ניתן לקרוא, לצפות או להאזין לי, בלחיצה כאן

***

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, מקבצי פוסטים מהרשתות החברתיות, עיתונות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , | 18 תגובות

תחקיר: הגדוד שירה בשלושת החטופים שנכנעו, הוציא להורג ארבעה נכנעים נוספים בתחילת המלחמה

הקדמה

כידוע לכולכם, שלושת החטופים, סאמר א-טלאלקה, יותם חיים ואלון שמריז, נורו לאחר שנכנעו בפני צה"ל, הורידו חולצותיהם להראות כי אינם חמושים ונופפו בדגל לבן, במה שרבים מתארים כהוצאה להורג, בעוד הצבא והרמטכ"ל עצמו העדיפו גרסה מעודנת והגדירו את האירוע כירי בניגוד להוראות הפתיחה באש. בתקשורת הישראלית התחיל ויכוח האם לקשור זאת להוצאה להורג של יובל קסטלמן, המקרה של אלאור אזריה ולאחרונה, ירי הטנק בהוראת תא"ל חירם על הבית עם החטופים בקיבוץ בארי. 

מי מכם שעוקב אחרי הפרסומים שלי, ידע מזה שבועות שיש תיעוד של הוצאה להורג של ארבעה פלסטינים (כנראה חמאסניקים, אך אין דרך לוודא) שנכנעו גם הם לכוחות צה"ל בימים הראשונים למלחמה והוא האירוע המתועד הראשון להוצאות להורג בידי צה"ל מאז ה-7.10. כמו שלושת החטופים, גם ארבעת השבויים הללו הסירו את חולצותיהם, הראו שאינם חמושים, נופפו בדגל לבן (במקרה הזה, החולצות הלבנות שהסירו), הרימו ידיהם באוויר ומילאו אחר הוראות החיילים, בעודם יורדים לברכיים ואז נשכבים על הקרקע. לאורך כל התיעוד ניתן לראות כי אינם חמושים ואין נשק סביבם, אך בכל זאת הוצאו להורג.

צילום מסך מהוידאו של צה"ל בסוף האירוע, לאחר שהגופות הוזזו ונשקים השותלו עליהן

כעת אנו יודעים לומר כי הגדוד שירה בשלושת החטופים שנכנעו, הוא אותו הגדוד שירה בארבעת השבויים שנכנעו. הראיות מראות כמעט בוודאות, כי המג"ד נכח וניהל את שתי הזירות ולפחות באחת מהן, ניהל הוא או פקודיו גם את בימוי הזירה, הנפקת גרסה שקרית ושתילת נשקים על ההרוגים, כדי להציג את ההוצאה להורג של שבויים כסיומו של קרב. המדובר בגדוד 17, "אריות הגולן", ומפקדם, סגן אלוף דניאל לוריא (בתמונה מעלה, משמאל). 

הערה כללית בטרם נתחיל לעסוק בראיות (ניתן לדלג, אך ככל שאתם מסתדרים עם קריאה ממושכת, מוטב לקרוא):

יש קושי לכל העמים ובכל המלחמות, לדון ולעסוק בפשעי המלחמה שמבצעים הצבאות שלהם. הגם שאנו יודעים שאין צבא שלא מבצע כאלה, התקשורת והשלטונות מפעילות צנזורה ותעמולה כדי להעלים את פשעי המלחמה האלה והציבור מפעיל דיסוננס קוגניטיבי, שהוא מעין צנזורה עצמית בלתי-מודעת, כדי למחוק את מה ששורד מעבר לצנזורה של המדינה והתקשורת.

לדוגמה, סקר שפורסם לאחרונה מצא ש-72% מהפלסטינים תומכים בהחלטה של חמאס לתקוף את ישראל ב-7.10 (מרביתם, בגלל שאינם מאמינים שישראל מעוניינת בהסדר בדרכי שלום), בו-בזמן שאותו סקר מצא שכ-80% מהם מאמינים שהרג של נשים וילדים בבתיהם הוא פשע מלחמה. איך שני הנתונים מתיישבים ביחד? אם תשאלו את התקשורת הישראלית שעיוותה את משמעות הסקר ("רוב הפלסטינים תומכים בטבח"), הם יאמרו לכם שבעצם הפלסטינים תומכים בהרג של נשים וילדים ושלל הפעולות שתועדו או מיוחסות לחמאס באותו יום. אם תקראו את הסקר עצמו, התשובה ברורה: רק 10% מהם ראו בכלל את הסרטונים מה-7.10. אמנם, למיטב צפייתי (ואני חושב שצפיתי בכל התיעודים הזמינים או קרוב לכך), אין תיעוד של חמאסניקים הורגים ילדים (כל התיעודים המערבים את השניים יחדיו הם של חטיפות או שהחמאסניקים משחררים את הילדים לאחר שהרגו את הוריהם וזה גם מסתדר עם כך שרק 2% מקורבנות ה-7.10 הם קטינים), אך יש עשרות הוצאות להורג של נשים לא חמושות. כך הסבירו זאת ב-CNN:

"במידה ניכרת, הפלסטינים, בדיוק כמו הישראלים, מקבלים פרספקטיבה מוטה מהתקשורת שלהם. בנוסף לאפקט הבועה הזה, אומר שיקאקי [הסוקר], עשוי להיות גם רצון להימנע ממקורות אחרים כדי לשמור על הכחשה. הכחשה, כפי שהוא אומר, מועילה בתקופות של מתח וכאב."

אם אתם מאמינים שיש חובה על התקשורת הפלסטינית לא לצנזר את תיעודי ה-7.10 ושלפלסטינים יש חובה מוסרית, למרות אי-הנוחות והכאב, לבדוק מה הכוחות הפועלים בשמם מבצעים בפועל (ולא רק מה הם אומרים שהם עושים), הרי שאתם לא יכולים להחיל סטנדרט אחריות אחר בעבור הישראלים (או כל עם אחר). אם אתם מקבלים שצנזורה שלטונית ועצמית של הפלסטינים גורמת להם לתמוך באי-ידיעה בפשעי מלחמה שלהם ושמצב זה אינו תקין, הרי שחלה עלינו חובה לבדוק שצנזורה שלטונית ועצמית לא גורמת לנו לתמוך באי-ידיעה בפשעי מלחמה שלנו (הגם שפשעי המלחמה הספציפים הללו שונים מאוד זה מזה, כמובן).

דיון בנושא שכזה מלווה תמיד בשאלות לגיטימיות על מוסר, טוהר הנשק, היחס הראוי לשבויי מלחמה, האם היחס הזה אמור להשתנות בעקבות אירוע כמו ה-7.10, תמיכה בהוצאה להורג של כוחות אויב (גם אם נכנעו), חישובי עלות-תועלת של השארת כוחות אויב בחיים, פגיעה במורל בשעת לחימה ועוד. מנגד, אם אנו מתירים לחיילי צה"ל להרוג נכנעים, הרי שמקרים כמו של יובל קסטלמן ובמיוחד שלושת החטופים, צפויים להתרבות ולהפוך לשגרה. כל אלו הן שאלות לגיטימיות ויש לי דעה לגביהן, אך אשמור אותה לסוף הטקסט.

בשלב זה אני מבקש שנתמקד בראיות בלבד וננסה לעסוק בהן באופן אובייקטיבי, כאילו לא היינו ישראלים בעת מלחמה. אינני מבקש לבטל שיקולים לגיטימיים שיכולים להיות לכם מתוקף העובדה שאנו כן ישראלים ואנו כן בעת מלחמה, אלא רק לדחות את המחשבה הזאת לסוף שלב הראיות, כך שהניתוח שלנו יהיה נקי ככל האפשר בטרם נתחיל להביע דעות וכדי שלא נגיע למצב בו כמו הפלסטינים לגבי ה-7.10, אנו תומכים מטעמי בורות או הכחשה בפשעי מלחמה.

תיאור האירוע לפי צה"ל

ככל שניתן להסיק מהתיעוד והתיאור שפרסם דובר צה"ל, ב-10.10 זיהה כוח מגדוד 52 ו/או כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"מ) של צה"ל, ארבעה גברים באזור חוף זיקים. כוח של גדוד 17, אריות הגולן, הוקפץ לזירה והגיע בג'יפ צבאי או משוריין כלשהו לזירה. לפי דובר צה"ל והחיילים המעורבים באירוע, הם נתקלו ב"ארבעה מחבלים חמושים" ו"ניהלו עם המחבלים חילופי אש במרחב וחיסלו אותם". דהיינו, היה קרב ובקרב הזה חוסלו מחבלים שחדרו לישראל ב-7.10. כל האירוע תועד על ידי כטמ"מ אחד לפחות, לצד תיעודים נוספים שמצאתי בערוצי טלגרם ובוצעו על ידי החיילים בשטח.

תיעוד האירוע שפירסם דובר צה"ל

לאחר האירוע, המג"ד והחיילים הקליטו וידאו כשהמג"ד נושא הצהרה מאיימת ("זה מה שקורה למי שחודר את ישראל. לא יחדרו אותנו"), בעודם עומדים לצד הגופות ומציינים בהדגשה שההרוגים היו חמושים ("ארבעה מחבלים, עם נשקים, שבאים לפגע בישובים"). להלן הוידאו שפורסם על ידי דובר צה"ל עצמו ב-10.10 (אזהרה: הוידאו מציג ירי אך מצולם מרחוק מאוד והגופות המצולמות מקרוב מטושטשות, כך שלא רואים דם או דברים שכאלה. במורד הטקסט יש מספר תמונות בהן כן רואים את הגופות בבירור, לצד פציעות ודם, אך בקנה מידה של מלחמות ושל מה שראינו בישראל ובעזה מאז ה-7.10, מדובר בתמונות "רגילות" ו"עדינות" יחסית). 

כפי ששם לב ג'ון בראון בטוויטר (נדמה לי שהיה הראשון לקשור בין האירועים), המג"ד הנואם בסרטון של דובר צה"ל, הוא אותו המג"ד שהיה המפקד האחראי בזירת הירי בשלושת החטופים. כאמור, מדובר במפקד גדוד 17 החל מסוף 2022, סגן אלוף דניאל לוריא. 

ניתוח הוידאו של דובר צה"ל

בכנות, אינני חושב שנדרש במקרה הזה תחקיר כפי שאבצע כאן והוידאו של התקרית מדבר בעד עצמו. אך היות והתיעוד פורסם עוד באותו היום והתקשורת והישראלים לא ראו בו כלום מבחינתם (דהיינו, סופו של קרב בלבד, כפי שהסביר הדובר ולוריא) והיות וכעת יש קונטקסט שיחבר בין האירוע ההוא לאירוע של שלושת החטופים, אני אבצע כאן ניתוח של הוידאו, של תיעודים נוספים של התקרית שאספתי ואסביר את המתרחש בהם ואת הראיות הפורנזיות העולות מהתיעוד והגופות.

הערה: יש תמיד לשפוט את הראיות לגופן, אך מבחינת ניסיוני האישי בתחום בעבור אלו מכם התוהים: חקרתי אלפי מקרי מוות, בעיקר של חיילים או אזרחים שנהרגו על ידם (בעיקר בישראל, אך גם במדינות אחרות), כולל פורנזיקה של גופות, פציעות וזירות ירי, ואף הוכחתי בעבר שהפתולוג הראשי של ישראל, ד"ר חן קוגל, הגיע למסקנות פורנזיות בלתי-מדעיות שלאחר מכן הופרכו בהליך המשפטי. על מאות המקרים בהם חקרתי וקבעתי בפרסום פומבי את סיבת המוות הסבירה, עוד לא היתה לי שגיאה, אך אני עובד לבד וזו תמיד אפשרות. אם מצאתם שגיאה בטקסט, השאירו תגובה מנומקת וככל שאני מסכים אתקן בהתאם. 

נתאר בקצרה ועם צילומי מסך מה אנו בעצם רואים בסרטון. הסרטון מתחיל מהסוף, כשהשבויים כבר מתים. אנחנו נתחיל מההתחלה, כפי שהיא זמינה לנו מהתיעוד. 

ב-0:25 שניות, ניתן לראות רכב שנראה כמו ג'יפ או משוריין צה"לי שמגיע לזירה, כאשר כל התקרית מצולמת לפחות מכלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"מ) אחד. 

ב-0:27 שניות, ניתן לראות ארבעה אנשים יוצאים אל דרך העפר שממנה מגיע הג'יפ. הם אינם חמושים, הם הורידו את החולצות ומנופפים בהן מעל ראשם לכניעה, בעוד האחרים מסתכלים ישירות אל הג'יפ עם ידיים מורמות ויורדים לברכיים (החולצות הן החפצים שרואים בצלליות. אם הפריים הבודד מטעה אתכם, צפו שוב בסרטון במסך מלא). 

ב-0:30 הם ממשיכים בהליך הכניעה, ככל הנראה להוראות החיילים עצמם, כששניים יושבים על הברכיים (אחד עם ידיים מורמות) ושניים יורדים לשכיבה מוחלטת על הקרקע. רואים בבירור כי אין בידיהם נשקים.

ב-0:34 שניות, ניתן לראות את החיילים (מסומנים על ידי דובר צה"ל בחצים לבנים) רצים לעבר השבויים (בעיגול האדום). החייל הקרוב ביותר אליהם עומד ממש 2-3 מטר מהם ומסומן בחץ לבן נפרד. אמנם רואים בוידאו שהם אינם חמושים אבל כפי שאתם יכולים להבין לבד, אם הם היו חמושים, החיילים לא היו רצים לעברם בשטח פתוח בצורה הזו ואז נעמדים לידם במרחק שכזה. מהפרשי האורך בין הצל של החיילים והצל של השבויים, אתם יכולים לראות שהחיילים עומדים (כצפוי מהיותם בריצה), בעוד השבויים שוכבים או יושבים על הברכיים. 

ב-0:37 שניות (למטה) ניתן לראות את ענן החול העולה לאוויר מירי החיילים בשבויים.

וב-0:41 (למטה) ניתן לראות ענן חול מירי נוסף בשבויים (יריות שפגעו ישירות במרכז הגוף, החוסם את החול שתחתיו, לא יניבו ענן חול שכזה ולכן אנו יכולים לראות בתיעוד רק את שתי היריות שפיספסו או פגעו בצידי הגוף). 

לא ניתן לקבוע אם היריות האלה כבר היו בגופות או אנשים חיים (יש קצת תזוזות, אך קשה לי לומר אם זה צלליות מענן החול או תנועה של הנכנעים לאחר הירי), כך שאין לדעת אם התיעוד הזה הוא של ההוצאה להורג עצמה או "סתם" השחתת גופות לאחריה. אך ברור כי מי שלא ירה בהם מהכוח הזה, ירה בהם לאחר שנכנעו, הורידו חולצות, נופפו בדגל לבן, היו לא חמושים ולהוראת החיילים, ירדו על ברכיהם או נשכבו לחלוטין.

בימוי הזירה ושתילת הנשקים

בתמונה מטה, שצולמה על ידי הכוח עצמו ופורסמה לצד תמונות נוספות בערוצי טלגרם איזוטריים שאני עוקב אחריהם לצורכי מחקר, ניתן לראות שכל הזירה מבוימת לאחר מעשה ואינה מתאימה לזירת קרב. כל הגופות ללא חולצה, שכן הירויים כבר הורידו את החולצות במהלך הכניעה ואת חלקן ניתן לראות לצד הגופות (מימין לגופות 3 ו-4). אירוע של תקיפה ללא חולצה של תוקף יחיד הוא נדיר (אני אישית לא זוכר אחד אבל מניח שהיה). ארבעה תוקפים ללא חולצה לדעתי לא קרה מעולם. המצב שכולנו מכירים בו פלסטינים מגיעים למצב שהם בלי חולצה, הוא בדיוק זה שראינו בוידאו – כניעה וביצוע הוראות החיילים המורים להם להתפשט. 

הגופה משמאל (אותה סימנתי בספרה 1) נגררה אל המיקום הזה, כפי שניתן לראות מסימני הגרירה הנמשכים ממנה אל צד ימין של התמונה (סימנתי קשת אדומה מעל סימן הגרירה), ולאחר מכן הונח רובה בסמוך לידי הגופה. מכך שאין סימני דם לאורך שביל הגרירה, אך יש שלולית דם בנקודה אליה נגררה הגופה, עולה האפשרות כי ירוי זה לא נהרג במקום ודימם למוות במשך זמן מה (מה שאולי מסביר את המבט הבוחן של החייל שלצידו) או שראשית נגרר אל אותו מיקום ורק לאחר מכן נורה בו. 

כפי שניתן לראות בתמונה מעלה, לצד יתר הגופות אין סימני גרירה. זאת אומרת, הם כולם נהרגו במקום בו הם שוכבים. אם נסתכל שוב (מטה) על מיקומם במעמד הכניעה, כפי שתועד בכטמ"מ, ניתן לראות שגופות 2, 3 ו-4, נמצאות כמעט בדיוק באותו המיקום. דהיינו, לא מדובר בסופו של קרב ואנשים בתנועה, כפי שדיווח המג"ד, אלא ירי בשבויים בדיוק היכן שהיו במעמד הכניעה (וגם ככה, ברור שהחמאסניקים לא היו יוצאים בקרב אל דרך העפר הגלויה בעודם צפופים יחדיו, אלא מתפרסים ונשארים בחסות הצמחיה). אנו יודעים זאת גם מכך שאנו רואים את החולצות זרוקות לצד הגופות, אותן החולצות שראינו את הנכנעים מנופפים בהן בסרטון הכטמ"מ. 

בתמונה מטה, ניתן לראות שהצמחיה מגיעה עד לדרך העפר, למעט בליטה של חול מימין שמייצרת מרווח בין הצמחים. 

גם בתיעוד מהסרטון שהפיץ דובר צה"ל (ראו מטה) בו מדבר המג"ד לוריא, ניתן לראות ברקע את המרווח בצמחיה ואת סימני הגרירה של הגופה השמאלית מאותו כיוון. 

אם נסתכל שוב על תמונת הכטמ"מ של רגע הכניעה (ראו מטה), ניתן לראות את אותו מרווח חולי בין הצמחיה שאנו רואים מעלה מימין, בדיוק באותה נקודת כניעה. שני נכנעים על הברכיים, שניים שוכבים על הקרקע, כולם ללא חולצות או נשק ואחד (התחתון) מחזיק חולצה לבנה בידו. חלקו התחתון של העיגול האדום (סימון של דובר צה"ל עצמו), ממש מסמן את הבליטה בצמחיה שניתן לראות מימין בתמונה מעלה, מה ששוב מבהיר כי באותו המקום בו הארבעה נכנעו הם גם נורו, ולא לאחר קרב. ניתן גם לראות את עקבות הזחל (רצועות של טנקים ומשוריינים אחרים) על החול בתמונה מטה ומעלה ולראות שסימן גרירת הגופה הנראה בתמונה מעלה, עוד לא שם בתמונה מטה. 

על הגופה מימין, אותה סימנתי בספרה 4 (לחסיכה בגלילה שכפלתי את התמונה גם מטה), בבירור הונח נשק על המפשעה ונזרקה מחסנית לצידה. גופה 4 מראה פצע ירי בחזה התחתון משמאל. לפי גודלו של הפצע, נראה כי סביר שמדובר בפצע יציאה, אך בדיקה פורנזית נדרשת (פצע כניסה של קליע 5.56 מ"מ של צה"ל הוא קטן, בדרך כלל לא משמעותית גדול מקוטר הקליע עצמו, שכן הקליע נכנס אל הגוף כשהוא שלם וקודקודו לפנים ומייצר אחריו וואקום ששואב את הפציעה והדם פנימה אל הגוף. פצע היציאה, לעומת זאת, פוגש את הקליע לאחר שנמעך במעברו בגוף, הוא יוצא בצורה עקומה ובמהירות נמוכה יותר, מה שמוביל לקריעה משמעותית של הרקמות עימו). דהיינו, גופה 4 סובבה לאחר המוות, הונח עליה נשק ויתכן שהירי בפועל היה בגב ולא בחזה. 

ניתן לראות זאת גם בדם הקרוש על גופה 4. בפורנזיקה של גופות, משתמשים בדם הנוזל מפצעים כדי לזהות האם גופה הוזזה ממקומה, שכן מרגע שדם יוצא מהגוף הוא יכול לנוע רק בהתאם לכוח המשיכה. אם גופה 4 באמת נהרגה במצב הזה, הפצע מהחזה היה מניב דם שהיה נוזל למטה מהפצע, על צד החזה הנגדי (זה שפונה אל המחסנית שהונחה בסמוך לגופה). כפי שניתן לראות, הדם זרם לכיוון השני בכלל, שזה המיקום המקורי בו אותו אדם נורה. דהיינו, הוא ככל הנראה נורה בגבו ודימם כשהוא מוטל על צד ימין שלו, בטרם סובב גופו לצד שמאל. עם זאת, יש לציין כי סיבוב הגופות, כשלעצמו, איננו אינדקציה להוצאה להורג, שכן סיבוב זה נעשה באופן שגרתי גם לצורך בדיקות ביטחון (הגם שברור שזה לא מה שהתרחש במקרה הזה). המטרה כאן היא להבין באיזה אופן שונתה הזירה ומה היה מצב הדברים לפני כן. 

לגבי הנחת הנשקים על הגופות, יש לנו גם תמונה נוספת מהזירה (מטה) בה נראים החיילים עומדים מעל כל הנשקים, שבתמונות האחרות מונחים על ולצד הגופות. אין לי יכולת לקבוע מתי צולמה התמונה ולכן אינני יכול להסיק ממנה הרבה, אך אציין שעל הציוד כולו אין ולו טיפת דם. לא הכרחי שיהיה, אך כשארבעה אנשים נהרגים בקרב יריות ודם ניתז מפציעותיהם, הדם פוגע בנשקים או שהם נוטים לגעת בפצעים ואז לגעת בדברים אחרים, כמו המחסניות והנשקים שלהם. כאמור, לא ב-100% מהמקרים אבל זה מאוד נפוץ לראות דם על נשקים וכאן, על שלושה רובים, אקדח, חמש מחסניות ומכשיר קשר, אין כלום (לפחות לא למראית עין). 

לגופה 2 אין כל סימני ירי בגב (משכפל שוב את התמונה מטה לנוחיותכם), כך שניתן להסיק שנורתה מלפנים. גם בגופה זו שבילי הדם על כתף שמאל מראים כי בטרם הדם נקרש כוח המשיכה פעל לכיוון ההפוך (הדם נמשך מאזור הכתף-חזה לאחור, אל אזור הגב) ומכאן נובע כי הגופה סובבה לאחר המוות. 

הנקודות הלבנות בשיער של גופה שלוש (מעלה) והדם הנראה סביבן, עלולים להיות אינדקציה לפצע יציאה בירי בראש (רסיסי גולגולת ומוח לרוב) ומעידות כי סביר שנורה בראשו מלפנים וסובב לאחר מותו. מימין לרגלי גופה 3 ניתן לראות סימנים בחול המראים היכן היו הרגליים בטרם לסיבוב הגופה ומהם ניתן להסיק כי הירוי שכב על החולצה שהוריד, שאכן נראית מחוצה. 

שימו לב כי למעט החולצות שבאמת משולבות לתוך האדמה באופן טבעי ומלוכלכות מחול, הנשקים, מכשירי הקשר והמחסניות, פשוט מונחים על החול, ללא סימני גרירה או שקיעה, כמצופה מנשקים שנפלו לקרקע או, למשל, נבעטו הצידה על ידי חיילים לצורכי ביטחון בסוף קרב. גם פה רואים כי אין על הציוד דם, חול או חול שנדבק לדם שעל הציוד. מי שיגדיל את התמונה יוכל לראות את טביעות סוליות הנעליים של החיילים מלפני ובצמוד לגופות 2, 3 ו-4, מהמקום בו עמדו כאשר סובבו את הגופות והניחו את הנשקים לצידן. 

שימו לב גם למספר פצעי הירי הנמוך יחסית בגופות. אמנם לא בלתי-אפשרי, אך במרבית המקרים בהם כוח של צה"ל יתקל בארבעה חמושים וינהל מולם קרב, הגופות בסוף הקרב הזה יהיו מחוררות לחלוטין. האדרנלין של הקרב, הריבוי של היורים והצורך הבטחוני לוודא שהאויב אכן נוטרל, מביאות ברוב הגורף של המקרים למציאת עשרות פצעי חדירה וקליעים בגופותיהם (פעמים רבות הגופות מאבדות צלם אנוש רק מהקליעים). כפי שאתם רואים בתמונות, זה לא המצב כאן. ההרוגים נורו פעם או פעמיים בלבד, מה שאופייני יותר להוצאות להורג בידי יורה אחד או שניים, ולא לירי ההמוני שאנו רגילים לראות כאשר כוח צה"ל תוקף כקולקטיב כוח חמוש הנלחם בו. 

אציין גם כן שצה"ל לא ממש מסתכן באופן הזה ושולח חיילים לקרבות פנים מול פנים בשיחים, כשאנו יודעים שיש כטמ"מים בשמיים. בסיטואציה כזו, אם באמת היה מדובר בחמושים, החיילים מבצעים ירי ריתוק מתוך הרכב הממוגן או מעמדות בטוחות יחסית והחמושים היו מופצצים או נורים מהאוויר (ואנשי זק"א היו צריכים לאסוף מה שנותר מהם). למעשה, רק כמה שעות לפני כן ובאותו האזור, צה"ל עצמו פרסם תקרית נוספת שהתנהלה בדיוק כך: "מסוק קרב תקף הבוקר חוליית מחבלים שזוהתה סמוך לגדר באזור זיקים. כוח צה"ל מיחידת מגלן זיהה הבוקר (שלישי) חוליית מחבלים חמושים סמוך לגדר באזור זיקים, הכוח הכווין לנקודה מסוק קרב שתקף את החוליה לאחר זמן קצר וחיסל אותה". דבר זה שוב מעיד כי הסיבה שהכוח התקרב אל הנכנעים ולא הורה על חיסולם מהאוויר, היתה בדיוק בגלל שכפי שראינו בסרט, הם לא היו חמושים.

סיכום הראיות

אז אלו הראיות שאני מצאתי בנוגע לאירוע הזה. מה שראינו זה תיעוד של ארבעה אנשים בלתי-חמושים שנכנעים לכוח צה"ל, מסירים חולצות, מנופפים בהן כדגל לבן ויורדים על הברכיים עם ידיים מורמות או נשכבים על הקרקע. לאחר מכן ראינו חיילים מגדוד 17 יורים בהם (ענני החול) וזיהינו שהמיקום בו הם ירו בהם והמיקום בו אנו רואים את הגופות, הוא אותו המיקום בו הם נכנעו (המרווח בצמחיה והמחסור בסימני גרירה של הגופות). ראינו שהגופות נגררו וסובבו ושנשק וציוד הונח עליהן. ראינו שהנשק והציוד אינם משולבים טבעית בזירה ושאין עליהם דם או חול. ראינו את החולצות שלצד הגופות וראינו שאופי הזירה ומספר הפגיעות בהרוגים, אינו תואם זירת קרב. לבסוף, ראינו כי אירוע שכזה מטופל בשגרה אווירית ושרק שעות לפני כן היה אירוע שכזה באותה הזירה והחיילים אכן קראו למסוק שביצע את הירי מבלי לסכן לוחמים.

בנוסף לכך, אנו יודעים כיום שאותו גדוד 17 ואותו מג"ד לוריא שנראה כי הוציאו להורג אנשים שנכנעו בעודם מנופפים בדגל לבן, ללא נשק וללא חולצות, הוא אותו גדוד 17 ואותו מג"ד לוריא שירו בשלושת החטופים שנכנעו בעודם מנופפים בדגל לבן, ללא נשק וללא חולצות. רוצה לומר, ההסתברות שזה מקרי שואפת לאפס ומעבר לכך: האם באמת נראה לכם שאלו שני האירועים היחידים?

עד פה החלק העובדתי והתחקירי של אירוע זה (הגם שיש עוד עובדות רלוונטיות וחשובות בהמשך). אני חושב שהראיות ברורות לחלוטין אבל זה כל מה שניתן לנתח ללא המידע הגולמי המלא. מי שמעוניין לוודא את האירוע מעבר לכך, רשאי לדרוש חקירה של מצ"ח ושהצבא יפיק את הוידאו המלא מהכטמ"ם ומצלמות החיילים, לצד הקלטות מערכות הקשר בין כל הגורמים. על סמך ניסיון העבר שלי בחקירות שכאלה בישראל (הגם שאותו הדבר קורה ברוב גופי הביטחון בעולם), סביר להניח שמי שיבקש את החומרים יקבל בתשובה שאלו "נמחקו בטעות", "לא נשמרו", "היתה תקלה" וכיוצא באלו. 

הדיסוננס הקוגנטיבי של התקשורת והציבור

התחלתי את הטקסט הזה בהקדמה המבקשת להביא אל המודע את הדיסוננס הקוגנטיבי שלכם, הקוראים (אך כמובן גם שלי), ואז להניח אותו בצד זמנית למשך הקריאה. בחלק זה של הטקסט, אני מעוניין להראות מדוע עשיתי זאת ומדוע זה קריטי להבנת המציאות שלכם. 

באופן כללי, רוב בני האדם משוכנעים שהם אינם חשופים לדיסוננס קוגנטיבי, הגם שהמחקרים מראים שבני אדם שכאלה לא קיימים. אז בואו נסתכל על ההתנהלות של הישראלים ושל התקשורת ונראה אם אנו יכולים לבסס את התזה שהסיבה שהסיפור הזה לא מסוקר ויתכן שאף ימשיך להיות לא מסוקר גם לאחר פרסום זה, הוא בדיוק דיסוננס קוגנטיבי מבוסס מחנאות (דרך אגב, שם אחר הניתן לתופעה הזו כאשר היא מתרחשת בעולם הבטחוני-מודיעני, הוא "קונספציה": דחייה ופרשנות שגויה של מידע לא בגלל שהתוכן שלו מורכב להבנה, אלא בגלל שהוא סותר את תפיסת העולם של המנתחים אותו). 

נתחיל מההשערות המתחרות: האם הסיפור לא מסוקר כי הוטלה צנזורה צבאית? כמובן שלא. דובר צה"ל הוא שפרסם את תיעוד ההוצאה להורג. אז אולי הסיפור לא מסוקר בגלל שהתקשורת והישראלים פשוט פיספסו אותו? בואו נראה.

את כל התחקיר שקראתם עד כה, למעשה לא הייתם צריכים לקרוא ממני. אני הוספתי, מצאתי תיעודים נוספים (התמונות), חידדתי, השתדלתי לכתוב בשפה שתהיה פחות שיפוטית וקלה יותר לקריאה לישראלים-ציונים, אך מבחינת המהות יש מספיק מידע בוידאו המקורי שפרסם צה"ל עצמו. בכל מקום שבו חקרתי מלחמות, זה נראה בדיוק אותו הדבר: המידע קיים אך הצנזורה העצמית של התקשורת והציבור, הנובעת מהדיסוננס הקוגנטיבי הקשה שבסיטואציה וחוסר הרצון להכיר בכך שהצבא שלך מבצע פשעי מלחמה, גורמת למידע להיקבר.

אז אנו יודעים שצה"ל פרסם את תיעוד החיסול של ארבעת השבויים בכל האתרים שלו ובכל החשבונות שלו ברשתות החברתיות. התקרית דווחה באותו היום בכל גופי התקשורת בישראל, בטקסט או בצירוף הוידאו עצמו. באותו היום שדובר צה"ל פרסם את ההוצאה להורג של ארבעת השבויים, כבר הופיעו במעט תגובות לפרסומיו ברשתות החברתיות, תהיות על כך שאכן מדובר בהוצאה להורג. יום למחרת, רשת קודס הפלסטינית, שיתפה את הוידאו של דובר צה"ל בצירוף הסבר כי מדובר בהוצאה להורג ושתילת נשק על הגופות לאחר מכן. 

קודס היא אחד מגופי התקשורת הפופולרים ביותר בפלסטין ועוקבים אחריה ישראלים ועיתונאים רבים. באותו היום, איש התקשורת, האקטיביסט והמשורר הפלסטיני משייח ג'ארח, מוחמד אל-כורד – שגם אחריו עוקבים ישראלים ועיתונאים רבים – העלה את הוידאו המצורף מטה, בו הוא מדגיש שלאנשים הנצפים בוידאו אין נשק (לצד טענות שגויות על כך שהוידאו עבר איזו מניפולציה, שכל ההרוגים נורו מאחור וטענות שאיננו יודעים אם הן נכונות, על כך שההרוגים הם אזרחים):

יומיים לאחר מכן, אל-ג'זירה מפרסמת גרסה מעט מקצועית יותר, לאחר שראתה את התיעוד של אל-כורד. היא מזהה את המיקום המדויק של התקרית (כחצי קילומטר מפרצה בגבול עזה), אך שוגה לדעתי בזיהוי חלק מרגעי הירי. כמובן, המוני ישראלים ועיתונאים עוקבים אחרי התוכן של אל-ג'זירה וגם פרסום זה הוליד עשרות מיליוני צפיות (בכלל הרשתות והאתרים יחדיו).

אני עצמי אזכרתי לפני מספר שבועות את ההוצאה להורג הזאת בפייסבוק ואני יודע שעוקבים אחרי לפחות מאות עיתונאים ישראלים. ג'ון בראון, אקדמאי ישראלי ועיתונאי במשרה חלקית, הפיץ את התיעוד (הגם שרק בתגובות אמר שנדמה לו שמדובר בהוצאה להורג) ואני בטוח שגם אחריו עוקבים עיתונאים רבים. לאחריו, החשבון האנונימי הכנראה ישראלי בטוויטר, B.M., הפיץ את התיעוד תוך שהוא מציין שמדובר באותו גדוד ומג"ד מהירי בחטופים ושמדובר בהוצאה להורג. הפרסום שלו זכה ל-6,400 שיתופים עד כה (כמובן, רובם ככולם בחו"ל). 

מה שאני מנסה לומר, זה שהתקשורת הישראלית ולפחות חלק מהישראלים עמה, לא פספסו את הפרסום הזה וחלק ניכר מהם ידעו שמדובר בהוצאה להורג של ארבעה שבויים או לפחות שיש רבים הטוענים שכך הדבר. למרות זאת, זה לא הוביל לשום סיקור של האירוע, גם לאחר הירי בחטופים. שימו לב שהתקשורת וישראלים-ציונים באופן כללי, נלהבים תמיד לצאת כנגד תחקירים הטוענים לפשעי מלחמה של ישראל (כפי שפטריוטים נלהבים לעשות זאת עבור מדינתם בכל העולם). אך הנה טענה שכזו, מתועדת בוידאו, מופצת לעשרות מיליוני אנשים – ואיש בתקשורת או בישראל לא מעוניין להוציא הפרכה או אפילו לפרסם את הטענה ולומר שהיא שגויה או שמדובר באנטישמים וכדומה. דממה שאומרת הרבה.

בכל מקרה, אנו רואים שגם התזה שהוידאו פשוט הוחמץ היא בלתי-סבירה באופן קיצוני. זה מותיר אותנו רק עם התזה שאי-הסיקור ואי-הזיהוי של מה שנצפה בוידאו, היא תולדה של דיסוננס קוגנטיבי מחנאי שהוביל לצנזורה עצמית, מודעת או שלא. אבל לא נסתפק בהוכחה על דרך שלילת יתר התזות. בואו נבדוק פוזיטיבית. 

