יש שני סוגי חוכמה בעולם: חוכמת טריוויה וחוכמת מונופול. אנשים שטובים במונופול, יודעים לבנות אסטרטגיות, לתכנן לטווח ארוך, לתקצב, לחשב סיכונים. התכונות הללו עוזרות להם להצליח גם בחיים.
אנשים שטובים בטריוויה, חולשים על מאגר מוחי גדול של פרטי ידע כללי, שלא ממש תורם להצלחתם בחיים. תשאל אותם מתי כדאי לקנות ומתי למכור, ואיך לנהל את הרווחים, הם לא ידעו להגיד לך. אבל הם יוכלו לעזור לך יופי כשתצטרך לדעת מי הוא צ'אק ייגר או מה פירוש המילה רתקתק.
זה לא שלי התובנה הזו. זה סטנדאפיסט שהיה בערוץ ביפ.
בדיוק שמעתי מישהו אומר שהוא ממש טוב בטריוויה. ורציתי לספר לו על זה, אבל כרגיל לא מצאתי את המקום שבו אני יכולה להשתלב בשיחה. וממילא אם הייתי אומרת, זה היה נשמע כאילו אני מספרת לו כמה זה לא שווה להיות טוב בטריוויה. אז לא חשוב.
***
הבעיה עם אמריקאים היא שהם נוטים לומר דברים שהם לא באמת מתכוונים אליהם. אצלם זה נחשב לנימוס, אבל מכיוון שאנחנו לא רגילים לנימוס, זה נתפס אצלנו כמילים יפות ללא כיסוי והבטחות ללא גיבוי.
אז אולי במקום להעמיד את האנושות בשורה ולירות בהם אחד אחד, צריך להעמיד אותם בשורה ולשאול אותם אחד אחד "אתם באמת באמת שמחים שהצטרפתי?" ואז להחליט אם לירות בהם או לא.
? 
מרץ 13, 2007 ב- 3:44 pm |
אוי האמריקאים. פעם ראשונה שנכנסתי לחנות באמריקה והמוכרת חייכה אלי מאוזן לאוזן ושאלה אותי מה שלומי היום בכזה רגש, שהייתי בהלם. הגעתי לאמריקה מבת-ים ואצלנו לא שואלים מהשלומך, אלא אם כן מכירים ומתכוונים לזה. עמדתי נטולת מילים ומתקשה להחליט. לא זכרתי שהכרתי אותה ולא הייתה ברורה לי ההתעניינות הכה-אינטנסיבית שלה בי. תהיתי מה לענות. החלטתי לגמגם איזה או.קי., תחליף ל"בסדר" הלא מתחייב שלנו וברחתי מהר אל הקולבים. היא נראתה לי מוזרה. לקח לי שבוע להבין שעונים, תוך כדי החזרת חיוך: פיין, טנק יו, אנד יו? – ושזה תחליף לאמירת שלום.
וגם בהתחלה כשחיפשתי עבודה היה לי קשה עד קשה מאוד לגשת אל המוכרות ולשאול: דו יו הב אן אופנינג? שזאת הדרך האמריקאית לשאול אם "נפתחו" אצלם משרות חדשות. זה תמיד נשמע לי כאילו אני שואלת אותן אם יש להן פתח.
מרץ 13, 2007 ב- 3:48 pm |
😀
אז מה עדיף? להגיד בלי להתכוון או לא להגיד בכלל?
מרץ 13, 2007 ב- 3:52 pm |
הם דווקא בסדר, החבר'ה של פנדורה.
מרץ 13, 2007 ב- 3:55 pm |
הם בסדר הם
אני מתחילה להשתכנע
מרץ 13, 2007 ב- 3:56 pm |
תראי הנימוס האמריקאי הצבוע זאת מכה. מצד שני מעדיפה את הנימוס הזה על הברבריות המקומית. מצד שלישי מעדיפה את הישירות והאיכפתיות הישראלית האמיתית כשהיא קיימת על פני הצביעות והמרובעות האמריקאית, שהיא נוטה להיות בדרך כלל עד תמיד, כולל במערכות יחסים קרובות למדי, להיות מנוכרת.
הכי לוקח זה להגיד עם להתכוון – זאת האופציה שאני מבקשת.
