דהרמה מעורבת חברתית

אביב מנסה לתאר את התקופה הנוכחית. את מה שקורה לנפש שלנו כשהאלימות פורצת גדרות. אלימות שהיא לא חריגה מגבולות המותר והאסור אלא שבירה שלהם ושל הָסֵדֶר שאפילו לא היינו מודעים עד כמה הוא בבסיס של תחושת המשמעות שלנו. הטקסט מביא דוגמאות מעולם האקטיביזם הישראלי והחקלאות הפלסטינית אבל הטקסט מתאר את החוויה היומיומית של פגיעוּת מתמשכת בעולם שהוסרו בו המגבלות שמרסנות אלימות.

כתיבה: אביב
לזכרו של רזק אבו נאצר

דבר אופטימי חקלאות. זו פעולה בהווה בשביל פירות שיגיעו בעתיד. במיוחד חקלאות מסורתית שנעשית ללא מיכון, ללא חומרים כימיים וכל כולה עמל הגוף וזיעתו. בימים טובים זה ענין מובן מאליו – זורעים כדי לקצור ויודעים שגם אם עלולות להיות בעיות הרי שהעולם בנוי כך שבסך הכול העמל יוליד ברכה.

אבל בימינו אלו השאננות הזאת נעלמה. במקומה מרחפת דרך קבע ההבנה שהכול מאוים. חקלאות בעוטף עזה? חקלאות בצפון? חקלאות בגדה המערבית הכבושה? שם בנוסף לשיבושים מעשי הטבע נשברים שיאים של התקפות מעשה ידי אדם. התקפות שבניגוד לאקראיות של הטבע הן מתוכננות ומכוונות ולכן גם חוזרות ונשנות; אלימות הרסנית שבמקום להיות תקלה שאפשר להתאושש ממנה הרי היא מהותו של העולם. המשך קריאת הפוסט "על הפעולה (והחיים) בעולם שבור" →

בשטף האירועים מאז ה-7 באוקטובר כמעט ולא העלנו כאן עדכונים על המתרחש בולאג'ה ובאזור דיר איסתיא. הקשר שלנו עם הקהילות הללו נמשך ואף מתהדק בתקופה הרעה הזו. סיכום מפורט של אירועי חצי השנה האחרונה היה כולל את המשבר הכלכלי הקשה (במידה רבה תוצאה – ואפילו תוצאה מכוונת – של המדיניות הישראלית), אלימות מתנחלים בכפרים באזור דיר איסתיא, הריסות הבתים הכואבות בולאג'ה, חסימת יציאות מהכפרים ועוד.

בחרנו להצטמצם ולהתמקד במעשיהן של כיתות הכוננות שמאז ה-7 באוקטובר פועלות בהתנחלויות ובמאחזים באזור דיר איסתיא. במקום לשמש כגוף המגן על תושבי ההתנחלויות כיתות הכוננות פועלות כמכשיר אלים חדש לפגיעה בפלסטינים. המשך קריאת הפוסט "חצי שנה למלחמה – כיתות הכוננות הן מכשיר חדש להתנכלות בפלסטינים" →