הסקת המתרחש בוידאו ביחס לדיסוננס הקוגנטיבי של הצופה

אם אי-הזיהוי של המתרחש בסרטון ואי-הסיקור שלו איננה נובעת מחוקיות כלשהי (כגון הדיסוננס), אנו נצפה לראות שכלל האזרחים וגופי התקשורת הציוניים בישראל, לא יבינו את המתרחש בוידאו ויסקרו או לא יסקרו את הסיפור באותו האופן או, לכל הפחות, שהשונות באופן הבנת המתרחש בו והסיקור שלו, תהיה רנדומלית ולא תתאים להטיות הפסיכולוגיות והמחנאיות של הישראלים הציוניים. אז בחרתי כמה קבוצות מובהקות, שיהיה להם דיסוננס קוגנטיבי שונה בהסתכלות על תיעוד של חיילי צה"ל מוציאים להורג שבויים:

  • פלסטינים או אנטי-ציונים,
  • ימנים שתומכים בהוצאות להורג של נכנעים או מנוטרלים,
  • ציונים מהמרכז (חלק מהימין וכמעט כל המרכז והשמאל הציוני) שמתנגדים להוצאות להורג או לנזק התדמיתי הנגרם מחשיפתן.

לגבי הקבוצה הראשונה, כבר ראינו שהיא היתה הראשונה לזהות (רשת קודס, מוחמד אל-כורד, אל-ג'זירה ובהמשך גם BM וג'ון בראון). אין להם רצון לדחות או לא לראות שתיעוד מוכיח פשע מלחמה ישראלי ולכן הם ישר הבינו מה נצפה בתיעוד והגדירו זאת בהתאם. 

לצורך בדיקת הקבוצה השניה, הלכתי לבדוק את התגובות לאותו וידאו של לוריא נואם מעל הגופות ב-10.10, אך הפעם בטלגרם של יואב "הצל" אליאסי, כדי לראות איך מגיבים אנשים שכן תומכים בהוצאות להורג. דהיינו, אנשים שלא יסבלו מדיסוננס קוגנטיבי ויראו בדיוק מה נצפה בוידאו, כי הם ישמחו על כך. להלן מקבץ מהתגובות:

אתם יכולים לראות שמי שתומך בהוצאות להורג, הגם שהוא ישראלי, ציוני ויהודי, עוד באותו היום ובפעם הראשונה שראה את הוידאו, ידע מיד במה מדובר. זאת למרות שלוריא מתאר בוידאו קרב ו"הצל" לא הוסיף כל אמירה בנושא מעבר לעצם שיתוף הוידאו. 

בקבוצה השלישית לעומת זאת, כל תקשורת המיינסטרים (שכמעט כולה בימין הליברלי, במרכז ובשמאל הציוני) ויתר הישראלים שאינם תומכים בהוצאות להורג או תומכים אך רואים בתיעודן "נזק הסברתי", בחרו שלא לראות באותו התיעוד את שברור שנראה בו, במודע או שלא. אין לי מקבילה של תגובות להציג לכם מהקבוצה השלישית הזו, בדיוק בגלל שקבוצה זו תסבול מדיסוננס קוגנטיבי שמתעדף אי-פעולה ואי-תגובה, כדי לא להביא למודע את הבלתי-נעים.

לסיכום, הפלסטינים ראו ישר מה מתרחש בוידאו, כי זה מתיישב עם תפיסת העולם שלהם לגבי איך שצה"ל נוהג. הימין התומך בהוצאות להורג ראה ישר מה מתרחש בוידאו, כי זה מתיישב עם תפיסת העולם שלו לגבי איך שצה"ל צריך לנהוג. זה רק המרכז והשמאל הציוני שהיו עיוורים לנראה בוידאו, לא בגלל שהוידאו מטושטש או מורכב להבנה, אלא כי זה לא מתיישב עם תפיסת העולם שלהם לגבי איך שצה"ל נוהג או צריך לנהוג. מי שלא רואה את האמת איננו מי שעיוור לה, אלא מי שלא רוצה להכיר בהיותה. על כן, אנו רואים בבירור כי הבנת האירוע היא נגזרת של רצון ההבנה של הרואה ושבאי-רצון, אין הבנה.

 סיקור התקרית ביחס לדיסוננס הקוגנטיבי של גוף התקשורת

וזה לא רק ברמת התגובות אצל הצל. אפשר ממש לראות את האפקט של הדיסוננס המחנאי כמו גל שרץ על פני התקשורת. כדי לבדוק זאת בדקתי איך סיקרו גופי התקשורת השונים את האירוע הזה, ביחס להטיה הפוליטית שלהם ועמדתם בנוגע להוצאות להורג. להלן טבלת התוצאות ולאחריה ההסבר של הנראה בה.

לינקים לכתבות עצמן, מלמעלה למטה: 1, 2, 3, 4 ,5 ,6 ,7 ,8 ,9, 10.

השתמשתי בדעתי האישית להגדרת ההטיה הפוליטית של גופי התקשורת והערכתי אינטואיטיבית את עמדתם ביחס להוצאה להורג של "מחבלים" אבל בהחלט יתכן שאתם חושבים מעט אחרת לגבי הגדרות אלו. הכירורגיה פה פחות חשובה ומה שאני מנסה להצביע עליו זו המגמה הכללית. כפי שאתם רואים בטבלה, ככל שאנו זזים מהימין ומהאנשים שתומכים בהוצאות להורג (למעלה בטבלה) אל המרכז והשמאל שנטרלים או סולדים מהן (למטה), כך סיקור האירוע הופך מכתבה מלאה שמכילה את הוידאו עצמו ולא שמה דגש על היות ההרוגים חמושים, אל מבזקון לאקוני, ללא הוידאו ותוך הקפדה על ציון כי ההרוגים כן היו חמושים (הגם שלא היו). 

שוב, אף אחד בגופי התקשורת בשמאל לא הורה להם להסתיר את הוידאו ואף אחד בגופי התקשורת של הימין לא חייב אותם לצרף אותו. בניגוד לתפיסה הרווחת, הרוב הגורף של הצנזורה בתקשורת היא צנזורה עצמית – לא צנזורה שלטונית או תאגידית – והיא נובעת מההטיות של העיתונאים ומהעובדה שלעיתונות אין סטנדרט אובייקטיבי ואמפירי לסינון תכנים ולהסקת מסקנות (כל אחד מסנן לפי השקפת עולמו, במודע ושלא במודע). לכן, כפי שאני מרבה לומר בחודשים האחרונים, חשוב מאוד לקרוא מחוץ למחנה הפוליטי שלך ובמיוחד את היריבים והאויבים שלך. כל גופי התקשורת בכל המדינות, משקרים או מפעילים צנזורה עצמית במודע או שלא במודע. אך בגלל שההטיות המחנאיות והפסיכולוגיות שלהם שונה, הם גם מצליחים לראות אמיתות שגופי התקשורת בצד השני כושלים בלראות או נמנעים מלחשוף. ללא הפרספקטיבה שלהם, כמה שקשה לעיתים לקרוא אותה, מובטח שתמונת העולם שלכם תהיה שגויה.

הערה: הוספתי בסוף הטקסט רשימת עיתונאים וגופי תקשורת אלטרנטיביים, להשלמה והבנה נכונה יותר של המציאות. 

אם כן, אנו רואים שהתזה שמידע עובר ומנותח בתקשורת ובקרב ציבורים בישראל על בסיס דיסוננס קוגנטיבי מחנאי לא רק מחוזקת על ידי שלילית ההיפותזות האחרות, אלא גם על בסיס פוזיטיבי – הן בין קבוצות בעלות דיסוננס שונה והן בין גופי התקשורת השונים. כפי שראינו בתחילת טקסט זה, כיצד הפלסטינים נמנעים מלפרסם או לצפות בסרטונים מה-7.10 המציגים דברים שהם עצמם מגדירים כפשעי מלחמה, כך אנו רואים את אותן התופעות בקרב הישראלים שנמנעים מלפרסם או לצפות בסרטונים המציגים דברים שהם עצמם מגדירים כפשעי מלחמה. הניצים בקרב הפלסטינים והישראלים שתומכים בפשעי מלחמה שכאלה, לא מרגישים דיסוננס קוגנטיבי ומציגים את המידע ואף מגדירים אותו בדיוק כפי שהוא. לעומת זאת, המתיימרים להתנגד לפשעים אלו, שהם הרוב בשני העמים ובקרב בני אדם באופן כללי, סובלים מדיסוננס קוגנטיבי ונמנעים מלצפות בתכנים או צופים בהם אך מדחיקים את הפרשנות הברורה לטובת פרשנות בעלת הסתברות נמוכה מאוד מבחינה אמפירית, אך מקלה מאוד מבחינה רגשית.

ועד כמה שאני מבין, מזדהה ואף חש את הדיסוננס הזה והפחד מלהיות מוקע מהחברה בה אתה חי (אשר סולדת מהמידע הזה), זה בדיוק התפקיד של עיתונאי להביא לציבור מידע שכזה. ומהפחדנות הזו של התקשורת ושל כולנו, הגיעה דממה ואף תהילה על חיסול ארבעת השבויים. ומהדממה והתהילה על חיסול נכנעים נטולי חולצה שמנופפים בדגל לבן, המשיכו הגדוד והמג"ד אל תוך עזה ואז ירו בשלושה נכנעים נטולי חולצה אחרים שנופפו בדגל לבן. 

ואלו לא התיעודים היחידים מהסוג הזה, פשוט כמו הצנזורה של התקשורת את מקרה ארבעת השבויים, כך גם מצונזרים כל היתר. אומר מראש כי לא חקרתי אותם ואינני יודע לקבוע חד-משמעית מה מתרחש בתיעודים שאצרף כאן ואזהיר כי רואים בהם גופות ודם, אך ניכר מהנצפה בהן כי צה"ל ירה בעזתים לא חמושים שהלכו עם דגל לבן. 

במקרה המתועד מטה, רואים קבוצה של עזתים מתים ולא חמושים שנשאו אלונקה, שמישהו צלף בהם (פציעות ראש מדויקות בחלקם, ללא הנזקים שאנו נצפה לראות מהפצצה).  

ניתן לראות (ראו צילום מסך מטה) שההרוג שצעד בראש הקבוצה הזו, נשא עימו דגל לבן עליו נפל ומת. 

בתיעוד הבא מעזה ניתן לראות אב בוכה על בנו שנצלף בראשו ומת (הוא מקווה, כנראה מהכאב, כי יש סיכוי שזה לא המצב ואז רץ להזעיק עזרה). 

בידו של האב ניתן לראות (מטה) שהוא מחזיק דגל לבן (נראה כמו מקל מטאטא עם חולצה לבנה בקצה).

בתיעוד הבא של בצלם מבקעת הירדן ב-8.12, ניתן לראות חיילים מבצעים שתי הוצאות להורג בשני פלסטינים. הם פוצעים אחד שנשא מה שנראה כמו מטען (המיכל האדום) ואז מבצעים בו וידוא הריגה למרות שנוטרל. לאחר מכן הם הולכים אל בחור אחר ששוכב עם הפנים למטה על הכביש ויורים בו בגב. 

אלו רק תיעודי וידאו אך כאמור, רק אחוז קטן מהאירועים האלה מתועדים. עדויות על אירועים שכאלה בעזה, יש בלי סוף כרגע. למי מכם הרוצים לקרוא על מקרי עבר בסגנון הנ"ל ועל המדיניות הכללית של צה"ל בנושא, אני ממליץ לקרוא את הדו"ח של HRW, כתבות ב"רישיון להרוג" והציוצים כאן, כאן, כאן וכאן, כנקודת התחלה טובה. אך כמובן, לאחר הטראומה הקולקטיבית של ה-7.10 וכשככה (ראו מטה) שרו בגאווה חיילים לפני שנכנסו לעזה, אין זה באמת מפתיע שיהיו הוצאות להורג שכאלה.

ההתמקדות במקרים של יובל קסטלמן, תא"ל חירם ואלאור אזריה

מהסיבות שציינתי מעלה, גם ראינו את תקשורת השמאל קושרת את ההוצאה להורג של שלושת החטופים, להוצאות להורג במקרי יובל קסטלמן, תא"ל חירם (שהורה על ירי הטנק על החטופים בבית בבארי) או אלאור אזריה. אזריה הוא ימין קשה בדעותיו (אזורי בן גביר בואך סמוטריץ'), חירם הוא מתנחל מתקוע והיורה בקסטלמן הוא מתנחל מנוער הגבעות. אינני אומר שלהטיותיהם לא היתה השפעה על החלטותיהם אבל בתקשורת השמאל הציוני רוצים לקשור את הדברים לשם ורק לשם, כי כך העול המוסרי מושלך במלואו על הימין והמוסריות הכללית של צה"ל ושלהם נשמרת. 

הבחירה בקסטלמן, חירם ואזריה היא בעצם ולדעתי גם כן כלי להתמודדות עם הדיסוננס הקוגנטיבי שבין תפיסת השמאל הציוני של מהי מוסריות ברמת העיקרון ומה המוסריות שלו בפועל (כפי שהיא משתקפת במעשי ישראל וצה"ל). תקשורת השמאל הציוני צנזרה את ההוצאה להורג של ארבעת השבויים הערבים בדיוק כמו תקשורת הימין וזה האירוע שבאמת מראה קשר ישיר להוצאה להורג של החטופים. הם מעדיפים תזה מורכבת ואמורפית על השפעות רוחב על כלל החברה ואיך שאמירה של פוליטיקאי ימני כזה או אחר אולי חילחלה איכשהו מטה עד לחייל יורה בן 18 (שספק שבכלל קורא חדשות). אינני טוען שאין השפעת רוחב שכזו, אך המובהקות של הקשר במקרה שלושת החטופים וארבעת הנכנעים – אותו גדוד, אותו מג"ד, אותה מלחמה, אותה צורת כניעה וכמעט אותה ההוצאה להורג – היא כה ברורה, שניכר שהסיבה היחידה שתקשורת השמאל הציוני תרצה ללכת למקרה קסטלמן, חירם או אזריה, זה בדיוק כדי לא להסתכל בראי ולשאול מדוע היא עצמה לא מפרסמת את ההוצאה להורג הראשונה של הגדוד ולא תשאל מדוע היא בכלל עוסקת בהוצאות להורג של יהודים בלבד (תכונה שהיא מייחסת רק ל"ימין הגזעני"). 

אלאור אזריה יורה בפלסטיני מנוטרל

בעיתון 'הארץ' טענה איריס לעאל כי "אם לא ננצח את מורשת אזריה כולנו נגמור כמו יובל דורון קסטלמן". בהינתן המימרה הישנה כי הרוע מנצח כאשר אנשים טובים שותקים, האם לא מורשת השתיקה של השמאל הציוני לגבי ארבעת הנכנעים (וערבים רבים אחרים) חשובה יותר ולא הובילה באופן ברור יותר לשלושה "קסטלמנים" בעזה?

אורי משגב כתב לגבי מקרה קסטלמן, ש"אין בכלל ספק שלו היו היורים המתנחלים וקורבנם החילוני משתייכים לציבורים הפוכים, נתניהו היה מגיב אחרת". האם לא נשאלת השאלה אם ארבעת הנכנעים ושלושת החטופים היו משתייכים לציבורים הפוכים, הארץ ומשגב היו מגיבים אחרת ומפרסמים את תיעוד הוידאו וכי מדובר בהוצאה להורג? נתניהו בוודאי מוטה, אך האם הארץ איננו? האם הוא עצמו היה מגיב אחרת אם היורים לא היו מתנחלים? אם כן, מדוע לא עשה זאת?

מרדכי קרמניצר כתב בעיתון כי "למותו של קסטלמן אחראים מי שנתנו רישיון להמית את מי שאינו מהווה סכנה". אך בהינתן שהשמאל הציוני מכיר בכך שכאשר הימין רק שותק לגבי הוצאות להורג זו הסכמה שבשתיקה ("ממשלת הצייצנים לפתע שותקת!"), היש הסכמה שבשתיקה מובהקת יותר מהצנזורה העצמית הטוטאלית של תקשורת השמאל בהוצאה להורג של ארבעת הנכנעים (ומקרים רבים אחרים בהם הירויים הם ערבים)?

וכל אלו מגיעים רק מעיתון 'הארץ', שעדיין מפרסם חלק קטן מההוצאות להורג של ערבים. ימינה משם בתוך השמאל הציוני (מאקו, טמקא וכו'), הדברים האלה כלל לא קיימים. יש יותר סיכוי למצוא תיעודים שכאלה בתקשורת הימין (מסיבות אחרות, כמובן), מאשר בתקשורת השמאל (מה שבדיוק מראה כמה שגויה האמונה שאמצא את המידע שאני שואף לו בהתאם להטייה הפוליטית שלי, בגוף תקשורת המתיישר עמה).

אם השמאל הציוני חושב שהקשר הרופף בין מקרה קסטלמן, אזריה ואחרים הוא חזק מספיק כדי להטיל אחריות תורמת על הימין והממשלה בהוצאה להורג של שלושת החטופים, האם לא ברור שעל אותו שמאל ציוני ישנה אחריות גדולה בהרבה, בהינתן הקשר החזק והברור יותר כאשר נתנו (בצנזורה עצמית) לגדוד 17 והמג"ד לוריא להוציא להורג ארבעה נכנעים עם דגל לבן בתחילת המלחמה? אם ישנה אחריות לימנים, לתקשורת ולמנהיגים שלהם, האם, במובן מסוים, לא אנו ירינו בשלושת החטופים, כשהתרנו או הסתרנו את ההוצאה להורג הראשונה של גדוד 17?

אם התקשורת הייתה מדווחת על ההוצאה להורג הזאת, אולי המג"ד לוריא היה מושעה מתפקידו. אולי הגדוד וכל צה"ל, היו שומעים נאום נזיפה כמו זה שנתן הרמטכ"ל לאחר ההוצאה להורג של שלושת החטופים ומשנים התנהלותם לפני כן. אין כאן ודאות, אך התנהלות תקינה של התקשורת היתה בוודאי מורידה את ההסתברות להוצאה להורג של שלושת החטופים.

אז לטעמי, החיפושים אחר מקור עתיק יותר בתרבות האצבע הקלה על ההדק של צה"ל הם לגיטימים ויש בהם אמת רבה (שאף אגע בה בהמשך), אך במקרה הספציפי הזה הקשר הרבה יותר ישיר. חיילי גדוד 17 הוציאו את שלושת החטופים להורג, אך המג"ד שלהם הדריך אותם עוד לפני כן שזו ההתנהלות הנכונה, צה"ל אמר למג"ד (בכך שפרסם את ההוצאה להורג של ארבעת הנכנעים) שהוא תומך בכך והתקשורת הנהנה בהסכמה בצנזורה עצמית של האירוע או תוכנו. זו הסיבה שגם היום, כשכבר ברור מה היה הנזק של הסתרת ההוצאה להורג ב-10.10, אחרי שזה פורסם כבר באל-ג'זירה, ברשת קודס ושותף לעשרות מיליונים, אני עדיין אהיה האתר הראשון בעברית שמפרסם את האירוע ואת הקשר להרג שלושת החטופים. אינני יודע, אך גם לא יפתיע אותי אם כאן זה גם יקבר – לצד הגופות של שלושת החטופים, ארבעת השבויים והגופות של אלו שממשיכים וימשיכו להיות מוצאים להורג בעתיד, בעוד הימין והשמאל יטילו את האחריות לכך אחד על השני (רק במקרים בהם ההרוגים ישראלים, כמובן). 

הערה: המקרה שלפנינו מייצר דיסוננס קוגנטיבי יותר משמעותי בשמאל ולכן הניתוח שלי מבקר יותר אותו, אך תמונת ראי מוחלטת נראית בדיווחי התקשורת והתגובה הציבורית, במקרים בהם הדיסוננס נוטה לימין. 

האם זה מוסרי להוציא להורג נכנעים?

מכאן אנו מגיעים לדיון האתי: האם זה מוסרי להוציא להורג שבויים, נכנעים או מנוטרלים? הימין והשמאל אוהבים להציג עמדה מזויפת של הצד השני בדיון זה. הימין יתנהג כאילו השמאל שמח שאנשים נהרגים על ידי תוקפים מאירועים קודמים ששוחררו או מעדיף את חיי האויב ותחושת הצדק על אזרחיו שלו, בעוד השמאל יתנהג כאילו שהימין סתם שמח לירות בערבים וששמחה זו כה עזה, שהוא מוכן לקבל עבורה את המקרים בהם מתים ישראלים בטעות. לאורך חיי בשיחות עם אנשים אינטילגנטים בשני הצדדים, זו לא העמדה שלהם ובכל מקרה, בדיון רציני נהוג להשתמש בעקרון החסד (סטילמנינג) לתזה שאתה מתמודד עימה. דהיינו, להציג אותה בגרסתה הטובה וההגונה ביותר ולא להכניע את גרסתה החלשה. 

לשאלה המוסרית בנוגע להוצאה להורג, קודמת שאלה אמפירית: האם תוקפים ששורדים את אירוע התקיפה ולאחר מכן משוחררים (בעסקה או בתום מאסרם) מייצרים יותר הרוגים בעתיד, מאשר מספר החפים מפשע שיהרגו בטעות תחת מדיניות של הוצאה להורג בזירת האירוע (כדוגמת יובל קסטלמן)?

יובל קסטלמן מרים ידיים, רגעים לפני שהוצא להורג

הטיעון הלגיטימי והמוסרי של שני הצדדים, פשוט מסיק שהתשובה היא מספרית לטובת הצד שלו ומדבר על נזקים עקיפים ופחות מדידים ברמת המאקרו (הנזק התדמיתי לישראל בתיעודים שכאלה, המוטיבציה לפלסטינים אחרים לצאת לתקיפות כשהם רואים מעשים שכאלה וכדומה). הבעיה היא שאני לא ראיתי עד כה מחקר שבודק זאת בצורה רצינית ונקיה מהטיות ואני לא בטוח כמה הדבר מדיד בכלל – במיוחד לגבי תופעות המאקרו. 

אני חושב שיש מקרים שנראים שגויים בצורה מובהקת. לדוגמה, לשחרר אלף אסירים תמורת גלעד שליט (או חייל בודד כלשהו), זה די בבירור שגוי לדעתי בהקשר של חיי אדם (דהיינו, ברור שיהיו יותר הרוגים כתוצאה מהשחרור, מאשר החיים שינצלו בעסקה ושההפרש משמעותי מידי מכדי להצדיקו דרך הסברים אחרים). אבל ההצעה של "כולם תמורת כולם" כעת, שמשמעה יחס חליפין של אחד לעשרות בלבד, נשמעת לי סבירה (דהיינו, כלל לא ברור שהמשוחררים יובילו ליותר הרוגים בעתיד מאשר מותם של כל החטופים וכל מאות החיילים שימותו בחודשים הקרובים בחיפושים אחריהם או בהפעלת לחץ על חמאס, תחת התזה שלחץ צבאי יוביל לשחרורם). אבל לומר לכם שאני יודע חד-משמעית איפה עובר הגבול? אינני יודע. 

לדעתי האישית, אין להתיר הוצאות להורג שכאלה. ראשית, צבא שמוציא להורג נכנעים או מנוטרלים, מעודד אי-כניעה של הכוחות הפועלים מולו. צה"ל משווק בשבועות האחרונים תמונות של גברים פלסטינים כאילו שהיו חמאסניקים שנכנעו, אך המציאות היא שכמעט ואין חמאסניקים שנכנעים, בין השאר כי כל הרציונאל בכניעה הוא להמנע ממוות ומרגע שאתה יורה בנכנעים, אתה יורה ברציונאל הזה. התומכים בהוצאות להורג מפאת החיסכון בחיי אדם של מי שימותו כאשר השורדים ישוחררו, צריכים לקחת בחשבון גם את אלו שימותו כתוצאה מכך שבעקבות ההוצאות להורג לא יהיו כניעות ומתקפות, קרבות ומלחמות יתארכו וילחמו עד טיפת הדם האחרונה. 

שלטים אותם תלו שלושת החטופים שנורו על ידי גדוד 17 ועליהם כתוב SOS ו"הצילו, 3 חטופים".

מעבר לכך, מבחינת החוק היבש במצבו הנוכחי, מדובר בעבירה פלילית וכל מערכת המשפט שלנו מתעוותת ומושחתת בניסיון לעקם את ההליך המשפטי כך שלא יחול על מקרים שבבירור היה אמור לחול עליהם (כפי שתראו בדוגמאות בהמשך). קשה לאנשי חוק להפר את החוק מבלי שזה ישנה את מבנה אופיים הכללי ושופטים ופרקליטים שמתחילים לעוות את החוק במקום אחד, יוצרים קשרי שתיקה שלאחר מכן מהווים בסיס לעיוות החוק ושחיתות במקומות אחרים. בסך הכל וברמת המאקרו, נדמה לי שהנזק לחברה הוא גדול מידי (אפילו במחיר ההרוגים שיתלוו לכך) ושישנם פתרונות אלטרנטיבים ועדיפים (למשל, להעביר חוק יסוד המחייב שעסקאות שיחרור יעשו רק ברוב מיוחד בכנסת או במשאל עם, לקבוע בחוק יסוד יחס חליפין מקסימלי לפי רמת הסיכון של המשוחרר, שינוי הענישה בעבור פעילות של כוחות אויב וכדומה). 

לחברי מימין אומר, שלהצביע למי שביצע את עסקת השחרור ביחס החליפין הגבוה בהיסטוריה של ישראל (עסקת שליט, שאף כללה את סינוואר עצמו) ואז לדרוש הוצאות להורג מפאת הנזק שבעסקאות שחרור, מראה על סתירה פנימית שמחנה הימין צריך ראשית לפתור בתוך עצמו. הימין לא יכול להיות גם המחולל של המצב שהוא מגדיר כשגוי (העסקאות) ואז גם לדרוש פעולות תיקון (הוצאות להורג) דרך אפיק אחר (החיילים בשטח), כאילו שלא עומד בפניו האפיק הראשי שהוא אחראי לו (להפסיק או לשנות את העסקאות). זה כמו להצביע לפירומן ואז לדרוש לכרות את כל היערות, כי חייבים להפסיק את האש.

לסיום, הרעיון שאת הדיונים הפילוספים והחוקיים המורכבים האלה יבצעו ילדים בני 18 בשבריר שניה בזירת אירוע, נראה לי כמו רעיון שגוי ואף הזוי. אך כאמור, אינני מסיק מכך שאנשים חולקים עלי בנושא זה כי הם גזענים או אינם מוסריים (ובלבד שההסבר שלהם איננו וריאציות של "מוות לערבים") ואינני מכיר את המחקר בתחום ויודע בוודאות אם עמדתי נכונה (מוזמנים להשאיר הפניה בתגובות אם אתם מכירים תוכן איכותי בנושא). עיקרון מוסרי כללי שלי הוא שבאשר אין מובהקות אמפירית ומדידה ותחום ההחלטה דרמטי כמו דיני נפשות, מוטב לשגות באי-עשייה. 

מי הוצא להורג ומה ידע?

שאלה נוספת ומתבקשת היא מי הם האנשים שהוצאו להורג על ידי חלק מחיילי גדוד 17? האם מדובר בחמאסניקים? לשניים מהם יש מכנסיים צבאיות והמצאותם בחוף זיקים ב-10.10, רק 500 מטר מפרצה בגדר הגבול, בהחלט מחשידה שכך הדבר. מצד שני, כניעה של חמאסניקים איננה אירוע נפוץ ובהינתן שהיו בסך הכל כמה מאות מטרים מגדר הגבול עם עזה, עולה השאלה מדוע לא ניסו מזלם אל הכיוון השני? אנו גם יודעים על אזרחים רבים שרק נכנסו לישראל כדי לבזוז ואפשר שמדובר בחלק מאלו.

גם אם מדובר באנשי חמאס, כפי שאני מעריך שהוא המצב, ישנה הסתברות גבוהה יותר שאלו לא היו מעורבים ברציחות, מאשר אלו שנמצאו בתוך ישובים. לוחמים שנכנעים הרבה פעמים שונים באופיים מכוחות רצחניים ולוחמניים יותר שנוטים "להמשיך עד הסוף". בכל גדוד ואפילו כיתה, יש את אלו בחזית עם "הסכין בין השיניים" ואלו שהולכים מאחורה, אלו שיסיימו את השירות עם "איקסים" ואלו שלעולם לא ירו באיש – הגם שהיו מטרים אחד מהשני באותם האירועים. 

אני מודע לכך שנבדלות זו אינה מעניינת את מרבית הישראלים מהבחינה המוסרית, אך יש לה גם משמעות מודיעינית: נכנעים מרצונם, כמו ארבעת אלו, הם השבויים בעלי ההסתברות הגבוהה ביותר לספר בחקירות את כל מה שהם יודעים ומבלי לשקר. אנשים שנפצעו בקרב ואז נלכדו ונגררו בעל כורחם לעינויים במרתפי השב"כ, הם לרוב נחקרים הרבה יותר קשים. (הבהרה: אני מתנגד בכל מקרה לעינויים). 

רוצה לומר, כשאנו מוציאים להורג דוקא את האנשים שנכנעים עם דגל לבן, אנו מוציאים להורג גם את מקורות המודיעין הטובים ביותר שעומדים לרשותנו (מקרב כוחות האויב הנלכדים או נכנעים בשטח). זה גם דבר שצריך לשקול כשאנו מדברים על הוצאות להורג ועוד דבר שקשה מאוד למדוד: כמה ישראלים לא היו מתים בגלל מידע שמופק מאנשים שלא הוצאו להורג? כמה מחסני נשק היו נחשפים בחקירות ולא משמשים לצורך תקיפות? כמה מוצאים להורג אולי ידעו על מיקומי דירות או מנהרות אליהם נלקחו חלק מהחטופים? 

האם צריך להעניש את חיילי גדוד 17?

מקריאתי את הלך הרוח בישראל באופן כללי ובמיוחד מאז ה-7.10, ברור כי אינני מייצג את הדעה של רוב אזרחי ישראל, שככל הנראה חשים בנוח עם הוצאה להורג של כוחות אויב – גם לאחר כניעה. אבל ברור שגם אותו רוב אינו מעוניין בהוצאה להורג של אזרחים ישראלים כמו יובל קסטלמן או חטופים ישראלים, כפי שקרה בעזה. אז האם ראוי להענישם? האם זה ישנה את ההסתברות לחזרה של אירועים שכאלה?

אתחיל בלהזכיר שהחיילים האלה מגדוד 17 הם "ילדים" ומגויסים טריים (גויסו חצי שנה לפני כן לגבעתי). סביר להניח כי לא החליטו בעצמם שהוצאות להורג זה שגרה ודבר מקובל, אלא הבינו זאת מהתקשורת, הפוליטיקאים, מהתנהלות המפקדים הישירים שלהם ואלו שמנהלים את צה"ל כמכלול. למעשה, בתחקיר שהתבצע כמה ימים לאחר הירי בחטופים, נטען כי המג"ד לוריא הורה לחיילים לירות בכל גבר המתקרב לעברם, ללא סייגים לידיים מורמות, מחסור בבגדים או דגל לבן. 

הטענה הייתה שזו הוראה שניתנה בעקבות מקרים של "פיגועי משיכה, בהם מחבלים בלבוש אזרחי הטעו לוחמים לאזורי לחימה". כמובן, זה ההסבר שהיינו מצפים לקבל בכל מקרה, אין כל תיעוד ל"פיגוע משיכה" שכזה עד כה והדבר לא אוזכר על ידי צה"ל אלא רק לאחר הרג החטופים (וגם ככה, חיילים לא רצים אל נכנעים. נוהל מעצר והפשטה מרחוק הם סטנדרטים ומונעים סכנות מבלי להרוג או להתקדם לעבר הנכנעים). כמובן, הסבר זה גם לא מסתדר עם המקרה של שלושת החטופים, שכן הם לא היו "בלבוש אזרחי" אלא בלי חולצות והם לא התקרבו אל הכוח ב"פיגוע משיכה", אלא היו על הקרקע, בעוד החיילים צלפו בהם מקומה שלישית של בניין שהיה עשרות מטרים מהשלושה.

על כן, לא נראה לי כי לוריא אמר להם באותו בוקר לירות בכולם, אלא ביסס זאת כבר ב-10.10, כפי שראינו בהוצאה להורג של ארבעת השבויים. גם אז לא היתה שום תקרית של "פיגוע משיכה" לפני כן וגם אז, לאחר שהדבר נעשה, הונפקה גרסה שמצדיקה את האירוע רטרו-אקטיבית על בסיס מסוכנות (במקרה של החטופים מסוכנות שהושתלה מילולית בטענת "פיגועי משיכה" ובמקרה של ארבעת השבויים, מסוכנות שהושתלה כנשק לצד גופותיהם). 

אני יכול להוסיף גם נאום דירבון שמצאתי (מצורף מטה) של מפקד בגדוד 17 של לוריא, מדריך את החיילים לפני כעשרה שבועות ואומר להם: "באים עם סכין בין השיניים ותוקעים להם בגרון. כי מי שיהיה ראשון, מי שיותר אגרסיבי, זה מי שינצח ומי שיחיה!". 

כשלעצמו, אינני רואה משהו חריג או בלתי-כשר בהנחיה הזו, שכן יהיה זה בלתי-אחראי לשלוח אנשים נורמטיבים אל סביבה בלתי-נורמטיבית כמו מלחמה, מבלי להבהיר להם שלצורך השרדותם הם חייבים לעבור למצב חייתי יותר. אז זה בהחלט נדרש ובלבד שההנחיה הזו מגיעה עם החלק שניכר שתמיד נשכח: לשים לב אם מדובר באזרחים או נכנעים, שלגביהם החוקים הללו לא תקפים (אך אדגיש: הוידאו קטוע ואינני יודע אם מפקד זה ספציפית השלים את הראבק עם איזכור של טוהר הנשק, הגם שספקני שכך היה). 

אינני מעוניין לפטור איש מהמעורבים מאחריות, אך כשם שאינני חושב שהחיילים היורים הם עיקר העניין כאן, אינני חושב כך גם לגבי המג"ד לוריא. בכירים בצה"ל יודעים היטב כי חיילי צה"ל יורים בנכנעים או מנוטרלים כעניין שבשגרה. רמטכ"ל בצבא שבו הדברים האלה אינם שגרה, לא נדרש לשאת נאום מצולם שצריך להבהיר בו שלא יורים באנשים בידיים מורמות או דגל לבן. אבל עזבו הוצאות להורג אקטיביות, שהן יחסית נדירות יותר. סוד גלוי הוא שכוחות הביטחון באופן שגרתי מבצעים הוצאות להורג פאסיביות, על ידי מניעת טיפול בפצועים. על כך כתבתי בעבר, בעקבות מקרה אזריה ומקרה יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן באום אל חיראן: 

"במקרה אזריה, כפי שנקבע גם בבית המשפט, לא היתה כל סכנה מהמנוטרל, כך שהצוותים הרפואיים שנכחו בזירה עשו בדיוק את שעשה אזריה, פשוט על דרך הפאסיביות: חיכו שהפלסטיני המנוטרל ימות. הם לא טיפלו בו, בדיוק מאותה סיבה שעזריה כן "טיפל" בו (ניתן אפילו לומר ש"הטיפול" של אזריה היה "אנושי" יותר). באום אל חיראן נעשה בדיוק אותו הדבר והשוטרים מנעו טיפול באל-קיעאן, עד שמת מדימום. 

היורים שלנו (בחלק מהמקרים), אינם מואשמים על היותם "התפוח הרקוב", אלא פשוט "נרדפים" על היותם "התפוח הרקוב האקטיבי". משהו בדומה להבדל שבין "פיגוע דריסה" ו"פיגוע הדרדרות בניוטרל". מי יודע, אולי החובש אזריה כבר "טיפל" בעבר בערבים נוספים, והחייל היורה אזריה, לא מבין מדוע לעשות מהומה רבה, על הפרש של כמה דקות ב"טיפול"? 

