(סיפור אמיתי של חבר, סיפור שהחלטנו להתחיל להפיץ)

לפני שלוש שנים באמצע החיים נקלעתי לצרות (שהבאתי על עצמי), צרות כלכליות עד רמה של עוני, אפילו שכר דירה לא היה לי לשלם.

אשה ושלושה ילדים שמביטים אליך בעיניים עצובות (כן הם יודעים הכל), הוצאות לפועל, בנקים שצובאים על דלתך, טלפון מנותק, אין חשמל...הגבריות מתמוטטת, העתיד נראה שחור והתהום ס"מ ממך ...אב חולה סרטן, שלוש פעמים בשבוע ליוויתי אותו לאונקולוגית (אוירה שחורה).

לי היה לחץ בחזה ומבית חולים נאמר לי- "אדוני אם אתה לא עושה ניתוח לב תוך שלושה ימים אתה מת - אם תשלם 5000$ הניתוח יהיה מחר ואם לא תכנס לרשימה ותחכה כחודש ימים ולא בטוח שקופת חולים תחזיר לך את הכסף".

יומיים מאוחר יותר כבר הייתי בטיפול נמרץ אחרי ניתוח.. כואב כולי (לפעמים גם בוכה)...

ההוצאות לפועל לא הרפו- לא מעניין אותם כן חולה לא חולה .האשה בקושי יכלה לעמוד לצידי בגלל שהיא הייתה חייבת לעבוד כדי לקיים את המשפחה קיום מינימלי.

משפט של הוצאה לפועל היה בדיוק ביום הניתוח והפסיקה היתה לרעתי.

קיבלתי נכות 100 אחוז ל שלושה חדשים שמקנה פטור ממס הכנסה (אבל בשביל זה צריך הכנסה), ביטוח החיים שלי מצא סעיף שאני לא מוגן במקרה של ניתוח לב..הצעתי לאישתי לעזוב עם הילדים כדי שלא אהיה עליהם לנטל ..האשה סירבה "באש ובמים".

לא היה לי לובי בכנסת - אם חד הורית אני לא, דתי אני גם לא אפילו הומו אני לא, כך שלא היה למי לפנות ...התהום היתה פעורה לפני...

החלטתי לבחור בחיים ולא לילל ..ארבעה ימים אחרי הניתוח יצאתי מדמם לעבודה כאשר נדרשתי לחודש חופש ע"י הרופאים...נלחמתי בשיניים..שיניתי את הגישה של יהיה בסדר ....

לרגע אחד לא חשבתי שמגיע לי עזרה מהמדינה (פשוט לא עלה לי בראש).

התמונה של אבי חולה הסרטן שבא לבקר אותי בבית החולים כאשר הוא מנסה לעודד אותי שסופו ידוע הובילה אותי להחלטה להלחם על החיים...

לירושלים לא הלכתי..

היום שלוש שנים אחרי הניתוח אני לא חייב לאף אחד גרוש קניתי כבר שתי מכוניות ואני כבר קרוב לדירה ויש לי עוד כ 25 עובדים שמקבלים מימני משכורת כל חודש.

אני חושף את עצמי בעקבות העלייה המסיבית של אנשים לירושלים- אנשים שחושבים שמגיע להם.

אלוהים עוזר רק למי שעוזר לעצמו.......

אני יודע שיש אנשים עם מצב קשה משלי ויש כאלה שאין להם סיכוי ללא עזרת המדינה אבל אני גם יודע שאדם צריך לעשות את המקסימום למען עצמו בטרם יושיט את היד לעזרה.

המלחמה הזו היא גאוות חיי ואתם לפני שאתם רצים לירושלים דעו שיש אנשים רגילים שנאבקים יום יום על חייהם והם לא מגיעים לחדשות.

עזרה צריכה להינתן רק למי שבאמת קשה לו ו\או בלתי אפשרי לעזור לעצמו

יום ראשון זה אני נוסע לחול עם משפחתי לשבוע לכם אולי דבר שיגרתי לי ניצחון ...ניצחון חשוב בחיים משמעותי...

זהו שיעור חשוב על מאבק ולכן החלטתי אחרי הרבה זמן לספר אותו לכולם

ואתה או את שקשה לכם/ן הרימו ראש- שייטפו את הפנים התרעננו וצאו למאבק לחיים יש שם הכל בחוץ שמחכה לכם רק צריך לדעת לקחת. אם תתחנן לתפוח שייפול מהעץ הוא לא יפול -נסה לקטוף אותו.....

"סיפור אמיתי" ללא שם או כתובת. האם הוא אמיתי? ואפילו אם הוא כן, אני חולק עליו. נראה לי שתגובה הומוריסטית תעביר טוב יותר את הרגשתי כלפי מסר כזה ודומיו.

"דבר אחר" בידיעות אחרונות, יום שישי 25/07/2003.

עדכון: האדם שכתב את הטקסט הזה התקשר אלי. השתכנעתי שהסיפור אמיתי. עדיין, הבעיה שלי עם המכתב הזה היא ההקשר שבו הוא מופץ.