סנג'איה מלקאר הוא ילד בן 17, שכרגע סיים תיכון. הוא בן למשפחת מהגרים, מהמדינה הלא נכונה, בצבע הלא נכון, עם שם זר וחינוך מוזיקלי שהסתמך על אולדיז ופופ מיינסטרימי. הוא ילד ביישן, עם קול דקיק וחרישי, ילד שדומה קצת לילדה. ילד שאוהב את המשפחה שלו – את ההורים שלימדו אותו לשיר, את סבא שלו שמת, ואת אחותו הגדולה. וכשאמרו לו שהוא טוב מאחותו בהרבה, הוא לא סיפר לה.
סנג'איה הוא ילד תמים שלא מעז להתחצף למי שמבקר אותו. אפילו לא למי שמשפיל אותו. כשאומרים לו שהשיר שהוא שר היה "בזבוז זמן", הוא מחייך ואומר שהוא מעריך את הכנות.
סנג'איה הוא ילד שלא יודע מה טוב לו, ונותן להפקה לעשות בו כרצונה. נותן להם לעשות לו פן ולהעלות אותו ככה לבמה. בטח איזו סטייליסטית אמרה לו שזה מ-א-מ-ם ושיסמוך עליה. כמו גבסו, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים, ועלה לבמה בחולצה מטאלית. ילד שלוקח הכל ללב, ומנסה להשתפר כדי למצוא חן בעיני השופטים. אומרים לו שהוא משעמם, אז הוא חובש כובע ומנסה לתת שואו. אומרים לו שהוא מיושן ומגוחך, אז הוא בוחר בשיר משנות האלפיים ומנסה להיות מגניב. ובכל פעם יורד לו קצת הביטחון. הביקורת מחלחלת ולפעמים הוא נראה מבוהל, מבוהל כמו שאתה יכול להיות רק בגיל 17.
סנג'איה הוא ילד מוזר. ילד שלא משתלב בחבר'ה. כולם מבוגרים ממנו בחמש שנים לפחות. חלקם שועלי שואו-ביז ותיקים וחלקלקים, חלקם מגניבים שמסתובבים בחבורות ומריצים בדיחות. בטח מדברים עליו מאחורי הגב, אומרים שהוא היה צריך לעוף כבר לפני שתי תכניות. הם אוהבים את אימוג'ן היפ והוא מעריץ את מייקל ג'קסון. הוא ווירדו, סנג'איה. הוא קצת דפוק. הוא קצת אוחצ'ה אולי. הוא מהודו. הוא רוקד הולה. הוא אוהב את מייקל ג'קסון. הוא מתעסק בשיער שלו יותר מדי. הוא מחייך עם יותר מדי שיניים.
ומה הילד הזה מקבל? הוא מקבל את גלגולי העיניים המתחסדים של פאולה עבדול. "אוי סנג'איה, אני לא יודעת מה להגיד לך….. אוי אני לא יודעת איך לנסח את זה, מאמי… אני לא רוצה להיות גסת רוח…." למה מי את בכלל? את פה על תקן צ'ירלידר, לא מבקרת מוזיקה. באיזו זכות את פותחת את הפה המנותח שלך על מישהו? לא טוב לך לכי תרקדי עם חתולים מצוירים.
וסיימון, זה שאמור לספק לצופים את הבידור עם הערותיו העוקצניות, כמה עלוב הוא נראה כשהוא משכלל את הרשעות שלו על גב של ילד. כמה עלוב הוא נראה כשהוא מחפש סיבות מתחת לאדמה להיות רשע. כבר לא מספיק לקטול רק את השירה, צריך לחפור עמוק יותר. סיימון חופר בביטחון של סנג'איה, והמצלמה חופרת בפנים של סנג'איה – מחפשת את התגובה הרגשית הבלתי נשלטת, העווית של העלבון בפנים, שניה לפני החיוך.
לפני חצי שנה סנג'איה בא להיבחן מולם. הוא התבייש והם עודדו אותו להיפתח, התלהבו ושיבחו אותו. סנג'איה שר להם סטיבי וונדר והם התמוגגו. "הרבה יותר טוב מאחותך! לה יש את השואו, אבל לך יש את הקול!".