עכשיו הוא למד שהוא וחבריו היורים פגעו בערך המקודש של "טוהר הנשק" ומנעו מאיתנו להוכיח את הנעלות של "אלונקת האפרטהייד". הם ירדו אל השפל הנוראי של "מוות לערבים", בעוד אנו יושבים על הפסגות המוסריות של "אי-מניעת מוות לערבים". ועל כך נאמר: עם פרמדיקים כאלה, מי צריך יורים".

אז השאלה האם ואיך יש להעניש את חיילי גדוד 17 נראית לי שולית למדי. התקשורת בוחרת לריב על המקרים החריגים, על פי רוב אלו שתועדו בוידאו וכמעט בבלעדיות אלו בהם נהרגו אזרחים ישראלים. אך זהו קצה הקרחון הישראלי, האקטיבי והמתועד, המסתיר את הקרחון הפלסטיני העצום, הבלתי-מתועד, האקטיבי ופאסיבי, אשר קבור תחתו. ענישה של קומץ חיילים ורק אלו במקרים המתועדים ושמערבים הרג של ישראלים, ממש לא נראית לי חשובה או הרתעתית. בהינתן שצפונה מ-90% מהמקרים אינם מתועדים ומערבים פלסטינים, הרי שהבסיס ממנו נובעים המקרים שאנו כן מתווכחים עליהם, המקור שמוביל אליהם, ההיתר והיד הקלה על ההדק (או הקשה על הטיפול הרפואי), כלל לא מטופלים דרך הענישה הזו ולכן כלל לא ימנעו אותם. להפך, להעניש רק את היורה בקסטלמן או חיילי גדוד 17 במטרה לעצור את האירועים האלה, רק תגביר אותם. הרי הם ירו בישראלים שנכנעו כי הם חשבו שהם יורים בפלסטינים שנכנעו ושזה בסדר. אם אנו נעניש ספציפית את אלו שהרגו ישראלים, הרי שאנחנו רק מחזקים את התפיסה שהובילה אותם להרוג את הישראלים מלכתחילה, כי לירות בפלסטינים נכנעים זה תקין. אם זה לא תקין, מדוע אנו לא מענישים על כך? אם זה כן תקין, מדוע אנו מענישים על טעות זיהוי תמימה?

אני לא מסכים עם הימין לגבי הוצאות להורג אבל לפחות משנתו בנושא סדורה. המרכז והשמאל מוצף בדיסוננס קוגנטיבי וטוען כי ההוצאות להורג הללו מקורן בגזענות, בו-בזמן שהוא עוסק אך ורק בהוצאות להורג של יהודים (עם קורטוב חריג של איזה פלסטיני פה ושם). אם שתיקה והתרה של הוצאות להורג מובילה להתגברות התופעה, הרי שההבדל בין הימין והשמאל הציוני בנושא זה ובניגוד לאיך שהשמאל מתאר זאת, היא שולית לחלוטין. הימין מתיר עד 100% מהמקרים והשמאל מזדעזע ומתיר 99%. 

ה-1% הזה, הענישה של היורים בישראלים בטעות, אומרת יותר על דורשי הענישה מאשר המוענשים תאורטית. אם אני הייתי מועמד לדין על הירי בקסטלמן או בחטופים, הייתי מפנה לרשימה הארוכה של הוצאות להורג שקדמו לה, ההוצאות להורג שגם השמאל הציוני מתעלם מהן, ומבקש ומקבל זיכוי על סמך אכיפה בררנית (קו הגנה בו אדם לא חולק על כך שביצע את המעשה, אך טוען שהמדינה אף פעם לא מענישה על המעשה שביצע). ואני לא אומר זאת ככלי רטורי גרידא. היורים באיאד אל-חלאק (אוטיסט ברמת תפקוד נמוכה, שנורה למוות לאחר שכבר שכב ירוי על הקרקע) טענו לאכיפה בררנית שכזו. היורים בנער סמיר עוואד בן ה-15, שירו בו 8 פעמים מאחור, טענו לאכיפה בררנית ואף הנפיקו רשימה של יותר ממאה מקרים דומים בהם לא הועמדו החיילים לדין (לאחר שעשו זאת, הפרקליטות התקפלה וביטלה את כתב האישום). זה הקרחון הפלסטיני שמתחת למים. זה המקור. משם מגיע הירי בקסטלמנים ובחטופים – לא להפך. 

סוף דבר

לסיכום, 

  • ראינו כי גדוד 17 ביצע הוצאה להורג של ארבעה שבויים ב-10.10, אותה צה"ל בחר לפרסם בגאווה, וראינו כיצד אירוע זה השתכפל והפך להוצאה להורג של שלושת החטופים. 
  • ראינו כיצד הדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו מעוות את הדרך בה אנו תופסים את המציאות. 
  • ראינו כיצד זה מתבטא בגופי התקשורת וכיצד אלו מהם שתומכים בהוצאות להורג, פרסמו את הוידאו המתעד את ההוצאה להורג ב-10.10, בעוד אלו בשמאל הסולדים מהן, הסתירו את התיעוד והדגישו את השקר כי ההרוגים היו "חמושים". 
  • דנו במורכבות המוסרית והלאקונה האמפירית בנוגע לירי במנוטרלים או נכנעים. 
  • ציינתי כי חשוב לברר מי הם באמת ארבעת הנכנעים שהוצאו להורג. 
  • דנו בחוסר התכלית של הדרישה להעניש את היורים החריגים האלה על מעשים שהם כה שגרתיים, עד שיורים קודמים טענו לאכיפה בררנית בעצם העמדתם לדין על כך. 
  • לבסוף ראינו כיצד המרכז והשמאל הציוני לא נבדלים באמת ובוודאי לא במבחן התוצאה, מהימין אותו הם מבקרים וטוענים כי עמדותיו גזעניות. למעשה, ראינו כי הימין פחות גזעני במובן מסוים, שכן הוא רוצה דין אחד לכל היורים – ביהודים או בערבים – בעוד שהשמאל הוא זה שכל הזמן דורש ענישת אפרטהייד: ענישה רק במקרים של ירי בישראלים (עם קורטוב של פלסטינים מפוזרים בשוליים, להשקטת הדיסוננס). 

במובנים רבים, התחקיר שנדרשתי לו מעלה וההקדמה בראשית הטקסט, אינם ניתוח אמפירי אלא יותר הדרך שלי לעקוף בכלים לוגים את המסננת הקוגנטיבית שדוחה את המידע הזה (הרי הוידאו של דובר צה"ל כבר הכיל את כל המידע הנדרש ואל-ג'זירה ואחרים חידדו מספיק, גם אם לא הקצינו לרזולוציה שאני הלכתי אליה. זה פשוט לא הספיק כדי להגיע לתודעה רחבה בתקשורת או בציבור הישראלי). 

דרך ההקדמה שבה ביקשתי מכם להניח בצד את הישראליות, ניסיתי לאפשר לי חלל להציג מידע שיפגע בפטריוטיות שלכם; דרך הצגת הסקר המדגים את הדיסוננס של הפלסטינים, ניסתי להקל את ההתמודדות עם דיסוננס ישראלי; דרך ההוצאה להורג של החטופים הישראלים, אני יכול לדבר על ההוצאה להורג של ארבעת הנכנעים הפלסטינים; דרך הפירוט האמפירי המדוקדק של הנראה בוידאו ובתמונות, אני מנסה להכניע את הדיסוננס שיחפש פרשנויות שמתיישבות עם תפישת העולם המוקדמת של הקורא; דרך הרצון למנוע קסטלמנים, אני מביא אל הבמה את האל-חלאקים ועוודים; וכעת, דרך זה שאני אומר לכם בפנים שזה מה שעשיתי כאן, אני מקווה למוטט את המסננות הקוגנטיביות הללו באופן רוחבי ומתמשך יותר (לא שאני חף מהן. זה מאבק בלתי-נגמר להביא למודע את תת-המודע שלך וההנחה שכבר עשית זאת היא האינדיקציה החזקה ביותר שלא כך הדבר). 

כי האירוע הזה איננו חריג והוצאות להורג של חפים מפשע, של חטופים ישראלים או של נכנעים פלסטינים, בירי אקטיבי או מניעת טיפול פאסיבית, הפכו מזמן לשגרה אשר מתאפשרת רק בחסות אי-הרצון וההדחקה של המידע הברור לכך שזה המצב. זה לא אזריה, קסטלמן או גדוד 17 שהביאו אותנו לכאן, אלא בדיוק זה שאנו, הישראלים, יודעים למנות כתקדימים רק את אזריה, קסטלמן וגדוד 17. ההנחה כי הסיבה לדבר נובעת רק מהידוע לך על הדבר, היא נבואה המגשימה את עצמה כבורות, אשר על פי רוב היא הסיבה האמיתית לדבר. 

***

בתחקיר שקראתם השקעתי כ-65 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. 
העבודה שלי מסתייעת על ידי תשלומים מבחירה של הקוראים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ומצדיק זאת, תוכלו לתמוך בעבודתי בכל סכום שתבחרו, כמו גם למצוא את יתר המקומות בהם ניתן לקרוא, לצפות או להאזין לי, בלחיצה כאן

***

רשימת עיתונאים ומקורות מידע אלטרנטיבים:

כאמור, הכותבים מטה לא יהיו נעימים לקריאה למרביתכם. כמו כן, מרביתם כותבים באופן מחנאי ואף תוקפני במידת מה (לדעתי באופן שחוטא למטרות שלהם) ומשתמשים בטיעונים של פניה אל הרגש או חוטאים בדמגוגיה. כמו כולנו, לחלקם יש גם שגיאות חמורות בהבנה של נושאים מסוימים. האופן בו אני צורך תקשורת, הוא תוך התעלמות מכל אלו ומרוב הדעות שנלוות למידע עצמו (אני מדלג על צפונה מ-99% מטורי הדעה, שכן אין בהם שום ערך של גילוי מידע חדש ולמעשה, הם כלל לא מהווים עיתונות אלא תעמולה). המטרה היא רק לראות מה המידע הגולמי שחסר או מצונזר עבורי דרך גופי התקשורת הרגילים וקצת להבין איך אנשים אחרים חושבים (ולא איך התקשורת שלנו אומרת לנו שהם חושבים). 

דבר נוסף שחשוב לזכור, הוא שבעבור חלקכם הרבה מהמידע שהם יציגו יראה שגוי לחלוטין ואף קונספירטיבי בהתחלה. אחד מחוקרי התקשורת החשובים ביותר בעולם, נועם חומסקי, הסביר פעם את התופעה הזו וכיצד התקשורת משתמשת בקצרנות כדי למנוע הצגת עמדות החולקות עליה. כאשר אתה טוען טענה עובדתית שכל התקשורת מסכימה עמה – נניח, שצה"ל לא מבצע הוצאות להורג – אין לך בעיה לומר זאת בדיון טלויזיוני של 5 דקות או בטור דעה של 200 מילים, כי זו העמדה המקובלת והתקשורת מפיצה טיעונים לטובת עמדה זו ללא הרף. כאשר אתה חולק על העמדה הזו, בצדק מוחלט אנשים ידרשו שתנפיק ראיות לטענות המוזרות שלך, לכאורה. אלא מפאת שהתקשורת מצנזרת לעיתים את כל הראיות בתחומים מסוימים (כמו הוצאות להורג), המעבר על הראיות והצגת הקונטקסט הנדרש, הוא הליך ארוך (כפי שאלו מכם שהגיעו לכאן כבר שמו לב). בצורה הזו, התקשורת יכולה לא רק לצנזר את החולקים עליה, אלא גם לאפשר להם לעיתים נדירות לבוא ולהביע עמדתם בתוכה, רק כדי לצבוע עמדה זו כהזויה וקונספירטיבית, שכן ביריעה הקצרה שהונפקה לדוברים היא אכן תראה כך. אז בעודכם קוראים את המקורות הללו, קחו בחשבון שאתם נכנסים אל תוך עולם של ידע שהצצה רגעית לתוכו ללא העמקה מתמשכת, תמיד תראה הזויה ונסו להיות סבלניים (קצת כמו לנסות לקרוא על תופעות מוזרות ביותר במכניקת קוונטים, שבצדק ישמעו הזויות ללא העמקה במתמטיקה ובלוגיקה שמאחוריהן). 

מדובר ברשימה לא ממצה שאני שולף מראשי ונראית לי כמו נקודת התחלה טובה. בהחלט אפשר ששכחתי טובים ורבים אחרים (מוזמנים להמליץ בתגובות). 

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 41 תגובות

מקבץ פוסטים: כל גדודי חמאס עדיין פעילים, פחות משליש נפגעו באופן משמעותי

לטובת העוקבים אחרי באימייל בלבד, אני מתחיל הרגל חדש של ריכוז פוסטים שאני מפרסם ברשתות החברתיות ושכפולם לכאן. והפעם:

  • התהפכות בצבא ובתקשורת לגבי הלו"ז בעזה ואזהרה מהסתמכות על התקשורת בזמן מלחמה
  • תרמית החמאסניקים הנכנעים
  • המכון לחקר המלחמה: כל גדודי חמאס עדיין פעילים, פחות משליש נפגעו באופן משמעותי
  • עדכון סימולצית המלחמה: מה התוצאה הצפויה במלחמה בעזה ומה באמת קורה שם עד כה?
  • הפסקת שלום (שירה)
  • חטופים בשבי הדיסוננס הקוגנטיבי

הערה: לחצו על המילה "עוד" המופיעה בצבע כחול בסוף הטקסט שבכל סטטוס, כדי להרחיב ולקרוא את הסטטוס המלא. לחילופין, לחצו על הסטטוס כדי לפתוח ולקרוא אותו בפייסבוק עצמה (אין צורך בחשבון כדי לקרוא). בדפדפנים איטיים יכול לקחת כמה שניות עד שהפוסטים יועלו מפייסבוק.

שער ידיעות אחרונות המציג את תעמולת החמאסניקים הנכנעים (ראו הסברים בפוסטים מטה)

~~~~~

~~~~~

~~~~~

~~~~~

~~~~~

~~~~~

לתמיכה בבלוג (תודה מראש) ולכל המקומות בהם ניתן לקרוא, להקשיב או לצפות בתכנים שלי, לחצו כאן.

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, מקבצי פוסטים מהרשתות החברתיות, עיתונות, צבא, שירה | עם התגים , , | 2 תגובות

חודשיים למלחמה: קצב הריגת החיילים בידי חמאס יציב ואף גובר

פתיחה

חודשיים חלפו מאז החלה המלחמה ומתוכם 34 ימים של פעילות קרקעית בתוך עזה. זו נקודת זמן טובה לבדוק היכן הדברים עומדים ומה המרחק בין המתואר בפנינו בתקשורת, על ידי גופי הביטחון והפוליטיקאים (להלן, "האליטות"), ומה שניתן ללמוד מהנתונים היבשים והמידע שמצונזר על ידם. 

עברו גם כ-40 ימים מאז פירסמתי תחזית או סימלוציה לתוצאות הצפויות במלחמה בעזה, על בסיס מיטב המחקרים הידועים לנו בתחום והכניסות הקודמות של ישראל לעזה. מאז פרסמתי עדכון אחד לתחזית בפייסבוק והטקסט שלפניכם מהווה עדכון שני ומקיף יותר, עם תחקירים חדשים. מפאת שעדכון זה התארך לכדי ספר, החלטתי לחלק אותו וכיום נעסוק בקצב הריגת חיילי צה"ל בידי חמאס ומה המשמעויות של קצב זה ביחס לטענות האליטות לגבי מצבו של חמאס והמרחק מהמטרה המוצהרת של חיסולו.  

האזהרה הקבועה בטרם נתחיל: 

  • אנו עוסקים כאן בניתוח קר של המלחמה בעזה ושל חללי צה"ל כסטטיסטיקה ולא כאינדבידואלים, תוך הנחה בצד של רגשות ומוסר. אני עושה זאת מכיוון שזה הסדר הנכון להסקת מסקנות: אם אינך יודע מהי האמת לגבי מצב מסוים, אינך יודע האם הרגש והמוסר שלך לגביו תקינים. התקשורת ומערכות החינוך מרגילות אותנו לחשוב הפוך: קודם תבחר צד, עמדה מוסרית ומצב רגשי ואז, כשאתה מוטה לחלוטין ומשובש חשיבתית, בחן את העובדות (אם בכלל). באף מערכת להסקת מסקנות תקינה לא מקבלים את הסדר הזה (מדעים, מערכת המשפט וכו'). כמובן, אם המחנה שבחרת, המוסריות שלך והרגש שאתה חש הם אכן תקינים, לדעתך, הרי שבדיקה אמפירית רק אמורה לבסס זאת. בכל מקרה, אין כוונה להוזיל מחייהם ומותם של האנשים שאני ממיר למספרים כאן.
  • אני עובד לבד ואפשר שיש לי טעויות. השאירו תגובה מנומקת אם מצאתם ואתקן. כמו כן, הניתוח הוא המשך לתחקיר המלא והמקורי ומומלץ לקרוא גם אותו.

קצב נפילת חיילי צה"ל בעזה

לפי מרבית האליטות הישראליות, חמאס נפגע באופן קשה מאוד ונמצא על סף קריסה. עמדה זו מתבקשת, שכן חלפו חודשיים מאז החלה המלחמה וחודש מאז החלה הפלישה הקרקעית. בהינתן הפרשי הכוחות הדרמטיים בין חמאס וצה"ל והאופן הילדותי והמנותק מהמציאות בו האליטות מלמדות את אזרחי ישראל על הניתן להשיג בשימוש בכוח (שזה, לשיטתן, כמעט הכל), הציבור מצפה שאחרי חודשיים של מלחמה הפגיעה בחמאס תהיה דרמטית. 

כלי אחד העומד לרשותנו כדי לאמוד את השינוי בתפקוד של חמאס, הוא לבדוק את השינוי בקצב הריגת חיילים בעזה לאורך חודש הפלישה הקרקעית. אם היכולת של חמאס לפעול מול צה"ל נפגעה באופן משמעותי, אנו נצפה לראות ירידה בקצב הריגת חיילים. כדי לבדוק זאת, אנו נפעיל ממוצע נע על חללי צה"ל בעזה (כל עמודה בגרף היא הממוצע של מספר החיילים שנפלו בשבוע שנגמר בתאריך המופיע בתחתית העמודה). 

במבט ראשון בגרף מעלה, זה נראה כאילו היכולת של חמאס נחתכה משמעותית ב-7.11 (כ-40% ירידה). זו פרשנות אפשרית תאורטית אך בלתי-סבירה, לדעתי, הן בגלל שאנו לא מצפים לשום שינוי דרמטי שכזה ביכולות חמאס תוך זמן קצר כל כך והן מפני שהקפיצה בשבוע הראשון נובעת ממספר ההרוגים הגבוה ב'תקרית הנמ"ר' שגבתה 11 חללים. תקריות שכאלה קורות לצה"ל (וצבאות אחרים) פעמים רבות בתחילת פעילות קרקעית, בדומה ל'אסון הנגמ"ש' במבצע צוק איתן, ואז ההיבריס יורד ומבינים (שוב) שיש כשלים משמעותיים בצורות מסוימות של התניידות, מיגונים וריכוז כוחות (בימים הקרובים אפרסם תחקיר ספציפית על תפקוד השריון הישראלי במלחמה והמידע המצונזר לגביו). אלו מופסקים ומספר ההרוגים יורד לממוצע שישקף יותר נאמנה את המשך הפעילות, אך לא בגלל שהצד השני נפגע, אלא דווקא בגלל שאתה נפגעת (ותיקנת בהתאם). 

בהינתן שאתם מקבלים שהירידה הנראית ב-7.11 משקפת רק את "אסון הפתיחה" שנראה שנלווה הרבה פעמים למבצעים צבאיים, אנחנו רואים שקצב ההריגה של חמאס בחיילי צה"ל יציב למדי עם 2.8 חללים ביום ממוצע ואף נמצא בעליה קלה מאזור ה-2 עד 2.5 חללים ביום ממוצע באמצע החודש (7.11 עד 17.11) ועד לאזור ה-2.5 עד 3 חללים ביום ממוצע עד להפסקת האש. בגרף מטה תוכלו לראות את קו המגמה השחור המטפס, בניכוי תקרית הנמ"ר. 

יציבות זו מחוזקת גם על ידי הנתונים מאז נשברה הפסקת האש ב-30.11. לאחריה, היה לנו יום אחד (1.12) של הפגזות ללא פעילות קרקעית (או מינימאלית לכל היותר) ושישה ימים של פעילות קרקעית עד כה. בששת הימים הללו נפלו עוד 23 חללים או 3.8 חללים ביום ממוצע, בהתאם למגמת ההתגברות שראינו לפני הפסקת האש ואף בגידול של כ-40% מעבר לה (עוד חלל אחד ביום ממוצע, אך היות וחלף רק שבוע מהפסקת האש, מוקדם לקבוע אם התגברות זו יציבה או חריגה רגעית). 

בסך הכל, 94 חללים נפלו בעזה ב-34 ימים של פעילות קרקעית, שזה 2.8 חללים ביום ממוצע. בסימולציה שביצעתי בתחילת המלחמה, הערכתי כי צה"ל יספוג קצת פחות מחצי מהמספר הזה (והמגיבים טענו שאני מפריז ומנותק מהמציאות), אך הערכה זו ניתנה לממוצע על פני משך המלחמה (שהוערך בשנה עד 3.5 שנים). לכן אמרתי שאני צופה שהקצב יתחיל גבוה ואם צה"ל ימשיך לכיבוש מלא, ירד בהדרגה ב-50% בערך, כשהיכולות של חמאס יחלו להיפגע בצורה משמעותית יותר. כך שהתחזית לבינתיים מתאימה למציאות בפועל וככל שהיא שוגה, היא שוגה בשמרנות כלפי מטה. 

הערה: אינני מכליל למעלה שני חללים שמתו בחופשה מעזה בתאונות דרכים בתוך ישראל (אך ברישומי המדינה והתקשורת הם נספרים כחללי המערכה). 

מה ניתן להסיק מכך?

עד פה עסקנו בנתונים היבשים. בפרסומים הקרובים אנסה להציג חלק חישובי-עובדתי קצר ואז לאחריו אני עובר למה שניתן להגדירו כדעה מתומכת על בסיס אותם נתונים וזה מה שאעשה כעת. כמובן, חלק זה פתוח יותר לפרשנות ושגיאות. 

מעבר לכך שיותר חיילים נהרגים בגלל שיש יותר קרבות מטווח קצר ופחות הפגזות מרחוק, למיטב הבנתי ישנן שתי פרשנויות אפשריות לכך שחמאס משמר ואף מגביר את קצב הריגת החיילים: או שהפגיעה בחמאס עד כה אינה משמעותית או שבגלל שחמאס נוקט בלוחמת גרילה מבוססת תוקפים בודדים, הפגיעה בו לא משנה את היכולת שלו לפגוע בצה"ל, שכן היכולת הזו, בניגוד לצבא מסודר, לא נובעת מאיזה מכלול כוחות מורכב (מודיעין, רגלים, שריון, אוויר וכו'), אלא מפעילות מבוזרת (פה צלף, שם שניים עם RPG וכדומה). 

הערת אגב (ניתן לדלג) – לא מנצחים מלחמות גרילה: 

אציין כי התקשורת מצנזרת את סרטוני חמאס מעזה, אך בכולם רואים שצה"ל מותקף על ידי בודדים בלבד. לציבור משווקת מלחמה, אך המציאות היא מלחמת גרילה. חשוב להבין זאת בעיקר בגלל שכמעט אף מדינה בהיסטוריה לא הצליחה להכניע יריב במלחמת גרילה. 20 שנה של האמריקאים ו-250 אלף הרוגים לא הכניעו את הטליבאן, 10 שנים של הסובייטים ו-1.5 מיליון הרוגים לא הכניעו את המוג'אהדין, 20 שנה של האמריקאים בויאטנם ו-2 עד 4 מיליון הרוגים לא הכניעו את הוייטקונג ואפשר להמשיך כך עוד ועוד. 

אנחנו ממש לא הראשונים או המאה שניסו לעשות זאת, כולל על ידי כיבוש צבאי, הרס מוחלט של אזור הפעולה של היריב, טבח באזרחים, טרנספרים ואפילו רצח עם. תמיד מראים לציבור את תמונות ההרס העצום ומסבירים שהשמדה שכזאת ודאי משמעותה שהיריב יקרוס, אך זה כמעט אף פעם לא מה שקורה בפועל. זה לא בלתי-אפשרי, אך להשקיע מאות מיליארדי שקלים ומוות של מאות או אלפי חיילים בתכנית עם הסתברות חד-ספרתית להצלחה (אפילו אם נתעלם מהפגיעה באזרחים פלסטינים), זה בעיניי ההגדרה הברורה ביותר לניהול כושל (וזה ברור לנו לחלוטין אם אנו ממירים את יחס הסיכון-רווח הזה לכל תחום אחר בחיים). 

גם ההיסטוריה שלנו לא מנבאת לנו הצלחה. למיטב זכרוני, ישראל מעולם לא חיסלה אף ארגון (של עשרות אלפים ומעלה) או מדינה שאויבים לה ולמיטב המחקרים, אירוע שכזה הוא נדיר ביותר בכל העולם וההיסטוריה. הצלחנו להדוף אותם כשתקפו, להזיז אותם כמה עשרות קילומטרים לכאן או לכאן, להגיע עמם להסכמי הגליה זמניים, להמעיט את פעילותם לכמה חודשים או שנים או להמיר את ההרג שלהם באזרחים להרג בחיילים… כן. אבל מעולם לא למחוק או להכניע אותם. הדרך היחידה שהבאנו אויבים להפסקת לחימה עמנו באופן יציב ומתמשך, היתה ונותרה בהסכמי שלום.

אך בישראל לא מפסיקים לדבר, במלחמה הזו וכל קודמותיה, כאילו ברור שנצליח למחות את חמאס וההתנגדות הפלסטינית, כאילו שזה רק עניין של רצון, כאילו שאנחנו המדינה הראשונה בהיסטוריה שבאמת היה לה הרצון להשמיד את האויבים שלה ולכן כל הפעמים הקודמות, שלנו ושל יתר העולם, לא תקפות. אי-רציונאליות תמיד מחפשת וו פסאודו-רציונאלי להיתלות עליו. זה לא שאנחנו מתעלמים מכך שזה תמיד נכשל, אלא שיש לנו סיבה מדוע זה יהיה אחרת הפעם והסיבה היא… אממ… אנחנו ממש-ממש רוצים שזה יצליח. 

שימו לב כי שתי הפרשנויות לגבי קצב ההרג של חמאס סותרות, לפחות חלקית, את מה שהאליטות בתקשורת, גופי הביטחון והכנסת מספרות לנו לגבי המלחמה: או שבניגוד לדבריהם הפגיעה בחמאס אינה משמעותית עד כה, או שבניגוד לדבריהם פגיעה משמעותית בחמאס אינה מובילה לפגיעה משמעותית ביכולת שלו להילחם ולפגוע בחיילי צה"ל (בגלל טקטיקות גרילה ופעילות מבוזרת). 

האם חמאס אמור היה להיות במצב קשה כבר?

כמובן, חודשיים של הפצצות וחודש של מלחמה קרקעית לא בהכרח אמורים היו להוביל לפגיעה משמעותית בחמאס ולמעשה בלתי-סביר היה להניח שיעשו זאת (צוק איתן ב-2014, למשל, נמשך 50 ימים כולל 18 ימים של פלישה קרקעית ואף אחד לא טען או טוען כי חמאס היה אפילו קרוב להתפרקות). אין בכוונתי לטעון בפניכם שהחודש הזה מעיד חד-משמעית על שעתיד לקרות, אלא רק להצביע על כך שזה מה שהאליטות טוענות בפניכם; הם אלו שמייצרים את התחושה שחמאס על סף קריסה ומנסים לטעון שאפשר לקבוע מסקנות מרחיקות לכת בשלב זה. אני רק מנסה להבהיר שהמידע עד כה אינו מגבה את שהם טוענים שקורה בעזה (ללא הצגת ראיות אמפיריות) ושהמידע ההיסטורי שיש לנו מסכסוכים (בתחקיר המקורי) מראה הסתברות נמוכה לתוצאות שהם טוענים שהמלחמה תניב. לא בלתי-אפשרי, אך בלתי-סביר.

אם טענת האליטות היתה משהו בסגנון "קשה לאמוד את המשמעות של הפגיעות בחמאס בשלב מוקדם זה", לא הייתי מלין וטוען להטעיה. אך האליטות מדווחות כעת שחמאס ימוטט תוך חודש וחצי מהיום ושר הביטחון מדווח שכבר רואים "סממני שבירה".

אני כמובן לא יכול לדעת את המצב בפועל ותמיד אפשר שהערכות גופי הביטחון הן אמיתיות ומסתמכות על מידע שאינו נגיש לנו. אך האליטות תמיד מספרות להמונים סיפורים פשוטים, בהם בשלבים מוקדמים של מלחמות האויב תמיד על סף קריסה. כך, לשיטתם, אסד על סף קריסה כבר 12 שנים (אך קורס אל שלטון יציב יותר), כשם שצבא רוסיה על סף קריסה כבר מעל שנתיים (אך קורס קדימה אל תוך שטח אוקראינה), כשם שג'ורג' בוש הכריז ב-2003 ש"המשימה הושלמה" בעיראק, כשבאותה נקודה האמריקאים ספגו כ-500 הרוגים, אך לאחר שהמשימה "הושלמה" הם ספגו עוד כ-4,000 וכולי. 

לעיתים זה כי הם באמת מאמינים בכך, אך פעמים רבות אנו למדים כי המטרה היא לשכנע אחוז מסוים מהאוכלוסייה שהיה מתנגד להמשך הלחימה אם היה מבין את עלותה, משכה הצפוי האמיתי והסתברותה להניב את המובטח, כי אין לו מה להטריד מחשבתו ושהכל מתנהל כהלכה, לפחות עד שבהדרגה זה הופך להיות ברור באופן שלא ניתן להסתיר יותר (אך בחסות ההטעיה, זה לוקח לרוב חודשים, שנים ואף עשורים לעיתים, אם אנו מסתכלים על מלחמות עבר והווה). 

אני נשאר נאמן לעקרונות של ניתוח מציאות נכון, בהינתן המידע הזמין לי: אם כעת האנשים שתמיד אומרים שהם לקראת חיסול האויב ותמיד טעו או שיקרו לגבי כך בעבר, אומרים שהם שוב ממש רגע לפני חיסול האויב, אני נותן לזה רמת אמינות נמוכה. אם כל המחקרים וכל ההיסטוריה של צבאות שנלחמו בארגוני גרילה מראים שכמעט אף פעם חיסולם לא צולח ושאף פעם לא צלח תוך 3.5 חודשים, אני מוריד הלאה מהאמינות של הדיווחים. אם הנתונים המדידים מראים שלפחות 80% מהכוח של חמאס עוד לא נפגע (ולדעתי לפחות 90%) ושקצב ההרג שלו בחיילי צה"ל נשמר ואף גובר, אני מוריד הלאה את האמינות של הדיווחים הללו. 

חיילי צה"ל בצפון עזה. מקור: דובר צה"ל

הציבור יודע בימים כתיקונם שהתקשורת, הפוליטיקאים וגופי ביטחון, משקרים לו או טועים כעניין שבשגרה. רוב האנשים מודעים לכך (לכל הפחות, לגבי התקשורת של הצד הפוליטי שהם אינם נמנים עליו). אך בעת מלחמה, ההטייה המחנאית גוברת ואנו פשוט כל כך נהנים מהשקר וכל כך רוצים שהוא יהיה אמת, שאנחנו מדחיקים את רמת האמינות הנמוכה שאנו יודעים שיש ליחס לדוברים אלו. גם אחרי שהם אמרו לנו עד ה-6.10 שחמאס מורתע, שאנו בטוחים ושצה"ל תמיד יגיע למותקפים בישראל תוך דקות עד שעה לכל היותר, עדיין אנו רוצים להאמין שהאנשים האלה באמת יודעים בדרגת וודאות מאוד גבוהה מה באמת קורה ושהם ידווחו לנו את האמת על כך. 

אנחנו גם שוכחים מאפשרויות אחרות: למשל, ישנם דיווחים כי ביידן הודיע לישראל כי עליה לסיים את המלחמה עד סוף החודש. אם אכן כך הדבר, יהיה זה צעד פוליטי מתבקש מטעם הצבא והפוליטיקאים להגיד כעת שאנו במרחק שהוא קצת מעבר לדדליין הזה מסיום המלאכה. אז יוכלו לומר לציבור שביידן הרשע עצר אותם ולא הם אשמים. לחילופין, יוכלו להשתמש בטענה כדי לסחוט עוד זמן להמשיך במלחמה (הרי אם היו אומרים "אנו צריכים עוד שנה", ברור שהאמריקאים היו מסרבים. זה נוהל קבוע במלחמות לומר "עוד קצת", שוב ושוב, עד ששבועות הופכים לחודשים, שהופכים לשנים ועשורים. הניצחון תמיד מעבר לפינה – בסוריה, באפגניסטן, באוקראינה, בעיראק, בויאטנם, ב"מלחמה בטרור" וכו'). 

לדעתי, התשובה הנכונה למצבו של חמאס היא שילוב בין שתי האפשרויות: חמאס ספג מכה, אך כנראה שרחוקה ממה שמתארות האליטות אצלנו ובנוסף, מפאת היותו ארגון גרילה, לפגיעה הזו יש פחות יכולת לשבש את פעילותו המבוזרת. האם ישנה נקודת שבירה לחמאס? לכל דבר יש. הטענה שלי היא שמבחינה היסטורית, סביר שנקודה זו רחוקה מהמתואר בתקשורת והשאלה המהותית היא האם הנקודה הזאת נמצאת לפני או אחרי נקודות השבירה הישראליות: הנזק לכלכלה הישראלית, הגיבוי הדיפלומטי של ישראל, ארסנל הנשק הזמין לישראל (אלא אם מישהו מציע שחיילי צה"ל יתחילו להלחם בית לבית עם נשק קל ויספגו אבדות בכפולות רבות מהמצב הנוכחי), תוחלת החיים של החטופים (במצב שבי) וכו'. 

כפי שציינתי עוד בתחקיר המקורי, ההסתברות שנקודת השבירה של חמאס נמצאת לפני נקודות שבירה אלו היא נמוכה ואנשים חכמים לא בונים אסטרטגיה שהסיכוי להצלחתה נמוך (גם אם הם מאמינים שזו התוצאה הראויה והצודקת). אם ישראל מתעקשת להמשיך עד "חיסול חמאס", היא צריכה להסביר כיצד זה יקרה לפני כל נקודות הכשל הללו (להגיד "למי אכפת מה העולם אומר?" זה לא הסבר ולא עונה על השאלה מאיפה ישראל תשיג את הנשק, מה תעשה אם ארה"ב לא תטיל עבורה וטו במועצת הביטחון ויתר השאלות הפתוחות). 

חמאס בבירור כלל לא מנסה להלחם ישירות בצה"ל ומשתמש בטקטיקות גרילה כדי לפגוע בו ולשמר כוחו, עד אשר נקודות הכשל יכניעו את צה"ל עבורו. בכך הוא עושה בדיוק מה שארגון גרילה אמור לעשות: לא לנצח את האויב, אלא להתיש אותו. נכון, הוא עושה זאת במחיר מאוד גבוה לצד שלו. אך כך זה תמיד עובד בטקטיקות גרילה, מפאת אי-הסמטריה שבין הצבא החזק וארגון הגרילה החלש שמולו. עבור ישראל ניצחון הוא יעד קשה לביצוע של השמדת חמאס, בעוד שבעבור חמאס ניצחון איננו חיסולו של צה"ל, אלא בסך הכל הישרדותו שלו. ארגוני גרילה מאזנים את הא-סימטריה בכוח הצבאי, על ידי שימוש בא-סימטריה הפוכה ביעדים הצבאים. הצבא חזק יותר, אך ארגון הגרילה צנוע ועיקש יותר. 

