בחזרה מעיר הסיגלון

בהעדרו של קול פנימי קטן שיטפח לי על השכם, אני חייבת לאזן חיצונית ובעצמי. אז נכון שהגעתי מצוננת ואני לא ממש מרוכזת, אבל הבוקר העלתי ארבעה תיקי חפירה לענן, אחרי שפתרתי את הבעיה שהיתה עם זה בחודש האחרון. ועניתי על מיילים וטלפונים. וארגנתי מחדש את מצאי הארגזים כולל ההבנה שאני לא יכולה לשמור כאן לידי על כל הממצאים ותיאום העברתם למחסן המתאים. לא משהו מיוחד, לא ריכוז מופלא, אבל בכל זאת משהו.

והקול הפנימי הקטן רק אומר לי כמה אני לא יעילה.

אני לא צריכה את השינויים האלו בעבודה. די לי בשינויים הקבועים של חילופי העונות (שלום דיכאון חורף) ובמעברים הקבועים בין ימות השבוע.

הקדנציה שלי בתפקיד הזה תסתיים בינואר. ארבע שנים שתחילתן מתועדת כאן, על כל השמחה והחששות. אני אוהבת את התפקיד הזה. הייתי נשארת אם אפשר היה.
עכשיו זמן מעומעם: אני לא יוזמת פרוייקטים חדשים. את השגרה אני מריצה כבר בעיניים עצומות. את מה שלא עשיתי עד כה, כבר לא אצליח לעשות. את מה שעשיתי והכנסתי להרגלי העבודה של האנשים, כבר עשיתי.

ככלל, אני שונאת כל חלק בסיום הקדנציה הזו. את השיחות של קולגות על סיומה. את המחליף שבחרו לי. את הפרידה הקרבה מהמשרד שלי, עם החלון. את העובדה שלא קיבלתי מסמך מסודר עם תאריך הסיום והכל באוויר.
הייתי רוצה כבר להרפות מהתחושות האלו. להגיע למצב שבו אני זוכרת שזה קיים, אבל לא מרגישה. כמו ההיזכרות במישהו שפעם מאוד רציתי, ועכשיו נשארה רק ההיזכרות ברצון ואל הרצון עצמו. רק הבדיעבד.

זה יהיה ארוך: הדבקתי כאן משחק 'ארוחת ערב ותעלומה' שהכנתי לפני כמה שנים ליום ההולדת של האיש. זה בסיס למשחק של שמונה אנשים, כל שניים מקבלים יסוד אחד ואת הבולשיט המתלווה אליו (קיבלו מראש, במגילה חגיגית). בערב עצמו כל אחד מקבל כרטיסיות שיחה שעוזרות להזיז את השיחה ולספק מידע משמעותי. באביזרים – אבני הכוח, קופסה ובה טבעת קטנה. בארוחת הערב – המנות יוגשו לפי מקצב התעלומה.

אני לא יכולה לשחק אותו פעם שניה, ואשמח אם מישהי תעשה זאת. בכל מקרה, כבר מזמן רציתחי להעלות את זה לאויר ולאפשר שימוש. אנחנו נורא נהננו, וגיסתי ניצחה.

 

(דף פתיחה. כל אחד קיבל עותק משלו כהזמנה לארוחה)

מאז ימי אריסטו ידוע לנו כי כל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות:

אוויר        מים         אדמה       ואש

לכל אחד מהיסודות התכונות והמאפיינים שלו, והסינרגיה ביניהם היא זו שמאפשרת לעולם להתקיים והיא זו שמאזנת אותו. כל יסוד תורם מעצמו, ודורש את הנחוץ לו. כל יסוד לפי יכולתו, כל יסוד לפי צרכיו.

אנו, נוטרי היסודות, מחזיקים באבני העוצמה של היסודות בהן גלום כוחו של היסוד. ארבעת אבני היסודות מוגנות כאן, בפריפריה הפחות פופולרית של המזרח התיכון המאובק, בשוליו של מדבר חדגוני, מוסתרות במסווה של חיים בורגניים טרודים של חוקרות ואנשי מספרים, של מתכננים ושל מבצעות.

 

לאחרונה התרבו השמועות על התערערותו של שיווי המשקל בין היסודות. התנתקותה של בריטניה מהאיחוד, העלמותן המסתורית של הדבורים, ערבי טריוויה המוניים בעשן הזמן, כלבה מפחדת מחתולה, מורים עם חליל ושדות של מראות.

אל לנו להתעלם מהסימנים! אל לנו להתנכר לחובתנו!
נתכנס כולנו, נוטרי האבנים, להשיב את האיזון על כנו או לפחות לוודא שיהיה קצת פחות חם כאן. נמחל על חילוקי הדעות בין אש ובין מים, על הבדלי המשקל הסגולי בין אויר לבין אדמה, על טינות היסטוריות בין מים לאדמה ועל פערים שאינם ניתנים לגישור בין אויר ואש. נתכנס כולנו, בשמונה וחצי במוצאי שבת השני ביולי 2016, בביתם של ברוני האש לארוחת ערב ועיסוק בסוגיות הרות הגורל שעל הפרק. בשל חשיבות המפגש, הנכם רשאים להתלבש ולהתאבזר בהתאם ליסוד שלכם. כלי נשק מכל סוג יושארו במבואה.

