בפרק הקודם בסדרה הכרנו את המושג גבול־בר־הגנה: גבול שניתן להסתכן בספיגת מתקפה עליו ולהגיב במתקפת־נגד־מגיבה, מבלי שהסיכון יהיה גבוה באופן שמאלץ לנקוט במתקפת נגד מקדימה מול כל איום. דבר זה מודגש בהתחשב במציאות לפיה לא ניתן להבטיח בודאות שתתקבל התרעה מקדימה להתקפה. אבל מה לגבי המחיר של בלימת ההתקפה על גבול־בר־הגנה. גם אם האיום אינו קיומי, הרי שהמחיר עלול להיות כבד מאוד מאוד, כפי שראינו ב-7.10.23. בסיום הרשומה הקודמת כתבתי שהמחיר נבע מכשלון קרב ההגנה, שבו היה משקל משמעותי להזנחת מרכיב חשוב בתפישת הביטחון של אלון: "ההגנה המרחבית". בפרק זה נעסוק בהגנה המרחבית.
בעמ' 340 ב"מסך של חול", בעקבות הנצחון במבצע קדש, כתב אלון:
"מכאן כמה מסקנות ראשיות: ראשית, שהלוחמים הצעירים, שטבלו באש לראשונה במרחבי סיני, חייבים לדעת, כי אין אנו מובטחים כלל ועיקר, ממלחמה שתיערך גם על אדמתנו, ולא רק על אדמת האויב."