מרץ 13, 2007 ב- 3:58 pm |
אויש אל תתחכמי
לא מכירה אמריקאים במערכות יחסים קרובות למדי. אבל נראה לי שהצד השני שלך צודק…
מרץ 13, 2007 ב- 4:06 pm |
אחרי רגשי האשמה שגרמת לי להרגיש אתמול, אני חייב לשאול אותך: כשאת רוצה להעמיד את האנושות בשורה ולירות בה (עם לשאול קודם שאלות או בלי), זה כולל גם נשים עובדות בשכר מינימום שקמות עם שחר לעבודתן?
מרץ 13, 2007 ב- 4:11 pm |
תראה, זו שאלה קשה – ברגע שמסתכלים על האנושות באופן פרטני זה נהיה קשה יותר.
אבל בעיקרון כל האנושות זו כל האנושות.
אני כמו ניקול קידמן – כולם זה כולם כולל כולם. כולל זקנים, כולל ילדים. כולם חוץ מהכלבים.
אבל אני לא מפלה.
זה לא אותו דבר כמו להגיד הלוואי שיפלו הידיים לפועלים השחורים שמניחים אספלט חם על הכביש, כי הפאג'רו שלי מתעכב בגללם בדרך לארסוף.
מרץ 13, 2007 ב- 4:26 pm |
או קיי, אני מקבל (שוב) את הנזיפה שלך.
רק שמדובר בקורקינט שמתעכב בדרך לגיהנום.
מרץ 13, 2007 ב- 4:29 pm |
לשסות חיות חמושות והלומות קונדיטון באוכלוסיה הכללית יכול להיות רעיון לא רע בימים מסויימים.
(אגב, פנדורה באמת עונים לאימיילים די מהר).
עברת בדרך צלחה, קבל 200 ש"ח.
מה זה רתקתק באמת?
מרץ 13, 2007 ב- 4:38 pm |
😀
די, באמת זכית בכסף? (אה התכוונת למונופול. שכחתי שיש גם מונופול. חשבתי שהטריוויה התחיל לחלק כסף)
די, באמת כתבת אימיילים לפנדורה?
(צמיד, לפי האתר טריוויה הזה)
בדרך לגיהנום, עוברים בארסוף?
מרץ 13, 2007 ב- 4:44 pm |
בחיים לא הייתי בארסוף, בגיהנום אני הרבה. אז התשובה התמתבקשת היא לא והתשובה הזהירה המתבקשת היא לא בהכרח.
אגב, שלחתי לך בחזרה את הפנדורה שלי. היא לא כוללת זמרות מעצבנות ולהיטי אייטיז, אבל אפשר למצוא בה עניין (אם אתה ילד מטאליסט, או אם במקרה באמת ינגנו שם דברים דומים לספיריטואלייזד).
מרץ 13, 2007 ב- 4:50 pm |
אוקיי, הלהיט הגלגל"צי דה וויי של פאסטבול שהערוץ שלך משמיע לי, זה דומה לספיריטואלייזד?
(אגב, אם אתה מסמן לה שאתה לא אוהב את הזמרת המעצבנת, היא תחליף סגנון למשהו אחר. אמנם רוב הסידים שנתתי לה הן זמרות מעצבנות, אבל יש כמה אחרים לגיוון)
(הממ…. מכיר את זה, שהפנדורה שלך שמה לך את שאקירה, ואתה נעלב וחושב מאיפה היא החליטה שאתה אמור לאהוב את שאקירה, ואז אתה חושב שבעצם זה שיר של שאקירה שאתה מחבב, ואז אתה לא יודע אם לשמוח או להתבייש?)
מרץ 13, 2007 ב- 5:11 pm |
לא מכיר פאסטבול. מקסימום פאסטבקס והזמרת שלהם זייפנית. הערוץ שלי השמיע לי קודם פיטר גבריאל, שגם לא הבנתי מאיפה זה בא.
אבל תראי, למה לחפש חיקויים? הנה הדבר האמיתי
מרץ 13, 2007 ב- 5:12 pm |
אני לא כל כך מכיר את פנדורה ובכל פעם שאני מנסה להכיר, אני מגלה שאני לא מפסיד כלום.
מרץ 13, 2007 ב- 5:15 pm |
כן, כתבתי אימיילים לפנדורה, שאלתי אם יש אפשרות להוסיף עוד זמרים\להקות והם (היא, ליתר דיוק) אמרו שהם ינסו.
(ספיריטואלייזד.
ועוד אחד)
שאקירה זה עוד טוב, פעם הפנדורה שלי שלפה את לינדסי לוהאן.
