מי אני

תמיד אהבתי לקרוא על השקעות, להתנסות בסוגים שונים של השקעות שיניבו לכסף שלי תשואה הוגנת. אני אוהב גם לקרוא ספרים ומאמרים על כלכלה התנהגותית (כהנמן, אריאלי ושות'), "צרכן" נלהב של טיפים לצרכנות נבונה. ותמיד יצא לי להכנס לתחומים מאוד לא ברורים, כמו ביטוחי בריאות ופנסיה, כדי להבין לאן הכסף שלי הולך והאם זה כדאי לי ולמשפחתי.
לא מעט פעמים ישבתי עם משפחה וחברים, בגינה או בעבודה, ומצאתי עצמי מסביר כל מיני מושגים מעולם הפנסיה או משכנתאות או השקעות-ערך, ואפילו עקרונות פשוטים יותר כמו איזון בין הוצאות להכנסות, חיסכון וריבית דריבית, דברים שדי הרבה אנשים לא משקיעים את המאמץ בלהבין, לחקור וליישם אותם.

כל הדברים הללו, עם הרצון לשתף את הידע למי שצריך אותו, הובילו אותי להתנדב בארגון "פעמונים", ארגון חברתי התנדבותי שפועל ללוות משפחות לחיים כלכליים מאוזנים, ומעניק ייעוץ פיננסי, ידע, כלים והרגלים נכונים בתחום.
במשך מספר שנים ליוויתי משפחות לאיזון כלכלי, נחשפתי לעולמות שונים משלי, לדרכי מחשבה ויכולות השֹתכרות שונים ממה שאני גדלתי, דבר שלימד אותי רבות. בהמשך עברתי בפעמונים להנחיית סדנאות והרצאות מקצועיות בנושא ניהול כלכלי אחראי של משק הבית למגוון קהלים שונים.

נושא של חינוך ילדים בנושאים פיננסיים תמיד נראה לי מושך, בגלל היכולות של ילדים, התבונה שלהם, הזמן הארוך בללמד אותם תוך כדי התנסות מעשית, אבל מצאתי את עצמי מתעמק בזה ברצינות רק כשכבר היו לי ילדים משלי.

למה בלוג?

בראש ובראשונה הבלוג הזה מיועד למשפחה שלי, לפרוק רעיונות שונים ושיטות שונות על הכתב ולסדר אותם שיהיה קצת היגיון בדברים. אני מאוד מקווה שדרך הבלוג הזה אני אצליח להעשיר את הידע של הקוראים כמו גם את הידע שלי, בין אם זה ידע פיננסי או ידע בשיטות חינוך והוראה או סתם טיפים טובים בנושא.

איך אני רואה את התפקיד שלנו ההורים

הורים הם המבוגרים הראשונים, המשפיעים והנוכחים ביותר בחייהם של הילדים שלנו! נכון שהרבה משעות היום והערות של הילדים הם במסגרת בית ספרית עם מורים, אבל למרות שהמושג "אנשי חינוך" משויך בדרך כלל לאנשי המקצוע במערכת החינוך, קודם כל ההורים הם אנשי החינוך הכי משמעותיים על ילדים.

התפקיד שלנו ההורים הוא כל הזמן לחשוף את הילדים לנושאים חשובים כדי ללמד אותם על העולם שבחוץ, וגם להכין אותם לזמן שיהיו בוגרים. וזה לא נעשה ב"זבנג וגמרנו", בבית או דרך בית הספר. אלא לאט לאט. כמו שמים חוצבים לאט את האבן, כך למידה מתרחשת לאורך זמן, כשכל הזמן מוסיפים עוד רמות ושכבות של ידע ועומק ומחשבה.
היטיבה לתאר את תהליך ומהות הלמידה, מיכל לשם, מורה בבית הספר אקטון ארה"ב ובעלת הבלוג החינוכי המצוין "מגשימה חלום" (מתוך פוסט בפייסבוק על תפקיד הכישלון בלמידה ומהות הלמידה):

הרעיון הוא לא להעביר לילדים ידע. הידע הוא תוצר לוואי, שכל ילד סופג, במקום שבו הוא נמצא וברמה שבה הוא נמצא. אין שום מטרה אף פעם ללמד ידע. המטרה היא תמיד לחשוף, להכיר, לשים על השולחן. הילדים לוקחים את מה שאני שמה, וכל ילד מביא את מה ששמתי אליו ומעבד את החומרים באופן הכי אישי ומדויק עבורו… כשאני "מכריחה" אותם להבין, אני בעצם מייצרת למידה מלאכותית, שלא נשאר ממנה אחר כך שום דבר. היא לא באמת נספגת. היא נקלטת לכמה דקות ואחר כך נעלמת, כי היא לא שלהם. ויכול להיות שבזמן הסרט או הדיון, הילדונת בת השש לא הבינה שום דבר, אבל שלושה חודשים אחר כך, כשהיא תשחק במשחק לוח חדש עם אבא שלה בבית, היא פתאום תיזכר במשהו שדיברנו עליו, וזה יצלצל לה מוכר, ופתאום יירד לה איזה אסימון, וזו הלמידה האמיתית. הלמידה מהבחינה הזו היא עוד טיפה ועוד טיפה, ומה שחשוב הוא ההמשך של הטפטוף ולא הגודל של הבריכה. כל עוד יש טפטוף, יש גירוי, יש חשיפה, יש עשייה, כל ילד לוקח מהטיפות האלו את מה שנכון ומדויק לו, ובונה לאט לאט את הבריכה המיוחדת לו.

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר…