1.

טוֹעֶה הָאָבִיב וּבָא. אֲנִי נוֹתֶרֶת דֻּבָּה בִּמְאוּרָתָהּ. סְמוּכָה לַתַּנּוּר הַכָּבוּי, לַיַּלְדָּה, חֹם גּוּפָהּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה בַּבֹּקֶר, נְשִׁימָתִי-נְשִׁימָתָהּ. בַּלַּיְלָה חוֹלֶמֶת שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ מְקוֹר מַיִם צְלוּלִים וְאֵבָרִים מְבֻתָּרִים, כָּתֵף זְעִירָה, כַּף יָד, טוּסִיק קָטָן. דַּי. אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת מִזֵּעָה וּמְצַלְצֶלֶת לְבַטֵּל אֶת הַמָּנוּי אֲבָל שֶׁל מָה, הַשַּׁקְרָנִית שֶׁשְּׁמָהּ שִׁגְרָה. בַּבְּקָרִים אֲנִי עוֹרֶכֶת סִפְרֵי שִׁירָה כְּאִלּוּ יְלָדִים אֲמִתִּיִּים לֹא מֵתִים מֵרָעָב בְּמֶרְחַק נְסִיעָה. מוֹחֶקֶת מִלָּה וְהַשִּׁיר נִפְתָּח. מִשְׁפָּט וְהָדַף לָבָן שׁוּב, כְּמוֹ לֵב שֶׁעוֹד לֹא נִפְצַע.

2.

טוֹעִים וּמַזְמִינִים אוֹתִי לְהַשָּׁקָה. מַזְמִינִים אוֹתִי לְחֲתֻנָּה מִבְּלִי לָדַעַת אֶת מִי מַזְמִינִים, הֲרֵי הָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי כְּבָר אֵינָהּ. בַּבֹּקֶר אֲנִי מְכִינָה כָּרִיךְ לַקֻּפְסָא הַוְּרֻדָּה. לִפְעָמִים הִיא חוֹזֶרֶת חֲצִי מְלֵאָה, מְלָפְפוֹן נָגוּס, שְׁלִישׁ טוֹסְטוֹן, כֶּתֶר הַתּוּת. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת רֶגַע בַּשְּׁאֵרִיּוֹת.

3.

טוֹב שֶׁבְּשַׁבַּת בָּא הַמּוֹרֶה וּמְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֶת הַשִּׁעוּר עַל הַלֶּחֶם. הוּא מֵבִיא אִתּוֹ מַתָּנָה, גּוּר מַחְמֶצֶת. הַגּוּר מִתְקַשֶּׁה לְהִסְתַּגֵּל וַאֲנִי מַאֲכִילָה אוֹתוֹ כְּמוֹ צִפּוֹר אֶת גּוֹזָלָהּ. הַלֶּחֶם תּוֹפֵחַ בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה וְהַבַּיִת נִמְלָא בְּרֵיחַ יַלְדוּת רְחוֹקָה. פּוֹרְסִים וּמוֹרְחִים שִׁכְבָה שֶׁל חָצִיל בִּטְחִינָה. קוֹטְמִים בָּצָל יָרֹק. מָחָר אוּלַי נָמוּת, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, אוֹחֶזֶת חָזָק בַּשַּׁיִשׁ, וְאַתָּה אוֹמֵר, אָז תְּחַתְּכִי עוֹד פְּרוּסָה. מוֹרֵחַ רִבָּה. מִישֶׁהוּ כָּמוֹנוּ, עִם פָּנִים, יָמוּת הַלַּיְלָה מֵרָעָב, מִתְּשִׁישׁוּת, מִפְּצָצָה, יֶלֶד, אִשָּׁה. כָּל אֶחָד נוֹלַד פַּעַם. כָּל אֶחָד הָיָה שָׁלֵם כְּמוֹ נְשִׁיקָה. הָעֶרֶב יוֹרֵד כְּמוֹ גִּילְיוֹטִינָה עַל פֶּשַׁע שֶׁל אוֹר יוֹם. בַּחֹשֶׁךְ אֲנִי מוֹצֵאת בַּחֲזָרָה אֶת הַגֻּמְחָה שֶׁגּוֹדְלָהּ כְּמִדָּתִי, מִדַּת קֶבֶר, וּמְנִיחָה אֶת רֹאשִׁי עַל חָזְךָ, שׁוֹמַעַת, וְלוּ לְדַקָּה, אֶת הַמּוּזִיקָה הָעַתִּיקָה שֶׁל שֶׁל הַנְּשִׁימָה.

קטעי יומן שפורסמו לאחרונה ב"יומן הבלגן" היפהפה של סלון מזל. אפשר להשיג את היומנים, שנכרכים בעבודת יד בידי אורי סתיו, האיש והאגדה, בשלל חנויות ספרים או באתר:

לזכרו של אורי בר אור

היא היתה ביץ׳ עוד לפני שייבאו את המילה.

היא שנאה את כולם באותה המידה. את הרומנים. את הבוכרים. את הבולגרים. את השווארצס. את הגרמנים. יופטבויומט! הכי הרבה את הרוסים.