 

 

הכנת כרטיסיות מאפיינים לכל זוג: ליידי A, סר B, הרוזנת D, הדוכס G, הדוכסית F, הברון C, הברונית (היא המנחה).
[למנחה אין כרטיסיות דיאלוג]

1

התכנסות. חלוקת משקאות והסבר כללי:

כל זוג הוא השומר של אחד היסודות. לכל אחד מבני הזוג יש מטרה משלו, שאותה תקראו בכרטיסיות ותשמרו עליה בסוד. מילוי המטרה יזכה אתכם בנקודות ואלו יוכלו לשנות את מצב העניינים בעת הקינוח, בו תיפתר התעלומה.

• כרטיסיות מאפיינים אישיים והגדרת מטרה.

 

2

מתיישבים סביב השולחן.

סבב ראשון של כרטיסיות דיאלוג (הגדרת מטרות, עויינות, רמז מטרים ש-X לא ממש בעד השת"פ)

• כרטיסיות דיאלוג

מנה ראשונה

 

3

סבב שני של כרטיסיות דיאלוג (עויינות וחשד הדדי)

טקס אבנים (ציוד)

• כרטיסיות דיאלוג

מרק

 

4

סבב שלישי של כרטיסיות דיאלוג (אורקל, רמזים נוספים)

• כרטיסיות דיאלוג (ציוד אורקל, טבעת)

מנה עיקרית

 

 

5

סבב רביעי של כרטיסיות דיאלוג (הטעיה, שאיפה להרמוניה)

• כרטיסיות דיאלוג

קינוח

(ציוד כרטיסיות הצבעה. פלקט מעקב ניקוד)

 

6

חשיפת הגנב והמטרות

 

 

האורקל: שתי אמיתות מתוך שלוש אמירות

 

 

*האבן לא נגנבה על ידי דר'.

*האבן לא נגנבה על ידי מי שאין לו רחם.

*האבן לא נגנבה על ידי מי שתלתלים לראשה.

 

 

ליידי A של האדמה

 

את הגבירה והשומרת של יסוד האדמה – האדמה עליה עומד הכל, החומר המוצק, ההישרדות הפיזית והפיכתן של תיאוריות למעשה. כגבירת האדמה, את יודעת שללא הממשות של היסוד הזה, כל היסודות האחרים יתפזרו ויימוגו כאינם. האחרים אולי אינם מבינים זאת, אך את כן.

ככימאית, את יודעת שכל זה מבוסס על שטויות, ושברצונך תוכלי ליצור באלכימיה כל יסוד שיש וגם כמה שעדיין אין. את מגלה אדיבות אל שליטי היסודות האחרים, הנחותים ממך, ועושה כמיטב יכולתך להיות סבלנית ולא להתנשא, אך כשהם מגזימים – יוצא שאת אומרת כמה דברים בוטים בנושא.
מטרתך לערב זה היא לסיים אותו כשיסוד האדמה שולט, ואם לא – לפרק את שיתוף הפעולה המגוחך הזה ואז תהיי השליטה היחידה הלגיטימית. כמו שצריך.

 

משימתך לערב זה היא למצוא את אוצרות האדמה – אבני החן:

אלו מוסתרים על שולחן האוכל.

כמו כן, תקבלי בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

 

סר B של האדמה

 

אתה האדון והשומר של יסוד האדמה – האדמה עליה עומד הכל, החומר המוצק, ההישרדות הפיזית והפיכתן של תיאוריות למעשה. כאדון האדמה, אתה יודע שללא הממשות של היסוד הזה, כל היסודות האחרים יתפזרו ויימוגו כאינם. האחרים אולי אינם מבינים זאת, אך את הכן.

ככימאי, אתה יודע שכל זה מבוסס על שטויות, ושברצונך תוכל ליצור באלכימיה כל יסוד שיש וגם כמה שעדיין אין. למרות עליונותך, אתה מגלה אדיבות אל שליטי היסודות האחרים, הנחותים ממך, ועושה כמיטב יכולתך להיות סבלני ולא להתנשא. לפעמים אתה מנסה להסביר להם את סדר המציאות האמיתי, אבל אי אפשר לצפות מאדוני יסודות לא מוצקים כמים, אויר ואש להבין את המציאות לאשורה. אתה סבלני.

 

משימותיך לערב זה הן שתיים:

• להעמיד פנים שאתה פורש, עד כדי שישכנעו אותך לחזור למשחק
• לכנס את שמונת שליטי היסודות לתמונה משותפת

כמו כן, תקבל בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

 

 

הברון C של האש

אתה אדונו ושומרו של יסוד האש, שהוא כוח החיים והבריאה, המניע לחפש, להתפתח ולחקור. יסוד האש קשור קשר הדוק לאנרגיה בתוכו של כל אחר ובבסיסם של כל הדברים החיים והדינמיים. לנוכח הסטגנציה של היסודות האחרים, אתה הוא שמניע את הפעילויות ושומר על הקצב שלהן.