הנעלם במשוואה

הסייג המשמעותי הראשי לתאוריה הזו, הוא תא השטח הקטן והמגודר ממנו פועל חמאס. ארגוני גרילה מקפידים להשתמש בנסיגות ככלי טקטי ואנו רואים גם את חמאס עושה זאת מתחילת המלחמה ונמנע מעימות רחב עם צה"ל. אך לרשות ארגוני גרילה בעולם, לרוב עמדו שטחים הרבה יותר נרחבים והם אף חצו הלוך ושוב בין המדינה בה הם פועלים למדינות מקלט סמוכות. כתוצאה מחיסרון זה, חמאס הוא ארגון הגרילה הראשון בעולם (למיטב ידיעתי) שבנה מערך מנהרות בהיקף שאנו רואים בעזה, שמאפשר לו ליישם את טקטיקת הנסיגה בציר האנכי (אל תוך האדמה), במקום בציר האופקי המוגבל שעומד לרשותו. בכל ויאטנם הוייטקונג בנו כ-250 ק"מ של מנהרות מול האמריקאים, הצרפתים בנו 450 ק"מ של מנהרות מול הגרמנים במלחמת העולם השניה. חמאס, לפי הערכות, בנה כבר 500 ק"מ של מנהרות בתא שטח שהוא 0.2% מהשטח של צפון ויאטנם בזמנו ו-0.07% מהשטח של צרפת. אינני יודע לדבר בשם פיתוחים חדשים שעוד לא נוסו, אך הפגזות מהאוויר, ניסיונות חדירה והצפות במים וגז – כל אלו כבר נוסו בויאטנם ונכשלו מול מנהרות הרבה פחות עמוקות, חזקות ונרחבות משל חמאס. 

מערכת המנהרות בעזה, בשילוב עם המנהרות למצרים, יכולה לאפשר לחמאס את התנועה הנדרשת לארגון גרילה ועד כה לא ראינו שלצה"ל יש פיתרון ישים למנהרות. אז יש טיעונים לכאן ולכאן ויש פה אלמנטים יחודיים יחסית, שמקרי העבר ומחקרים קצת מתקשים להשכיל אותנו לגביהם. לכן נדרשת צניעות מסוימת (בכל הצדדים) לגבי הלו"ז והיעדים, אך בהינתן מה שכן ידוע ובהינתן מה שכן הושג עד כה, אני נשאר עם ההערכה כי סיכוי נמוך שהתחזיות שחמאס נמצא מרחק "חודש וחצי" מקריסה יתממשו ודבק בהערכות שהנפקתי בסימולציה המקורית: כשנה עד 3 חצי שנים (מה-7.10). אזכיר גם את שציינתי בתחקיר הראשון וזה שצה"ל עצמו העריך ב-2014, כשחמאס היה בערך מחצית מגודלו כיום והיה לו כרבע מהמנהרות, שייקח לו חודשים לכבוש את הרצועה ו-5 שנים לטהר אותה. דהיינו, זה לא רק הערכה שלי שגורמת לנבואות כיום להשמע אופטימיות באופן קיצוני, אלא גם הערכות צה"ל עצמו. 

ראיות תומכות

יש לנו ראיות נוספות, הגם שחלשות יותר, לכך שחמאס עדיין מתפקד כארגון:

  • הפסקת האש כובדה בעזה על ידי כלל העזתים, למעט שתי תקריות קטנות יחסית (ואיננו יודעים מה באמת התרחש שם). אם היכולת של חמאס לתקשר עם פקודיו והשליטה המרכזית קרסו, יכולנו לצפות כי חמושים כאלה ואחרים לא יהיו מודעים להפסקת האש או לא יכבדו אותה. 
  • חמאס ביצע את השיחרור של החטופים מצפון הרצועה ובאמצע רחוב מלא במאות או אלפי אנשים ולפחות עשרות חמאסניקים. נכון כי בזמן הפסקת אש צה"ל לא יכול לתקוף אותו ולכן הדבר אינו מדגים את אותה רמה של חופש פעולה שהיה ניתן להסיק לו הדבר נעשה בזמן הלחימה (כשם שכניסת שר הביטחון ורה"מ לעזה בימים אלו הדגימה הרבה פחות אומץ ושליטה צה"לית ממה שהיה ניתן להסיק ממנה מחוץ להפוגה). אך חמאס חייב לצאת מנקודת הנחה שצה"ל עוקב אחריו באירועים שכאלה וזה אומר שהוא מרגיש שהוא יכול להקריב את הכוחות הללו או מסוגל להזיז אותם בתוך עזה באופן שאפילו מעקב של צה"ל בשלל אמצעים (לוויינים, מצלמות ממל"טים ובלוני תצפית בגבולות עזה, מסתערבים או משת"פים, אמצעי ריגול שהותקנו בסביבה או ברכבי הצלב האדום ועוד), לא יצליח להתחקות אחריהם אל מקורם. כך או כך, זה איננו אינדקטור לחולשה.

כמובן, יש גם ראיות לכיוון השני. עסקת השבויים והחטופים הוצגה על ידי ישראל כאינדקציה לכך שהלחץ הצבאי הכריח את חמאס לשחררם ולראשונה מתחילת המלחמה, צה"ל אישר כי מספר בכירים בחמאס נהרגו. לעסקה ולאבדות הללו של חמאס יש השפעה כלשהי, אך צריך לזכור כמה דברים (שהתקשורת "שוכחת") ולא להגזים בהקשרם. 

האם עסקת החטופות מעידה על פגיעה משמעותית בחמאס?


היחס הנמוך (1 ל-3) בין המשוחררים על ידי חמאס וישראל בעסקת הנשים והילדים, הוא בהחלט מפתיע ועלול להיות אינדיקטור לחולשה. הבעיה עם הגרסה הזו היא שיש לנו דיווחים מ"מידל איסט איי", הגרדיאן, הארץ, רויטרס, וידיעות אחרונות, שהעסקה שיצאה לפועל הוצעה על ידי חמאס עוד ב-10 לאוקטובר, באותם התנאים או אפילו קצת טובים יותר לצד הישראלי וזו ישראל שסירבה לה. איננו יכולים לדעת בוודאות כי כך הדבר וכצפוי ישראל מכחישה, אך ריבוי המקורות וגופי התקשורת השונים, מעמדות פוליטיות ומדינות שונות, מעלים את ההסתברות שאכן כך היה. הדיווחים מחוזקים גם על ידי כך שאנו יודעים שגם בחטיפות בתוך ישראל ב-7.10, במקרים בהם חטופים הוחזקו בבתים והחוטפים התקשרו למשטרה לצורך ביצוע עסקאות, ישראל סירבה לנהל מו"מ ותקפה את הבתים, כולל הריגה מכוונת של כל החטופים בתוכם, כולל שני ילדים. 

אם כך הדבר, הרי שלא ניתן להסיק מהעסקה לגבי מצבו של חמאס בעקבות פעילות צה"ל, שכן ההצעה לעסקה קדמה לפעילות זו ולא השתנתה בעקבותה. אז מה הסיבה לעסקה בתנאים הללו? אינני יודע, אך הנה כמה הצעות: 

  • יתכן שמה שיש להסיק מהעסקה ומיחס החליפין הנמוך (יחסית לעסקאות עבר בין הצדדים), הוא שחמאס הצליח לחטוף יותר משתיכנן ומצא עצמו עם קושי להחזיק במספר החטופים הרב. אנחנו יודעים על מספר חטופים שהעידו שכבר חצו עימם לעזה ואז שיחררו אותם לחזור לישראל, מה שאולי אינדיקטיבי לכך שנתקבלה הוראה לחדול מחטיפות לעזה מפאת מספרן.
  • יתכן שחמאס הרגיש שהוא זקוק לפעולת יחסי-ציבור בעלת מראה הומניטרי, הן כלפי העולם והן כלפי הציבור שלו, לאור התיעודים הקשים של פגיעה באזרחים ב-7.10.
  • בהינתן שלא היו לנו עסקאות חטופים קודמות על נשים וילדים, יתכן שניסיון העבר מהדרישות לגבי גברים אינן משקפות את עמדות חמאס במקרה הזה והיחס הזה הוא פשוט מה שחמאס דורש בעבור נשים וילדים. 

יתכן שיש סיבות אחרות ובכל מקרה ובניגוד לאופן הפשטני המקובל לרוב בדיונים אלו, סביר שמדובר באיזה קוקטייל אינטרסים ולא מסקנה אחת ויחידה (במיוחד שימו לב שהמסקנה היחידה גם תמיד משרתת את ההטייה של הנוקב בה. דהיינו, יש סיבה אחת לפעולת חמאס והיא תמיד סיבה המציגה את חמאס כקורס או מרושע ואת הצד איתו מזדהה הטוען בתור המנצח והטוב). 

בנוסף, האליטות טוענות כי חמאס נלחץ לעסקה מפאת צורך צבאי בדלק, מזון, מים ותחמושת. אך הסבירות שחמאס תכנן מתקפת פתע בהקף של ה-7.10 ולא היו לו מאגרים לפחות לחודשים רבים קדימה, נמוכה מאוד. צוק איתן נמשך חודשיים, כך שאין היגיון שחמאס לא יכין עצמו לתקופה ארוכה יותר, כאשר הוא יודע שהוא הולך לפעולה שבהכרח תניב מלחמה ארוכה וקשה יותר (התזה שגורסת שחמאס חשב שלא תהיה מלחמה בגלל החטופים, היא תזה ששוב מניחה, כמו לפני ה-7.10, שהיריב מטומטם. ברור שמתקפה שכזו, עם או בלי חטופים, תוביל למלחמה. הסיכוי שחמאס חשב אחרת שואפת לאפס והסיכוי שאפילו אם חשב שזו אפשרות לא הכין עצמו, כמו כל צבא, לאפשרות הריאלית לחלוטין שלא כך יקרה בפועל, היא לדעתי אפס מוחלט. מעבר לכל זה, כל הראיות וההתנהלות של חמאס מה-7.10 ועד היום, בבירור מעידות על הכנות רבות למלחמה ולפלישה ישראלית). 

כמו כן, כל האליטות תמיד שוכחות לציין כי לחמאס יש לכל הפחות עשרות מנהרות בין עזה ומצרים. מנהרות אלו לא יכולות לספק את הצרכים של אזרחי עזה, אך כל עוד אלו מתפקדות יש סיכוי נמוך מאוד שלחמאס יגמרו דברים בסיסיים כמו דלק, אוכל, מים או תחמושת בסיסית. כך שגם מבחינה זו אין היגיון בהשערה כי יש להסיק מהסכמה של חמאס לעסקת החטופים, שהדבר נובע ממצוקה לוגיסטית בשלב זה. כאמור, יתכן שזה תרם משהו אבל ספק שזה היה שיקול משמעותי. 

לסיכום, לכל הפחות יש ראיות הן להשערה שהעסקה נבעה מלחץ צבאי והן לכך שהלחץ הצבאי לא שינה דבר. בשלב זה, מהתבוננות חיצונית גרידא, לא ניתן להסיק חד-משמעית לכאן או לכאן (הגם שאני חושב שמרבית הסיכויים שאכן היתה עסקה על השולחן מלכתחילה). 

הערת אגב – אי-אפשר לנצח מלחמה בהפצצת והרעבת אזרחי האויב:

המנהרות למצרים צריכות להבהיר לכם גם כמה חסר תכלית החנק של עזה בידי ישראל כעת: אנחנו לא מרעיבים את חמאס, אלא את העזתים. הרעיון שהם יתקוממו ויפילו את חמאס בגלל שאנחנו מפציצים ומרעיבים אותם הוא דבילי, במובן שהניסוי הזה כבר הופעל עשרות פעמים בהיסטוריה על ידי עשרות מדינות. זה לא עבד מעולם ואני לא מתכוון לזה באיזו הכללה שידוע לנו על יוצאים מן הכלל עבורה: זה לא עבד, מעולם, בשום מקום, לא משנה כמה אזרחים נרצחו.

הגישה הזאת, של שימוש בפתרונות שהדגימו אחוז חד-ספרתי של הצלחה או אפילו 0%, מאפיינת את כל הניהול של ישראל של המלחמה והסכסוך באופן כללי. פה ושם אפשר לנסות משהו שאף אחד לא הצליח בו, אך לא ייתכן שכל המדיניות של מדינה, על פני עשורים ושלל מלחמות ומבצעים, בנויה על היפותזות בהסתברות כה נמוכה. אני שם את זה בנפרד משאלת הימין-שמאל: גם אם, כמו ממשלת ישראל, אתם דוגלים בגישה צבאית וסרבנות להסכם עם הפלסטינים, זה רק מגדיר את גבולות התוצאות שאתם שואפים אליהן. הפיתרון הצבאי המוצע כדי להגיע אל תוצאות אלו, עדיין נדרש להיות בעל הסתברות גבוהה או לפחות סבירה להצלחה. 

אי אפשר להכניע צבא או ארגון גרילה על ידי הרעבת או הפצצת עמו. היות וישראל רק פוגעת בעצמה דיפלומטית בהרעבה הזו והיות והפגיעה הדיפלומטית מעלה את ההסתברות לקיצור הפעולה הצבאית, הרי שהרעבת עזה לא פוגעת בחמאס, אלא מחזקת אותו (בין שישראל עושה זאת מטעמי אי-רציונאליות ובין שהיא עושה זאת במכוון, מפני שהיא ממשיכה, בסתר, במדיניותה מזה עשורים של חיזוק החמאס לצורך מניעת מדינה פלסטינית, תוך הצגה לציבור ולעולם כאילו שהיא עושה את ההפך). 

הערת אגב – האליטות מתעלמות מהמנהרות למצרים: 

אם כבר הזכרנו את המנהרות למצרים, אציין כי האליטות טענו בפנינו שהחטופים והנהגת חמאס נמצאים בצפון הרצועה, עד אשר צה"ל פלש והתברר שאינם. לאחר מכן נטען שהם מתחת לבתי החולים, עד אשר צה"ל פלש אל אלו ונתגלה שאינם. לאחר מכן נטען שהם במרכז הרצועה, עד אשר צה"ל פלש והסתבר שאינם. כעת, כמעט בלית ברירה ובתהליך אלימינציה גיאוגרפית, טוענים בפנינו כי השבויים והחטופים, לצד הנהגת חמאס, נמצאים בדרום הרצועה.

מה שאני מבקש להבהיר בזה, זה שבניגוד לטענותיהן הפומביות, האליטות לא יודעות היכן נמצאים החטופים או הנהגת חמאס (אנחנו יודעים על שני מקרים בהם היתה ידיעה שכזו, אך לא למכלול החטופים אלא לשניים שהוחזקו לבד בדירות נפרדות מעל הקרקע, כשחילוץ אחד צלח ובחילוץ אחר החייל מת לפי תיעוד חמאס – אזהרה: גופה ודם – בעוד צה"ל טוען שנרצח, ולפחות שניים ממחלציו נפגעו קשות). בנוסף, עולה מכך שלחמאס יש יכולת לזוז בין האזורים השונים למרות פעילות צה"ל. אולי חשוב מכל: אף אחד לא הסביר עד כה מדוע שהנהגת חמאס והחטופים לא יחצו פשוט למצרים מתחת לקרקע ואז יעלמו שם לבד או, למשל, יעזרו בסיוע של אחד מהשבטים הבדואים עתירי הניסיון בסחר והברחת בני אדם, מאפריקה לאירופה וחזרה, כולל הברחות של עשרות אלפים לישראל. 

מבחינה רציונאלית וצבאית, אין שום סיבה הגיונית שהנהגת חמאס וחטופיהם, פשוט ישארו בעזה גם כאשר יראו שצה"ל סוגר עליהם. לכל הפחות, יש היגיון רב בלחלק את החטופים וההנהגה: להותיר את חלקם ברצועה כדי לשמור על מורל הלוחמים ושיהיו חטופים כמגן אנושי אחרון בעזה ואת היתר להוציא מהרצועה, כאמצעי לשימור מגן אנושי חיצוני (למשל על ידי איום בהוצאות להורג, אם ישראל תסגור על איזה מבצר אחרון של לוחמים בתוך עזה). הרי הסיבה מלכתחילה שחמאס מבוזר (עוד לפני המלחמה) במדינות שונות, היא שהוא היטב מבין שהוא לא יכול לשים את כל הביצים שלו בסל אחד, במיוחד כאשר דפנות הסל הן גדרות תיל ישראליות ושתוכנו חשוף לתקיפותיה בכל נקודה וזמן. גם המידע שיש לנו מכל החטופים ומשני מבצעי החילוץ, זה שחמאס אכן מבזר את החטופים ועד כה, לא ידוע לנו על שום קבוצה גדולה של חטופים שהוחזקה יחדיו.

בצה"ל טענו לאחרונה כי הם "עוקבים אחרי המנהרות במצרים" כדי לזהות אם יהיה ניסיון הברחה שכזה. הטענה הזאת מניחה שחמאס חיכה עם הפעולה הזאת ולא ביצע אותה כבר בהתחלה (למשל, השאיר את הנשים והילדים בעזה, אך הוציא חלק מהגברים דרך מצרים). בנוסף, הטענה הזאת מניחה שצה"ל יודע היכן המנהרות האלה ואנחנו יודעים בוודאות שזה לא נכון (אסביר זאת לעומק בעתיד). ומעבר לכל אלו, הטענה הזאת מניחה שצה"ל מסוגל לזהות פעילות שכזו, בזמן שאנחנו רואים שאפילו בתוך עזה, באזורים שפונו מאזרחים, חמאס עדיין מצליח לזנב בצה"ל מפירי מנהרות כבר מאות פעמים. הרעיון שיהיה לחמאס קושי משמעותי להבריח חטופים לסיני, ושצה"ל יצליח לזהות אותם בין 700 אלף תושבים שמסתובבים באופן חופשי, נראה לי שוב כמו ההיבריס הישראלי שמניח שהוא כל רואה וכל יכול והביא אותנו ל-7.10 מלכתחילה. 

אינני יודע לומר אבל אם אני הייתי חמאס והייתי מתכנן חטיפה בסדר גודל של ה-7.10, זה כמעט ברור מאליו שהייתי מבריח את חלקם דרך מצרים והעובדה שצה"ל מודה שהוא מנסה לעקוב אחר המתרחש בסיני לא גורמת לי לחשוב שזה לא יקרה, אלא רק מחדדת כמה ברור שזו הפעולה המתבקשת מצד חמאס. אז קחו בחשבון שכמו שהיה בצפון הרצועה, תחת בתי החולים ובמרכז הרצועה, אפשר שצה"ל יסיים בדרום ואז יודיע, שוב, שהחטופים וההנהגה גם אינם בדרום. עד כה, הפעולה הצפויה של חמאס – הדרמת החטופים וההנהגה – היא שהתרחשה והניסיון הצפוי של צה"ל למנוע זאת, הוא שנכשל. התקשורת וצה"ל שוב משווקים הסברים בהסתברות נמוכה, לפיהם מה שהיה שוב ושוב ושוב, מסיבה כלשהי איננו מה שיהיה ואף טוענים זאת בוודאות. אני לא מתיימר לדעת, אך אם אני מקבל את זה שהיריב שלי לא מטומטם, אני מתקשה להבין מדוע שיתנהל באופן שהאליטות בישראל טוענות שהוא יתנהל.

האם חיסול הבכירים מעיד על פגיעה משמעותית בחמאס?

כאמור, צה"ל טוען לחיסול של חמישה בכירי חמאס: איימן נופל, מפקד חטיבת מרכז עזה, אחמד ע'נדור, מפקד חטיבת צפון רצועת עזה, ואאל רג'ב, הסגן של ע'נדור, אימן ציאם, ראש מערך הרקטות, וראפת סלמאן, ראש מערך הסיוע הקרבי בצפון עזה. חיסולים אלה וקומץ נוספים שהתרחשו לאחרונה, מוצגים לרוב על ידי האליטות כאינדיקציות לפגיעה קשה בחמאס. אבל שוב, אירועים בעלי שלל פרשנויות והשלכות אפשריות, מוצגים בבלעדיות דרך מסקנה אחת – וכמובן, זו שמיטיבה עם הטוען. 

ראשית, חשוב לזכור שזה רק מה שהצדדים טוענים כרגע ויתכן שהמדווחים כהרוגים אינם כאלה. לדוגמה, ב-2014 צה"ל הודיע על כך שכבר חיסל את אימן ציאם שהוא טוען שוב שחיסל הפעם ולאחר שחמאס הדגים בזמנו שלא כך הדבר, נאלץ צה"ל לחזור בו. אינני חושב שיש סיכוי רב שזה המצב גם כרגע, אך חשוב לזכור שזו אפשרות. לחמאס יש אינטרס מסוים לדווח כי בכיריו הרוגים כדי להגביר את חופש הפעולה שלהם ולצה"ל יש אינטרס לאשר דיווח שכזה, כדי להציג לציבור הישראלי תוצאות. 

למיטב הבנתי, אם אכן נהרגו הבכירים הללו, הדבר קרה בכלל לפני כחודש (ואיימן נופל לפני חודשיים). דהיינו, האופן שבו חמאס לחם בעזה עד כה, כבר כלל בתוכו את הפגיעה הזאת, ככל שהתרחשה. כפי שראינו, לא היתה ירידה ביכולת לפגוע בחיילי צה"ל בחודש הזה ואף היתה התגברות, מה שבדיוק מדגים את הניפוח המוגזם של המשמעות של חיסול בכירים בארגונים גדולים ומבוזרים. 

בנוסף, חלק מההרוגים אינם קריטיים לחמאס בשלב הזה של המלחמה. למשל, ראש מערך הרקטות איננו חשוב במיוחד לאחר שצה"ל כבר נכנס לעזה, שכן בכך צה"ל כבר מגביל את היכולת לשיגורים ולמעט מרגמות קצרות טווח, כל יתר מערך הרקטות אינו רלוונטי ללחימה מול צה"ל אלא לעורף הישראלי (יש כמובן קצת השפעות מן העורף אל הפעילות בחזית, אך זה שולי יחסית). 

בסופו של יום, אלו עדיין חמישה אנשים מתוך ארגון של כ-35 אלף (צה"ל חושב שאולי חיסל עוד כמה בכירי חמאס, אך אלו בעיקר מהלשכה המדינית וכמעט חסרי משמעות לנושא המלחמה). איש לא חולק על כך שיש יתרונות למפקדים מנוסים יותר, אך אף אחד לא מחזיק רק בראשו את הידע הנדרש כדי לתפעל את המערך שהוא אחראי עליו – הן כי זה בלתי-אפשרי והן כי זה בלתי-אחראי. ההיסטוריה של מלחמות בארגוני גרילה מלאה בחיסולים של בכירים וכמעט אף פעם הדבר לא הוביל לשינוי משמעותי ומדיד ביכולת הארגונים להלחם. רוב המפקדים הבכירים והמנהיגים של ארגוני גרילה בעזה ובעולם, לא הגיעו לתפקידם לאחר שקודמיהם פרשו בשיבה טובה. ובכל זאת, הננו כאן. 

אז מה מצבו של חמאס וכמה מלוחמיו נהרגו?

בסך הכל, אני מעריך, מצבו של חמאס אמור להיות סביר עד טוב, בהינתן הנסיבות, הידוע לנו ממחקרים על ארגוני גרילה ומניסיון העבר שלנו בעזה. הפתעות תמיד יכולות להתרחש, אך הפתעות מטבען הן אירוע חריג ומתוקף כך בעל הסתברות נמוכה להתממש. מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה, אך הוא בהכרח סביר בהרבה ממה שלא היה כלל – וחמאס מעולם לא נשבר בעבר בפרק זמן שכזה. לחיים יש טבע מעיק להיות צפויים והם מפתיעים רק את בני האדם, להם יש טבע מעיק להיות מופתעים מהצפוי. 

החטופים עוד בחזקת חמאס, ארסנל הנשק שלו לא אמור להיות קרוב למיצוי וכך גם מלאי הדלק והמזון, קצב הפגיעה בו בידי צה"ל איטי מקצב השעון הדיפלומטי-כלכלי שסביר שזמין לישראל (אפשר שלא, אך הגיוני מבחינת חמאס להמר על מה שסביר יותר שיקרה), המנהרות נותרו כמעט ללא פגע, המנהרות למצרים עדיין זמינות, והפגיעה בכוחותיו היא עדיין באחוז חד-ספרתי לדעתי מכוח האדם שלו. 

לגבי נתון אחרון זה, צה"ל חולק עלי וטוען שחיסל כ-6,000 חמאסניקים (15-20% מכוחו). כפי שציינתי בתחילת הטקסט, החלטתי לחלק את הפרסום למקטעים קצרים יותר ובימים הקרובים אשתדל לפרסם מה הראיות שסותרות לדעתי את טענת צה"ל ומדוע אני מעריך שבפועל נהרגו בין אלף לשלושת אלפים אנשי חמאס בלבד. 

לשלב זה, גם אם תניחו שמספרי צה"ל נכונים, אז תחת ההנחה ששבירת חמאס תדרוש חיסול של 50% עד 90% מכוחותיו (אחת מההנחות בבסיס הסימולציה מהתחקיר הראשון), בקצב הנוכחי עדיין דרושים עוד כחצי שנה עד שנה וחצי של מלחמה לערך (כשלוקחים בחשבון את מגמת הירידה בקצב האש של צה"ל), כדי להשיג את היעד.

כשצה"ל והתקשורת אומרים לכם שתוך חודש וחצי חמאס ימוטט ובהינתן שעד כה אפילו לפי ההערכות המנופחות של צה"ל נוטרלו רק 15-20% מאנשיו, הם אומרים לכם שחמאס יתמוטט בקצת פחות מהכפלה של הנזק הנוכחי. דהיינו, הם חוזים שחמאס יתמוטט כשרק 25-35% מכוחותיו חוסלו. לי זה לא נשמע סביר שהתנגדות גרילה תתפרק אחרי פגיעה מוגבלת שכזו והמחקרים וההיסטוריה אומרים שזה לא סביר ברמה די קיצונית, אך אולי אלו שכמעט תמיד טועים בהערכות מלחמה צודקים הפעם. אולי ברשות צה"ל מידע שאיננו זמין לנו ומצדיק את ההערכה. אולי אלפי חמאסניקים ירימו ידיים בקרוב ויכנעו. אולי פלסטינים לא מצטרפים לשורות חמאס גם במהלך המלחמה. אני לא סבור כך, אך אולי. 

"חודש וחצי" יוצא ב-22.1.2024. סמנו ביומנים ונראה אם הייתה כאן התממשות של אירוע בהסתברות נמוכה (דהיינו, המודל צדק פשוט מה שהוא חוזה שקורה פעם בהרבה מלחמות, קרה במקרה כאן), אם אני צריך לתקן את המודל (ואני בהחלט פתוח לכך) או אם התקשורת, הצבא והפוליטיקאים שוב שיקרו או טעו בנוגע לתחזיות המלחמה שלהם.

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות | עם התגים , , , | 40 תגובות

סימולצית מלחמה: מה הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו על התוצאות הצפויות בעזה?

בהינתן שאיננו נביאים, הדרך הטובה ביותר שיש לנו להעריך את העלות והתוצאות של כניסה לעזה או של "השמדת החמאס", היא להזין במעין סימולציה את הנתונים של כניסות קודמות לעזה, בהתאמתן ליעדים של הכניסה הנוכחית. המטרה של הסימולציה תהיה לבדוק האם היעדים של ישראל ריאלים בכלל והאם הפתרונות שמומלצים לנו על ידי הפוליטיקאים, התקשורת וגופי הביטחון, הם אכן כאלה ומה ההסתברות שיתממשו או יפתרו את הבעיה.

בטקסט הנוכחי אציג בפניכם שתי סימולציות שכאלה על בסיס מבצע צוק איתן ומבצע עופרת יצוקה ולאחריהן סימולציה של המשך המלחמה לפי קצב ירי הנוכחי (הרוגים ופצועים בשני הצדדים, אורך המלחמה הצפוי וכו'). נבדוק את הסימולציות אל מול הערכות צה"ל והנתונים שיש לנו עד כה מחרבות ברזל ומשם נמשיך לבדוק את הפתרונות המוצעים כדי לסיים, לכאורה, את הבעיה העזתית  – הסכם שלום, החלפת השלטון בעזה, רצח עם או טרנספר. אנו נראה מה ההסתברות של אלו להתממש ומה ההסתברות שהם יפתרו את הבעיה, אפילו אם יתממשו. נסתכל על העמדות של שני הצדדים לגבי הפתרונות הללו, כפי שהן נמדדות בסקרים האיכותיים יותר שזמינים לנו. לסיום, נבדוק את המחקר הגדול בעולם שבדק כיצד מסתיימים סכסוכים צבאיים ונראה מה הסטטיסטיקות שלו מנבאות לנו בעזה ועם הפלסטינים בכלל, לעומת נבואות התקשורת. 

אני משתדל לעשות את כל החישובים או הערכות הללו על בסיס מחקרים, סקרים ונתונים אובייקטיבים, אך זה איננו מאמר מדעי, ישנם משתנים שאינם ידועים והמסקנות מערבות הנחות ודעות שקשה לאדם להפרידן או לזהותן מתוך גולגולתו שלו, אז אני בהחלט פתוח לביקורת ותיקונים (השאירו תגובה מנומקת ואגיב). בכפוף לכך, הנתונים נראים די מובהקים ומהם עולה כי: 

  • בכניסה קרקעית מלאה (עוד לא התרחשה), צפוי כי מאות חיילים ימותו, עם הסתברות נמוכה אפילו לאלפים. 
  • הסיכוי שישראל תצליח לחסל את חמאס נמוך, בעיקר בגלל שחמאס הוא בעיקרו רעיון ושחיסול כוחותיו ידרוש מספר עצום של אזרחים הרוגים וכל האינדיקציות מראות סיכוי נמוך יחסית שישראל מסוגלת לבצע הרג בהקף הנדרש. 
  • בעוד בתקשורת ובהנהגה מדברים על מבצע שיקח שבועות או חודשים, הסיכוי להגיע למשהו שמתקרב ליעדים של ישראל בזמן הזה נמוך ובהסתברות גבוהה הזמן הנדרש הוא שנים ואולי אף עשורים. 
  • הסיכוי שישראל תצליח להקים שלטון אלטרנטיבי לחמאס נמוך מאוד. 
  • הסיכוי המשולב שישראל תחסל את חמאס ותקים שלטון בעזה בסגנון הרשות הפלסטינית שכמעט ולא ילחם בישראל (מבלי שזו תפנה להסכם על בסיס גבולות 67' או לפחות תסיר את המצור על עזה) מוערך בפחות מ-1%. 
  • הסיכוי לטרנספר או רצח עם נמוך מאוד והסיכוי שאלו יפתרו את הבעיה (אם איכשהו יתממשו) שואף לאפס, כאשר הרבה יותר סביר שרק יחריפו אותה ויובילו להרבה יותר הרוגים בישראל. 
  • מבין כל הפתרונות שנבדקו, הסכם הוא עדיין הפיתרון עם ההסתברות הגבוהה ביותר לסיום הסכסוך ומחקרים מראים כי סיום סכסוך כמו הישראלי-פלסטיני כמעט אף פעם לא מושג באמצעים צבאיים. 
  • הסקרים מראים כי מיעוט גדול (43%) בשני הצדדים עדיין תומך בהסכם וניסוי שנבדק במסגרתם מצא כי בתוספות סימבוליות להסכם או אם לפני ההסכם יש רגיעה משמעותית מאלימות, יש רוב בשני הצדדים לסיום הסכסוך עם שתי מדינות, בערך על גבולות 67'. 
  • מבין כל צורות הסיום האפשריות למלחמה, אני מעריך כי בניגוד למה שמתואר בתקשורת ובהנהגה, חרבות ברזל לא יוביל לשינוי מהותי וחיובי במצב וסביר כי חמאס ישאר בשלטון וישראל תיסוג או שישראל תשאר בעזה ותאבד מספר תלת-ספרתי של חיילים בשנה, עד שתיסוג שנים לאחר מכן. דהיינו, ללא איזו הפתעה חריגה, התוצאה הצפויה של המלחמה היא המשך המצב ללא שינוי מהותי. 
חיילי צה"ל מתכוננים לכניסה לעזה. מקור: דובר צה"ל

סימולציה של חרבות ברזל על בסיס מבצעי עבר

מפאת שהיעד המוצהר בחרבות ברזל שאפתני הרבה יותר ממבצעי עבר, איננו יודעים באמת מה קורה מעבר לנקודות קיצון כמו מצבים בהם ישראל ממצה את מלאי המיירטים, הארטילריה והפצצות (הם לא יגמרו בפועל אבל יהיה צורך לקצץ דרמטית את השימוש בהם). מנגד, אנחנו לא יודעים מה קורה כשלחמאס מתחיל להגמר הסולר, הרקטות והתחמושת. כמו כן, אנחנו גם לא יודעים מה קורה כשישראל הורגת עשרות אלפי עזתים (וכפי שנראה בהמשך, בקצב הנוכחי המספר מטפס למאות אלפים ובהסתברות נמוכה גם למיליונים). אך המספרים הללו אמורים לתת לנו קנה מידה לצפוי לנו עם כניסה לעזה והם בכל מקרה טובים יותר מהאמירות הריקות שמשווקים לנו הפוליטיקאים והתקשורת. 

בהתאם לכך שישראל מגדירה את היעד במבצע זה ב"השמדת חמאס", אני לקחתי טווח רחב יחסית, לפיו היעד הזה דורש חיסול של 50% עד 90% מהכוח הצבאי של חמאס. זו ההנחה הראשית של הסימולציה, שכן אני מתקשה לראות איך חמאס מתפרק וחודל מקיום, אם פחות מ-50% מכוחותיו מושמדים (דהיינו, נותרו לו עוד לפחות 15-20 אלף לוחמים) ולמעשה אני חושב שאם חיסול התנגדות חמאס היא באמת היעד, לא ברור אם אפילו 60 או 70 אחוזים יספיקו (חיסול ההנהגה הוא משהו שתמיד משווק לציבור כאפקטיבי, אך כמעט אף פעם לא מוביל לקריסת ארגונים או מדינות). להלן התוצאות ולאחריהן הסבר הטבלה וניתוחה.

