⁕⁕⁕  אפשר לדלג אל  תוכן העניינים

הקדמה ומבוא

דברי ההקדמה והמבוא האלה מיועדים לחילונים ולדתיים כאחד – מפני שגם אלה וגם אלה אף פעם לא שאלו את עצמם את השאלה המתבקשת: מה הכוונה והמסר של הסיפור על אבא שנתן לילד שלו את השם  שְׁאוֹל ?     או: מה המסר של הקטע שבו אומה מצייתת למנהיג בשם שְׁאוֹל אשר בכוונה מתעלל בה, כמו שזה מתואר, למשל באגדה על היום הארוך והמתיש ביותר, כאשר בסופו של היום הזה, כשהאנשים כמעט מתים מעייפות ומצום, המנהיג מצווה לאנשים האלה להפסיק לאכול ועוד מוסיף: "הביאו אלי את האבן הגדולה" [שמואל יד–לג].  הגימטרייה שבתמונה מבליטה את הנאמר באופן ברור ביותר בטקסט הפשוט של האגדה הזאת, – אבל הטקסט שלה הופך להיות ברור רק אם קוראים את הטקסט של המקורות  –  ולא את מה שמספרים לנו הפרשנים  על  המקורות:

להבדיל מאגדות, קשה להביא דוגמאות מהתלמוד כך שהן תהיינה ברורות ומובנות גם לחילוניים וגם לדתיים, מפני שהתלמוד הבבלי נכתב במטרה למנוע הישנות של חורבנוֹת – ולכן המסרים הכי חשובים שלו התלמוד מַפנֶה ומייעד לאנשים פשוטים, שולח את המסרים שלו אל הרוב של האומה אשר לא ידע עברית והבין רק השפה הארמית. אך על אף הקושי הזה ישנה דוגמא אחת שיכולה להיות ברורה ומובנת גם לאדם דתי וגם לאדם חילוני – שניהם צריכים לשחרר את עצמם מההרגל להשתמש  בשיטות מקובלות להסתכל על טקסט של המקורות.

אז הבה נסתכל על שתי אמרות מהתלמוד שבאופן קיצוני ביותר מנוגדות זו לזו ומבטלות זו את זו. קשה להאמין ששתי האמרות כאלה מסוגלות להיות נאמרות על ידי דמות אחת, – והרבה יותר קשה ליישב את הסתירה שזועקת אל השמיים  מיד כשמניחים ששתי אמרות כאלה אמרה אותה הדמות – כפי שנהוג לחשוב היום. ההרגל להשתמש בכל מה שמספרים לנו על התלמוד מחד, וחוסר ההרגל להתייחס לטקסט של התלמוד עצמו מאידך, – שני ההרגלים האלה מסבירים איך אנשים חכמים מסוגלים ליישב בדעתם ששתי האמרות הבאות נאמרו על ידי דמות אחת של התלמוד:

הניסיון של אלף שנה אחרונות מוכיח ששימוש בדעות על המסרים של המקורות במקום שימוש במסרים עצמם של חז"ל שמסרו לנו את דעותיהם בספר הגאוני שלהם במטרה להזהיר אותנו מחזרה אל אותם תפוסי החשיבה שפעם אחר פעם הביאו את האומה שלנו לחורבנוֹת ולאסונות – הניסיון המדמם של האומה שלנו באלף השנה האחרונות מוכיח שאם לא נפסיק להסתמך על הדעות של הפרשנות על המשמעות והמטרות של התלמוד ועל המשמעות של המסרים של חז"ל, אנחנו נמשיך להאריך את השַׁלְשֶׁלֶת אסונות, חורבנוֹת ושואות.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות: כל מי שלא יחשוש ולא יפחד להכיר את הדוגמאות של עיוות המסרים של חז"ל – העיוות שנעשה גם מחוסר הבנה של  האופי הספרותי (הסוגה) של התלמוד, וגם מסיבות פוליטיות או אידיאולוגיות – כל אדם כזה (גם חילוני וגם דתי) יבין שבנפשנו להתחיל להתנער מהקליפות ומהמסכים שמסתירים מאתנו את האור של ההקרבה עצמית הענקית שעשו דורות של חז"ל שהקריבו את חייהם בשביל להזהיר אותנו מלחזור לאותם דפוסי חשיבה ופעולה שהביאו לחורבנוֹת ולאסונות שאומה שלנו גרמה לעצמה לפני 2000 שנה.

אך, לאסוננו, האסון מסוג אחר, אשר קרה לנו לפני כ-900 – 1000 שנה, הסתיר מהאומה שלנו את האור הזה. ולכן האור של התלמוד עדיין גנוז, לאסוננו.  האסון הזה נמשך אלף שנה...

אתם מוזמנים להכיר דוגמאות של הסתירה בין המקורות לבין מה שמספרים לנו על המקורות.   ידע זה כוח. מי שהוזהר מסוגל להיזהר ולהישמר מלחזור אל טעויותיו.   אתם מוזמנים להכיר את המסרים ששלחו לנו חז"ל הקדושים במטרה למנוע את אותן האסונות שחווינו במשך 1000 השנים האחרונות.  ואם, חלילה וחס, נמשיך לא לדעת את המסרים ואת האזהרות ואת ההסברים של חז"ל הגאונים, שמסרו את כל זה לכל אחת ואחד מאתנו באופן אישי בתלמוד ובשלושת ספרי שמואל ובספר יונה, אז החורבנוֹת והסבל ימשיכו להיווצר.  בגללנו.

בס"ד     (נכתב בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא)

תוכן העניינים