מה קרה מאז? למה היום אסור לו לשיר סטיבי וונדר? האם כבר אז הם ידעו, סימנו אותו? עכשיו נבנה אותו וכשהוא יעלה לשיר על במה בשידור חי, אז נהרוס אותו? הם יצליחו להרוס אותו. בסופו של דבר, הקהל לא ישאר נאמן למי שהשופטים לא אוהבים. והוא יתקשה לחלץ מעצמו הופעה ראויה אחרי לינץ' שבועי ברמה שאף אחד אחר שם לא חווה.
(הצהרה שצריכה היתה להופיע בפתיחה: מתנצלת מראש, מי שלא רואה אמריקן איידול לא יתעניין בפוסט הזה)
? 
מרץ 8, 2007 ב- 7:18 pm |
"סימולציה וסימולקרה "
מרץ 8, 2007 ב- 7:22 pm |
אמ… אם בנאדם יושב וצוחק בקול רם במשך דקות ארוכות מול קליפ במחשב, זה אומר שהיא משוגעת?
אה, סליחה. זה אומר שאותו אדם היפותטי הוא משוגע?
מרץ 8, 2007 ב- 8:00 pm |
אני אמנם לא רואה תחרויות כשרונות צעירים (לא עומד בקריטריונים החמורים שלי לתוכניות ריאליטי שאני עשויה ליהנות מהן), אבל אהבתי את הכותרת… (אובססיית השעה שלי היתה מספר מקרי הסרטן בקרב פילוסופים צרפתים. ריפאת אותי מזה – אני חוזרת לשואה).
מרץ 8, 2007 ב- 8:07 pm |
למה? כל מי שמת בשואה כבר מת, אבל נשארו עוד כמה פילוסופים צרפתים שעשויים לחטוף סרטן בעתיד. זה תחום דינמי, אני במקומך לא הייתי נוטשת אותו כ"כ מהר.
מרץ 8, 2007 ב- 8:15 pm |
לא יודעת, צרפתים זה לא לטעמי. ניסיתי ועזבתי (רק שהמנחה החדש שלי לא יקרא את זה, גוד פורביד). אם למדתי משהו מהאובססיה הזאת זה שעדיף לי להיצמד לאסכולת פרנקפורט – לא מצאתי שם סרטן.
מרץ 8, 2007 ב- 8:28 pm |
🙂
ולטר בנימין – התאבדות
אדורנו – התקף לב
מרקוזה – שבץ
אחרים אני לא מוצאת.
אבל בינתיים אין שם סימן לעקביות
מרץ 8, 2007 ב- 8:54 pm |
טוב, אז אני לא מהאסכולה של המחבבים את הילד/ה, אבל אחרי כמה מהתמונות האלה שלו עם שיער מוחלק וחולצה מעוררת מחלוקת, אז אין ספק שמגיע לו קצת רחמים… פשוט קורבן…
כמו פאולה עבדול בימי הטייץ, חולצת גברים וגומיות גדולות…
ביקורת תרבותית על הביצוע תינתן ביום שבת, אחרי שאני אראה את ההופעה ואדע אם הוא הועף או לא…
מרץ 8, 2007 ב- 8:56 pm |
אוי…
לא אמרתי שום דבר על הגבות…
אח… הגבות
מרץ 8, 2007 ב- 9:25 pm |
מה? מה עם הגבות? רוצה שהסטייליסטית תגיד לו שזה יהיה מ-א-מ-ם לחמצן אותן?
(נראה לי שפאולה הועילה לאנושות הרבה יותר בשנות השמונים)
מרץ 8, 2007 ב- 10:57 pm |
לא רוצה שיגעו לו בגבות, אבל בתמונות עם הפן, אז בולט לעין שמסדרים לו אותן בצורה גרועה עד מאד, וקשה להתעלם מהנוכוחות האימתנית שלהן…
גבות זה איבר משמעותי בפרצוף האדם, אבל אין צורך להבליט אותו עוד יותר…
מרץ 8, 2007 ב- 11:01 pm |
אגב, החלפתי כמה מהתמונות שם, שיהיה גם ייצוג למראה הטבעי, בלי הפן.