הסבר הטבלה:

  • כל שורה בטבלה מתארת מבצעי עבר של ישראל בעזה והשורה שלאחריה מתארת סימולציה על בסיס אותו מבצע.
    •  נכללו רק מבצעים בהם הייתה כניסה קרקעית משמעותית וממושכת מספיק להשוואה. למשל, מבצע גשמי קיץ, המבצע הראשון בעזה לאחר השתלטות חמאס, הכיל שלל פעולות קרקעיות, אך לא כניסה מאוד רחבה וממושכת (כוחות נכנסו לאזור מסוים, פעלו במשך יום או יומיים ויצאו). בעבור היעד שישראל הציבה לחרבות ברזל, פעולות שכאלה אינן מתקרבות לנדרש. היות שכך, מצאתי רק שני מבצעים שהם ברי-השוואה למבצע הנוכחי (עופרת יצוקה וצוק איתן). 
  • ההכפלה בין מבצע העבר לחרבות ברזל בוצעה לפי אחוז לוחמי חמאס שנהרגו במבצע העבר, ביחס לאחוז היעד של המבצע בהווה. בהינתן שהכוח הצבאי של חמאס מוערך ב-40 אלף לוחמים כיום ובכפוף להנחה כי יעד "חיסול חמאס" ידרוש חיסול 50 עד 90% מהכוח הצבאי שלו, הרי שישראל תצטרך לחסל 20 עד 36 אלף לוחמים (וזה תחת התעלמות מגיוסים חדשים בזמן אמת, שסביר שמתרחשים כעת בעזה, ומעוד 10-20 אלף לוחמים של ארגונים אחרים). סימנתי בירוק את הנתונים הקשיחים שמבוססים על עיקרון זה.
  • עמודת "% מלוחמי חמאס" משקפת את אחוז הכוח הצבאי של חמאס שנהרג במבצע העבר. בהערות משמאל הנפקתי לינק להערכה של הכוח הצבאי של חמאס בזמנו.
  • סימנתי בצהוב את המספרים שהסימולציה יורשת ממבצע המקור ואינם משתנים. דהיינו, הסימולציה מניחה שיחס ההרוגים בין אזרחים ללוחמים עזתים, פחות או יותר ישמר. 
  • סימנתי באדום את תוצאות הסימולציה. 
  • "יעד סימולציה ביחס להשג המקור" מהווה את הכפולה שבין אחוז הכוח הצבאי של חמאס שחוסל במבצע העבר, לבין אחוז היעד במבצע הנוכחי. אם הרגנו 2% בעבר ורוצים להגיע ל-10% כיום, היחס יהיה פי 5. 
  • משך הזמן של המבצע בסימולציה ומספר הנפגעים הישראלים, הוא ההכפלה של אלו במבצע העבר כפול "יעד סימולציה ביחס להשג המקור". זאת אומרת, אני מניח שאם רוצים לחסל פי 10 יותר אנשים, ייקח פי 10 יותר זמן ויעלה לנו בפי 10 יותר הרוגים. יש סיבות להניח מדוע בהתחלה דווקא יהיה קל יותר ולכן צפוי יחס נמוך יותר, כי הפעולה אגרסיבית ורוחבית יותר, למשל. אך באותה מידה, יש סיבות להניח כי בהמשך יהיה קשה יותר ולכן צפוי יחס גבוה יותר, כי חמאס יתרגל למצב, יזהה חולשות ויהיה לו הרבה יותר זמן לפעול נגד צה"ל. בשונה ממלחמה רגילה, במלחמת גרילה הרבה יותר קשה להרוג את עשרת אלפים הלוחמים האחרונים מהראשונים. אך כמובן, קשה להעריך דברים אלה. 
  • סך ההרוגים בעזה מחושב לפי מספר הלוחמים שאנו מתכוונים להרוג (20-36 אלף), בהתאמה לאחוז האזרחים שנהרגו במבצע העבר עליו מבוצעת הסימולציה. לדוגמה, אם אנו רוצים להרוג 20 אלף חמאסניקים ובמבצע העבר הרגנו 50% אזרחים, הרי שלצד ה-20 אלף חמאסניקים, נהרוג גם 20 אלף אזרחים עזתים. 
  • מספר הפצועים העזתים בסימולציה חושב לפי היחס בין מספר ההרוגים לפצועים במבצע העבר. היחס הזה הופעל על מספר ההרוגים העזתים בסימולציה. דהיינו, אם היו 5 פצועים על כל הרוג עזתי אחד במבצע העבר, מספר הפצועים העזתים בסימולציה הוא מספר ההרוגים העזתים בסימולציה כפול 5. 
  • מה אינו כלול בטבלה:
    • שימו לב כי סך ההרוגים הישראלים אינו כולל את ההרוגים במתקפת ה-7 באוקטובר ואת מותם הצפוי של מרבית או כל החטופים בכניסה מלאה לעזה (דהיינו, כניסה רחבה מספיק עד לרמה שתגביל משמעותית את יכולת חמאס לשמור על השבויים משחרור בידי צה"ל ושתותיר רק שחרור ללא תמורה או הריגתם).
    • שימו לב כי מדובר רק על הכוח של חמאס. הג'יאהד האסלאמי וארגונים אחרים, המונים יחדיו כשליש עד מחצית מכוחו של חמאס, אינם כלולים כאן, למרות שקשה לראות איך ישראל משתלטת על הרצועה מבלי לחסל גם את אלו, שאינם נופלים מחמאס בתמיכתם באלימות כלפי ישראל ואף אלימים ממנו (באופן יחסי לכוחם). לצורך איזון חלקי כנגד הפרש זה, אתייחס לאורך הטקסט אך ורק להרוגי חמאס כמדד ליעדים של ישראל, למרות שגם פציעות משמעותיות יוציאו את לוחמיו מהקרב.

כפי שניתן לראות בטבלה, בהסתמך על מבצעי עבר ותחת ההנחה שישראל באמת תנסה לחסל 50 עד 90% מאנשי הזרוע הצבאית של חמאס, התהליך הזה אמור לקחת שנה עד 4 שנים, כשבצד הישראלי צפויים 200 עד 1,500 הרוגים (כמעט כולם חיילים) ובפלסטיני 25 עד 100 אלף, כשבערך 60% מהם אזרחים. לצד אלו, בישראל צפויים אלפי עד עשרות אלפי פצועים ובעזה מאות אלפים, רבים מהם ישארו נכים לשארית חייהם. 

כהערת אגב אציין שנתניהו טען במסיבת עיתונאים בימים האחרונים שהוא לא "חיזק את חמאס", כטענת מבקריו, אלא הכה בו במבצעי העבר שמצויינים בטבלה ואחרים, ואלו "החלישו את יכולות חמאס ומנעו ממנו להתחזק". כפי שאתם יכולים לראות וכפי שנדמה לי שדי ברור לאור מתקפת ה-7 באוקטובר, חמאס הכפיל את סך הכוחות שלו ב-15 השנים האחרונות והארסנל שלו גדל בכפולות אף גדולות מכך. כך שאולי אפשר לטעון כי המבצעים הללו צמצמו את ההתגברות שיכלה להיות לחמאס בלעדיהם (ואפשר לטעון גם את ההפך), אך אין שאלה שהם לא "החלישו את יכולות חמאס ומנעו ממנו להתחזק". (זאת נאמר, אך אינני נמנה על אלו המייחסים זאת בלעדית לנתניהו ואני סבור כי כוחו של חמאס היה דומה גם תחת בנט, גנץ או לפיד, שכן זו המדיניות של כלל האליטות הפוליטיות בישראל, מסיבות שיוסברו בהמשך). 

האם הסימולציות ריאליות?

לפני שננתח הלאה את הנראה בטבלה, צריך לעשות מספר בדיקות שפיות ולראות האם הסימולציה הזאת היא בסך הכל סבירה. מה שאנו מחפשים לבדוק, זה האם היחסים בין מבצעי עבר נשמרים בינם לבין עצמם (לפחות בנתונים בהם המספרים גדולים, שכן מספרים קטנים – כמו מספר ההרוגים הישראלים – נתונים לאי-ודאות גבוהה יותר). אם אכן כך קורה, הרי שיש חוקיות מסוימת למבצעים הללו ולמרות שהם נפרסים על פני עשורים, עם יעדים שונים וסדרי כוח שונים, הם משמרים פרופורציות ביניהם. ככל שהחוקיות הזאת נשמרת בין מבצעי עבר, כך סביר יותר שתשמר במבצע הנוכחי וטווח הסטייה של הסימולציה מוערך כקטן יותר (אך כאמור, קשה לדייק בדברים הללו). 

מפאת שהמידע מוגבל יחסית (בעיקר מפאת זמני המוגבל לחקור את שלל האלמנטים המרכיבים את המלחמות הללו), מה שמצאתי שנראה שמחזק את הסבירות שהסימולציה תקינה, הוא שמשך המבצע נראה פרופורציונאלי לפגיעה בעזה: צוק איתן היה בערך פי 2 יותר ארוך מעופרת יצוקה והוביל לבערך פי 2 הרוגים ופצועים עזתים וחיסול של בערך פי 2 מכוח חמאס. 

כלי נוסף לאשש את ההערכות מהסימולציה הזו, היא לבדוק אותן אל מול הערכות של צה"ל עצמו. גם לפני 9 שנים ישראל פינטזה על הרעיון של לכבוש את עזה ולהחליף שם את השלטון בשלטון בובות נוח. כמו היום, נתניהו היה ראש הממשלה והוא ביקש מצה"ל להנפיק לשרים שאיגפו אותו מימין (וכיום מרביתם מוגדרים על ידו כשמאל) ורצו בכיבוש הרצועה, הערכות לעלות המשוערת של כיבוש שכזה. השרים הדליפו את הערכות משרד הביטחון לחדשות 2 ועיתון "הארץ". להלן מה שצה"ל העריך שתהיה העלות של כיבוש עזה ב-2014, כשחמאס היה פחות מחצי מגודלו וכוחו כיום, לצד ממוצע שתי הסימולציות מהטבלה מעלה:

ניתן לראות שגם בדיקה זאת נראית סבירה בסך הכל, כשזוכרים שחמאס היה כמחצית מגודלו כיום: הזמן נראה תקין, כשצה"ל מעריך שיבצע את הכיבוש הראשוני מעט מהר יותר מהסימולציה ושה"טיהור" שלאחר מכן יהיה מעט ארוך יותר. מספר ההרוגים הישראלים גם כן נופל באותו הטווח בעוד בצד הפלסטיני צה"ל הנפיק הערכה נמוכה מאוד, שכבר הופרכה כעת עוד לפני הכניסה המלאה.

בדיקה אחרונה לתקפות הערכות אלו, היא הכפלת מספר ההרוגים של צה"ל עד כה, במשך הזמן המוערך. נכון להיום (1.11), 13 חיילים נהרגו מאז צה"ל החל להכנס קרקעית לעזה ב-26.10. דהיינו, 13 חיילים הרוגים ב-6 ימים, או 2 חיילים ביום ממוצע. 

  • אם נכפיל זאת בטווח הזמנים של ממוצע הסימולציות מהטבלה מעלה (שנה עד 3 וחצי שנים), נקבל צפי של 730 עד 2,555 חיילים הרוגים, לעומת הצפי של הסימולציה של 439 עד 1,320 הרוגים. דהיינו, הקצב הנוכחי של מוות של חיילי צה"ל הוא כפול ממוצע הסימולציות. 
  • אם נכפי זאת בטווח הזמנים לפי הערכת צה"ל מ-2014 (5 שנים), נקבל צפי של 3,650 הרוגים (לא הונפקה הערכה של הרוגים למשך ה-5 שנים, אז לא ניתן להשוות).

כמובן, בדיקה זו היא החלשה ביותר באיכותה מפאת הזמן הקצר מאז החל המבצע הקרקעי, שיכול להטות את הנתונים באופן שלא ישקף את הקצב הממוצע במורד הדרך. למשל, סביר שמספר הנפגעים של צה"ל יהיה גבוה בשלבים ראשוניים, אך אם יהיה כיבוש מתמשך מספר זה ירד בהדרגה. בהינתן הטיה זו, גם כאן אנו רואים שהסימולציה נראית סבירה בסך הכל וככל שהיא מרוחקת מהמציאות, הטעות היא שמרנית וכלפי מטה (עד כה יש יותר הרוגים בשני הצדדים מאשר בסימולציה).

פסקה מתעדכנת (תוספת לאחר פרסום): נכון להיום (10.11), נהרגו בעזה 38 חיילים ב-15 ימים. הקצב של נפילת חיילים ברצועה עד כה, הוא כ-2.5 חיילים ביום או כ-930 בשנה – פי 2.1 ממוצע הסימולציות.

לסיכום הנתונים המחזקים את ההשערה שהסימולציה נראית תקינה: יש לנו שתי סימולציות, הערכה של צה"ל וקצב ההרוגים הנוכחי בצה"ל, שמראים לנו שהמספרים האלה הם באזור הנכון (כאמור, אין כאן כל התיימרות להיות כירורגי, אלא רק להנפיק הבנה של מה בערך הולך לקרות) ואם כבר, נראה שטווח הסטייה הוא כלפי מטה עד כה (יותר הרוגים במציאות מאשר בסימולציה).

הסיבה העיקרית לחשוש שחרבות ברזל יהיה שונה מהסימולציה על בסיס מבצעי עבר ואף מהערכת צה"ל מ-2014, היא כי עד כה הוא מראה דיס-פרופרציה לאלו בהקשר של ההרוגים העזתים. נכון לעת כתיבת שורות אלו (29.10), מבצע חרבות ברזל נמשך כבר 21 ימים (בניכוי יומיים ראשונים בהם צה"ל עסק בעיקר בפעולות בתוך ישראל). בזמן זה נהרגו כ-8,000 עזתים (בניכוי כ-1,500 שנהרגו בישראל), שזה בערך פי 6-7 ממבצע עופרת יצוקה, שנמשך בערך אותו הזמן. חרבות ברזל נמשך עד כה 42% ממשך הזמן שנמשך צוק איתן. אם נתאים זאת למספר ההרוגים בצוק איתן, נקבל שחרבות ברזל מתקרב לקצב הריגת עזתים של פי 17. 

אם ניקח את הטווחים העולים מהפרופורציות והדיס-פרופציות עד כה בין חרבות ברזל למבצעי עבר, אפשר להניח שהפרופורציה תשמר ואז נראה את המספרים הנראים בסימולציה. זאת יקרה אם לאחר הדיס-פרופורציה הראשונית שאנו רואים כרגע, כמו עם החללים של צה"ל, תהיה דעיכה והתאזנות חזרה למספרי העבר גם לגבי ההרוגים בעזה (דעיכה בתקיפות האוויריות הנרחבות ומעבר לפעולות קרקע מדויקות יותר). אפשרות אחרת היא שדיס-הפרופורציה הראשונית תמשך גם לאורך המבצע ואז, כאמור, יש להכפיל את תוצאות הסימולציה פי 6 (ביחס לעופרת יצוקה) ועד פי 17 (ביחס לצוק איתן), או בממוצע פי 11.5. להלן התוצאות של חרבות ברזל בשתי האפשרויות הללו, תחת ההנחה (הלא סבירה לטעמי) שישראל תמשיך באמת עד להשגת יעד של חיסול 50 עד 90 אחוזים מהכוח הצבאי של חמאס.

רצח עם

כפי שניתן לראות בטבלה, ישראל לא באמת יכולה להמשיך בקצב הירי וההרג הנוכחי, למעט אם היא מחליטה לבצע רצח עם בעזתים ולהרוג בין 350 אלף למעל מיליון עזתים, או 16% עד 50% מהם (ולהותיר את כל היתר נכים במידות משתנות). אני יודע שיש רבים בישראל, במיוחד כעת, שמוכנים לקבל זאת (לדעתם "בלית ברירה" או שאפילו ישמחו מתוצאה שכזו, הגם שברור שמשמעותה גם מוות של כל השבויים ומאות חיילים נוספים). אך השאלה היא האם נדמה למישהו שיש יותר מהסתברות חד-ספרתית, שהעולם יאפשר זאת? וכשאני אומר "יאפשר", אין כוונתי להצהרות באו"ם או גינויים. לאורך כל הטקסט הזה אני מניח בצד שאלות של צדק ומוסר ומתמקד רק בהתכנות פרגמטית בלבד (ואבקש שתשדלו לעשות זאת גם כן). ב"התאפשרות" אני מתכוון שבהינתן שלישראל אין את ארסנל הנשק הנדרש כדי לבצע את המעשים הללו ואין את החוסן הכלכלי כדי לתפקד בזמן הביצוע ובזמן הנידוי שלאחריו, האם נדמה לנו שארה"ב תמשיך לספק לנו תחמושת וכסף, כשבעזה מאות אלפי הרוגים? אנו מסיקים בצורה הטובה ביותר, כאשר אנחנו מסתכלים על הראיות מהעבר ומקישים מהן לגבי ההווה. האם לא ראינו כמעט בכל מלחמות העבר שכאשר ארה"ב החליטה שנעצור, אז בחלוף טווח בלימה לא ארוך במיוחד אכן נעצרנו? אינני שואל האם אתם מאושרים מכך או תומכים בכך, אלא רק האם ניתן בכלל להתווכח לגבי העובדה שזה מה שקרה עד כה?

אני מעריך בהסתברות של צפונה מ-90% שזרימת הסיוע תעצר לכל המאוחר ב-50 אלף הרוגים (שלפחות שני שליש מהם יהיו אזרחים. דהיינו, הפגיעה בחמאס לא תחצה את ה-17 אלף לוחמים הרוגים ולא תגיע ל-50% מכוחו). יתרה מכך, במספרים שואתיים שכאלו (באם ישראל תמשיך בקצב הירי הנוכחי ותגיע למאות אלפי פלסטינים הרוגים), מהר מאוד עזה תקרוס טוטאלית ולצד ההרוגים הישירים אנו נראה מה שקרוי "מוות עודף" בהקף מסחרר – מוות שנגרם מהתוצאות הבלתי-ישירות של מלחמה, כמו רעב, צמא, מחלות, מחסור בשירותי רפואה וכו' (אנחנו כבר מתחילים לראות זאת כעת). מוות עודף כמעט תמיד גדול יותר באופן משמעותי מהמוות הישיר במלחמות (במדינות חלשות המקבילות לעזה). זאת אומרת, אם ישראל תמשיך בקצב הירי הנוכחי ותמשיך עד ליעד של השמדת חמאס, היא תהרוג כמעט את כל העזתים.

אפילו אם איכשהו ניישם את הפיתרון הסופי הזה ואיכשהו ארה"ב והמערב ימשיכו לאפשר זאת (בסיוע כלכלי וצבאי) – וזה תסריט שבנדיבות מרחיקת לכת ניתן לתת לו 5% – עדיין עליכם להאמין ש-2.1 מיליון פלסטינים ישראלים, 2.1 מיליון פלסטינים בגדה, 2.1 בירדן, כחצי מיליון בסוריה וכחצי מיליון בלבנון, יסתכלו על ישראל מבצעת רצח עם בבני העם שלהם, בקרובי המשפחה והחברים שלהם, ויגיבו לכך בפאסיביות או דרכי שלום. לגישה זאת יש הסתברות אפסית להתממש במציאות. זה נכון שרצח עם הוא תאורטית כלי אפקטיבי להשמדת סיכון (בנפרד משאלת המוסריות), שכן אם אין יותר מן העם המסכן אותך, מן הסתם שאין יותר מן הסיכון. אך באשר ישראלים שוקלים רצח של העזתים, עליהם לזכור כי מדובר ברצח עם מבחינת ההגדרה המשפטית, אך הוא מהווה רצח "רק" של כ-20% מאותו עם וכאשר אתה טובח בעם בצורה שכזו, אין דבר שיתרת אותו העם לא יעשו בתגובה וסביר להניח שאנו נתגעגע לימים בהם המתקפה הגדולה ביותר עלינו גבתה "רק" 1,400 קורבנות. יהיה זה סביר להניח שהרבה לפני כן, הרשות הפלסטינית תקרוס תחת אינתיפאדה פנימית. יהיה זה סביר להניח שצפונה מ-50 אלף הרוגים, אמנם לא תהיה פלישה לישראל, אך היא תותקף מכל גבולותיה ובתוך גבולותיה, ללא הפסקה. 

וזה רק הפלסטינים. האם נדמה למישהו שלא יהיו השלכות לרצח עם של העזתים מידי חצי מיליארד הערבים שמקיפים אותנו? האם נראה לכם סביר ש-1,400 הרוגים יהיה האסון הגדול ביותר שנחווה, כש-1.9 מיליארד מוסלמים – רבע מהאנושות – תצפה בנו מבצעת רצח עם שיטתי של 2 מיליון עזתים, ש-98% מהם מוסלמים? אני בכוונה מנסה שלא להטיף לאף אחד מוסר כאן. אני גם לחלוטין מבין את האמוציה של לרצות לטבוח במי שפגעו בך באופן שישראל נפגעה ב-7 באוקטובר ואפילו כיצד הדחף הזה הופך לקולקטיבי ולא מבדיל בין ה-0.1% מהעזתים שהיו מעורבים במתקפה ישירות, ל-99.9% שלא. אבל שימו בצד לרגע מוסר ורגש… האם לא ברור לכם שזה גובל בלא אפשרי? האם אתם לא רואים כבר את ישראל מודיעה שתפעל לפי הדין הבינלאומי (הגם שהיא, כמו כל המדינות, מפרה אותו שיטתית)? האם אתם לא רואים שישראל אומרת שלא יכנסו מים, מזון ודלק לרצועה ותוך ימים נאלצת לאפשר את הכנסתם ובהדרגה גם מגבירה זאת? האם לא שמתם לב שעוד לא נכנסנו בכלל לעזה וכבר ישראל נזקקה לאספקה מיידית מארה"ב של ארטילריה, מיירטים ומיליארדי דולרים? דברים שאין לנו ואין לנו יכולת לייצר בכמות הנדרשת. דברים שברגע שארה"ב תחליט שהגיע הזמן שנפסיק לטבוח בעזה, יפסיקו לזרום ואנו לא נוכל להמשיך, אם נרצה או לא נרצה. אני לא שואל מה הייתם רוצים שיקרה ולצורך הדיון אני זונח גם את הויכוח על האם זה דבר שראוי לעשותו. אבל זה פשוט לא יקרה. להכנס לעזה עם יעדים מנותקים מהמציאות, זו דרך מובטחת למצוא את עצמך יוצא ממנה כשהמציאות מתרסקת על פניך. 

תחת הנחה זו, שהסבירות לרצח עם היא חד-ספרתית, ברור שאם ישראל תרצה להשיג את היעד שלה, היא תצטרך להכנס ולהשאר בעזה למשך שנים, להלחם קרקעית במלחמת גרילה ארוכה ומדממת, כדי שההרוגים יהיו בעיקר חמאסניקים וכדי שהרג האזרחים יתפרס על פני תקופה ארוכה. כמובן, כוח צה"לי גדול בתוך עזה, משמעו מאות הרוגים בכל שנה שכזו. 

ניסינו כבר את ה"פתרונות" האלה

לכן, לדעתו של כותב שורות אלה, אין להכנס לעזה קרקעית. המבצע המתואר בתקשורת ועל ידי הפוליטיקאים ואנשי ביטחון כמבצע שייקח שבועות או חודשים, יכול בקלות לקחת שנים או להסתבך לכיבוש של עשורים. העובדה שהמצב הנוכחי איננו רצוי, איננה אומרת אוטומטית שהאלטרנטיבה טובה יותר. זה שיעור שאנו מסרבים ללמוד, למרות שהפתרונות הללו נוסו כבר אינסוף פעמים וכמעט תמיד נכשלו. 

ישראל וארה"ב חשבו שאסד לא רצוי ומימנו וחימשו (ויש אף ראיות נסיבתיות לא רעות לכך שגם יזמו) מלחמה פנימית בסוריה כנגדו. אך 12 שנים לאחר מכן, אסד עדיין בשלטון וכעת בסוריה יש לנו גם את אל-קעידה, דאעש, רוסיה ואיראן (לצד הכיבוש האמריקאי). המערב טען שקדאפי איננו רצוי ויזם מלחמה פנימית לחיסולו. לוב הפכה מהמדינה העשירה ביותר באפריקה למדינה כושלת עם סחר עבדים ושלל ארגוני טרור שרוצחים הרבה יותר מקדאפי. 

יש עוד עשרות דוגמאות כאלה אבל לא חייבים אפילו להרחיק לגולה. חמאס עצמו נולד כי ישראל חשבה שאש"ף איננו רצוי וסייעה להתבססות חמאס כאלטרנטיבה לו. רצינו גורם שבלתי-אפשרי לעשות איתו שלום ושלא יתן לנו מנוחה, כדי שנוכל להמשיך להשתלט על שטחים בגדה ולא לאפשר לפלסטינים הקמת מדינה. המנהיגים שלנו אמרו זאת בגלוי. כיום אנחנו מתנהגים מופתעים: הארגון שטיפחנו כדי שירצח בנו וימנע מהעולם להכריח אותנו להגיע להסכם שלום שאנו לא מעוניינים בו, רצח בנו (יותר משתכננו) ואי-אפשר לעשות איתו שלום!

טרנספר למטרונספרים

למעשה, אפילו כעת לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, ממשלת ישראל עדיין מעדיפה שחמאס ישאר בשלטון מאשר שיקום שם שלטון מתון שיכריח את ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית והחזרת שטחים. משרד המודיעין, בראשות השרה גמליאל מהליכוד, הנפיק תכנית שלו לפנטזיה נוספת שנשמעת בישראל בימים אלו: לבצע טרנספר לתושבי עזה אל מצרים. נתניהו ניסה בימים האחרונים לשחד את מצרים כדי שתאפשר זאת, אך לבינתיים לא נראה שיש קונים. התכנית, כמו המשרד שהנפיק אותה, לא באמת רצינית ואמנם היא הרבה יותר ריאליסטית מההתכנות לרצח עם, אך "הרבה יותר ריאליסטי" ממשהו שהסיכוי להתממשותו שואף לאפס, הוא עדיין משהו עם סיכוי נמוך להתממשות. 

כמובן, גם הרעיון הזה הוא עוד "פיתרון" שמוצג כחדש, כאשר למעשה הוא הדבר שהביא אותנו לכאן. הרי רוב הפלסטינים בעזה הם פלסטינים (או ילדיהם) שעשינו להם טרנספר מאשקלון (אל-מג'דל), אשדוד (איסדוד), יבנה (יבנא) ועוד, או שברחו לשם זמנית עקב המלחמה וירינו בהם כשניסו לשוב לביתם. 

מפאת שישראל לא מוכנה לחזור לגבולות 67' ולא מוכנה לקבל את האלימות הפלסטינית, כל פיתרון, כמה מגוחך ובלתי-ישים שרק יהיה, נראה לנו הגיוני, לא משנה כמה פעמים כבר ניסינו אותו ונכשל. לא משנה שברור לחלוטין שאם נדחוק את העזתים לסיני, אנחנו פשוט נקבל קוקטייל אפילו חזק יותר של חמאס (שעכשיו לא יהיו גדרות ומחסומים שיקשו עליו לגייס נשק אמיתי ולא רקטות מאולתרות), ביחד עם חלק מהשבטים הבדואים האלימים יותר והגורמים הג'יאהדיסטים במצרים, כמו דאעש בסיני. ולגבי מצרים עצמה – נראה לכם סביר שהציבור יאפשר לשלטון לקחת יד בטרנספר של העזתים? אתה מיד מעלה דרמטית את ההסתברות להפיכה במצרים ובין רגע ממיר את המצב, כהרגלם של האנשים שהוגים את התוכניות האלה, מבעיה עם אויב קטן (חמאס) לאויב ענק (מצרים). הגענו לכאן בגלל טרנספר והם חושבים שניצא מכאן עם טרנספר – אפילו אם נניח שהוא אפשרי.

שלטון בובות לעזה

התכנית של משרד המודיעין מציעה שתי אלטרנטיבות ל"אידיאל" של ביצוע טיהור אתני של עזה: לכבוש את הרצועה ולהכניס את הרשות במקום החמאס או להרים שלטון מקומי חדש מאפס. ומה הם כותבים לגבי הרשות? ודאי הקונספציה של להשאיר את חמאס בשלטון כדי לפלג את הפלסטינים ושיהיה לנו אויב כל כך אלים שימנע מהעולם ללחוץ עלינו לעשות שלום – ודאי שקונספציה זו התרסקה לאחר ה-7 באוקטובר, נכון? כמובן שלא. 

לגבי הרשות הם כותבים כי זו "החלופה הכי מסוכנת" וכי "הפילוג בין האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה הוא אחד החסמים העיקריים כיום להקמת מדינה פלסטינית. לא ייתכן שהתוצאה של המתקפה הזו [ב-7 באוקטובר], תהיה ניצחון חסר תקדים לתנועה הלאומית הפלסטינית וסלילת הדרך להקמת מדינה פלסטינית". 

אותה התפיסה שהצמיחה את חמאס מלכתחילה והשאירה אותו במקומו, היא עדיין העמדה בה דוגלת מדינת ישראל. להערכתי, זו גם התוצאה הסבירה ביותר. ישראל תתרסק על חמאס לזמן מה עד שתתייאש ותכריז שנוצח, הגם שישאר במקומו בצורה כזו או אחרת. אולי, למשל, יחליף את שמו. זה משהו שהפך לפופולרי במלחמות המערב בארגונים שכאלה. נלחמים בהם ואז מגיעים איתם להסדרים, נותנים להם שם חדש ומתנהגים כאילו משהו השתנה. ישראל עובדת ומסייעת לאל-קעידה ודאעש בסוריה? מה פתאום! אנחנו עובדים עם "ג'בהת פתח א-שאם" בלבד, שהוא בסך הכל ארגון של אנשים נחמדים שעבדו לפני כן בחברה שנקראת "גַ'בְּהַת א-נוּסְרָה", שהם יוצאי חברה נחמדה בשם "אל-קעידה בעיראק", שהיא גם כן ארגון חביב שכיום נקרא "המדינה האסלאמית" ואין לו קשר בכלל ל"דאעש", מלבד העובדה השולית שזה היה שמו הקודם. כבר עכשיו שינינו את השם של חמאס לחמאס-דאעש. אל תופתעו לגלות שישראל "תנצח" בעזה על ידי חיסול אותו חמאס-דאעש ובמקומו יקום ארגון אחר לחלוטין, שבסך הכל מורכב מרוב האנשים מהארגון המקורי ומחזיק באותה האידיאולוגיה או גרועה ממנה. ישראל ניצחה! חמאס חוסל! אנחנו עכשיו עובדים עם "ג'בהת פתח א-שם חדש". אתם תראו. זה ברור שנחסל את חמאס, בעזרת השם. 

כמובן, האירוניה עם הקמפיין החדש של ישראל למתג את חמאס כדאעש, היא שגם דאעש נוצר כשארה"ב החליטה למוטט את השלטון בעיראק ושלחה את הצבא העיראקי לעוני מבייש או למתקני כליאה ועינויים מזעזעים, שם הם נפגשו והחליטו להקים ביחד ארגון שיענה בחזרה את האנשים שעינו אותם. כך, שני ארגונים שנוצרו בטענה שחייבים להחליף את המשטר שקדם להם והתבררו כהחלטה אסונית שהובילה למשטר גרוע אף יותר, משמשים את ישראל כדי להצדיק את ההחלפה של המשטר הנוכחי בעזה, בטענה שהמשטר הבא יהיה טוב יותר. מייחסים לאיינשטיין (באופן שגוי) את האמירה כי ההגדרה של אי-שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות אבל הדביל הזה שכח שזה לא אותו הדבר אם יש להם שם חדש! קוראים לזה מיתוג, י'בומר. 

בשנות ה-80, ישראל וארה"ב החליטו שהן מעוניינות להחליף את השלטון בלבנון בשלטון שיהיה נוח יותר להן והעמידו בראש המדינה את בשיר ג'ומאייל, בין השאר כדי שזה יפעל נגד אש"ף שבדרום לבנון. על בשיר הפילו את הגג, תרתי משמע, מיד לאחר ש"נבחר" לראשות הממשלה וחיסלוהו. איראן, שארה"ב, ישראל והמערב פעלו לריסוקה בזמנו על ידי שימוש בעיראק כפרוקסי למלחמה נגדה (למרות שבשלב זה לא תקפה אף אחד מאלו) והרגו חצי מיליון איראנים, החליטה לנקום ולמנוע את ההשתלטות הישראלית-אמריקאית על לבנון וכך קיבלנו את הצבא הרציני של חיזבאללה, במקום האיום הקיקיוני של אש"ף. 

את שלטון האייתולות עצמו באיראן, קיבלנו כי ארה"ב ואנגליה חיסלו את ניצני הדמוקרטיה האיראנית החילונית יחסית, הקימו עליה שילטון דיקטטורי של השאה האיראני, בזמן שהמוסד הישראלי מלמד את המשטרה החשאית האיראנית (הסאוואכ) איך לענות ולרצוח את עשרות אלפי האיראנים שניסו להתנגד לשלטון הבובות הזה, כל זאת כדי לגנוב את הנפט והמשאבים של איראן. אלא שבחלוף השנים הציבור האיראני התקומם ובמקום איראן חילונית יחסית, קיבלנו משטר דתי עם חשבון של 200 שנים של התעללות בציבור שלו לסגור עם המערב ומחומש עד השיניים עם נשק שהמערב וישראל סיפקו לו. 

כך, שוב ושוב ושוב, התקשורת, הפוליטיקאים ואנשי הביטחון, כולל מרבית השמאל ו-90% מקוראי "הארץ", מספרים לכם (או מסתירים) על התוכניות הנהדרות שלהם להחליף את ההנהגות של עמים אחרים בהנהגות שיהיו נוחות לנו, כאילו שיש יותר ממקרים בודדים להצביע עליהם בהיסטוריה, בהם עמים השלימו עם שלטונות בובות ופרוקסי שישלטו בהם (וגם אלה לרוב התפוררו בסופו של דבר). מילא אם מישהו היה קם כאן ואומר "טעינו כשהרמנו את חמאס וסירבנו למדינה פלסטינית. כעת נפיל את חמאס ונתכנס מיד לשלום בגבולות 67'". אך אף אחד אפילו בצחוק לא מציין זאת. ישראל ממשיכה לדמיין שהפלסטינים, בניגוד לכל עם אחר בהיסטוריה, פשוט יקבלו שלטון שנמליך עליהם ויותיר אותם תחת כיבוש צבאי, סגר או אפרטהייד.

בנפרד מאם עמדתכם היא שהכיבוש הזה הוא תוצאה של מעשיהם או מעשינו, הרעיון שעם תחת כיבוש נמצא מרחק החלפת הנהגתו הנוכחית מהסכמה לכיבוש הזה, היא רעיון הזוי. זה לא קשור למי צודק, אלא יורד ממש לטבע הבסיסי של בעלי חיים. מספיק לבקר בלול תרנגולות מודרני עם כלובי סוללה ולראות כיצד אלו תוקפות אחת את השניה עד רצח או תולשות לעצמן את הנוצות בטירוף – תופעות שאין להן כמעט קיום בקרב תרנגולות חופשיות. זה טבעם של כל בעלי החיים: בנפרד מהשאלה על מי מוטלת האחריות לכליאתם, הם בהכרח יגיבו באלימות לכליאה זו. כמו התרנגולות, הם יגיבו באלימות גם כאשר האלימות הזאת רק תוביל לפגיעה קשה יותר בהם. זה כל כך אבסורדי אבל בעלי חיים מגיבים באלימות לכליאה, גם כאשר החופש נמצא בסך הכל במרחק החידלון ממנה. עלינו לזכור זאת ביחס לפלסטינים כשאנו מייחסים את כל מעשיהם לזדון גרידא. אולי יש להם רציונליזציות, כמו לכולנו, לגבי מדוע אנו עושים את הדברים שאנו עושים. אך אם רציונליזיות אלו היו באמת הסיבה לתגובה הזו, היינו מצפים שעמים אחרים לא יגיבו באלימות וטרור לכיבוש או אפרטהייד וזה לא מה שאנחנו רואים. 

אך האם הרשות לא מדגימה שישראל כן יכולה להקים שלטון בובות על הפלסטינים? הרשות הפלסטינית, שניתן לומר שהיא מעין שלטון בובות למחצה של ישראל וארה"ב, נולדה בסיטואציה חריגה מאוד: לא מבצע צבאי להחלפת שלטון, אלא כחלק מהסכם אוסלו תוך כוונה שזו תהיה זמנית ותוחלף בשלטון המדינה הפלסטינית. לא ניכר שזה היה תרגיל מכוון מראש מצד ישראל אבל בכל מקרה, הרשות כנראה תופל או תקרוס בנקודה כלשהי ומה שקורה בעזה איננו יצירת מבנה שלטוני תחת מסווה של הליך שלום, כך שסיכוי נמוך מאוד שמישהו יפספס את המהלך ושהציבור הפלסטיני יקבל אותו כפי שקיבלו את הרשות בזמנו. 

