לאחרונה ראה אור הספר של ישראל, בן זוגי שהוא כמו חריטה שצרובה בעור. אסופת זכרונות מהשירות הצבאי, בסדיר ובמילואים שנכתבו לאורך מספר שנים. זכרונות שיש בהם דם, יזע ודמעות וגם שעות של חסד וחיוך.
הספר "לשון אדומה, זיעה שחורה ושני תרמילים" מגולל "43 אירועי אמת של חייל פשוט" כפי שהגדיר אותם ישראל. אירועים החל מתחילת שירותו הסדיר במלחמת ששת הימים, דרך מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ושירות בלבנון, בבקעת הירדן ובעוד מקומות.
זה היה שירות עמוס, פיזית ורגשית, עם ימי מילואים אינסופיים שנכרכו בשגרת החיים שרק הישראלים חווים אותה.
כל האירועים האלה נפגשים עם ישראל בצומת של זכרונות ילדות של בן לניצולי שואה, אותם הוא מתאר בפרק האחרון בספר: "באותן שנים, מיעטו לדבר על אימי השואה. אף על פי כן, חשתי צל אפל ונורא סביבי, שהפך למוחשי ביותר, בעיקר באותם לילות בהם חלקתי את החדר עם סבי. סבא שאיבד את רוב משפחתו. בין הנרצחים היו אשתו (סבתי), שתי בנותיו, שניים מבניו (דודותיי ודודיי) , בני ובנות זוגם, נכדיו, אחיו, אחיותיו וצאצאיהם ועשרות קרובי משפחה נוספים. אני מאמין שבאותן שנתיים, בהן הפניתי את גבי אל הקיר ועשיתי עצמי ישן, בחרתי, שלא מדעת, בדרך לחיים שפויים (יחסית)"
כל מלאכת העיצוב וההוצאה לאור של הספר טופלו בידיה האמונות של בתנו, האמנית עינת עריף גלנטי. זכינו, וכתב היד שהופקד בידיה האוהבות של עינת, הפך לספר מהודר שכריכתו צוירה בידיה וכל התצלומים הישנים שבו קיבלו טיפול שהשביח משמעותית את איכותם.
להלן מובא אחד האירועים כפי שהם מתוארים בספר, "פרח בכד" ובו מגלמת הזמרת שושנה דמארי תפקיד מפתח.
במקריות כל כך סמלית, רואה הספר אור בתקופה שבה אנו מתפללים לשלום החטופים ולשלומם של חיילי צה"ל, הדור הצעיר שלנו שמתמודד בצורה מרגשת ומעוררת השראה עם התקופה הקשה בתולדות המדינה האהובה, המדממת והשסועה שלנו.
ביום ראשון הקרוב יתקיים בבית הלוחם בירושלים אירוע השקה של הספר, במהלכו ישראל יתאר במקצת את תהליך הכתיבה שלו.
טחנות הרוח 