עד שנתו הארבעים: התמחות, הכרה ומקום בעולם

(כבר לא כל כך) לאחרונה השלמתי את שנתי ה-39. אני לא חושב שאני במשבר גיל ה-40, אבל עולות לי כל מיני מחשבות על עצמי ועל המציאות, ואולי זו הזדמנות טובה לכמה רשומות שיהיו סוג של סיכום והתרשמות, ובעלות גוון אישי יותר. מן הסתם, היבטים מסויימים של רשומות שונות בסדרה יהדהדו אלה את אלה, גם אם לא יהיה ביניהן קישור ישיר.

הפעם על המקום שלי בעולם, ועל הביטחון העצמי כגורם שמשפיע עליו. סוג של המשך לרשומה הקודמת על ביטחון עצמי.

להמשיך לקרוא ←

עד שנתו הארבעים: ביטחון עצמי

(כבר לא כל כך) לאחרונה השלמתי את שנתי ה-39. אני לא חושב שאני במשבר גיל ה-40, אבל עולות לי כל מיני מחשבות על עצמי ועל המציאות, ואולי זו הזדמנות טובה לכמה רשומות שיהיו סוג של סיכום והתרשמות, ובעלות גוון אישי יותר. מן הסתם, היבטים מסויימים של רשומות שונות בסדרה יהדהדו אלה את אלה, גם אם לא יהיה ביניהן קישור ישיר.

הפעם על המקום שלי בעולם, ועל הביטחון העצמי כגורם שמשפיע עליו. 

 

מתישהו לפני יותר מעשור, באיזו שיחה מקרית בנסיעה, אמר לי חבר ש להמשיך לקרוא ←

רשומת אורח: על גזזת והיסטוריה מזרחית / אורי שוסטר

חברבוקי אורי שוסטר העלה בפייסבוק פוסט שהוא בעצם מאמר שהוא ביקש לפרסם במקומות אחרים ולא הצליח. הזמנתי אותו לפרסם אותו אצלי כרשומת אורח, כדי שהדברים יישמרו טוב יותר ויהיו נגישים לחיפוש ברשת, ולשמחתי הוא נענה להזמנה.

גן שעשועים במעברת חלסה, ינואר 1952, בנו רותנברג. התמונה נלקחה מאוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית Meitar Collection, The Pritzker Family National Photography Collection, The National Library of Israel

להמשיך לקרוא ←

תיאוריית קונספירציה במסווה של מחקר – תגובה למאמרו של דה מלאך

תגובה שכתבתי למאמר שפרסם לאחרונה ד"ר דניאל דה מלאך בעיתון הארץ, לפיו ועדות החקירה שעסקו בפרשת ילדי תימן קבעו את מסקנותיהן על סמך מסמכים מזוייפים, והסתירו בזדון את מודעותן לכך. במקור שאפתי שיפורסם בבמה שזוכה לתפוצה רחבה יותר, אבל זה לא הסתייע.


במאמר ארוך שפרסם לאחרונה ב"הארץ" דניאל דה מלאך, הוא פורש תיאוריית קונספירציה מרחיקת לכת בנוגע לפרשת ילדי תימן. לטענתו, ההסבר לסתירות המופיעות בין פרטים המופיעים בעדויות המשפחות בנוגע לנסיבות היעלמות הילדים לבין המסמכים שאיתרה ועדת החקירה הממלכתית והמסקנות אליהן הגיעה בעקבותיהם – לפיהן הרוב המכריע של הילדים נפטרו – הוא ש"חלק ניכר ממסמכי הפטירה והקבורה נוצרו כחלק מפרוייקט הטעיה רחב מימדים, שמטרתו להסתיר מהמשפחות ומהציבור את הנסיבות האמיתיות של היעלמות הילדים."

בדומה לכל תיאוריית קונספירציה קלאסית, גם זו שהציג דה מלאך לוקה בהתעלמות מכל מידע סותר או מהסברים פשוטים יותר שאינם משרתים את התיאוריה, ומכשלים לוגיים פנימיים.

בראש ובראשונה, הטענה לרישום כוזב ולזיוף נרחב של מסמכים נשענת על ההגיון לפיו מסמכים אלה זוייפו על מנת להסתיר את העובדה שהילדים לא נפטרו כפי שהסיקו הועדות. אלא שהגיון זה נסתר על ידי העובדה הבסיסית להמשיך לקרוא ←

רשומת אורח: מסמכי ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן – כשלי זיכרון ושגיאות – לא הונאה / אבי פיקאר

ידידי ועמיתי ד"ר אבי פיקאר כתב תגובה למאמר של ד"ר דניאל דה מלאך, שטוען שועד(ו)ת החקירה בפרשת ילדי תימן הסתמכו במודע על תיעוד מזוייף והסתירו זאת מהציבור במתכוון. לאחר שהתגובה לא פורסמה בבמה הראויה לה, שם היתה זוכה לתפוצה רחבה יותר, הזמתי אותו לפרסם אותה כאן כרשומת אורח. מכאן והלאה, דבריו של פיקאר:


מאמרו של דניאל דה מלאך ("ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן הונתה את הציבור") טוען שוועדת כהן-קדמי הסתמכה על (או יצרה) מסמכים מזויפים. קצרה היריעה מלדון בכל השגיאות של דה מלאך במאמר. בשורות אלו אני רוצה להתייחס לתורף המאמר –  הנחה על זיוף רחב היקף בשל הסתירה בין המסמכים לבין העדויות.

טענתו המרכזית של דה מלאך לזיוף והונאה מתבססת על העובדה שקיימים פערים בין הפרטים שמופיעים במסמכים המעידים על פטירת הילדים שאותרו לבין העדויות של בני המשפחות, כפי שניתנו כמעט חמישים שנה אחרי האירועים.

בהינתן שטענתו של דה מלאך נכונה (בחלק מהמקרים היא לא) ויש פער בין העדויות של המשפחות על גיל הילד ומינו ולבין המסמכים המעידים על פטירתו, ישנן ארבעה דרכים ליישב את הסתירה להמשיך לקרוא ←