יותר משישראל רוצה להשמיד את חמאס, היא רוצה שחמאס ישמיד את פלסטין

מה שעשה חמאס ב-7 באוקטובר, לדעתי, היה בראש ובראשונה פשע כלפי עמו. נדמה לי, מהסתכלות על השינוי בסקרי דעת קהל עולמיים ושינוי הגישה ביחס לישראל המשתקף בגופי מיינסטרים חשובים כמו הניו-יורק טיימס, כי הפלסטינים נמצאים מרחק עשור או שניים (תחת ההנחה שהמלחמה הקרה החדשה לא תתחמם יותר מידי) של קמפיין אפקטיבי משולב באי-אלימות או אלימות בעצימות נמוכה, מהכנעת ישראל בזירה הבינלאומית והכרחתה לבוא עמם בהסכם שלום או לקרוס כמשטר אפרטהייד שאיש אינו יכול להתנהל מולו (גם אם, לדעתכם, האחריות לכך שישראל מתחזקת משטר צבאי עם מערכות חוק נפרדות מוטלת בעיקרה על הפלסטינים). יתכן שה-7 באוקטובר יסיג זאת עשורים לאחור (כמובן, אם ישראל תמשיך להרוג עזתים בסיטונאות, יתכן שזה דוקא יזרז זאת). אבל חמאס עושה את מה שישראל ביקשה ממנו לעשות: למנוע את האפשרות הזו. וישראל לא תבצע טיהור אתני או רצח עם בעזה, כי זה ימנע ממנה מלעשות את מה שהיא ביקשה ממנו לעשות: למנוע את האפשרות הזו. אם אין חמאס ובוודאי אם ישראל רצחה או גירשה את כל העזתים, הכוחות על ישראל להסכם מול הרשות יהיו בלתי-ניתנים לעמידה בפניהם, כפי שיודעים במשרד המודיעין ובכל הנהגת ישראל.

ולכן, אם יהיה זה חמאס או מוטציה אחרת שלו, הגם שקשה לרוב הישראלים לדמיין זאת כרגע, אחרי אירועים כל כך דרמטיים שניכר שהכרח שיביאו לשינוי דרמטי כלשהו, אנו כנראה איננו בפיתחו של שינוי שכזה. חמאס ביצע את מה שביקשנו ממנו לבצע בנו ועכשיו אנו נבצע בעזתים את מה שהוא ביקש מאתנו שנבצע בהם. האמת המרה שכולם יודעים ומכחישים בו-זמנית, היא שלישראל מזמן יש הסכם עם הפלסטינים, ששני הצדדים מכבדים את ההסכם הזה, ושהטבח ב-7 באוקטובר והטבח בעזה שמתרחש כעת בעקבותיו, אינם שבירה של ההסכם, אלא המימוש העילאי שלו. 

אם נתעלם לרגע מדקויות, צודקים מי שאומרים שחמאס הביא על עצמו אותנו. אך בדיוק כשם שצודקים מי שאומרים שישראל הביאה על עצמה את חמאס. לעתיד הנראה לעין, יש רק אפשרות אחת לסכסוך עם הפלסטינים והיא הסכם. עכשיו נותר רק להחליט אם אנחנו ממשיכים לכתוש את עזה ונשארים עם ההסכם הקיים או שאתם מעוניינים בהסכם אחר.

זוית נוספת (ניתן לדלג): לניתוח דומה של האירועים, אני ממליץ על הריאיון המוטמע מטה של גלן גרינוולד, אחד מהעיתונאים החשובים ביותר בעולם כרגע, עם פרופסור ג'ון מירשהיימר, מומחה ליחסים בינלאומיים והקול הדומיננטי בעולם כרגע בעבור המחנה הריאלסטי (מחנה שמנתח מלחמות ויחסים בינלאומיים שלא על פי הטייה לטובת צד כזה או אחר, רגשות או מוסר – האופן ההוליוודי שבו התקשורת מסקרת את העולם – אלא על פי מדדים "קרים" כמו אינטרסים, יחסי כוחות וסטטיסטיקות על אירועי עבר). 

הסכם שלום עדיין אפשרי

שלום לא מגיע כשצד אחד מבין שהצדק נמצא בחזקתו של הצד השני, אלא כששני הצדדים מבינים שעדיף להיות חכם מצודק. אני יכול לחשוב על שלל פרשנויות מוסריות לפיהן מה שחמאס עשה לישראל, מנקודת מבט פלסטינית, הוא צודק. אני יכול לחשוב על שלל פרשנויות מוסריות לפיהן מה שישראל עושה כעת בעזה, מנקודת מבט ישראלית, הוא צודק. כך, עם אמהות בוכות וילדים שרופים, זה נראה כששני הצדדים צודקים. אני לא הולך לומר לכם לא להכנס לעזה. בהחלט ניתן להצדיק זאת. אבל זה בו-זמנית גם מאוד לא חכם (במובן הבסיסי של המילה: חסר תכלית. יגרום נזק לשני הצדדים, אך סיכוי נמוך ביותר שישנה משהו). 

אפשר להמשיך ולחיות על החרב, לא לוותר על שטחים, להחזיק את עזה בסגר או לדחוק אותה למצרים, לבנות התנחלויות, להחזיק את הפלסטינים בגדה תחת משטר צבאי המוגדר על ידי רוב ארגוני זכויות האדם כמשטר אפרטהייד וכו'. זה אפשרי. אני לא מתכוון לכך בסרקסטיות. אפשר להמשיך, במילותיו של בנט, במדיניות ה"רסיס בישבן". פעם בכמה עשרות שנים, ה"רסיס" יוביל לתוצאה כפי שראינו ב-7 לאוקטובר אבל אפשר להמשיך כך. עשרה מיליון אזרחים יכולים לספוג מספר דו-ספרתי של הרוגים בשנה ואלף-אלפיים הרוגים פעם בעשור (אם באינתיפאדה מתמשכת או מתקפת פתע קצרה). ישראל הוכיחה שזה אפשרי, לצד שלל מדינות שחיות בתנאים דומים או גרועים יותר, ורק עוד 50 או 100 שנה נדע מה ההשלכות לטווח הארוך של האסטרטגיה הזו (ספק שהן יהיו חיוביות, שכן הן לא היו עד כה). 

מנגד, אפשר ללכת להסכם על בסיס גבולות 67', לחלק את ירושלים, לסגת מההתנחלויות הקטנות ולסיים את הסכסוך תוך כמה שנים או עשור (גם לאחר הסכם לוקח זמן עד שהאלימות דועכת ולעיתים היא דוקא גוברת בהתחלה, עת קיצוניים משני הצדדים, המעוניינים בפלסטין/ישראל השלמה, מנסים לשבש את ההסכם). גם זה אפשרי. 

אמנם אין לכך רוב כרגע אבל בניגוד לתפיסה המוצגת בישראל, כאילו הציבור הישראלי מעוניין בהסכם והפלסטיני איננו, הסקרים מראים ששני הצדדים מראים את אותו אחוז תמיכה בהסדר (43%), הגם שכאשר מפרקים את ההסכם לרכיביו המפורטים, הציבור הישראלי קצת פחות מתנגד מהפלסטיני (70% מהפלסטינים מתנגדים להסכם המפורט לעומת 56% בישראל). אמנם אין רוב לשלום כרגע (דהיינו, לפני ה-7 באוקטובר), אבל יש עוד פחות תמיכה למלחמה. רק 37% מהפלסטינים ו-20% מהישראלים, מעוניינים ב"מאבק מזוין בכיבוש הישראלי" או "מלחמת הכרעה עם הפלסטינים". וכשאין מספיק מוכנות למחיר הנדרש לשלום ואין מספיק ביקוש (ולטעמי יכולת בשני הצדדים) למלחמה שתכריע את היריב, אתה מקבל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. 

אך בניגוד לרוח המדכאת הנושבת מהסקר הזה, אנחנו יודעים מרוב הסכמי השלום שנחתמו בעולם, כי הסקרים הללו מתהפכים בו-ברגע שההסכמים נחתמים או שניכר שהנסיבות השתנו והסכם שכזה הוא ריאלי. המספרים הללו לא מעודדים, כמובן, אך הם מספרים שניתן לעבוד איתם וכפי שניתן לראות בגרף מעלה, מספיק לחזור רק 5 שנים אחורה, בעבור הפלסטינים, או 7 בעבור הישראלים, כדי לראות שהיה אז רוב בשני הצדדים ל"שתי מדינות לשני עמים".

גם בגרף מטה אתם יכולים לראות שרוב האנשים שמתנגדים ל"שתי מדינות", מאמינים שהפתרון פשוט לא אפשרי יותר. זאת אומרת, חלק גדול מהם צפוי לשנות את עמדתו, אם יודגם להם שאכן הסכם שכזה אפשרי. זוהי התנגדות ייאוש ולא בהכרח התנגדות עקרונית, לפחות עבור חלקם. אפשר גם לראות זאת בניסוי שהם ביצעו בסקר, בו הם הציעו סדרת שיפורים שיתלוו להסכם שהם בעיקרם סימבוליים (הכרה הדדית בנכבה/שואה, יותר משרות לפלסטינים, ביקורים באתרים קדושים וכדומה) או הפסקת האלימות (שהייתה הרכיב המשמעותי ביותר). במצב כזה, 45% מהמתנגדים בשני הצדדים שינו עמדתם וזה כבר שם אותנו עם רוב של כשני-שליש לפחות שתומכים בפתרון שתי המדינות. 

אפילו בעזה (בגרף מטה) ובסך הכל לפני שלוש שנים, 38% מהעזתים ואפילו 40% מאנשים המגדירים עצמם כמצביעי או תומכי חמאס, תמכו בהסכם שכזה. אני חושב שזה מקור גדול נוסף לפקפק בכל מה שהתקשורת והמנהיגים שלנו משווקים לנו לגבי הפלסטינים וחמאס, אם 40% מתומכיו תומכים בפתרון שתי המדינות.

גם הפלסטינים אזרחי ישראל מוכיחים שבהינתן יחס הולם (יותר), כמעט כולם מוכנים לחיות לצידנו וכמעט ללא אלימות, אפילו אם זה לא העולם האידיאלי מבחינתם. גם אם נקבל את נתוני מערכת הביטחון שאינם משקפים הרשעות בפועל וכוללים אירועים שפעמים רבות רחוקים מאוד מאלימות, בתחילת שנות האלפיים היו מעורבים בפעילות בטחונית 0.002% מהפלסטינים הישראלים בשנה וכיום זה פחות ממחצית מכך. דהיינו, כמה עשרות בשנה או, אם נציג זאת הפוך: 99.999% מהפלסטינים הישראלים אינם מעורבים בפעילות בטחונית ו-99.8% מהם אינם תומכים בפעילות שכזו (גם באשר לפעילות שכזו מבחוץ וללא מעורבות של ערביי ישראל, כדוגמת מתקפת ה-7 באוקטובר, יש תמיכה רק של 2%). יתכן שלאחר הסכם שלום גם אלו יעלמו אבל אפילו אם לא, יעד כזה או אפילו עשירית ממנו, יהיה התקדמות מדהימה אם נוכל להגיע אליה מול הפלסטינים. במספרים כאלה אולי עדיין יש פיגוע של אדם בודד עם סכין או אקדח פעם בכמה חודשים, אך אין חמאס, אין ג'יאהד אסלאמי, אין גדוד ג'נין, אין גוב האריות, אין אינתיפאדות, אין רקטות, אין מבצע בעזה כל כמה שנים ואין 7 באוקטובר. 

כמובן, גם המצרים מוכיחים זאת והירדנים מוכיחים זאת ואינסוף הסכמי השלום שנכרתו לאורך ההיסטוריה, עם הרבה יותר הרוגים וזוועות הרבה יותר קשות מאלו שהתרחשו בין ישראל והפלסטינים, מוכיחים זאת. האירופאים חיים בשלום עם הגרמנים אחרי עשרות מיליוני הרוגים, ברואנדה אנשים חיים בשלום אחרי מיליון הרוגים כשהרוצחים לא מעבר לחומה במדינה נפרדת, אלא השכנים שלהם באותו הרחוב. אז כן, ישראל בהחלט יכולה להגיע לשלום עם הפלסטינים, לאחר שהרגו בנו אלפים "בלבד". כמה שזה נראה רחוק כעת, זה נמצא מרחק החלטה והתעקשות עליה מהתממשות.

"להשמיד את חמאס": פיתרון עם פחות מ-1% להצלחה

כאשר רעיון השלום מועלה בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ימנים ואפילו שמאלנים ציוניים נוטים לקשר אותו פעמים רבות אל רגש השלום – הדחף האמוציונלי שלא לפגוע או להפגע. אנשים התומכים ברעיון שכזה מוצגים, בצדק עבור חלק ניכר מהם, כ"יפי נפש"; אנשים שכוונתם טובה ואולי יש בהם מידה גבוהה של אמפתיה, אך לא רואים את הדברים נוכחה והרגש שלהם מעוור אותם. אני לחלוטין מקבל את הביקורת הימנית הזאת, שיש הרבה שמאלנים שניגשים אל רעיון השלום מפרספקטיבה רגשית שכזו ושגישה זו פסולה. אך זו אינה הגישה שאני מגיע ממנה ולי יש את אותה הביקורת, רק כלפי אנשים בימין ובשמאל הציוני שמגיעים עם אותו הבסיס הרגשי אל רעיון ה"הניצחון" או "הכרעה". דהיינו, אנשים שיש להם דחף אמוציונלי לפגוע כדי לא להפגע, אשר אינו נטוע באיזו תאוריה ונתונים ברורים להיתכנות של הרעיון שלהם. 

המחקר המקיף ביותר שאני מכיר ובדק כיצד נגמרים סכסוכים, הוא של התוכנית למידע על קונפליקטים של אוניברסיטת אופסלה בשוודיה. אין לי זמן לנתח את מאגר המידע העדכני שלהם (הגם שלפי המגמות זה דוקא היה מחזק את התזה שלי עוד יותר), אז אסתמך על המחקר שלהם לסכסוכים בין 1946 ועד 2005, שכולל 372 פרקי אלימות שהגיעו לסיום, בתוך 231 מלחמות. לסכסוכים ומלחמות מהסוג של ישראל ופלסטין (Intrastate coflict: דהיינו, סכסוך בתוך מדינות או בין מדינות לארגונים), הסטטיסטיקה מפורטת בטבלה הבאה:

כפי שניתן לראות, חל שינוי משמעותי בדרך שבה הסתיימו סכסוכים שכאלה מתקופת המלחמה הקרה (שבה המעצמות רצחו עשרות מיליונים במלחמות פרוקסי ביניהן ללא שום כוונה להגיע להסכם, אלא רק כדי לפגוע במעצמה השניה על חשבון גופות העמים שבאמצע) ואיך שהם מסתיימים כיום. היות שכך, נסתכל על הנתונים מטה בטבלה, 1990-2005, שכן הם אלו שרלוונטים להווה. 

הסיום הנפוץ ביותר למלחמות אלו, עם 48.3%, הוא "אחר": סיום בו המלחמה פשוט דועכת מעצמה או עקב שיפור בזכויות ובתנאי החיים של אחד הצדדים (ללא הסכם) ואנשים מאבדים עניין בה או שאחד מהצדדים חודל להתקיים (מבלי שחוסל. זה יותר רלוונטי לארגונים שמתפרקים מאשר עמים). הגם שזה הסיום הנפוץ ביותר, ברור שהוא אינו רלוונטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שכן אף אחד מהצדדים לא הולך לפרוש מהסכסוך בעתיד הנראה לעין, סתם כך ומבלי שקיבל מבוקשו. 

אם אתם מקבלים פרשנותי זאת, שהסכסוך לא יגמר סתם בפרישה של אחד מהצדדים ממנו בעשורים הקרובים, אנו יכולים לנפות החוצה את סוג סיום הסכסוך הזה מהסטטיסטיקה. ואז אנו רואים שבניכוי הסיום של "אחר", 74% מהסכסוכים נגמרים בהסכם (שלום או הפסקת אש שלאחריה האלימות דועכת מתחת ל-25 הרוגים בשנה) ורק 26% נגמרים בניצחון של אחד הצדדים. 

גם נתונים אלו אינם משקפים נאמנה את המצב בישראל, שכן כמעט באף אחד מהסכסוכים האחרים אין את המאפיינים שמקשים על סיום הסכסוך בישראל: אין בהכרח מחלוקות טריטוריאליות (סכסוך אתני או דתי בלבד, למשל), אין בהכרח רצון של אחד הצדדים להקים מדינה משלו, אחד הצדדים לא מפוזר בשלוש אוכלוסיות ואזורים נפרדים (כמו המצב בפלסטין-ישראל) וכן הלאה. זאת אומרת, את הסכסוך שלנו קשה מאוד לסיים בניצחון קרבי, כי הניצחון הקרבי לא מסיים את הבעיות שמהן נובע הסכסוך מלכתחילה. אנחנו לא מנסים לנצח כאן ארגון כזה או אחר (חמאס, למשל), אלא רעיון קולקטיבי (לאומיות פלסטינית ושוויון) – ואת אלו קשה מאוד להכניע (וכמה אירוני שעם כמו היהודים, שהחזיק את הרעיון הזה במשך אלפיים שנות גלות, מתקשה לקבל זאת). 

לא מצאתי סטטיסטיקה ספציפית בנושא הזה להציג בפניכם (מוזמנים לשלוח אם אתם מכירים) אבל נאמר שלכל היותר מדובר ב-5% מסכסוכים שכאלה שנגמר בהכנעה של הרעיון הקולקטיבי וסביר להניח שזה בפועל נמוך מ-1%. תנועות לעצמאות ובדלנות אכן מוכנעות לעיתים, אך אני לא מכיר דוגמאות לסיום שכזה ללא התאזרחות או רצח עם. מוזמנים לציין בתגובות אם אני טועה אבל אני לא מכיר סכסוכים שנגמרו בפנטזיה הישראלית: הצד המפסיד מוותר על שאיפתו הלאומית ונותר ללא אזרחות תחת השלטון של הצד המנצח (מה שקרוי "אפרטהייד"). איפה זה עבד בדיוק? 

סוף דבר

זאת אומרת, ה"פתרונות" שהתקשורת וההנהגה הבטחונית והפוליטית של ישראל משווקים לנו על "חיסול חמאס", "אנחנו ננצח" או "הכרעת הסכסוך", הם פתרונות בלתי-ריאליסטיים במובן הכי אובייקטיבי שאפשר לחשוב עליו: הם פשוט כמעט אף פעם לא עובדים (בנסיבות כמו אלו של ישראל). מציגים לנו רעיונות שיש להם סיכוי מקסימלי של 5% להצלחה ושהכלי הנדרש כדי להשיג אותם – חיסול החמאס והחלפתו במשטר בובות כלשהו – גם כן מדגים אחוזים בודדים של הצלחה בלבד. לוקחים את שני אלה, שהסיכוי המשולב שלהם להתממש הוא פחות מאחוז אחד, ואומרים לנו שזה "הפיתרון" ושזה "ריאלי". לעומת זאת, סיום בהסכם, האופן שבו כמעט כל הסכסוכים (שלא נכבים מעצמם) מסתיימים, מוצג כאיזו פנטזיה אוטופיסטית מנותקת מהמציאות. המציאות היא מה שקרה בה בפועל, לא מה שאנו מרגישים לגביה ומה שקרה בה בפועל, זו הסטטיסטיקה שהצגתי מעלה. 

אני לא מתיימר לדעת את כל הפיתרונות. אולי יש לכם רעיון מקורי לסיום הסכסוך או משהו שעבד במקום אחר ואני בור לו. יתכן אפילו שיש פיתרון צבאי מאוד מיוחד שבכל זאת יכול לפתור את הסוגיה ואלי בעוד כמה עשורים דברים שכאלה יהיו ניתנים להכנעה טכנולוגית. אבל טרנספר, רצח עם או התקנת ממשל בובות שיגרום לעם לא להגיב באלימות למשטר צבאי או מצור, אלו פשוט לא פתרונות רציניים, במובן שיש עלות גבוהה לעצם הניסיון שלהם, הסיכון הנלווה להם בצד המבצע הוא גבוה והסיכוי להצלחה, כפי שאנו רואים הן מניסיונות ישראל לבצע דברים שכאלה בעבר והן מניסיונם של אחרים, נמוך ביותר.

אם הייתם, למשל, עובדים באיזה תאגיד בינלאומי ענק והייתם נכנסים אל המנכ"ל עם רעיון עסקי שאומר "נשקיע עשרות או מאות מיליארדים ברעיון שלי, מאות או אלפים מהעובדים שלנו ימותו בתהליך, ויש לרעיון שלי סיכוי של 1% לכל היותר להצלחה", הייתם מפוטרים מיידית אם לא נשלחים לסקירה פסיכאטרית. אבל מפאת שהבעיה שלנו מערבת אלימות ומחנאות, הרגש משתלט ורעיונות שבבירור לא עובדים ולא עבדו גם בעבר, מוצגים גם כרעיונות חדשים וגם ככאלה שיש להם התכנות אם לא ממש וודאות להצליח. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על שלל הסיכונים של הרעיונות הללו ומספיק להעיף מבט על כל נושאות המטוסים מסביבנו והזזת הכוחות בכל הגזרות במזרח התיכון כדי להבין: 1,400 הרוגים זה נורא אבל האסטרטגיה שישראל חותרת אליה, מלבד שעתידה להכשל, יכולה גם (בהסתברות נמוכה אמנם) להוביל למלחמה אזורית עם עשרות אלפי הרוגים בישראל (וגם בסופה, הבעיות האזוריות שלנו לא יפתרו ללא הסכם). 

ככל שבכל זאת נדמה לישראל כי הבעיה היא פשוט החמאס ובלעדיו ניתן לגשת להסכם, אז אפשר גם לשלב בין שתי האפשרויות. אפשר להודיע שישראל הולכת להסיר את שלטון חמאס ואז מיד תלך להסכם על בסיס גבולות 67'. זה יתן לגיטמציה בינלאומית לפעולה ואף יצמצם את ההתנגדות בעזה, מקרב אלו שהתנגדותם האלימה התבססה על סרבנות ישראל להסכם שכזה (שליש מהעזתים כלל לא תומכים בחמאס וכפי שראינו בסקר מעלה, אפילו 40% מתומכיו עושים זאת רק כל עוד אין אלטרנטיבה של הסכם על השולחן). 

אבל כולנו יודעים שזה לא מה שישראל רוצה. יותר סביר שיוקמו מחדש התנחלויות בצפון עזה, מאשר שישראל תסכים לפרק התנחלויות בגדה. לכן מציעים לנו טרנספר כפיתרון לבעיה שנוצרה מטרנספר ולכן מציעים לחסל את הנהגת עזה הנוכחית, שנוצרה מחיסול הנהגת עזה הקודמת. הם בונים על זה שתאמינו ש"הפעם זה יהיה אחרת", שזו הרטוריקה הרגשית עמה אנו מבצעים חיסול ממוקד בעובדות ההיסטוריות; הדרך שבה אנחנו משכנעים את עצמנו שמה שקרה כל פעם, לא יקרה הפעם. זו הסיבה שמנהיגי ישראל יכולים לשווק עשורים את חיסול חמאס, כשם שחמאס יכולים לשווק עשורים את חיסול הישות הציונית. שניהם יודעים שאלו לא תוצאות אפשריות בשדה הקרב, אך שניהם מבינים היטב שאלו אמירות שמניבות תוצאות מצוינות בשדה הקרב הפוליטי.

וזו, לדעתי, האמת שאין לאמרה: חמאס מחזיק קרוב ל-200 ישראלים בשבי בעזה ויתר הישראלים מוחזקים בשבי ישראל. למעשה, זהו השבי בקונספציה הישראלית שהוביל לשבי במנהרות חמאס ומה שמוצג לנו כתכנית לחלצנו משבי זה, לדעת כותב שורות אלו ובהסתמך על כל המחקרים שראינו, הינה תכנית שכמעט בוודאות רק תעמיק אותו.

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , , | 61 תגובות

עד האוקראיני האחרון: התכנית האמריקאית לגרום לפלישה הרוסית

הקדמה

דמיינו שהיו לנו תוכניות כתובות והקלטות של ההנהגה הרוסית, בהן נחשף שכל טענות הרוסים לגבי הסיבות לפתיחה במלחמה מול אוקראינה הן שקר. הם לא פלשו לאוקראינה בגלל פעילות של נאט"ו במדינה והפחד מכך שאוקראינה תצורף לברית הצבאית, כפי שטענו וטוענים עד היום (לצד סיבות שוליות יותר), אלא להפך: בתוכניות כתוב מפורשות כי הם מתכוונים לפלוש כדי למשוך את כוחות נאט"ו והציוד הצבאי של הברית לתוך אוקראינה, כדי להחליש את נאט"ו ולפגוע בכלכלת המדינות החברות בה. התוכניות אף מפרטות כי מטרת האסטרטגיה היא לוודא שרוסיה תצמח לאימפריה ואף מדינה אחרת לא תוכל לערער על כך. האם ניתן לדמיין שהתקשורת שלנו לא היתה מציגה בפנינו ראיות שכאלו?

כמובן שלא. היינו שומעים על כך בלי סוף ובצדק. קשה לחשוב על משהו יותר דרמטי להבנה של מלחמה, מאשר התוכניות המקדימות והרציונאל של הצדדים המעורבים בה (לא דרך פרשנות של משפטים מנאומים של פוליטיקאים, כפי שאוהבים לעשות בתקשורת תוך התעלמות מאי-אמינותם של אלו, אלא ישירות מהתוכניות עצמן). אז אמנם אין לנו את התוכניות והראיות הללו בצד הרוסי אבל את אלו של המערב דוקא יש (מתוכניות פומביות, הקלטות ומסמכים סודיים שהודלפו לאורך השנים).

למעשה, יש מספר תוכניות שכאלה וראיות רבות לכך שהן מיושמות בפועל והיום אציג בפניכם אחת: התוכנית מ-2019 של מכון החשיבה האמריקאי, מכון ראנד, שהוזמנה על ידי צבא ארה"ב. מטרת התוכנית ושמה בפועל: "להתיש את רוסיה". כפי שתראו, התכנית נועדה לגרום לרוסיה להעצים את המלחמה עם אוקראינה, כדי להחליש אותה על חשבון חייהם של האוקראינים, תוך סיכון ידוע מראש כי הדבר עלול להוביל לפלישה רוסית מלאה, כפי שאכן קרה (וכפי שעשו האמריקאים לרוסים באפגניסטן בשנות ה-80 ובמקומות אחרים).

הדו"ח מזהיר שהדרדור וההארכה של המלחמה צריכים להעשות בזהירות כדי להמנע מפלישה רוסית מלאה (לא מדאגה לאוקראינים, אלא מהנחה שבמלחמה כוללת רוסיה תנצח ודוקא תתחזק, דבר שנוגד את מטרות הדו"ח). אך מפעולות האמריקאים, שיכוסו בטקסט זה ואחרים שאפרסם בעתיד, עולה שהמלצות הדו"ח יושמו על ידי מקבלי ההחלטות האמריקאים בעוד שמהאזהרות התעלמו, שכן הם ראו בפלישה שכזו נזק הקפי סביר, אם לצד ההריסה של אוקראינה גם רוסיה תיפגע באופן משמעותי ותנותק מאירופה וגרמניה. המטרה המוצהרת של האסטרטגיה איננה להגן על אוקראינה, אלא "לנצח בתחרות המעצמות מול רוסיה". דהיינו, לנסות ולשמר את המצב הקיים מזה למעלה מ-30 שנים, בו ארה"ב היא האימפריה היחידה על פני כדור הארץ ולמנוע ממדינות אחרות אפילו לצמוח לרמה שתסכן זאת (נבהיר: זו לא דעתי. אלו המטרות המוצהרות בתכנית זו ואחרות).

בטקסט הזה אציג את התכנית של מכון ראנד ואת הראיות התומכות בהשערה שהיא אכן יושמה (בהתעלם מההאזהרות) וכמובן נדבר גם על התקשורת ומדוע היא מסתירה מכם תוכנית זו ואחרות. על הדרך נדבר על ההשפעה של מחנאות ומכוני חשיבה על התקשורת וכיצד אלו מעוותים את הסיקור הביטחוני באופן כללי ואת סיקור המלחמה באוקראינה ספציפית ויוצרים תמונה שמנותקת מהמציאות. בנוסף, נדבר על 'דילמת הביטחון' – מונח יסוד ביחסים בינלאומיים שכל התקשורת מתעלמת ממנו ומסביר מדוע רוסיה פועלת באוקראינה באופן בו היא פועלת.

הערה: תוכלו לצפות בגרסת הוידאו מטה או לקרוא את גרסת הטקסט אחריו, אך קחו בחשבון שהטקסט נכתב בחופזה כדי לספק גרסה כתובה ולא מלאה לגרסת הוידאו. כמו כן, תוכלו לצפות או להאזין דרך שירותי וידאו או פודקאסטים אחרים לבחירתכם כמו ראמבל, ספוטיפי ונוספים, בלחיצה כאן. (הוידאו/אודיו בשירותים אלו עדיין נמצא בהליך העלאה בשעה זו. תוכלו להרשם ולקבל עדכון כאשר ההליך יושלם).

תיקונים לאחר פרסום: בוידאו אני אומר שהיו 3 פלישות לרוסיה במאה השנים האחרונות וזה 2 (או 3 במאתיים). ואני מציג וידאו של יועץ של זלנסקי לצורך הבהרה של כמה המלחמה היתה צפויה ונבעה מעניין נאט"ו, אך שגיתי ואמרתי שהיה יועץ של זלנסקי "בזמנו" כשנהיה יועץ של זלנסקי כשנה לאחר מכן. עמכם הסליחה.



ולאלו מכם שפיספסו, להלן (מטה) הוידאו הקודם שלי לגבי המלחמה (שפורסם מעט לאחר הפלישה). בנוסף, את הקונטקסט והרקע למלחמה שהתקשורת, לדעתי, מעלימה תוכלו לקרוא בלחיצה כאן.

פרופגנדה רוסית – מזלנסקי?!

התקשורת הישראלית/מערבית מספרת לנו שמה שתיארתי מעלה זו סתם פרופגנדה רוסית. התקשורת לא הציגה בפנינו אף תכנית אמריקאית לגרור במכוון את רוסיה לפלישה לאוקראינה ולהאריך את המלחמה ולשיטתה, תוכנית שכזו לא קיימת ומדובר בשקר גרידא. אם אין תוכניות שכאלה וראיות למעשים שכאלה, אני מסכים עם התקשורת וחלק ממבקריי, שמי שמשווק טענות שכאלה אכן יהיה אדם שרק מפיץ פרופגנדה רוסית. לעומת זאת, אם יש כאלה, הרי שזו שהתקשורת המערבית/ישראלית שמפיצה פרופגנדה (ע"י הסתרה).

המתנגדים הכי גדולים להיפותזה הזו במערב, מגיעים מהשמאל המגדיר עצמו ליבראלי. לכן, לפני שנתחיל ונסתכל על התוכניות האמריקאיות לגרום לרוסיה לפלוש לאוקראינה, אני רוצה שנקשיב לאחד מהמנהיגים הראשיים של אותו מחנה, הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס, ומה שאמר שבועיים לפני המלחמה (אם הוידאו לא מוצג למטה, לחצו על הלינק. המקטע הרלוונטי הוא נמצא בין 27:29 ל-29:03).

https://www.c-span.org/video/standalone/?517862-2/senators-sanders-durbin-russia-ukraine

סנדרס מתחיל את נאומו בציטוט שלל מומחים אמריקאים שקבעו וצפו לאורך השנים שהתרחבות נאט"ו תוביל בדיוק לתוצאה שהגענו אליה, המלחמה באוקראינה. הוא ממשיך ומתאר כיצד ארה"ב הפילה שלל ממשלות בגלל דוקטרינת מונרו, לפיה ארה"ב לא מתירה לאף מדינה בחצי מכדור הארץ שהיא מחשיבה כ"שלה", להכנס לברית צבאית ללא רשותה ומקביל זאת לרוסיה שמבקשת למנוע מאוקראינה מלהכנס לברית נאט"ו. האם לא צריך להתחשב ברוסים באותו אופן באוקראינה, שואל סנדרס? אם אנחנו מפילים ממשלות, מחסלים מנהיגים ואף פותחים במלחמות על מעשים שכאלה על פני חצי מכדור הארץ, כיצד נלין על כך שרוסיה מבקשת להכיל דוקטרינה דומה, אך ורק בקרב מדינות הגובלות בה?

בכך הודה סנדרס בשלוש טענות שהתקשורת מתעקשת שהן פרופגנדה רוסית: ששורשי המלחמה הם בפעילות נאט"ו באוקראינה, שהטענה הרוסית שכך הדבר איננה פרופגנדה ושהתגובה הרוסית איננה אימפריאליסטית (דהיינו, למטרות התרחבות טריטוריאלית) או בלתי-צפויה, אלא ברורה וזהה לזו שהיתה מתקבלת גם על ידי האמריקאים, לו ברית צבאית עוינת היתה מבקשת להתבסס במקסיקו או קנדה, למשל.

ולאלו שאינם מסופקים על ידי סנדרס, להלן זלנסקי עצמו, בראיון ל'אקונומיסט' חודש לאחר הפלישה, מודה גם כן בחלק מטענות אלו (12:21 – 12:57):


זלנסקי מבהיר שלכל מדינה יש אינטרסים שונים בנוגע למלחמה באוקראינה ושבוודאות ישנן כאלה במערב שמעוניינות במלחמה ושזו תהיה ארוכה. זאת, לטענתו, בגלל שזה "יתיש את רוסיה" – כמו שם הדו"ח שנעסוק בו היום – אפילו אם זה אומר שאוקראינה תוחרב ושהפגיעה ברוסיה תתבצע על חשבון החיים של האוקראינים.

זלנסקי מוסיף (14-05 – 15:30, צפו בוידאו מטה) כי הוא לא בטוח אם אנגליה היא אחת מאותן המדינות, אך שזו אפשרות (ניתן לראות בפניו שהוא חושב שזו אפשרות ריאלית וסבירה). לגבי ארה"ב, אפילו העיתונאים מניחים מראש ובגוף השאלה שזה אכן המצב וזלנסקי מגיב בצחוק מובך של הסכמה ואומר ש"נחיה ונראה" (בתרגום חופשי).

דהיינו, התקשורת אומרת לנו שהטענה שרוסיה פועלת כתגובה לפעילות של נאט"ו באוקראינה ושהמערב פעל ופועל כדי להוביל למלחמה הזו ולהאריך אותה, היא פרופגנדה רוסית. זאת למרות שסדנדרס ואפילו זלנסקי עצמו אומרים בדיוק את אותם הדברים.

ניתוק כזה מובהק מהמציאות, כאשר התקשורת טוענת שדבר שאנשים כמו סנדרס וזלנסקי אמרו בעצמם הוא פרופגנדה רוסית, הוא אינדקציה שזו דוקא התקשורת שלנו שמשווקת לנו פרופגנדה. כמו שכל המדינות וכל התרבויות מספרות על עצמן בפרופגנדה שלהן, גם לנו משווקת עוד מילדותינו גרסה של מערב תאורטי, טהור מאינטרסים שפועל מטעמים הומינטריים בלבד, אל מול כוחות אפלים, דוגמת רוסיה הזדונית ופוטין ההיטלריסטי. סיפורים פשטניים, דיכוטומיים ובינארים, שנשמעים כמו תסריט הוליוודי, הם אחת מהאינדקציות הברורות לפרופגנדה המנסה לפנות אל הרגש (שנוטה להיות סימפליסטי וקיצוני) ולא אל השכל (שנוטה להיות ספקטרומי והסתברותי).