בסדר הכוחות הנוכחי אתה הוא היסוד החזק בין הארבעה וזה ניכר בקצב המאורעות. בתוך ליבך אתה יודע שתאלץ לוותר על השפעתך היתרה לטובת שיתוף פעולה שיביא למציאות מאוזנת יותר, ואתה אכן מפגין את רצונך בהרמוניה. אולם האש הפנימית שלך מקשה עליך לרצות בכל מאודך בפשרה ומבליחה החוצה מדי פעם. לכן על פני השטח אתה פועל להגברת האחדות אולם מתחת לפני השטח אתה עלול לחבל בה.

 

משימתך להערב:

לכל אחד מהנוכחים יש משימה משלו. מטרתך היא לזהות את הפעולות שלהם ולטרפד אותם. בסוף הערב כשיחשפו המשימות, תקבל נקודות על כל טרפוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

הרוזנת D של האוויר

את היא הגבירה והשומרת של יסוד האוויר. זה הוא היסוד של התקשורת והחשיבה, של הפצת הידע והידיעות. כנוטרת האוויר, את יודעת עד כמה חשוב לדבר על דברים, לחלוק מחשבות ורגשות, להפיץ רעיונות והשערות. לעיתים, מתוך עומק חשיבותה של התקשורת, את מתחילה בנושא אחד ומגיעה לאחרים, אבל החשוב מכל הוא לשמור על מילים בחלל האוויר.

הערב את פועלת להשגת הרמוניה בין היסודות השונים, והדרך לכך היא להסכים, לחלוק, לשתף. את רוצה להוביל את התקשורת בין הנוכחים על מנת להיטיב עימם: מדבבת אותם, מסבירה להם, מתווכת.

 

מטרתך לערב זה היא להגביר את זרימת האוויר בחדר על ידי החלפת מקומות ישיבה של כל הנוכחים במהלך הארוחה.

כמו כן, תקבלי בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרוזן E של האוויר

אתה הוא האדון והשומר של יסוד האוויר. זה הוא היסוד של התקשורת והחשיבה, של הפצת הידע והידיעות. כנוטר האוויר, אתה יודע עד כמה חשוב לדבר על דברים, לחלוק מחשבות ורגשות, להפיץ רעיונות והשערות. לעיתים, מתוך עומק חשיבותה של התקשורת, אתה מתחיל בנושא אחד ומגיע לאחרים, אבל החשוב מכל הוא לשמור על מילים בחלל האוויר.

הערב אתה פועל להשגת הרמוניה בין היסודות השונים, והדרך לכך היא להסכים, לחלוק, לשתף. אתה רוצה להוביל את התקשורת בין הנוכחים על מנת להיטיב עימם: מדבב אותם, מסביר להם, מתווך. כמי שיודע להקשיב ולדבר היטב, אתה מתקשה לעיתים לשמור על סבלנותך לנוכח קשיי התקשורת של חלק משומרי היסודות ומסביר להם היכן הם טועים. זה לטובתם.

 

מטרתך לערב זה היא להקפיד ולקרוא לנוכחים בתואר המלא שלהם בכל עת. חשוב מאוד להשתמש נכון בכללי התרבות והשפה: ליידי A, סר B, הרוזנת D, הדוכס G, הדוכסית F, הברון C, הברונית  I.

(אם תטעה ולו פעם אחת, לא תקבל נקודות על המשימה. במקרה כזה, תהפוך את הדברים ותקפיד לקרוא לכולם בתארים הלא נכונים כדי לקבל את הנקודות).

כמו כן, תקבל בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

 

הדוכסית F של המים

את היא הגבירה והשומרת של יסוד המים, שהוא עולמם של הרגשות: עשוי מחומרים עדינים יותר ממחשבה, בהירים יותר מרעיונות, מיידיים, מתחלפים, לא צפויים. יסוד המים הוא אינטואיטיבי ועמוק מאוד. הוא משפיע על כל שאר היסודות: בכוחו לכבות את האש, ברצותו יהפוך האוויר לסופת גשמים, בלעדיו תשקע האדמה מכובדה. אנשי היסודות האחרים אינם מבינים את עוצמתם של הרגשות ואינם מכירים בכוחך, ואת מרגישה בהתאם כלפיהם. הגיע הזמן שיסוד המים יזכה למשול במהלך העניינים, אחרי כל שנות האש האלו. רק המים, כך את יודעת, יכולים לתקן את נזקי שנות האש.

אנשי היסודות האחרים מדברים על מידע, על עובדות, על רעיונות – אולם את יודעת שמה שחשוב באמת הוא כיצד הם מרגישים. את עוזרת להם להבין את רגשותיהם על ידי שימוש במטאפורות מורכבות ומסבירה להם עד כמה אינם מחוברים לזרם התודעתי הרגשי העמוק שלהם.