עוד ספוילר קטן: היום בתכנית השופטים התלהבו מגלוקסן, וריאן אמר לה שיש לה אישיות נהדרת. 😯
מרץ 8, 2007 ב- 11:40 pm |
דבר ראשון – בתחת שלי.
דבר שני – שתדעי לך שאני ממש מתמלא דיצה בכל פעם שאני רוצה את סימן שאלה מופיע ברשימת הבלוגים המעודכנים של בלוגלי (חיי טובים יותר מאז שהסרתי את קורא הרסס מהמחשב). ואז, כשאני נכנס, מחכה כבר לקבל את הבעיטה בבטן, אני מוצא את הפוסטים האלה. מה זה כאן – זה לא את, זה העידית הרעה? מה העניינים, כאילו? אז עשי לי טובה, בעבורי ובעבור נודניקים שכמותי – לפחות שימי את הדיסקליימר הזה באמת בהתחלה. לפחות זה. לפחות.
זה.
דבר שלישי – בתחת שלי.
מרץ 8, 2007 ב- 11:44 pm |
אה, אבל זה כל הכיף – לא לשים את הדיסקליימר ולתת לך להתאכזב תוך כדי קריאה.
היתה לך פליטה פרוידיאנית שם, במשפט על המתמלא דיצה.
(למה שאתקן את זה? זה מבטא את רחשי ליבך האמיתיים לגבי הבלוג, כך החלטתי)
מתה עליך.
מרץ 8, 2007 ב- 11:55 pm |
(ואם הייתי כותבת הספד למישהו שגם כשהוא דיבר על דיסני וורלד רצית לעקור את העיניים שלך מארובותיהן כדי שלא תצטרך להמשיך לקרוא אותו, אז היה יותר טוב?)
מרץ 9, 2007 ב- 8:13 am |
אומר לך את מה שאני אומר לטובים שבחבריי כשאין לי מה להגיד ובא לי לעשות עליהם אד הומינם:
לכי תמותי.
מרץ 9, 2007 ב- 3:58 pm |
😀
מסע הצלב שלך למען סנג'איה פשוט מעורר השראה
מרץ 9, 2007 ב- 4:14 pm |
וואו, וזה ממישהו שאין לו טלוויזיה (שמתי קישור בפתיחה שתראה במה מדובר)
כן, גם אני חושבת שאני מעוררת השראה.
(זה מה שקורה כשאומרים למישהו שמתים עליו. מקבלים בחזרה "לכי תמותי". שבת שלום)
(אה, וטוב שהפוסט הזה באוויר כבר 24 שעות ואף אחד לא אמר לי שכתבתי "מבקרת מוזיקלית", באמת. שבת שלום)
מרץ 9, 2007 ב- 4:43 pm |
מזל טוב.
נשאר הזחל.
שבת שלום.
מרץ 9, 2007 ב- 4:47 pm |
מה נשאר? עוד לא היה הניפוי.
או שהיה?
איפה?
מה?
איפה?
אוקיי, כרגע בדקתי באתר.
האהאהאההאהאהאהאהאההאהאהאההא
היהיהיהיהיהיהיהיהיהיההיהיהיהיההיהיהיההי
שבת שלום!
מרץ 9, 2007 ב- 5:02 pm |
כזו שמחה עוד לא הייתה מאז שתלו את המן… או גירשו את אסתר, אני לא זוכרת איזה…
רק בשביל זה היה שווה שהוא ישאר.
מרץ 9, 2007 ב- 5:05 pm |
ראית את הניפוי?
הוא היה עם פן, או שהפסיקו עם העניין הזה?