תקשורת אנטי-מדעית

אבל איך נוצר הנתק הזה? איך התקשורת מתארת סיפור שכל כך מנותק מהמציאות, כמעט לרמת פארודיה. יש שלל סיבות לכך אך לשיטתי ומשנותיי בתוכה וכחוקר חיצוני לה, יסוד הדברים הוא בכך שלתקשורת אין סטנדרט הסקת מסקנות אובייקטיבי.

אם תלכו ל'עין השביעית' עם השאלה הזו, הם יציגו בפניכם את מפת הבעלויות על התקשורת הישראלית ויגידו שהבעלים הם שמעוותים את התוכן בהתאם לאינטרסים העסקיים שלהם. אם תלכו ל'דה-מרקר', הם אולי יציגו את עוגת הפירסום בתקשורת ויטענו כי אלו המפרסמים – התאגידים, הטייקונים והמדינה – שמעוותים את התקשורת בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלהם. לו תפנו אל מקור ימני יותר, כמו אתר 'מידה' למשל, הם יטענו שזה הרגולטור, הרשות השנייה והפוליטיקאים שמכניעים את התקשורת החופשית לצרכיהם הפוליטיים.

אך כל אלו ואחרים רק מסבירים מי מעוות את התקשורת – לא מדוע מראש היא ניתנת לעיוות. לא שמערכת המשפט או האקדמיה חפות מעיוותים, אך בבירור העיוותים שם הרבה פחות דרמטיים מאשר בתקשורת (מי יעז לטעון שיש להרשיע אדם על סמך מסקנות עיתונאים או לקבוע מסקנה מדעית על בסיס "תגליות" המתפרסמות תדיר בתקשורת?). הסיבה היא פשוטה: המערכות הללו נשענות על טכניקות להסקת מסקנות (השיטה המדעית, ההליך המשפטי, הסקה בייסיאנית וכו') שהוכחו ככאלה המשפרות דרמטית את ההסתברות לכך שהמסקנה תהיה נכונה או תנבא את העתיד היטב. בתקשורת אין כל הליך שכזה.

בניגוד לאיך שהתקשורת משווקת את עצמה לציבור, אין בפרסומי התקשורת הפניה למקורות, העורכים כמעט אף פעם לא בודקים את אמינות הטענות של העיתונאים, אין ביקורת עמיתים, אין הבדלה בין פרשנות וראיות, אין איסור ואף נפוץ השימוש בכלים פסולים בחוקי דיון ובהליכי הסקת מסקנות (פניה אל סמכות, אד הומינם, פניה אל רגש וכשלים לוגים רבים ונוספים, הם שגרתיים לחלוטין בתקשורת), אין כל שימוש בכלים הסתברותיים לקביעת סבירותה של טענה אלא כמעט תמיד נקבעות השערות כוודאיות או כמעט וודאיות, על ידי החלפת הלוגיקה ברטוריקה ועוד ועוד.

למעשה, בהינתן שפיתחנו את את כל השיטות להסקת מסקנות בצורה תקינה (כמו השיטה המדעית) בדיוק בגלל שהבנו שהשיטות האינטואיטיביות שלנו אינן תקפות, השאלה האמיתית היא: למה שבכלל נצפה שהתקשורת תניב מסקנות איכותיות (דהיינו, מודל המתאר היטב את המציאות ומנבא התרחשויות בה בהסתברות גבוהה)? אם מדענים היו חודלים מניסויים, ביקורת עמיתים ויתר הכלים המוכרים לצורך ניטרול ההטיות האנושיות ומחליפים אותם בסטנדרט של התקשורת ("מקור בכיר במשרד המדע: מכניקת הקוונטים שגויה"), האם מישהו היה מצפה שהם יניבו תוצאות נכונות?

מסיבה זו ואחרות, אני משתדל בכל פרסום לתאר כמה מהעיוותים וההטיות בתקשורת. היום אתאר שניים כאלה שרלוונטיים יותר לנושאי חוץ וביטחון ולמלחמה באוקראינה.

מחנאות

כולנו מוטים מחנאית: ימין ושמאל, דתיים וחילונים וכו'. במודע או שלא במודע, כולנו סופגים מידע, מעבדים אותו ופולטים אותו החוצה, בצורה שאינה משקפת את המציאות, אלא את המציאות בהינתן ההטיה שלנו לגביה. כדוגמה פשוטה אציג שתי כתבות שהתפרסמו במרחק ימים זו מזו בחודש מאי:

שתי הכתבות מתארות אירועים של ונדליזם חקלאי על רקע לאומני. אך למרות שהאירוע כשלעצמו זהה, ב'מקור ראשון' סיקרו רק את השחתת העצים בידי פלסטינים לכאורה, בעוד שב'הארץ' סיקרו רק את השחתת העצים בידי מתנחלים לכאורה. שני גופי תקשורת המתיימרים להציג תמונה של המציאות, אך בפועל מציגים את המציאות דרך העיניים האידיאולוגיות שלהם וללא הבהרה לקורא שמידע רב מוסתר ממנו, מפאת שאיננו נתפס כחשוב על ידי העיתון או אינו משרת את המטרה שהעיתון חושב שראוי לקדמה (הדוגמה ספציפית לנקודת זמן, אך ההתנהלות הזאת היא קבועה).

לשם המחשת העיוות: הרעיון שמחקר או ירחון בפיסיקה, למשל, יתעלם לחלוטין מכל הממצאים שהגיעו מקבוצה מסוימת של אנשים (פלסטינים/מתנחלים) רק בגלל שעורכי הירחון סולדים מהאידיאולוגיה של אותם אנשים, הוא אבסורדי (הגם שיש פה ושם מקרים שכאלה). גם לו נעשה ניכוי של מידע באופן שכזה, קשה לדמיין שהכותבים לא יסבירו שביצעו טיהור שכזה ויבהירו זאת לקורא. בתקשורת התנהלות זו היא סטנדרטית לחלוטין וגופי תקשורת פונים לקהלים ספציפים ומאכילים אותם בצ'רי-פיקינג של מידע המתאים לנרטיב שנקבע מראש, מבלי לומר מפורשות שהם עושים זאת (לרוב, מבלי להיות מודעים לכך שהם עושים זאת או שהנוהג אינו תקין).

אך הימין ושמאל הם מחנות פנים-ישראליים ולכן, למרות העיוות המחנאי, צרכן התקשורת הישראלי עדיין יכול לגשת ל'הארץ' אם הוא רוצה לדעת על פשיעת מתנחלים ויכול לגשת ל'מקור ראשון' אם הוא מעוניין לדעת על המקבילה הפלסטינית. בהקשר של המלחמה באוקראינה לעומת זאת, המחנה הוא המערב מול רוסיה. מפאת שכלל גופי התקשורת בישראל ובמערב הם במחנה המערבי, אנו רואים שיש קונצנזוס רחב, כמעט מוחלט בתקשורת, לגבי המלחמה באוקראינה, המציג כמעט בבלעדיות את הנרטיב המערבי ובאותו האופן שמועלמות ראיות סותרות לגבי המתנחלים/הפלסטינים בדוגמה מעלה, כך מועלם מכם מידע הסותר את הנרטיב המערבי.

מכוני מחקר וחשיבה

הסיבה השניה שהתקשורת מוטה בהקשרי ביטחון בכלל והמלחמה באוקראינה בפרט, היא שהמידע שלה מגיע בהקשרים אלו באופן מוטה מלכתחילה: מגופי הביטחון וחברות הנשק של צד אחד לסכסוך (המערב). לתקשורת אין גישה משלה למידע במלחמות, לפחות לא בהקף שמאפשר קביעות רציניות בנוגע למתרחש בהן (לא שזה מפריע לעיתונאים לעשות זאת כל יום).

באופן כללי, אין עיתונאים חוקרים בתקשורת. בישראל לדוגמה, יש כ-5,000 עיתונאים אך בין 10 ל-50 עיתונאים חוקרים, תלוי ברוחב ההגדרה שתתנו לתפקיד. דהיינו, צפונה מ-99% מהעיתונאים לא עוסקים במהות של התקשורת ובמה שהיא עצמה משווקת שהוא תפקידה: לחשוף את שאינו גלוי ובעיקר את שהאליטות השונות מעוניינות להסתירו.

אך ככל שהמצב הזה גרוע, ישנו לפחות אחוז בודד של עיתונאים החוקרים את ענייני הפנים של מדינות. באשר לנושאי חוץ כמו המלחמה באוקראינה, אין כלל תקנים או עיתונאים חוקרים בנושאים אלו. המשמעות היא שכל המידע שהתקשורת הישראלית והמערבית מעבירות לכם, איננו באמת מידע שהם חשפו או ווידאו. בהקשר של ענייני חו"ל ובמיוחד אלו הקשורים בביטחון, התקשורת היא בסך הכל מתווכת של מידע, צינור בין גופי הביטחון וחברות הנשק ובינינו.

בהקשר של מידע המגיע ישירות מגופי הביטחון, אפרסם בקרוב וידאו נפרד ובו אסביר על ההיסטוריה של העיתונות הצבאית וכיצד השתלטו עליה גופי הביטחון ורוקנו אותה מתפקידה. היום נעסוק בצינור השני: גופי המחקר והחשיבה, המהווים חלק ניכר אם לא הבסיס לרוב הכתבות שאתם קוראים בהקשרים של מלחמות וביטחון.

התפקיד המוצהר של מכונים אלו וזה שמשווק לנו על ידם ועל ידי התקשורת, הוא זה הנגזר משמם: לחשוב על דברים או לחקור אותם ולהנפיק דו"חות בנושא. זה אמנם חלק ממה שהם עושים, אך תפקידם הראשי, לדעתו של כותב שורות אלו, הוא הלבנת מידע.

מרביתנו מודעים להליך של הלבנת כספים: ארגון או אדם שהשיגו כסף שמקורו בפעילות פלילית מעוניינים להחזיר אותו לשימוש בפעילות חוקית. לשם כך יש להלבין אותו. דהיינו, להסתיר את מקורו הקלוקל. אז מעבירים אותו דרך בנק מפוקפק במדינה נטולת סטנדרטים ומשם לבנק מעט פחות מפוקפק. כך שוב ושוב, עד שמגיעים חזרה אל חשבון הבנק התקני ומקור הכסף אינו ידוע יותר ואף נראה כתקין.

לו נציג של חברות נשק היה עולה לשידור ואומר שהפיתרון לבעיה ביטחונית כלשהי הוא לקנות יותר נשק וספציפית את זה שהוא מייצר, היינו כולנו מטילים ספק רב בכוונתו. המידע "מלוכלך". ניתן לראות את המקור שלו ולראות שהמקור נמצא בניגוד עניינים מובהק. כדי להסתיר זאת, המידע מועבר דרך מכוני מחקר וחשיבה, שמלבינים את המידע בדיוק כפי שמלבינים כסף שחור: המידע המלוכלך מגיע מגופי ביטחון או חברות נשק. אלו מעבירות אותו למכוני המחקר והחשיבה שמסתירים שהם ממומנים על ידי אותו חברות וגופי ביטחון. מכוני החשיבה מכבסים את המידע ומעבירים אותו לתקשורת, שמסתירה שהוא הגיע ממכוני החשיבה או מי מממן אותם וכך, כאשר המידע נוחת אצלנו בעיתון או במהדורת החדשות ("חשבון הבנק"), הוא כבר הולבן לחלוטין ולא ניתן לראות את מקורו הקלוקל ושמה שנראה כמו מגוון עצום של מקורות מידע המתמכים את התאוריה שמציגה התקשורת, בעצם מתכנסים ל-5-10 חברות נשק וגופי ביטחון, החולקים את אותו האינטרס.

כשיש לך פטיש ביד, כמאמר הקלישאה, כל דבר נראה כמו מסמר וכשאתה מתפרנס מלדפוק מסמרים, אתה תנסה לגרום לכך שגם לאחרים כל דבר יראה ככה. מכוני חשיבה בטחוניים נועדו לגרום לנו לחשוב שהפתרון להכל זה מלחמה, הגדלת תקציבים בטוחניים ומכירות נשק, מבלי שנשים לב שהם מתפרנסים מכל אלו.

בואו נראה דוגמה קונקרטית של הלבנת המידע הזאת. נסתכל דוקא בסדר ההפוך של ההלבנה: לא ממקור המידע אל התקשורת, אלא מהתקשורת הישראלית, חזרה אל המקור. להלן דיווחים מהתקשורת הישראלית הטוענים כי סין אקטיבית מסייעת לאיראן לבנות מל"טים, כדי לסייע לרוסיה לתקוף באוקראינה:

בכל הדיווחים הללו מוסבר כי סין עצמה מסייעת לאיראן, כי הסיוע הוא חלק משגרה של פעילות רציפה והמקור של המידע עצמו אינו מוצג לקורא. דהיינו, המידע מולבן לחלוטין בשלב זה. הוא מוצג כאמת וודאית, של פעילות מאקרו אקטיבית של הסינים. נמשיך חזרה בסולם ההלבנה, אל הכתבה ב'וול-סטריט ג'ורנל' ממנה נלקח המידע:

כבר בכותרת ניתן לראות שבניגוד לנאמר בכתבות בישראל, זה לא "סין מסייעת" אלא "חלקים סינים מסייעים", למרות שהכתבה עצמה משתדלת ליצור את הרושם שהסינים אכן עומדים מאחורי העניין (גם אם הם לא קופצים לוודאות, כפי שעשו בישראל). אך כשקוראים את הכתבה מגלים שהמידע מסתמך על כטב"ם (כלי טיס בלתי-מאויש) אחד בלבד, שבו נמצא רכיב אלקטרוני בודד מתוצרת סין. ניתן לראות כאן שוב את ההטייה המחנאית, אם נקביל זאת למחקרים דומים והפוכים:

בכתבה מעלה תוכלו לראות שנמצאו מאות רכיבים מתוצרת מערבית בכלי נשק רוסיים. למרות שכך ובניגוד ליחס כלפי סין, לא תמצאו בתקשורת המערבית או הישראלית כתבות המסיקות מכך שהמערב אקטיבית מסייע לרוסיה. הסיבה ברורה: קל להשיג את הרכיבים הללו ואין צורך במעורבות של הממשלות כדי לרכוש אותם. אבל מאות רכיבים בשלל כלי נשק רוסיים לא מובילים למסקנה שהמערב מסייע לתעשיית הנשק הרוסית, בעוד רכיב בודד בכלי נשק בודד, מוביל את התקשורת לקבוע חד-משמעית שסין מסייעת באופן אקטיבי ושוטף לאיראן ולרוסיה לתקוף באוקראינה. שוב אתם יכולים לראות כיצד מחנאות, כאשר אינה מטופלת על ידי הליך הסקת מסקנות אובייקטיבי, מעוותת את הדיווח בהתאם לאידיאולוגיה של המחנה.

רק בפסקה ה-12, בתחתית הכתבה, מגלה ה'וול-סטריט ג'ורנל' שהרכיב שנמצא בכטב"ם האיראני, ממיר מתח, זמין במיליוני מוצרי חשמל ואקלטרוניקה בכל העולם ושסנקציות לא באמת מסוגלות למנוע הפצתו. דהיינו, אין כל צורך לאיראן לערב את סין בנושא ואין כל היגיון בכך שתעשה זאת.

בנוסף, גם ה'וול-סטריט ג'ורנל' לא מגלה את מקור המידע שלו. הוא רק מסביר שהמידע הגיע ממכון מחקר בריטי ששמו Conflict Armament Research, שבדק את הכטב"ם. אין שום הסבר לגבי המכון עצמו, שבשתמע מוצג לקורא כמכון מקצועי ואובייקטיבי. לכן, עלינו להמשיך לחזור לאחור אל מעבר להלבנה הזו ואל האתר של המכון עצמו.

גם האתר מסתיר את מקורות המימון שלו, כפי שנהוג במכונים שכאלו ונדרש לצורך ההלבנה. יש ללכת לעמוד האודות ולגלול עוד ועוד, עד תחתית העמוד, כדי לגלות שהמכון ממומן על ידי האיחוד האירופי, גרמניה, ארה"ב ועוד מדינות שבעצם כולן המדינות שכרגע נמצאות במלחמת פרוקסי מול רוסיה (חברות נאט"ו בעיקר) ולהן אינטרס מובהק לזייף או לנפח מידע מינימאלי לכדי מסקנות בומבסטיות.

אז עכשיו בואו נתאר מחדש את שראינו, רק בסדר הנכון – מהמממן אל התקשורת הישראלית:

  • מכון מחקר שממומן ע"י צד לסכסוך ונמצא בניגוד אינטרסים
  • מקבל כטב"ם אחד מתוך עשרות אלפי הכטב"מים במלחמה הזו
  • הכטב"ם נתקבל מאוקראינה, שנמצאת בניגוד אינטרסים מובהק ונתפסה משקרת אינסוף פעמים נגד רוסיה (דבר שהוא כמובן מובן ולגיטימי עבור במדינה במצב מלחמה)
  • בכטב"ם נמצא רכיב סיני אחד בלבד
  • הרכיב, ממיר מתח, נמצא בכל מקום על פני כדור הארץ ואין כל צורך במעורבות סינית כדי להשיגו
  • מכון המחקר מסתיר את המימון שלו
  • ה'וול-סטריט ג'ורנל' מסתיר את ניגוד האינטרסים של מכון המחקר וקובר את ההסבר שהחלק זמין בכל מקום
  • בתקשורת הישראלית כבר ממירים את החלק הבודד לקביעה שסין אקטיבית מסייעת לאיראן נגד אוקראינה באופן שגרתי ומעלימים לחלוטין את מקור המידע.

וככה עובדת ההלבנה. ממידע חסר ערך, נגוע כולו בניגוד אינטרסים, למידע שמוצג כאיכותי, ממקורות אובייקטיבים ושיש להסיק ממנו מסקנות חד-משמעיות. ממידע מלוכלך אל מידע מולבן. התהליך הזה הוא שגרתי לחלוטין בתקשורת, כפי שנראה מיד, עם אינסוף כתבות שכאלה שמתפרסמות בכל יום.

השפעת מכוני מחקר וחשיבה על סיקור המלחמה באוקראינה

מחקר שהתפרסם לאחרונה (באופן אירוני על ידי מכון חשיבה), בדק כמה הסיקור של התקשורת את המלחמה באוקראינה מוטה על ידי מכוני מחקר וחשיבה שעוסקים בנושאי חוץ וביטחון. החוקרים מתחילים בסקירה של מחקרים קודמים בתחום, שמצאו כי התקשורת נסמכת אינטנסיבית על גופים אלה ושאלו נוטים להיות מוטים על בסיס האינטרסים שלהם. משם הם יצאו לבדוק האם כך הדבר גם כיום וספציפית לגבי אוקראינה.

החוקרים החלו בבדיקה עדכנית של מספר מכוני המחקר והחשיבה בארה"ב העוסקים במדיניות חוץ וביטחון ומי מממן אותם. נמצאו 33 מכונים, כששליש מהמכונים מסתירים מי מממן אותם באופן חלקי או מלא. מהמידע שנמצא לגבי המימון של 27 מהמכונים, נמצא ש-21 ממומנים ע"י משרד הביטחון או הקבלנים שלו. זאת אומרת, 78% מהמכונים שמספקים מידע לתקשורת על המלחמה, ממומנים על ידי חברות הנשק והצבא. בעשרת המכונים המדורגים כחשובים ביותר, האחוז הזה עולה ל-100%.

לאחר מכן הם בדקו אילו גופי חשיבה מצוטטים בתקשורת. הם סקרו את כלל הפירסומים של 'הוושינגטון פוסט', 'הניו-יורק טיימס' ו'הוול-סטריט ג'ורנל', לגבי אוקראינה, מתחילת המלחמה ועד פברואר השנה. נמצאו 1,247 מאמרים שהזכירו את מכוני החשיבה באופן ישיר (גם מרבית יתר הפרסומים מסתמכים על מידע שמגיע מהמכונים, אך לא מאזכרים אותם ישירות). 85% מהאיזכורים היו של מכונים שממונים על ידי הצבא וחברות הנשק ורק 12% אינם. דהיינו, התקשורת מסתמכת פי 7 יותר על מכונים בניגוד אינטרסים מובהק, מאשר אלו שאינם.

משם המשיכו ובדקו החוקרים האם התקשורת שקופה ומגלה לצופים ולקוראים שהחומר מגיע מגוף עם ניגוד עניינים. מתוך 1,247 המאמרים שציינו שהם מתבססים על מכוני החשיבה הללו, בכמה, לדעתכם, התקשורת דיווחה על ניגוד האינטרסים? אפס. אפילו לא פעם אחת, מה שצריך להבהיר לכם שמדובר, במודע או שלא, בשיטה ודפוס פעולה של הלבנת מידע ולא תקלה מקרית. יתרה מכך, עיתונאים וגופי תקשורת היטב מודעים לביקורת הזו לגבי ההסתרה הזו וזה לא המחקר העשירי או המאה שחושף זאת. זו החלטה ולא מעידה, שחושפת את תפקידה הברור של התקשורת בהלבנת המידע והנדסת התודעה של צרכניה.

משם המשיכו החוקרים ובדקו האם באמת יש הבדל ביחסם לגבי אוקראינה, בין מכוני חשיבה שממונים ע"י הצבא וחברות הנשק, לעומת אלו שאינם. זו הנחה סבירה, אך גם הנחות יש לבסס. החוקרים בצעו דגימה של התוכן של מכוני החשיבה וכצפוי, מכוני החשיבה של הצבא וחברות נשק תמכו כולם בהרחבת החימוש והמלחמה והתנגדו לדיפלומטיה, בעוד מכוני החשיבה שאינם הביעו עמדות נטרליות יותר או, לעיתים, אפילו התנגדות וקריאה לשיחות שלום.

לסיכום, חלק גדול מהסיבה שהתקשורת לא מעבירה מידע מלא ונכון בנוגע למלחמות וסוגיות ביטחון, הוא שהיא מתבססת על גופי החשיבה שמעבירים מידע מוטה, כדי לקדם את האינטרסים של גופי הביטחון וחברות הנשק. מה שנראה כמו קשת עצומה של מומחים שונים ואובייקטיבים התומכים בעמדות המוצגות בתקשורת, למעשה מתכנס חזרה ל-5-10 גופי ביטחון וחברות נשק עם ניגוד עניינים מובהק. כל זה מתווסף להטיה המחנאית שדיברנו עליה וסיבות נוספות שסיקרתי בעבר ואחרות שאסקר בעתיד.

להתיש את רוסיה


עכשיו נעבור לתכנית של מכון ראנד מ-2019 ואבקש שבנפרד מהאם אתם חושבים שהראיות שיפורטו מטה מספיקות כדי לקבוע שהתאוריה שרוסיה פלשה בגלל פעילות של ארה"ב היא סבירה יותר או האם פעילות נאט"ו מצדיקה פלישה שכזו, תשאירו בראשכם ברקע את השאלות הבאות:

  • האם ניתן להצדיק את הסתרת התוכניות הללו על ידי התקשורת?
  • האם ניתן לדמיין שתכניות מקבילות שכאלה מהצד הרוסי היו מוסתרות מכם?
  • האם לאור תוכניות שכאלה, באמת אפשר לטעון שטענות רוסיה הן פרופגנדה? (במיוחד כשכבר שמענו מסנדרס וזלנסקי שזה ממש לא המצב).
  • ומה הרוסים אמורים לעשות עם המידע הזה? התוכניות הללו אינן סודיות. זו התקשורת המערבית שמסתירה אותן, אך לרוסים ויתר העולם הכל ידוע. מה ישראל היתה עושה, אם היו ידועות לה שתוכניות שכאלה מתוכננות ומבוצעות נגדה במדינה ששכנה לה?

ראשית נבהיר כי הסיבה שיש לנו את התוכנית הזו ואחרות, היא כי מלחמות הן ארוע מתוכנן. התקשורת ובתי הספר מתארים לנו מלחמות כאירועים ספונטיים ובלתי-צפויים. זה אכן קורה באחוז מסוים מהמקרים. אך ברוב המקרים ובמיוחד כשמדובר במעצמות, מלחמות מתוכננות שנים ולעיתים עשורים לפני שהן פורצות במלואן.

קצת מידע על מכון ראנד: מדורג כמכון החשיבה ה-5 בהשפעתו בעולם. ממומן ועובד ישירות עבור הצבא וגופי הביון האמריקאים (דהיינו, זה הצבא והשלטון האמריקאי מתכנן להתיש את רוסיה. הוא פשוט מזמין את המחקר לכך מהמכון). הדו"ח נכתב ע"י שלל בכירים אמריקאים בהובלת שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי לשעבר. אני מציין זאת כדי להבהיר שמדובר בדו"ח רציני מאוד, שהוזמן על ידי הצבא ומתפרס על פני 350 עמודים המתארים דרכים שונות לפגוע ברוסיה על ידי יצירת מלחמות והפיכות במדינות השכנות לה וביניהן אוקראינה. רוצה לומר, הרוסים חייבים לקחת דו"ח שכזה ברצינות, שכן כל אחד חייב.

בגלל שהדו"ח חושף את התוכניות האמריקאיות שסותרות את שנאמר בתקשורת ואת כל הנרטיב המערבי בהקשר של המלחמה באוקראינה, הוא החל לשמש מאז דוקא את הרוסים וגופי תקשורת עצמאים או שאינם מערביים מסביב לעולם. היות שכך, בספטמבר בשנה שעברה, הוסיפו במכון ראנד הערה בתחילת הדו"ח שפשוט מתארת את כל מי שמשתמש בדו"ח באופן הזה, כמי שעובד עבור הפרופגנדה הרוסית. כמובן, הם לא הציגו תימוכין לכך ולא הפריכו את הטענות הנכונות שהעלו אנשים בקשר לדו"ח ואעלה בעצמי בפניכם כעת. זוהי, כמובן, טענת אד-הומינם קלאסית. זהו כשל לוגי שחושף לא את הצד המותקף, אלא את הצד התוקף, שבמקום להתמודד עם הטענות מנסה להכפיש את הטוען (טקטיקה שגרתית בתקשורת ובפוליטיקה).

נתחיל מלהקשיב לראיון קצר עם המחבר השני של הדו"ח, רפי כהן ממכון ראנד (ראו וידאו מטה). ב-1:20 מסביר כהן שמשרד הביטחון האמריקאי ביקש מהם לפתח תוכנית להתיש את רוסיה כלכלית וצבאית, כפי שעשו לברה"מ, כדי שהאמריקאים ינצחו בתחרות המעצמות. ראשית, שימו לב שכהן מדבר על תחרות המעצמות בינם לרוסיה ולא ניסיון להגן על אוקראינה. לאורך כל הדו"ח, כפי שתראו, מובהר לחלוטין שלאמריקאים לא אכפת מה יעלה בגורל האוקראינים ושהם רק משתמשים במדינתם כדי לפגוע ברוסים ולנצח בתחרות המעצמות.

לגבי התכנית עצמה והאיזכור של כהן למלחמה הקרה – כפי שהוא אומר בעצמו, זו בדיוק אותה האסטרטגיה שהאמריקאים הפעילו מול רוסיה בשנות ה-80 באפגניסטן. עברתי על מה שנקרא על ידי האמריקאים "המלכודת האפגנית" בתחקירים קודמים אבל בקצרה:

בשנות ה-70, במהלך המלחמה הקרה, האמריקאים החליטו שהם מעוניינים לבצע תרגיל: לנסות להשתלט על השלטון האפגני (מדינה הגובלת ברוסיה), שבזמנו היה פרו-רוסי. אם הרוסים לא יתערבו, האמריקאים יוכלו להמשיך ולפגוע ברוסים צמוד לגבולם. אם הרוסים יתערבו, האמריקאים יחמשו לוחמים אפגנים במלחמה נגד הרוסים ויפגעו ברוסיה כך. התרגיל כה מוצלח ומשוחזר עד היום (כולל באוקראינה), בדיוק בגלל שהוא lose-lose עבור היריב ולכן win-win עבורך.

האיש שהיה אחראי על התכנית וניהל את המבצע בפועל, היה זבינגייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא קרטר בזמנו ואחת מהדמויות החשובות ביותר בתכנון יחסי החוץ והביטחון של ארה"ב משנות ה-70 ועד מותו לפני מספר שנים. בראיון מ-1997, בז'ז'ינסקי מתאר כיצד מדיניות "דימום הסובייטים" והארכת המלחמה באפניסטן, הייתה התכנית מהרגע הראשון:

"[נסעתי ל]פקיסטן כחודש לאחר הפלישה […], במטרה לתאם עם הפקיסטנים תגובה משותפת שמטרתה לדמם את הסובייטים בכמות ולמשך הזמן הארוך ביותר שניתן" (דברים דומים אמר בראיון וידאו כאן).

ב-1998 התראיין בז'ז'ינסקי לעיתון צרפתי ומסר בפעם הראשונה את הגרסה הבלתי-מצונזרת להתרחשות שקדמה לפלישה הסובייטית (תרגום שלי מהתרגום האנגלי. מקור בצרפתית כאן):

בז'ז'ינסקי: לפי הגרסה הרשמית של ההיסטוריה, הסיוע של ה-CIA למוג'אהדין החל ב-1980. דהיינו, לאחר פלישת הצבא הסובייטי ב-24 לדצמבר, 1979. אך המציאות, שהייתה סוד שמור עד עכשיו, הייתה הפוכה לחלוטין: זה היה ב-3 ליולי, 1979, כשהנשיא קרטר חתם על ההוראה הראשונה לסיוע סודי למתנגדי המשטר הפרו-סובייטי בקאבול [אפגניסטן]. ובאותו היום כתבתי פתק לנשיא שבו הסברתי לו שלדעתי, הסיוע הזה יגרום להתערבות צבאית סובייטית.

מראיינת: למרות הסיכון, אתה תמכת בפעילות הסודית הזו. יתכן שאולי אתה עצמך חשקת בכניסה של הצבא הרוסי למלחמה וחיפשת דרכים להתגרות בו?

בז'ז'ינסקי: זה לא היה ממש ככה. לא דחפנו ברוסים להתערב [באפגניסטן] אבל הגברנו ביודעין את ההסתברות שהם יעשו זאת.

מראיינת: כשהסובייטים הצדיקו את הפלישה שלהם בטענה כי הם התכוונו להלחם במעורבות סודית של ארה"ב באפגניסטן, איש לא האמין להם. אך יש לכך יסוד של אמת. אתה לא מתחרט על זה היום?

בז'ז'ינסקי: מתחרט על מה? המבצע הסודי הזה היה רעיון מצוין. היה לו את האפקט של למשוך את הרוסים לתוך המלכודת האפגנית ואת רוצה שאני אתחרט על זה? ביום שבו הסובייטים חצו רשמית את הגבול [אל אפגניסטן], כתבתי לנשיא קרטר: "כעת יש לנו הזדמנות לתת לברה"מ את מלחמת ויאטנם שלהם".

וזו בדיוק התכנית שמציעה ראנד, רק הפעם דרך אוקראינה: לחמש את האוקראינים (לצד עמים ומדינות אחרות) וליצור מצב שבו יעלו את ההסתברות למלחמה ופלישה רוסית, כדי לפגוע ברוסים על חשבון אוקראינה ואז להאריך את המלחמה ככל הניתן, כדי למקסם את הפגיעה הזאת. המדיניות נקראה בזמנו על ידי האמריקאים עצמם, "לדמם את הרוסים עד האפגני האחרון" והתזה שלי ושל רבים נוספים שמחזיקים בה (אך מצונזרים מהתקשורת), היא שבאותו אופן כעת, האמריקאים "מדממים את הרוסים עד האוקראיני האחרון".

נחזור לראיון עם רפי כהן ממכון ראנד. ב-2:07 כהן מסביר שהשאלה באיזה אופן אתה בוחר להתיש את רוסיה, תלויה בכמה סיכון אתה מוכן לקחת. ב-2:20 הוא מציין ש"אנחנו כמובן רוצים לנצח את תחרות המעצמות אבל מבלי להכנס למלחמה ישירה". שוב, העניין הוא במלחמה עם רוסיה ומפאת חוסר היכולת להלחם בה ישירות, היות והיא מעצמה גרעינית, האפשרות היחידה הנותרת היא להלחם בה במלחמות פרוקסי, דרך מדינות אחרות.

ב-4:17 כהן נותן דוגמה קונקרטית של טקטיקת ההתשה: המכון ממליץ לארה"ב לייצר טילים ארוכי טווח שיכולים לפגוע ברוסיה, כי אז הרוסים ידרשו להשקיע בעוד מערכות נגד טילים, שהן יקרות בהרבה מהטילים עצמם. זה הרציונאל הכללי של כל התכנית: למצוא דרכים לנצל חולשות וחרדות של הרוסים, במקומות בהם זול לאמריקאים ליזום ויקר לרוסים להגיב. ב-4:55 כהן מסביר שבמישור הגאופוליטי, הכלי הכי טוב שנמצא לכך, המכשיר שדרכו יפגעו ברוסיה בנקודה שבה היא הכי חרדה והכי יקר לה וזול לאמריקאים, זה להזרים נשק לאוקראינה. כהן אומר בפירוש: "לרוסיה אכפת הרבה יותר מאוקראינה מאשר לנו" ומבהיר שלכן, האמריקאים יכולים לדרדר את אוקראינה למלחמה שתחריב אותה, כי אם תנצח או תפסיד, זה שולי עבורם אך קריטי מבחינת הרוסים.

זו נקודה טובה להזכיר את המזכר שכתב ב-2008 שגריר ארה"ב לרוסיה בזמנו וראש ה-CIA הנוכחי, ויליאם ברנס, למזכירת המדינה בזמנו, קונדוליזה רייס. המזכר הוא מהראיות החזקות ביותר שזמינות לנו לכך שהאמריקאים יודעים שהתרחבות נאט"ו לאוקראינה כהצדקה לפעילות הרוסים איננה פרופגנדה, כפי שמספרים לנו הפוליטיקאים והתקשורת, אלא עובדה. להלן החלק הרלוונטי:

"כניסה של אוקראינה לנאט"ו היא הקו האדום הבוהק ביותר בעבור האליטות הרוסיות (לא רק פוטין). על פני יותר משנתיים וחצי של שיחות עם שחקני מפתח רוסיים, מהטיפשים ביותר בחללים האפלים של הקרמלין למבקרים הליברלים והחריפים ביותר של פוטין, עוד לא מצאתי ולו אדם אחד שרואה בהצטרפות אוקראינה לנאט"ו דבר מלבד איום ישיר על האינטרסים הרוסים".

דוקא בגלל שזו לא פרופגנדה רוסית, החליטו האמריקאים לדחוף בכוונה להכנסה של אוקראינה לנאט"ו, כדי לפגוע ברוסיה על חשבון האוקראינים. בנקודה הזו התקשורת מספרת לכם שזה לא רלוונטי שארה"ב מקימה בריתות ומכניסה נשק סביב רוסיה. מספרים לנו שכביכול נאט"ו היא ברית הגנתית (למרות שאף מדינה מעולם לא תקפה אותה ושבכל המלחמות שהיתה מעורבת, הברית היא שתקפה ראשונה את המדינה המותקפת) ולכאורה כל המהלכים האמריקאים לא רלוונטים, כי ברור שנאט"ו לא תפלוש לרוסיה. אבל התקשורת מסתירה מכם בהקשר הזה מונח יסוד ביחסים בינלאומיים שמסביר את המהלכים הרוסיים – דילמת הביטחון.