מרץ 13, 2007 ב- 5:27 pm |
אה! איזה טרחן! 😀
הם התפעלו מחוכמת הטריוויה שלך?
ביטווין דה טו אוף יו, ספרתי שישה קישורים לספיריטואלייזד.
טוב, כנראה שאצטרך לשמוע במה מדובר.
מרץ 13, 2007 ב- 5:30 pm |
בקושי
אולי הייתי צריך לשאול אותם
do you know what retaktak is, ha?!
מרץ 13, 2007 ב- 5:34 pm |
😀
אולי…
ואלו מאיתנו שמנסים לפעמים להוריד את השירים מאצלך, וזה לוקח עשרים דקות ובסוף פותח אותם ב- pdf, איך יידעו מה היו הבקשות המטרחנות שלך מפנדורה?
מרץ 13, 2007 ב- 6:06 pm |
PDF, באמת?
(3 בקשות מטרחנות)
מרץ 13, 2007 ב- 6:14 pm |
כן, pdf.
אתה יודע מה, נראה לי שאפילו יש לי בדסקטופ אז ווי ספיק קובץ pdf לא מתפקד בשם junk_10 ששכחתי למחוק. אבל אני מאשימה את עצמי. בטח יש איזה משהו להוריד או משהו לעשות שלא הבנתי.
(בתור קהל שנהנה רק מהתמונות, אגב, רציתי לומר מז"ט על הופעת הנציגה הראשונה למין הנשי השבוע)
(אני אומרת, אם זה ביוטיוב זה צריך להיות גם בפנדורה. כל הכבוד על המודעות הצרכנית הטרחנית שלך)
מרץ 13, 2007 ב- 6:39 pm |
דברים:
1. עידית, במיוחד בשבילך – בקרוב פוסט מוסיקלי. מעניין יותר, יעיל יותר, ובעיקר – מספק חומרים להאזנה.
2. לשאלה שנשאלה אי שם למעלה:
התשובה הברורה היא: לא להגיד בכלל, ורצוי אפילו לא להביט. מבט פירושו חצי אמירה, וגם זה יותר מדי.
3. עידית אמרה משהו מעניין. אמרה:
ויש צורך לפרש: האנושות היא קונספט גרוע. עלוב. אומלל ומאמלל. יש להכחידו לאלתר. ויש האומרים: "כבר עובדים על זה."
4. ורק כטיזר קטן ונוסף לפוסט המוסיקלי שיבוא בקרוב, על סאונדפדיה כבר שמעתם? יש שמה אפילו למלים! (חבל שאני לא קורא אנגלית, אבל אני בטוח שאתם תסתדרו. אחרי הכל, את סול קריפקה כבר קראתם מלפני ולפנים…) ❗
מרץ 13, 2007 ב- 6:48 pm |
מחכה.
יש לי על הדסקטופ גם קובץ בשם tishrey שהיה בכלל מתנה למרג' שגנבתי.
מגניב הסאונדפדיה.
אל תשכח שאנשים אוהבים לדבר על ספרים שלא קראו.
בתיאבון.
מרץ 13, 2007 ב- 7:36 pm |
תודה. היה טעים. כבד ברוטב מאולתר כזה (נו, בצל, בלסמי, סויה, יין אדום, ג'ינג'ר טחון, טימין ועוד מיני תבלינים), עם קוסקוס ומרק קוסקוס מלמעלה. וסלט. כן, היה נפלא. ולחשוב על כל העבאדי האלה שדחפתי לפני לחינם…
ובכל מקרה, איך קשורים הספרים לעניין?
וחוצמזה, אני רואה שגם את גילית כמה שזה משעשע.
מרץ 13, 2007 ב- 7:51 pm |
אני לא מאמינה ששמת לב כבר בתגובה הראשונה שניסיתי בה את זה!
אבל אלה ששמת פחות משעשעים. די מגעילים אפילו, חלקם.
שלי היה מינורי. ומטאפורי, גם כן.
הספרים קשורים כי אמרת שכולם קראו את קריפקה. לזה הם קשורים. זה הקשר.
מרץ 13, 2007 ב- 8:01 pm |
טוב. סליחה.
– עומד בפינה ומרגיש נזוף –
(הבחנת בתשורת הפיוס, שהיא, למעשה, עוד טיזר קטן לעתיד לבוא…?)
מרץ 13, 2007 ב- 8:09 pm |
עכשיו הבחנתי, כן