מתה עלייך (לא אלך למות)
שבת שלום
מרץ 9, 2007 ב- 5:20 pm |
לא ראיתי את הניפוי, הסקרנות הרגה אותי והייתי חייבת לדעת מי הם הפיינליסטים…
מחר נצפה בתופעה ובפן ונזכה במנה הגונה של זבל אמריקאי מזוקק… כמו שאנחנו אוהבות…
מרץ 10, 2007 ב- 10:06 pm |
בלי פן, אבל עם הרבה ילדים אפריקאים רעבים…
אח, תמיד אפשר לסמוך על האמריקאים שיהיו מעוררי בחילה. אני מקווה שהספקטקל עם בוראט לפחות יוביל לאיזשהי עזרה לאלו שצריכים אותה…
מרץ 10, 2007 ב- 10:54 pm |
העברתי ערוץ בזמן שהראו את הקטע הזה… נראה לי שהם יצליחו לעזור לאפריקה יותר אם פשוט יגבו מכל מי ששולח סמס איזה אקסטרה סנט או שניים.
אנחנו אנשים אכזריים שחיים בעולם אכזר, לאף אחד אין סבלנות לילדים אפריקאיים רעבים שניה לפני הניפוי. וגם לא לציטוטים של בונו.
(למרות שהגיע לה וכו', היה ממש עצוב לראות את אנטונלה עוזבת. ומי זאת ההיילי סקרנטו הזאת? למה היא עוד שם?)
מרץ 10, 2007 ב- 11:27 pm |
האמת, שלי היה חבל על סברינה וסאנדנס השמנמן… לא שרו רע, אבל לאמריקה יש טעם מאוד ספציפי בשטויות האלה… ההיילי הזאת גרועה ברמות, אבל מה לעשות, צריך גם כמה זמרים בינוניים להעיף בשלבים הראשונים של ה12 הסופיים… לפעמים, הם אלו שמצליחים להגיע די רחוק (לעיתים כ'דווקא' כזה לסיימון, שקוטל אותם בלי סוף), ואז זה מרגיז, אבל מצד שני יכול להיות שזה יבטיח לילד המאומץ שלך קריירה.
מרץ 10, 2007 ב- 11:55 pm |
הרבה לפני שהילד המאומץ שלי יעוף, היילי סקרנטו וג'ינה גלוקסן צריכות לעוף. ואחריהן פיל סטייסי וברנדון ("שרתי מהלב" ) איכשקוראימלו.
וכמו כן, למקרה שתראי את התגובה הזו לפני שיסתיים השידור החוזר של מופע הבנות –
בסוף התכנית, יש תקציר של כל הביצועים
הביצוע האחרון הוא של מלינדה דוליטל
השורה האחרונה בשיר שלה היא "דבליו או אמ איי אן"
כשהיא שרה את ה "אמ איי אן" – היא נראית – אבל ממש – כאילו היא מחרבנת.
סליחה על גסות הרוח.
שבוע טוב.
מרץ 11, 2007 ב- 6:23 pm |
היא אולי נראית כאילו היא עושה צרכים, אבל יש לה יכולות קוליות לא רגילות. יש לה קול יפה ושליטה כמעט מלאה בו, והיא נשמעת כמו הזמרות הגדולות של פעם.
לעומת זאת, אין לה צוואר.
וזה חבל…
לגבי סדר ההעפה, אני איתך. פיל סטייסי הוא כזאת תולעת שזה עושה רעידות בקיבה (כלומר, בחילה).
וזהו.
אפריל 4, 2007 ב- 2:13 am |
בינתיים הוא שוב הושאר. ושוב. ושוב. וגם השופטים כבר התעייפו מלרדת עליו ועכשיו כבר זורמים איתו. העקביות משתלמת? נקווה שלא ייהרס בשבוע הבא.
אפריל 4, 2007 ב- 5:06 pm |
כן, הפוסט הזה כבר לא כל כך מעודכן. מאז הוא החליט ללכת על תדמית הביזיונר בכל הכוח, ואני מעריכה אותו על כך.
בעיניי הוא הדבר הכי מעניין בתכנית כרגע, ואם הייתי אמריקאית אז גם היו לי פחות בעיות בחיים, וגם הייתי מסמסת לו בכמויות.