דילמת הביטחון

ניתן לרנה בלפר, פרופסור ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד, להסביר על המונח, על הרלוונטיות שלו למלחמה באוקראינה ועל הביזיון של העיתונאים והפוליטיקאים שבורים לו או מסתירים מכם את קיומו ביודעין, כדי לתמוך בנרטיב של "רוסיה המשוגעת". מתוך מאמרו ב-Foreign Policy בשנה שעברה (מפאת מגבלות זמן, התרגום של טקסט זה ואחרים בהמשך בוצע על ידי תוכנה ומן הסתם מכיל שגיאות. מוזמנים לבדוק את המקור באנגלית):

"דילמת הביטחון" היא מושג מרכזי במחקר האקדמי של פוליטיקה בינלאומית ומדיניות חוץ. נטבע לראשונה על ידי ג'ון הרץ בשנת 1950 ולאחר מכן נותח בפירוט על ידי חוקרים כמו רוברט ג'רוויס, צ'ארלס גלייזר ואחרות, הדילמה הביטחונית מתארת כיצד הפעולות שמדינה אחת נוקטת כדי להפוך את עצמה לבטוחה יותר – בניית חימוש, הכנסת כוחות צבאיים לכוננות, יצירת בריתות חדשות – נוטות להפוך מדינות אחרות לפחות בטוחות ולהוביל אותן להגיב בהתאם., התוצאה היא ספירלה מתהדקת של עוינות שלא מותירה אף צד במצב טוב יותר מבעבר.

אם למדת קורס בסיסי ביחסים בינלאומיים במכללה ולא למדת על מושג זה, ייתכן שתרצה ליצור קשר עם הרשם שלך ולבקש החזר. עם זאת, בהתחשב בפשטותו ובחשיבותו, אני נדהם לעתים קרובות מהתדירות שבה נראה שהאנשים המופקדים על ניהול מדיניות החוץ והביטחון הלאומי אינם מודעים לכך – לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות רבות אחרות.

[…] פקידי נאט"ו עשויים להתייחס לפחדים של רוסיה כדמיוניים או כ"מיתוסים", אבל זה לא אומר שהם אבסורדיים לחלוטין או שהרוסים לא באמת מאמינים להם.

הוספת חברות חדשות לנאט"ו אולי הפכה חלק מהמדינות הללו לבטוחות יותר (ולכן הן רצו להצטרף), אבל צריך להיות ברור מדוע רוסיה לא תראה זאת כך ושהיא עשויה לעשות דברים מעוררי התנגדות שונים בתגובה (כמו כיבוש חצי האי קרים או פלישה לאוקראינה). למרבה הפלא, רבים מהמערביים החכמים והמשכילים – כולל כמה דיפלומטים בולטים לשעבר – אינם מסוגלים להבין שכוונותיהם הנדיבות אינן ברורות לאחרים באופן שקוף.

[…] כפי שציין לאחרונה הסופר רוברט רייט, ארה"ב דאז החלטתו של הנשיא ברק אובמה שלא לשלוח נשק לאוקראינה לאחר כיבוש חצי האי קרים על ידי רוסיה ב-2014 הראתה הערכה דומה להיגיון הדילמה הביטחונית. לדברי רייט, אובמה הבין ששליחת נשק התקפי לאוקראינה עלולה להחריף את החששות הרוסיים ולעודד את האוקראינים לחשוב שהם יכולים להפוך את הישגיה הקודמים של רוסיה, ובכך לעורר מלחמה רחבה עוד יותר.

למרבה הטרגדיה, זה פחות או יותר מה שקרה לאחר שממשלי טראמפ וביידן הגבירו את זרימת הנשק המערבי לקייב: החשש שאוקראינה גולשת במהירות למסלול המערבי הגביר את החששות הרוסיים והוביל את פוטין לפתוח במלחמת מנע בלתי חוקית, יקרה וכעת ממושכת. גם אם היה הגיוני לעזור לאוקראינה לשפר את יכולתה להגן על עצמה, לעשות זאת מבלי לעשות הרבה כדי להרגיע את מוסקבה הגביר את הסבירות למלחמה.

בקיצור, דילמת הביטחון מסבירה מדוע רוסיה מגיבה כפי שהיא מגיבה, שכן כמו כל המדינות שמסוגלות לפעול, היא לא תאפשר לאיום להתבסס על גבולותיה, גם אם ההסתברות להתממשותו נמוכה בטווח הקרוב. זה לא "טירוף" או "אימפריאליזם", אלא, לצערנו, סטנדרטי לחלוטין ביחסים בינלאומיים (ראו לדוגמה כיצד ישראל תוקפת בסוריה בניסיון למנוע ברית צבאית איראנית שמתבססת שם).

טענת פרופגנדה הנשמעת בתקשורת שלנו בהקשר הזה היא: אוקראינה עוד לא הוכנסה לנאט"ו ואין אינדקציות רציניות שנאט"ו היו פולשים למדינה כרוסיה עם אלפי טילים גרעיניים, לכן אין אמת בטענות הרוסים. זו כמובן הנחה סבירה מאוד בסך הכל, אך כמה זמן אתם מתכננים קדימה עבור רכישת דירה? 20-30 שנים של החזר המשכנתא. לאחר מכן, עוד כמה עשורים שהדירה תשמש אתכם עד מותכם. בהנחה הסבירה שיש לכם ילדים, אתם שוקלים את מיקום הדירה כירושה להם. בקיצור, לצורך רכישת דירה אתם תשקלו שלל שיקולים ותנאים של הסביבה של הדירה, בטווח של 50-200 שנים קדימה.

אני נותן את המשל הזה כדי להבהיר שמדינות צריכות לחשוב עשורים ואפילו מאות שנים קדימה. לכן, זה לא רלוונטי שההנהגה הנוכחית של נאט"ו בסבירות גבוהה מאוד לא מתכוונת לפלוש לרוסיה דרך אוקראינה. במאתיים השנים האחרונות (בוידאו שגיתי ואמרתי מאה), עשרות מיליוני רוסים נהרגו בשלוש פלישות אליהם, שהתבצעו על ידי מדינות שכיום חברות ומובילות את נאט"ו. הפלישות התבצעו דרך אוקראינה ובלארוס (בגלל שאלו אזורים מישוריים עם מעט מחסומים טבעיים, שקשה מאוד להתגונן בהם). לכן, אפילו אם הרוסים מניחים שהם כיום ב"שנת אפס" של הסיכון שנאט"ו תתקוף אותם, אם הם עושים הסקה מן העבר אל העתיד – שזו השיטה הטובה ביותר שפיתחנו כדי לנסות לנבא הסתברויות להתרחשות של אירועים עתידיים – הם צריכים להסיק שבהסתברות גבוהה מתישהו בעשורים הבאים ההנהגה הנוכחית של נאט"ו או מרקם היחסים בין המדינות ישתנה באופן שיוביל שוב לפלישה אליהם. זה לא טירוף או רוע, אלא ה-א.ב. של ניהול סיכונים ביחסים בינלאומיים וניהול אחראי של ביטחון מדינה. מדינות נלחמות זו בזו ולכן מדינות לא יכולות להניח שהן לא ילחמו זו בזו ופועלות בהתאם (הגם שכולנו היינו רוצים לחיות בעולם שזה אינו המצב בו).

ראו את הסכם הגרעין עם איראן כדוגמה: אובמה חותם עליו ומתחיל לסלול דרך שאולי בעוד עשור או שניים ינרמלו את היחסים עם איראן, בזמן שזו מנועה מלפרוץ לפצצה גרעינית. אך תוך שנים בודדות הוא מוחלף בטראמפ שנכנס לתפקיד ומבטל את ההסכם. כאמור, מדינות לא יכולות לבנות על הכוונות הטובות של הממשלים הנוכחיים של יריביהן. מדיניות ביטחון אחראית, חייבת לקחת בחשבון היפוך בכוונות ובאינטרסים של היריב ולכן, מדינות שיש ביכולתן לפעול, מונעות בכל מחיר התבססות של הסיכון הזה, עוד בשלב הראשוני שלו, כפי שישראל מנסה לעשות בסוריה, ארה"ב עושה בחצי מכדור הארץ ורוסיה עושה כעת באוקראינה.

גם לנושא זה יש לנו מזכר סודי נוסף של שגריר ארה"ב לרוסיה בזמנו וכיום ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, שמתאר בדיוק את עיקרון המשכנתא הזה, את דילמת הביטחון של הרוסים וכיצד הם אינם רוצים להכנס למלחמה, אך יעשו זאת אם האמריקאים לא יותירו להם ברירה ויתעקשו להמשיך עם הכנסת אוקראינה לנאט"ו ונאט"ו לאוקראינה:

"כותרת: NYET פירושו NYET: הקווים האדומים של רוסיה להרחבת נאט"ו

במהלך הסקירה השנתית שלו על מדיניות החוץ של רוסיה ב-22-23 בינואר, הדגיש שר החוץ לברוב כי רוסיה צריכה לראות בהמשך ההתרחבות מזרחה של נאט"ו, במיוחד לאוקראינה וגאורגיה, איום צבאי פוטנציאלי. בעוד שרוסיה עשויה להאמין להצהרות מהמערב לפיהן נאט"ו לא כוון נגד רוסיה, כאשר מסתכלים על הפעילות הצבאית האחרונה במדינות נאט"ו (הקמת אתרי פעולה קדמיים של ארה"ב וכו'), יש להעריך אותן לא על פי כוונות מוצהרות אלא על פי פוטנציאל. לברוב הדגיש כי שמירה על "מרחב ההשפעה" של רוסיה בשכונה היא אנכרוניסטית, והכיר בכך שלארה"ב ולאירופה יש "אינטרסים לגיטימיים" באזור. אולם, הוא טען, בעוד שמדינות חופשיות להחליט בעצמן על ביטחונן ולאילו מבנים פוליטיים-צבאיים להצטרף, עליהן לזכור את ההשפעה על שכנותיהן. לברוב הדגיש כי רוסיה משוכנעת שההרחבה אינה מבוססת על סיבות ביטחוניות, אלא היא מורשת של המלחמה הקרה.

שאיפות נאט"ו של אוקראינה וגיאורגיה לא רק נוגעות בעצב חשוף ברוסיה, הן מעוררות חששות כבדים לגבי ההשלכות על היציבות באזור. רוסיה לא רק רואה כיתור ומאמצים לערער את השפעתה של רוסיה באזור, אלא שהיא גם חוששת מהשלכות בלתי צפויות ובלתי מבוקרות שישפיעו קשות על האינטרסים הביטחוניים של רוסיה. מומחים אומרים לנו כי רוסיה מודאגת במיוחד מכך שהמחלוקות החריפות באוקראינה בנוגע לחברות בנאט"ו, כאשר חלק גדול מהקהילה האתנית-רוסית מתנגד לחברות, עלולות להוביל לפיצול גדול, שיכלול אלימות או במקרה הרע מלחמת אזרחים. במקרה כזה, רוסיה תצטרך להחליט אם להתערב; החלטה שרוסיה לא רוצה להתמודד איתה".

שוב אתם יכולים לראות שבניגוד למה שנאמר בתקשורת המערבית, במסמכים הפנימיים הבכירים האמריקאים מודים שרוסיה באמת פועלת בגלל נאט"ו וחרדה מהתרחבות הברית לגבולה ולאוקראינה. ניתן גם לראות שרוסיה לא מעוניינת במלחמה או בפלישה לאוקראינה ("החלטה שרוסיה לא רוצה להתמודד איתה"). לו היתה זו באמת פרופגנדה רוסית, כפי שטוענת התקשורת שלנו, האמריקאים לא היו משתמשים באוקראינה לתרגיל שלהם להחלשת רוסיה. דוקא בגלל שזו האמת, הם בחרו למנף את החרדה הרוסית ולחמשה כנגדם. בכל מקרה, אתם יכולים לראות ששר החוץ לברוב מסביר בדיוק את דילמת הביטחון והעובדה שרוסיה אולי מאמינה שנאט"ו לא תתקוף כעת, אך חייבת לחשוב על מה שיתאפשר לנאט"ו לעשות בעתיד ("יש להעריך אותן לא על פי כוונות מוצהרות אלא על פי פוטנציאל").

למעשה, העובדה שכל המלחמה הזו היא בגלל פעילות של נאט"ו ושעקרונות ביחסים בינלאומיים, כמו דילמת הביטחון, מאפשרים יכולת ניבוי בהסתברות גבוהה של תגובות היריב, איפשרה אפילו לאוקראינים לחזות מראש את המלחמה הזו. ב-2019, אולקסיי אריסטוביץ', יועץ בכיר לנשיא זלנסקי בזמנו (תיקון: הוא יהפוך ליועץ של זלנסקי ב-2020), נשאל בראיון (ראו מטה) מה הולך לקרות באוקראינה בשנים הקרובות. הוא מפריך בעצמו את כל מה שאתם שומעים בתקשורת ומבהיר שרוסיה פועלת בגלל נאט"ו, חייבת לפעול לפני שאוקראינה תכנס בפועל לנאט"ו ונוקב כמעט במדויק בתאריך בו תחל הפלישה ואיך בדיוק תתבצע. כעת, לאחר שכל מה שנחזה מראש התממש, התקשורת מספרת לנו שכל זה זו סתם פרופגנדה רוסית.

חזרה לדו"ח של מכון ראנד… נתחיל בכמה שורות מתקציר המנהלים של הדו"ח:

"דו"ח זה בוחן מגוון אמצעים אפשריים להתשת רוסיה. כפי שהוכר באסטרטגיית ההגנה הלאומית לשנת 2018 , ארצות הברית נמצאת כיום בתחרות מעצמתית עם רוסיה. דו"ח זה מבקש להגדיר תחומים שבהם ארצות הברית יכולה להתחרות ברוסיה לטובתה. דו"ח זה, המתבסס על נתונים כמותיים ואיכותיים ממקורות מערביים ורוסיים, בוחן את נקודות התורפה והחרדות הכלכליות, הפוליטיות והצבאיות של רוסיה. לאחר מכן הוא מנתח אפשרויות מדיניות אפשריות לניצולן – אידיאולוגית, כלכלית, גיאופוליטית וצבאית. […] רוב הצעדים המכוסים בדו"ח זה הם במובן מסוים הסלמה, וסביר להניח שרובם יגרמו להסלמת נגד רוסית".

כך, בקרירות, מתארים האמריקאים תוכנית לפגוע ברוסים, כחלק מתחרות מעצמות (ולא כהגנה על אוקראינה), תוך שהם מודים שהמהלכים יובילו להסלמה רוסית נגדית (כמו הפלישה לאקוראינה), בה הם מעוניינים כי הדבר יגדיל את הפגיעה ברוסיה.

בעמ' 14-15 של הדו"ח, אנו רואים כיצד בניגוד לפרופגנדה בתקשורת שלנו, אפילו מכון חשיבה של הצבא האמריקאי מודה שהחתימה הצבאית של רוסיה היא קטנה ולא אינדקטיבית לאימפריאליזם:

"דרך נוספת להתיש את רוסיה היא להפוך את ההתחייבויות הזרות שלה ליותר יקרות. אבל מהלך זה מתברר כמסוכן למדי עבור ארצות הברית ובעלות בריתה ושותפיה. בניגוד לברית המועצות, רוסיה אינה מורחבת יתר על המידה מבחינה גיאוגרפית. מלבד בסוריה, ההתחייבויות הזרות שלה באוקראינה ובקווקז הן קומפקטיות יחסית, צמודות לרוסיה, ובמקומות שבהם לפחות חלק מהאוכלוסייה המקומית ידידותית והגיאוגרפיה מספקת לרוסיה יתרונות צבאיים. הצעדים שנבחנים תחת כותרת זו נוטים להסתכן בהסלמה נגדית מצד רוסיה, שאליה עשויה ארצות הברית להיות בלחץ להגיב ביעילות.

הצבא האוקראיני כבר מדמם את רוסיה באזור דונבאס (ולהיפך). אספקת ציוד וייעוץ צבאי נוספים של ארה"ב עשויה להוביל את רוסיה להגביר את מעורבותה הישירה בסכסוך ואת המחיר שהיא משלמת עבורו. רוסיה עשויה להגיב על ידי התקפה חדשה ותפיסת שטחים אוקראינים נוספים. למרות שזה עשוי להגדיל את העלויות של רוסיה, זה גם יהווה כישלון עבור ארצות הברית, כמו גם עבור אוקראינה".

לצערנו, האמריקאים בחרו לקחת את המלצות הדו"ח לפגיעה ברוסים ולהתעלם מהסיכון (כפי שהם עשו בשלל מלחמות בעשורים האחרונים). בעמ' 16 האמריקאים בגלוי מתכננים להפיל משטרים ולבצע הפיכות במדינות הגובלות ברוסיה, ללא צורך בהסתרה או הסבר באשר להליך. ברור לחלוטין שזה בארסנל שלהם ולגיטמי מבחינתם להשתמש בנשק הזה, גם אם משמעו חורבן של אותן מדינות.

"ייתכן שיעשו מאמצים לשכנע את מולדובה להתיישר קרוב יותר עם המערב ולגרש את כוח שמירת השלום הרוסי הקטן שנמצא במובלעת דוברת הרוסית בתוך אותה מדינה. זה למעשה יחסוך כסף לרוסיה, גם כשהיא חווה נסיגה משפילה. בלארוס היא בעלת הברית האמיתית היחידה של רוסיה. קידום מוצלח של שינוי משטר ושינוי האוריינטציה של המדינה מערבה יהיה מכה של ממש למוסקבה. אבל הסיכויים למהפכת צבע כביכול במינסק הם עלובים, ואם תהיה קרובה לכך, רוסיה עשויה בהחלט להתערב צבאית כדי למנוע זאת. שוב, זה יתיש את רוסיה אבל בדרך כלל ייחשב ככישלון עבור ארצות הברית.

רוב הצעדים הללו – בין אם באירופה או במזרח התיכון – עלולים לעורר תגובה רוסית שעלולה להטיל עלויות צבאיות גדולות על בעלות ברית של ארה"ב ועלויות פוליטיות גדולות על ארה"ב עצמה. הגדלת הייעוץ הצבאי ואספקת הנשק לאוקראינה היא האפשרית ביותר מבין האפשרויות הללו עם ההשפעה הגדולה ביותר, אך כל יוזמה כזו תצטרך להיות מכויל בזהירות רבה כדי למנוע סכסוך מורחב."

בעמוד 41, הדו"ח מנתח את החרדות והחולשות של רוסיה ובהן הם מזהים את מה שהתקשורת אומרת לכם שהוא סתם פרופגנדה: שהתרחבות נאט"ו, במיוחד לאוקראינה, היא חרדה ראשית ושרוסיה ופוטין ניסו הכל כדי להיות ביחסי שלום עם נאט"ו, ללא הצלחה.

"פרק שני החרדות והפגיעות של רוסיה

רוסיה מעולם לא זנחה את נחישותה להישאר כוח דיפלומטי רב השפעה. בוריס ילצין קיווה בתחילה להשתלבות רבה יותר במוסדות המערב, אולי אפילו חברות בנאט"ו עבור רוסיה, אך עד מהרה התברר שזה לא בקלפים. למרות זאת, מוסקבה שיתפה פעולה באופן הדוק עם ארצות הברית בנושא בקרת נשק ואי הפצת נשק גרעיני בשנות ה-90.

[…] לאחר כניסתו לתפקיד בסוף 1999, חיפש פוטין מערכת יחסים בונה יותר עם נאט"ו. גורמים רוסיים הביעו תקווה שנאט"ו יתפתח מברית צבאית מנוגדת לרוסיה לארגון פוליטי שאיתו תוכל מוסקבה לשתף פעולה. הקרמלין קיווה שסיועו למערכה בראשות נאט"ו באפגניסטן יעודד את נאט"ו להשיב ולכבד את האינטרסים הרוסיים. התגובה המושתקת של מנהיגי רוסיה להרחבת נאט"ו ב-2004 לכלול את שלוש המדינות הבלטיות הסובייטיות לשעבר, אסטוניה, לטביה וליטא, שיקפה מורת רוח עזה מההתפתחות הזו. הדבר דומה ליחסם הראשוני כלפי מהפכת הוורדים ב-2003 בגאורגיה ולמהפכת הכתומים באוקראינה ב-2004, שהתקינו ממשלות אנטי-רוסיות באותן מדינות. בהיותם משוכנעים שצעדים דיפלומטיים הוכחו כחסרי אונים כדי להתנגד להתרחבות נוספת של נאט"ו ולמנוע מהפיכות צבע, מנהיגים רוסים נקטו בהתערבות צבאית בגאורגיה בשנת 2008 כדי לאותת על נחישותם למנוע התרחבות נוספת של הברית לרפובליקות הסובייטיות לשעבר".

דהיינו, האמריקאים מודים במה שהתקשורת משקרת לכם לגביו וזה שרוסיה ניסתה שוב ושוב להצטרף לנאט"ו ולאיחוד האירופי, להשתלב באירופה ולהפסיק את המלחמה הקרה עם ארה"ב, אך האמריקאים סירבו, התעלמו מהבקשות והמשיכו להתקדם לעבר רוסיה עם נאט"ו, עם טילים ועוד. על הדרך, הדו"ח שוב מודה שגם בגאורגיה ב-2008 וגם באוקראינה ב-2014, כל הפעילות של רוסיה נבעה מהפעילות של נאט"ו באותן מדינות ולא, כפי שהתקשורת מספרת לנו, בגלל אימפריאליזם רוסי או טירוף פוטיניסטי. הצבא האמריקאי מודה, אך התקשורת מסרבת.

בעמוד 126, הדו"ח מתאר את הכלי הטוב ביותר שנמצא לפגיעה ברוסיה – הגברת הלחימה באוקראינה. בתוך הכלי הזה, האמריקאים מתארים כיצד ינצלו בציניות את הרצון של חלק מהאוקראינים להצטרף לנאט"ו ואת הפחד של רוסיה מכך שהדבר יקרה. הם בגלוי מודים שזה לא באמת יקרה בפועל אבל שאם הם ישכנעו את האוקראינים והרוסים שזה על הפרק, זה יגביר את המתח, יוביל ללחימה מוגברת, מה שישרת את האינטרס האמריקאי של לפגוע ברוסים. כמובן, כל המהלכים הללו אכן בוצעו בפועל.

"אמצעי 1: מתן סיוע קטלני לאוקראינה

ארצות הברית עשויה להפוך לקולנית יותר בתמיכתה בחברות נאט"ו באוקראינה. […] בעוד שהדרישה של נאט"ו להצבעה פה אחד הופכת את זה ללא סביר שאוקראינה תוכל לזכות בחברות בעתיד הנראה לעין, דחיפה של וושינגטון לאפשרות זו עשויה להגביר את הנחישות האוקראינית תוך הובלה של רוסיה להכפיל את מאמציה למנוע התפתחות כזו."

בעמוד 127 הדו"ח מתאר את היתרונות של הטקטיקה הזו:

"הרחבת הסיוע של ארה"ב לאוקראינה, כולל סיוע צבאי קטלני, תגדיל את העלויות לרוסיה, הן בדם והן באוצר, של החזקת אזור דונבאס. ככל הנראה יידרשו סיוע רוסי נוסף לבדלנים ונוכחות נוספת של כוחות רוסים, שיובילו להוצאות גדולות יותר, לאובדן ציוד ולאבידות רוסיות. זה האחרון יכול להיות די שנוי במחלוקת בבית, כפי שקרה כשהסובייטים פלשו לאפגניסטן."

וב-128 הם מתארים את הסיכונים של הטקטיקהה ובעצם את כל מה שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות:

"הגדלת הסיוע הביטחוני של ארה"ב לאוקראינה תוביל ככל הנראה לעלייה מקבילה הן בסיוע הרוסי לבדלנים והן בכוחות הצבא הרוסי באוקראינה, ובכך תקיים את הסכסוך ברמת אינטנסיביות גבוהה יותר.

[…] לחלופין, רוסיה עשויה להסלים, להוסיף עוד חיילים ולדחוף אותם עמוק יותר לתוך אוקראינה. רוסיה עשויה אפילו להקדים את הפעולה של ארה"ב, ולהסלים לפני שמגיע סיוע נוסף של ארה"ב. הסלמה כזו עלולה להתיש את רוסיה; מזרח אוקראינה כבר שואבת את משאביה. לקיחת יותר משטחה של אוקראינה עשויה רק להגביר את הנטל, אם כי על חשבון העם האוקראיני. עם זאת, מהלך כזה עשוי לעלות גם במחיר משמעותי לאוקראינה וליוקרה ואמינות ארה"ב. זה עלול לייצר אבדות אוקראינים גדולות באופן לא פרופורציונלי, אבדות טריטוריאליות וזרמי פליטים. זה עשוי אפילו להוביל את אוקראינה לשלום מעמדה שלילי."

המשפט שהדגשתי בציטוט מעלה ישר קלט את עיני שכן הוא זהה במהותו למשפט שקראתי במסמך סודי של האמריקאים, כאשר ביצעו את אותו תרגיל מול רוסיה בזמנו ב"מלכודת האפגנית".

זיוף שלום

במאי 1980, תומאס תורנטון מהמועצה לביטחון לאומי, כותב לבז'ז'ינסקי שלארה"ב יש בעיית תדמית בהקשר האפגני, כי בציבור ובעולם זה דווקא הם שנתפשים כ"סרבני שלום". לכן, טוען תורנטון, עליהם לצאת במבצע פרופגנדה כדי לזייף כאילו שהם באמת שואפים להפסקת הלחימה, בו-בזמן שבפועל ימשיכו במדיניות של לפגוע בסובייטים על חשבון מותם של האפגנים:

"עלינו ליצור מסלול מקביל והפוך לאסטרטגיה הנוכחית שלנו (לגרום לסובייטים לשלם מחיר כבד) עם אסטרטגיה המציגה אותנו בתור הצד הקורא להסדר שלום בתנאים סבירים. עלינו לנוע ברוח של "מתקפת שלום" […]. […] בהינתן חוסר העניין הברור שלנו בתוצאה של שלום במו"מ, כאשר אנו אומרים משהו חיובי [לגבי הסדר שכזה] יש נטייה לפסול זאת.

מה שנדרש הוא שינוי בדגש. עלינו לדבר ארוכות ובקול רם על הצורך להסדר שלום באפגניסטן. עלינו לציין בכל הזדמנות כי אלו הסובייטים שמסכלים את התוצאה הזאת בפעולותיהם בשטח ובסירובם הבלתי-הגון להתחייב לנסיגה מיידית ומוחלטת.

כמובן שנמשיך (וככל הניתן נגביר) את הפרופגנדה האינטנסיבית שלנו בהתאם לקווים הנוכחיים. ולא נזוז אפילו סנטימטר מהתנאים שלנו. אבל אנו ננסה להיות מזוהים עם מטרת השלום מאשר המטרה של הענשת הסובייטים (שבגדול, ניתן לציין, [מושגת] במחיר של אפגנים מתים וספורטאים מאוכזבים)".

אז "הענשת הרוסים מושגת במחיר של אפגנים מתים" וכיום, כפי שראינו בדו"ח של ראנד, "הגברת הנטל על הרוסים, היא על חשבון העם האוקראיני". לדמם את הרוסים עד האפגני האחרון וכעת לדמם את הרוסים עד האוקראיני האחרון. לאפגנים זה עלה 1.5 מיליון הרוגים והמדינה שלהם נהרסה ולא השתקמה עד היום. אבל התקשורת מתעקשת שנמשיך במדיניות הנוכחית בהובלת האמריקאים "לטובת האוקראינים".

בעמוד 302 תוכלו לראות את הטבלה המלאה של כל הצעדים שמכון ראנד מצא שיפגעו ברוסיה, שרבים מהם אכן מומשו בפועל. להלן חלק מן הטבלה:

צעד ספציפי שאני רוצה לציין על הדרך, נמצא בעמוד 195:

"אמצעי 3: עידוד הפגנות והתנגדות לא אלימה אחרת

מאמצים מערביים להניע ישירות הפגנות [ברוסיה] נגד המשטר הם בדיוק מיני הצעדים שבהם הואשם המערב במהלך הפגנות יורומאידן באוקראינה בשנים 2013–2014 שהובילו לתגובה רוסית דרמטית. תיאום עם קבוצות רוסיות מקומיות על פעולות כאלה, גם אם רופפות ושקטות, עשוי להוביל את המעורבים לכלא (במקרה הטוב). זה גם עלול לערער את הלגיטימיות המקומית של תנועות אלה".

אני מציין את המהלך הזה מפני שהצבא האמריקאי עושה כאן שני דברים שהתקשורת מסרבת להודות ומגדירה כפרופגנדה רוסית:

  • הוא לא מכחיש, גם אם לא מודה, שההפיכה ב-2014 באוקראינה, מיוחסת לפעילות סודית של האמריקאים ולא התקוממות טבעית כפי שמתואר בתקשורת (יש לכך ראיות רבות אבל נעבור עליהן בוידאו נפרד שיעסוק בתכנית האמריקאית להשתלט על אוקראינה ב-2014).
  • והוא מודה שהרוסים מאמינים שזה אכן המצב ולא סתם אומרים זאת כפרופגנדה.

לסיכום,


לאורך הטקסט ראינו:

  • איך דילמת הביטחון מסבירה בצורה טובה יותר את המהלכים של רוסיה ושל המערב לעומת הטענה שרוסיה סתם משוגעת או מרושעת.
    • ראינו איך אנשים ידעו לחזות בדיוק מה יקרה במלחמה, בדיוק בגלל שהתגובות של רוסיה למהלכים של נאט"ו הן צפויות.
  • ראינו איך צבא ארה"ב, דרך מכון ראנד, מתכנן לפגוע ברוסיה על חשבון שלל עמים אחרים, להפיל ממשלות, לפתוח במלחמות ועוד.
  • ראינו שבאותו הדו"ח, הצבא האמריקאי מודה שמה שבתקשורת אומרים לנו שהוא פרופגנדה רוסית, הוא האמת:
    • רוסיה אינה מדגימה פעילות אימפריאליסטית של ממש ויש לה מעורבות צבאית קטנה יחסית בעולם.
    • רוסיה פועלת בגלל נאט"ו ו/או האמריקאים – בגיאורגיה, בסוריה ובאוקראינה.
    • שארה"ב באמת מפילה ממשלות ורואה בזה כלי בארסנל שלה.
    • שברור לצבא האמריקאי שרוסיה חושבת שהם הפילו את הממשל האוקראיני ב-2014 וזו לא סתם פרופגנדה.
      • ובאי-יציאתו נגד כך, שגם הוא חושב שזה לכל הפחות פרשנות סבירה.
    • שארה"ב רואה במלחמה באוקראינה מלחמת פרוקסי כחלק מתחרות מעצמות עם רוסיה.
    • שלארה"ב לא אכפת מאוקראינה ומה יקרה לה בסוף, כפי שרפי כהן אמרנו לנו ישירות, אלא רק שרוסיה תוחלש בתהליך.
    • וראינו שמרבית המהלכים המתוארים בתכנית אכן יושמו.
  • בנוסף, ראינו שהתקשורת מסתירה ומעוותת את כל הדברים האלה.
    • היא עושה זאת בגלל שרוסיה נמצאת במחנה הלא-נכון לתפיסת התקשורת ומחנאות מעוותת את הדרך בה אנו קולטים, מעבדים ומפיצים מידע (כפי שראינו בדוגמת הסיקור של 'הארץ' ו'מקור ראשון' ביחסם לפשיעה חקלאית לאומנית של פלסטינים לעומת מתנחלים).
    • ובגלל שהתקשורת נשענת כמעט בבלעדיות על מידע שמגיע ממכוני מחקר וחשיבה, אשר ממומנים ע"י הצבא וחברות הנשק.
      • וראינו שהתקשורת עוזרת להם להלבין את המידע ומסתירה את ניגוד האינטרסים שלהם ב-100% מהדיווחים.

אשים כאן שוב את השאלות שביקשתי שתארחו במחשבתכם לאורך הטקסט, לשיקולכם שנית כעת:

  • האם ניתן להצדיק את הסתרת התוכניות הללו על ידי התקשורת?
  • האם ניתן לדמיין שתכניות מקבילות שכאלה מהצד הרוסי היו מוסתרות מכם?
  • האם לאור תוכניות שכאלה, באמת אפשר לטעון שטענות רוסיה הן פרופגנדה? (במיוחד כשכבר שמענו מסנדרס וזלנסקי שזה ממש לא המצב).
  • ומה הרוסים אמורים לעשות עם המידע הזה? התוכניות הללו אינן סודיות. זו התקשורת המערבית שמסתירה אותן, אך לרוסים ויתר העולם הכל ידוע. מה ישראל היתה עושה, אם היו ידועות לה שתוכניות שכאלה מתוכננות ומבוצעות נגדה במדינה שכנה לה?

בפרקים הבאים אכנס לעומקן של תוכניות וראיות נוספות להיפותזה שארה"ב פעלה להעלות את ההסתברות למלחמה באוקראינה כדי לפגוע ברוסיה וכעת פועלת להארכת המלחמה כדי למקסם פגיעה זו. נסתכל על תכניות המאקרו הגלובליות שמסבירות מדוע ארה"ב בכלל מעוניינת להתיש את רוסיה, נחקור את ההשתלטות של ארה"ב על אוקראינה ב-2014 וראיות נוספות רבות, שמראות שלהיפותזה שרוסיה פעלה בתגובה לפעילות של נאט"ו באוקראינה, יש הסתברות גבוהה בהרבה מאשר להיפותזה שרוסיה פועלת מרוע אימפריאליסטי או מטירוף של פוטין.

אישתון הוא בלוג הנכתב באופן עצמאי ומתבסס בבלעדיות על תשלומים מבחירה של הקוראים, הצופים והמאזינים. אם מצאתם את התוכן ראוי ואתם מעוניינים לסייע בהמשך יצירת תכנים שכאלה, אתם מוזמנים לשלם או להצטרף כמנויים בהוראת קבע בלחיצה כאן
(בלינק תמצאו גם את כל המקומות בהם תוכלו לצפות, להאזין או לקרוא התכנים שלי).
תודה.

פורסם בקטגוריה חדשות, חוץ לארץ, עיתונות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , , | 21 תגובות

כך התקשורת גורמת לכם לתמוך בהחרבת אוקראינה

מדוע בתקשורת ובשלטונות המערב לא מציגים את הסטטיסטיקות מאחורי הפתרונות שטוענים בפנינו שיעזרו לאוקראינים?מדוע לא מראים לנו מה קרה לעמים אחרים שניסו עליהם את ה"פתרונות" הללו? כיצד התקשורת משתמשת בערכים ובמוסר שלנו, כדי להסליל אותנו למעשים שחותרים תחתם? האם ארה"ב מתכננת להפוך את אוקראינה לאפגניסטן של אירופה ומה הראיות לכך?

בכך ועוד עוסק הולוג החדש המביא את דעתי, על בסיס המחקרים בתחום, כי הדרך לגיהנום האוקראיני רצופה בכוונות הטובות של המערב.


אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של הקוראים והצופים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ותרצו לראות עוד מסוגו, אתם מוזמנים להצטרף לתומכי הבלוג לפי יכולתכם ושיקולכם.


הערה: אני מתנצל בפני הקוראים, אך אין לי מספיק זמן כרגע לייצר גרסת טקסט לוידאו הזה (אך אני מציג בו את המקורות עליהם אני מסתמך, כך שבדיקתם עדיין זמינה לצופים). כמו כן, אני מזכיר (כרגיל) שאני עובד לבד. הגם שאני משתדל לוודא את המידע היטב, טעויות הן תמיד אפשרות. מצאתם אחת? השאירו תגובה ואשתדל לתקן במהרה.

פורסם בקטגוריה גזענות, חדשות, חוץ לארץ, עיתונות, פוליטיקה, צבא, שואה | עם התגים , , , , | 47 תגובות