 

מטרתך לערב זה היא להכניס קצת פעילות חווייתית רגשית לעולמם המנוכר: תמרני אותם למחוא כפיים ביחד. תגרמי להם לשיר ביחד שיר. תיזמי מעגל רגשות שבו כולם אוחזים ידיים.

כמו כן, תקבלי בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

הדוכס G של המים

אתה הוא האדון והשומר של יסוד המים, שהוא עולמם של הרגשות: עשוי מחומרים עדינים יותר ממחשבה, בהירים יותר מרעיונות, מיידיים, מתחלפים, לא צפויים. יסוד המים הוא אינטואיטיבי ועמוק מאוד. הוא משפיע על כל שאר היסודות: בכוחו לכבות את האש, ברצותו יהפוך האוויר לסופת גשמים, בלעדיו תשקע האדמה מכובדה. אנשי היסודות האחרים אינם מבינים את עוצמתם של הרגשות ואינם מכירים בכוחך, ואתה מרגיש את הזלזול ומגיב בהתאם. הגיע הזמן שיסוד המים יזכה למשול במהלך העניינים, אחרי כל שנות האש האלו. רק המים, כך אתה יודע, יכולים לתקן את נזקי שנות האש.

אנשי היסודות האחרים מדברים על מידע, על עובדות, על רעיונות – אולם אתה יודע שמה שחשוב באמת הוא כיצד הם מרגישים. עודד אותם לדבר על רגשותיהם בכך שתדבר על רגשותיך שלך ותציע ריפוי אנרגטי לאלו מהם שאינם מחוברים לרגשותיהם.

 

מטרתך לערב זה היא לוודא שהנוכחים צורכים מספיק נוזלים: אסוף את בקבוקי המשקה הריקים וקבל עליהם נקודות בסוף הערב.

כמו כן, תקבל בונוס אם בעת הקינוח תהיה ברשותך אחת מאבני היסודות.

 

 

 

 

 

 

 

C

תוביל הרמת כוסית לפני המנה הראשונה ותפתח בדברים (תישאר לעמוד עם הכוס מונפת):

"התכנסנו כאן, נוטרי היסודות המחזיקים באבני העוצמה, למלא את חובתנו ולהשיב את האיזון למציאות חיינו הכאוטית"

 

D

בהרמת הכוסית, אחרי שC מדבר:

"לכל אחד מהיסודות התכונות והמאפיינים שלו, והסינרגיה ביניהם היא זו שמאפשרת לעולם להתקיים והיא זו שמאזנת אותו. כל יסוד תורם מעצמו, ודורש את הנחוץ לו. כל יסוד לפי יכולתו, כל יסוד לפי צרכיו.

אנו, נוטרי היסודות, מחזיקים באבני העוצמה של היסודות בהן גלום כוחו של היסוד."

 

E

בהרמת הכוסית, אחרי שD מדברת:

" לאחרונה התרבו העדויות על התערערותו של שיווי המשקל בין היסודות. אל לנו להתעלם מחובתנו!

עלינו לשוחח, לחלוק את הידוע לנו ולהגיע להרמוניה בין ארבעת היסודות"

 

 

 

F

בהרמת הכוסית אחרי שE מדבר:

"כן, עלינו לחלוק את רגשותינו, להביט פנימה אל התחושות החמקמקות כדגיגים, עדינות כפרחי לילך, ססגוניות כטווס ביום הולדתו. מתוך רגשותינו העמוקים נאזן את ארבעת היסודות"

 

A

בהרמת הכוסית, אחרי שF מדברת:

"או, במילים מדוייקות, לארגן מחדש את הבלגן שברון מסויים איפשר"

 

G

בהרמת הכוסית, אחרי שA מדברת:

"ליידי A, כמה יפה את מחוברת לרגשות התוקפניים שלך! תוציאי הכל! תשחררי את כל אותה אלימות מאובנת של האדמה"

B

בהרמת הכוסית, אחרי שG מדבר:

"נפגעו רגשותיך דוכס המים העדין?
טוב שאין איזו רעידת אדמה שתזעזע אותך"

 

 

 

A

בהרמת הכוסית, אחרי שB מדבר:

"עלינו למצוא דרך לשנות את מהלכה המסוכן של המציאות. כל דרך"

 

C

בהרמת הכוסית, אחרי A:

"הערב נאשר מחדש את ההרמוניה של ארבעת היסודות, והעולם ישוב לנהוג כמנהגו.

לחיים"

 

C

אחרי המנה הראשונה תפתח בדברים ברשמיות:

"התכנסנו כאן הערב, נוטרי ארבעת אבני העוצמה של היסודות, להשבת האיזון על כנו.

נתחיל בטקס המסורתי של קיבוץ אבני העוצמה.
ברונית האש, הציוד מוכן?"

