בניגוד לאלבום הראשון שלה "Don't Forget", שכלל שיתוף פעולה עם האחים ג'ונאס, לובאטו רצתה לתת באלבום השני נגיעה אישית ממנה, ולפיכך הייתה כותבת שותפה כמעט בכל שיר באלבום. בנוסף, נעשה לשם כך האלבום בשיתוף פעולה עם כותבים ויוצרים מנוסים, ביניהם הזמר והיוצר המפורסם ג'ון מאייר. דמי שיתפה פעולה גם עם הזמר ויליאם בקט, סולן להקת האינדי רוק לשעבר "דה אקדמי איז...", כדי לכתוב שיר על מערכת היחסים המנוכרת שלה עם אביה. במקור, השיר היה מיועד להופיע באלבום, אולם הוא נחתך מרשימת השירים הסופית. השיר הופיע לבסוף באלבומה השלישי "Unbroken".
האלבום "Here We Go Again" מסמן את קפיצת הראש הראשונה של לובאטו אל תוך ז'אנר הפאוור פופ, בעוד שהוא שומר על ז'אנר הפופ רוק שאפיין את האלבום הראשון. עם זאת האלבום הושפע גם מסגנונות האר אן בי והסינת'פופ. הביקורות על האלבום היו ברובן חיוביות; מבקרים שהיו בעדה שיבחו אותה על השירים הקליטים, ועל שלא הסתמכה על מניפולציות קוליות, ובמקום זאת בחרה להשמיע את קולה הטבעי. מבקרים ביקורתיים יותר הצהירו שהאלבום היה צפוי למדי, ולעתים צצו יותר מדי קווי דמיון לקולה של הזמרת קלי קלרקסון.
הסינגל הראשון מתוך האלבום, שנקרא "Here We Go Again", כשם האלבום, יצא חודש לפני יציאת האלבום כולו והגיע למקום ה-15 במצעד הבילבורד הוט 100. האלבום מכר 108,000 עותקים ברחבי ארצות הברית בשבוע הראשון ליציאתו, וטיפס עד למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. זמן מה לאחר יציאתו, מכירות האלבום הוכפלו פי חמישה כאשר מכרו יותר מכ-500,000 עותקים בארצות הברית וזיכו את האלבום באלבום זהב. האלבום נחל הצלחה גם במצעדים ברחבי העולם, בין היתר במדינות אוסטרליה, ניו זילנד, יוון, ספרד ומקסיקו, כאשר בברזיל אף הוכתר כאלבום פלטינה, ובצ'ילה הגיע עוד יותר רחוק כשזכה בתואר אלבום זהב. האלבום מכר יותר מכ-650,000 עותקים ברחבי העולם.