 

D

תתחילי:

"כולנו נסערים, כולנו מופתעים. עלינו לדבר על זה. לברר כיצד קרה הדבר, למצוא את הפתרון מתוך דיאלוג מתמיד ומעמיק"

G

אחרי D

"כן, הרוזנת, לדבר. וגם להרגיש. לתת לעצמנו לבטא את רגשותינו העמוקים והנסערים. כולנו מופתעים כל כך!"

מדי פעם תצטרף לשיחה ותציע "לדבר על עומק רגשותינו"

 

C

אחרי G:

"מופתעים?! אחד מאיתנו אינו מופתע. הגנב! הגנב לא מופתע! רק שומרי האבן מופתעים, ליידי A וסר B, נרדמתם בשמירה?!"

 

F

אחרי C:

"אל תיתן לאש להוביל את רגשותיך, שכן זרם המאגמה יצרוב את ליבך."

 

A

אחרי F

"אתה מאשים אותי? איך אתה לא מתבייש!"

ואחרי שE יענה לך:

"בושה וחרפה להתנהג ככה אל היסוד המוצק והיציב מכולם"

 

 

E

אחרי A

"תרגעי, הוא לא האשים אותך בגניבה. עלינו לדייק: הוא רק האשים את שניכם ברשלנות מסויימת בשמירה על האבן".

 

B

אחרי שA תדבר בפעם השניה

"אני לא מבין איך זה יכול היה לקרות. ודווקא לנו, היסוד הכי יציב ובטוח. היסוד הממשי והכי חשוב"

 

 

D

אחרי B

"אנחנו נשתף פעולה, נחלוק את מה שידוע לנו וביחד נמצא את הגנב ונשיב לעצמנו את אבן העוצמה של האדמה"

 

 

D

תפתחי בדברים

"אנחנו נמצא את הגנב! נארגן את המידע שיש בידינו ונסיק מתוכו בדיוק מה קרה"

 

 

E

אחרי D

"ידוע לכולם שמי שיש לו ילדים לטפל בהם, אין לו זמן לגנוב אבני עוצמה"

 

A

אחרי E

"יש לנו את שיווה. היא כמו ילדה. ורק לאחרונה ברחה מהבית, אוי, איזה צרות. להאשים אותי שיש לי זמן לגנוב! באמת!"

 

E

אחרי A

"איזה עוד מידע עומד לרשותינו? הדוכסית F, תבדקי בבקשה היטב את הקופסה של אבן העוצמה שנגנבה"

 

F

אחרי שE יפנה אליך:

"חשיבותו של הרגע מעירה אדוות עדינות ככנף פרפר גווע"

מתחת לריפוד בקופסה תמצאי משהו

"תראו! איך אתם מרגישים בקשר לזה?"

 

 

C

אחרי F

"כולם עכשיו ימדדו את הטבעת! אני אמצא את הגנב ואשרוף אותו. הארוחה הזו תדרדר עוד יותר את מצבם של ארבעת היסודות. היינו צריכים להשאיר הכל כמו שהיה"

 

 

E

אחרי מדידת הטבעת

" גם 'לא' היא תשובה. זה אינו אחד מאיתנו. לפי גודל הטבעת, הייתי אומר שעלינו לחפש ילדה צעירה וזריזה. יכול להיות שמישהו כאן מחזיק פריט כזה בבית?"

 

G

אחרי שכולם מודדים את הטבעת וE מדבר

"כולנו פגועים כל כך אנרגטית מההאשמות ההדדיות האלו! לא עדיף לפנות לאורקל ולבקש מידע?"

 

C

אחרי G

"כולם יודעים שמתוך כל שלוש אמירות של האורקל, רק שתיים נכונות. אבל אין לנו מה להפסיד. בואו ננסה"

 

 

 

C

לפני הקינוח

"חברים, אני מצטער שתחת קורת הגג D הידרדרו הדברים כל כך. אני מציע שנעזוב את זה. העולם כמנהגו ינהג ואנחנו נפסיק לנסות לתקן אותו. בואו נעזוב הכל ונהנה מהקינוח"

 

F

אחרי C

"לא נוכל לשקוע בקינוח כשרגשותינו סוערים כקליפת אגוז בנהר הירדן הגואה"

 

G

אחרי F

"הערב הזה הוא הרסני לאיזון הרגשי שלנו. עד שלא נטפל בעצמנו, כיצד נוכל לטפל ביסודות העולם עצמם?"

 

E

אחרי G

"די עם רגשות, בואו נארגן את המידע במסודר ונמצא את האשם"

 

 

D

אחרי E

"אנחנו יודעים שרק אחד משומרי היסודות יכול לגעת באבן עוצמה. יש לנו את הטבעת שהפיל הגנב ואת הרמזים מהאורקל. אבל אחד מהם אינו נכון.
מה אם גם הטבעת אינה נכונה? האם היא הטעיה"

 

E

אחרי D

"כתמיד, כוחו של ההגיון גובר על הכל.
זה יכול להיות כל אחד מאיתנו."

 

B

אחרי שE אותר "זה יכול להיות כל אחד מאיתנו":

"לא יכול להיות שזה אנחנו. הרי האבן שלנו!"

 

A

אחרי B

"אני לא אסבול את ההאשמות האלו יותר! יסוד ממשי ויציב כמו האדמה לא יסבול את זה מידי נוזל וגז!"

 

 

 

 

 

 

נכנסתי לבלוג לחפש את ההמלצות שכתבתי בזמנו למטיילים עם ילדים בסן דייגו, ונסחפתי קצת לקריאה. אני אוהבת את איך שהרשומות מזכירות לי מקטעים ורגעים. לא בדיוק זוכרת למה הפסקתי לכתוב ולא לגמרי בטוחה שאני עדיין רוצה לתעד את היומיום הרגיל.

אולי בגלל יום ההולדת המתקרב, אני שואלת את עצמי אם כך חשבתי שאהיה, בגיל 45. באמצע החיים או כבר אחריהם. בגיל העמידה ומרגישה שעדיין אני מתבגרת בקושי. את התפקיד שאני אוהבת אסיים בינואר. לא לגמרי ברור לי מה יבוא אחריו. האיש והילדות עדיין נהדרים כתמיד. בת12 טרום-מתבגרת מופלאה, חכמה ורגישה. בת10 ילדה יפה, נבונה, סקרנית ופעלתנית.

יש לי הרבה יותר זמן. פעם כתבתי הרבה על הריצה האינסופית ועם התמרון בין המטלות. ועכשיו הילדות גדלו. הן מכינות לעצמן תיק לחוג והולכות אליו ברגל, מחליפות בעצמן ספר ספריה, מכינות ארוחת ערב, מסדרות כביסה בארון. המון דברים קטנים שתוצאתם היא שיש לי זמן. ואני, אין לי מה לעשות עם כל כך הרבה זמן פנוי

שיבצו את ההרצאה שלי למושב הראשון, לתחילתו, למליאה לפני שהכנס מתפצל למושבים המקבילים. פותחת את הכנס. שיבצו אותי, בין היתר, המנחה הרע מהדוקטורט והמנהל המקצועי הנוכחי שלא סובל אותי (איך אני מגיעה לזה? זה הם או אני?). התגובה הראשונה שלי לשיבוץ היתה פאניקה טהורה. ניסיתי להבין איך זה דופק אותי, ומשלא הבנתי נלחצתי עוד יותר.חברה אישרה לי שאני פרנואידית.

התכונתי היטב. פיקפקתי במחקר שלי ועבדתי עליו עוד ועוד. הכנתי מצגת על בסיס המצגת הכי טובה שלי מכנס (בינואר. קיבלתי מחמאות עוד הרבה אחר כך). התאמנתי. לעצמי ומול קולגות. וגם שאלתי את עצמי מה כבר יכול להיות. כמה גרועה יכולה להיות התגובה של המנחה הרע.
כשעמדתי על הבמה באולם הכי גדול באונ' לא יכולתי שלא להביט בו. לדבר אליו. רע ככל שיהיה, אני תלמידה שלו ועמוק במחשבה המחקרית שלי מוטמעים הדברים שלמדתי ממנו. הוא לא היישיר מבט. לא הגיב לא בזמן לשאלות ולא אחר כך בהפסקות. הייתי טובה. הייתי רהוטה. בהפסקה (וגם היום, זמן מה אחרי) שאלו אותי שאלות המשך.
מה חשבתי, שהוא יזרוק עלי אבנים?
אני שונאת אותו על שהרס בכזו יסודיות את הביטחון העצמי המחקרי שלי.

העייפו של הגוף טובה מעייפות של הנפש.
אני מנהלת חפירה גדולה בימים האלו. הכי גדולה שניהלתי מעודי. ובדיוק בתקופה שבה אני מומחית. ואתר חשוב.  זה משהו שרציתי וביקשתי ודרשתי ונלחמתי עד שקיבלתי. וגם בניתי לי צוות מצויין (ללחוץ ולהרפות, במשך חודשים, עד שקיבלתי אותם אלי).

אני קמה בחמש, נוהגת שעה לכל כיוון. לא מפסיקה לזוז כל היום: מונה הצעדים שלי מאושר. לפעמים אני עוצרת את עצמי, מבקשת כוס קפה ובכוונה פותחת משחק בטלפון. לנוח. אבל בתוך כמה דקות אני זזה למיין ממצאים, לקחת דגימות, לעשות סיבוב בכל השטחים. בסוף היום אני נוסעת למשרד, לשעה של התפקיד הרגיל שלי (אם כי יש לי מחליפה לשוטף הדחוף). אחר הצהרים אני מנסה כל הזמן להיות בתנועה, שלא ארדם. נדמה לי שברגע שאעצר, ארדם.
בתשע אני במיטה. קוראת או צופה במשהו. נרגעת ונרדמת.

אלו ימים טובים. העייפות של הגוף טובה. ההתמקדות של המחשבות במשימה האינטנסיבית הזו טובה. היו חפירות שבהן התקשתי עם הניתוק מהיומיום לטובת מקצב החפירה. הפעם אני אוהבת את זה. אני מאושרת. מקטרת על החום ועל האבק ועל הציוד החסר. ושמחה.

ישבנו בשבת בבוקר, נינוחות עם כוס קפה ולחם וטחינה. שאלתי אותה על הסרט "סאלח" ועל הטענות לאפליה מכוונת, שיטתית, מתוך גזענות מוצהרת בפרוטוקולים. הרי את עלית כתינוקת, והמשפחה עברה את כל התחנות הרגילות.

שנה-שנתיים לפני העליה, היא סיפרה לי, כבר עזבנו את העיירה גולפייגן וסבא התחיל למכור רכוש ולהעביר למשמרת לשותפים עסקיים. חיינו בטהרן ואז התעכבנו עוד עד שאוולד ואהיה בת כמה חודשים. מהמטוס עברנו ישר למעברה. אוהלים והכל, לארבעים יום.
זוג באמצע שנות השלושים לחייהם, ארבעה ילדים קטנים, באוהל. את החלק הזה לא שמעתי מהם.

סבא בדק מה זה קיבוץ, ודחה את האופציה האידיאולוגית הזו. אבל מושב – זה כן. הוא יהפוך מסוחר לחקלאי ויעבד את אדמת הארץ. זה יצא מושב בנגב. אפילו היום המושב הזה נחשב נידח. והוא הפך לחקלאי – גידולי שדה ואחר כך גם עדר כבשים. בלילות הוא היה עובד במאפיה וכשומר, ובימים בשדות. גם סבתא שלך עבדה בשדות וגידלה את הילדים, שכבר היו שבעה. לכאן אני מכניסה מזכרוני את הסיפור על איך שאמא שלי חלתה, כתינוקת, ואושפזה. וסבתא שלי ישבה ליד מיטתה בבית החולים כל זמן האשפוז, שלא יקחו אותה כי היו סיפורים. בגיל יסודי הייתי יוצאת לרעות את הצאן: היו לנו זוגות לרעיה. אני ובני, יהושוע ומלכה. שיהיה ילד צעיר וילד בוגר בכל צמד. אני זוכרת שהם עבדו קשה, ההורים, וגם אנחנו עבדנו את החלק שלנו. והיינו צריכים גם להראות מחברות מסודרות וציונים טובים.

אחרי עשר שנים סבא הבין שההשכלה לא טובה. במושב העברית לא נקלטה היטב, כי אפשר היה להמשיך לדבר פרסית. המורות היו חיילות צעירות. עברנו לחולון ושם הייתי בשוק: מראשונה בכיתה עברתי להיות העשירית בכיתה. היא לפחות נכנסה לכיתה המתאימה. הילדה המבריקה של המשפחה, שבהמשך תהיה הראשונה במשפחה ללכת לאוניברסיטה. האחים והאחיות ירדו כיתה או שתיים עם המעבר לבית הספר העירוני, הטוב יותר. אחרי חצי שנה סבא הבין שהבלוק שאליו עברו הוא לא בסביבה כל כך טובה, והמשפחה עברה שוב, בתוך העיר, לאותו הבית שבו אכיר את סבא וסבתא והם יחיו בו עד יום מותם. המשכנו עד סוף השנה ללכת לבית הספר בשכונה הישנה. זה היה רחוק ולי היה חלום קבוע שבו יש לי כורסא שמרחפת. קצת מעל הקרקע היא מרחפת ולוקחת אותי לבית הספר במקום ההליכה הארוכה כל יום.
סבא שלך לא הבין את מה שלמדתי, אבל הוא היה בודק כל יום את המחברות שלי, חותם על כל מבחן. הכי חשובה לו היתה ההשכלה של הילדים. הוא הביא אותנו לארץ ישראל מתוך ציונות. מהרצון שנחיה במקום שהוא שלנו, שבו כשמתעורר ויכוח לא יקראו לנו "יהודי מלוכלך". הוא רצה להפוך מסוחר לחקלאי, ואחרי עשר שנים חזר להיות סוחר. ועבורנו הוא רצה השכלה טובה.

והאחרים, אני שואלת, אלו שנשארו במושב. שאף פעם לא עזבו. בוכה מי שלא עזר לעצמו היא נחרצת, ואני מזהה את הנרטיב המשפחתי שעליו גדלתי. במשפחת העולים הזו יש בוז עמוק ל'שתו לי אכלו לי' ותפיסת עולם לפיה השכלה ועבודה קשה הן המפתח להתקדם בחיים. מאיפה יכלו להביא מורות טובות לנגב? למי היו חיים קלים? אבל ההורים שלי עבדו קשה והיה להם הכי חשוב שתהיה לשבעת הילדים שלהם השכלה טובה ומשמעת, אני חושבת לעצמי, ומוסר עבודה גבוה, וציפיות גבוהות. כאן הסיפור שלה מתחבר לזה של אמא של אבא שלי, ההונגריה, שבגיל 17 נלחמה במלחמת העצמאות ושכלה אח וחברים ומיד בסופה הקימה משפחה ועלתה לקרקע למושב (היה אז נידח, היום הוא כבר מושב נדל"ן) וגם היא אומרת לכולם לא היה. מאיפה שיהיה. כל אחד עשה את מה שהוא היה יכול. ולא מבינה איך הופכים אותה היום לאשכנזיה מקפחת.

אני מחפשת אצלה הבנה לאלו שנתקעו בעיירות הפיתוח, ויש קצת. אבל באותה הנשימה הם גם אחראים לזה. הילדה שהוסללה חזק כל כך ובחרה לה נתיב אחר בעידוד ותמיכה של הורים נחושים, ובזכות היותה הילדה המבריקה של המושב, של המשפחה, של הפנימיה החקלאית. בת לאם שלא נשלחה לבית הספר ולמדה לקרוא בעצמה (וגם עברית, עם העליה, בעצמה) והיא בעלת תואר שני. עובדת כל חייה במקצוע שבחרה לעצמה כנערה. האשה הזו לא מרחמת על מי שהרכין ראש והסכין עם ההסללה. אני מחפשת חמלה לחלשים, אבל היא אשת ברזל. כל מי שלא מיצה את המקסימום שלו – אחריותו על המקום שאליו הגיע. לא היו מראיינים אותה לסרט דוקומנטרי על עוול לעולים. היא סיפור של הצלחה והיא חסרת הבנה למי שלא הצליחו. למי שאינם חזקים.

כשגדלתי ויצאתי לעולם, סיפרו לי בצבא שאני מזרחית-שהיא-אשכנזיה. באוניברסיטה לימדו אותי שאני מזרחית-מצליחה. ואני, שגדלתי על הנרטיב המשפחתי של משפחת העולים הציונית שהנחישות שלה הובילה ממרגלות ההרים אל הנגב ומהנגב אל חולות המרכז, לא הבנתי על מה הם מדברים. מבינה יותר היום, אבל עם כל המאמץ לגלות הבנה וחמלה, מה שטבוע בי הוא שתי הסבתות שלי במושבים בשנות החמישים – זו עולה חדשה וזו צברית, ושתיהן עובדות קשה בשדות. שתיהן מאמינות שעבודה קשה היא המפתח. שתיהן שלחו את הילדים לפנימיה החקלאית (שבה, לשמחתי, זיהו הילדים האלו משהו דומה, תפיסת עולם משותפת. מגיל 14 הם ביחד) . הילדה הלכה לאוניברסיטה. הילד הלך להיות חקלאי. זה הסיפור שלנו. לקח לי שנים להבין שזה אותו דור הקיפוח, שמעברה וישוב נידח והסללה זה בדיוק הסיפור המשפחתי, כי במשפחה שלי הסיפור הוא של עוצמה ונחישות ובוז למה שהם קוראים "תרבות האכלו לי שתו לי". הציונות של אמא שלי כוללת אחריות אישית. אני נזכרת איך סבא, כשידע שהוא גוסס, עשה רשימת מקומות שהוא רוצה לראות עוד פעם אחת והילדים שלו לקחו אותו לטיולים בארץ.

 

בתחנת הרכבת לקחתי ספר מספריית ההשאלה, כמעט באקראי. קראתי בדרך לתל אביב, מנסה ככה להשקיט את החשש ששכן בי. וממה עלי לחשוש? את הדרך לאוניברסיטה ברכבת עשיתי הרבה פעמים. את בניין גילמן אני מצליחה למצוא עם רק קצת טעויות בדרך. במינגלינג של הפסקות הקפה בכנסים אני כבר מתורגלת. ההרצאות יהיו טובות. ובכל זאת הייתי לא שקטה. דרוכה ולא מצאתי סיבה.

הכנס היה עמוס משתיארתי לי והבנתי ממנו יותר משחשבתי שאבין, לנוכח היותו נישתי מאוד. פגשתי יותר קולגות משחשבתי, וכמה חברים, ולא הצלחתי לשתות קפה בהפסקה מרוב שיחות וחוקרות שרצו לעדכן ולספר. המארגן תפס אותי לתמונה רשמית מול צלם הכנס וקרא לנו "אנשי סן דייגו" אז חייכתי אבל זה נראה לי רחוק כמו בחיים אחרים.

ברכבת חזרה המשכתי לקרוא. כמעט הצטערתי שעליתי על הרכבת המהירה כי נשארו לי שני עמודים כשהתחנה הגיעה. עמוד אחד קראתי על הרציף. שני ואחרון בתוך התחנה ליד מדפי הספרים ואז הנחתי אותו בחזרה ויצאתי אל הלילה החמים ומשהו מהקסם של הקריאה הזו ברכבת כשהאור הולך ונגמר נשאר בי בתוכי והאיר לי את הדרך אל המכונית ואל הבית.