היא נהגה בכולם באותה חשדנות סובייטית, כל זר היה סוכן ק.ג.ב פוטנציאלי, כל עובר אורח ביקש להרע.

בגיל 60 העצבים הכניעו אותה והיא עברה ניתוח מעקפים. היא שנאה את הרופאים.

היא רבה עם השכנים. היא רבה עם אנשי שירות.

היא אהבה לריב, תחביב. אהבה לכתוש את היריבים.

גם סלט ויניגרט היא כתשה ואז העבירה אותו מכלי גדול לכלי קטן. לכלי יותר קטן.

היא יישרה הכל בסכין: את הגבינה, את המרגרינה. קופסאות השימורים עמדו במזווה, בשורות ישרות, גדודים בהיכון למסדר הפותחן, עומדים דום.

היא הכינה את עוגת הפרג הטובה ביקום. וריבת תות בסיר כסוף. ובוטנים מסוכרים שערבבה בידיים חשופות.

לא היו לה חברות, לא היו לה מכרים.

בגיל 91 היא קיבלה טבעת כסף ממחזר בן 95. היא החזירה את קופסת הקטיפה ואמרה לו בפנים: אני לא יוצאת עם זקנים.

פעם, בתחילת שנות השמונים, היא זרקה קלח תירס מחלון של אוטובוס והוא פגע בפדחתו של איש קירח. היא סיפרה את הסיפור הזה באלף גרסאות לאורך השנים ובסוף תמיד צחקה נורא. היה לה צחוק מקסים.

אהבנו אותה כמו שאוהבים עריץ, בהכנעה ובעיניים פקוחות.

היא אהבה אותנו בדרכה, אהבה לא מהסרטים, מלוכלכת, משונה, משתנה, כמו החיים.

היא שנאה את הפסיכולוגים. היא שנאה את עורכי הדין. מורים לאנגלית. רואי חשבון. מזכירות זוטרות. אנשים שלא עובדים. סופרי ביכורים. מגזרים שלמים עשו לה צמרמורות.

היא ידעה לרפא צינונים בעזרת כוסות רוח.

היא ידעה לבשל כל דבר מכל דבר, גם משאריות.

ידעה קללות בשפות שונות אבל שבה אל היופטפויומט כמו עם של אישה אחת לארץ מובטחת.

בטשקנט היא אספה את השיער הכהה במטפחת אבל בארץ הוא נחשף, היא הרימה אותו גבוה והקפיאה עם ספריי. לבשה שמלות צמודות באדום ופרחים. היה לה סטייל. היו לה עקבים.

היא היתה מכשפה עצומה בעולם של נשים שבריריות. היא היתה אלימה כמו העולם עצמו.

בסיביר היא חפרה עמוק בתוך שלג כדי לחפש תפוחי אדמה, בת 17, על ארבע, מורעבת כמו כלבה, אחרי המלחמה.

או בת 12, ב-1940, יוצאת עם אביה יחיאל החזן ליערות לחפש עצים להסקה, עשבים למרק וכל הדרך הוא שר, צו אונז צו דיר מיט דיין גרויסן כח.

הייתי נכדתה הבכורה ופניתי ממנה, מחפשת את היופי כמו מטומטמת, לשווא, לשווא, כאילו הוא חשוב, כאילו הוא קיים.

היא קנתה לי בשוק הכרמל סנדלים עם סוליות שקופות ושרוכים שקושרים באיקסים לאורך השוקיים השזופות. היא בחרה עבורי זוג מעוטר בחרוזים צבעוניים.

היא כיבתה את האור ובחושך שתתה את כל היין מהכוס של אליהו הנביא. ואז זרקה באוויר שקיות עצומות של ממתקים שהכינה בעצמה ועיטרה בסרטים. הכי אהבתי את הבונבונים עם הרום בפנים.

נוחי בשלום על משכבך סבתא. אם הוא קיים, אני מאמינה שממש ברגעים אלו את כבר יורקת את היופטבויומט על אלוהים.

מרים (מרה) ליטווק, 1928-2023. יהי זכרך ברוך.

איור: אלינה ספשילוב

מתרגשת להזמינכם להשקת ספר השירים השלישי שלי שתתקיים מחר בחנות הספרים 'סיפור פשוט'.

בתוכנית:

יצירה משותפת של המוזיקאית עדיה גודלבסקי ושלי:
הרהור רב תחומי על פרידות ועל פגישות: מופע של מילים, מוזיקה, וידאו, מיצג וסדנת כתיבה מיניאטורית.

יום חמישי (מחר) | 27.10 | 19:00
בסיפור פשוט – חנות ספרים עצמאית
שבזי 36, נוה צדק, תל־אביב
הכניסה חופשית

(כותרת היצירה שלנו לקוחה מספרה של ענת שרון-בלייס 'האדמה היא מרחק' / צילום: אורי לוינסון)

לכבוד האביב ולכבוד זה שאנשים שואלים אותי מפעם לפעם איפה אפשר להשיג את הספרים שלי ואי אפשר היה להשיג אותם כי חלקם אזלו מההוצאות ונזלו אט אט מהחנויות ולכבוד ההדפסות המחודשות של "אנה מסתובבת לאט" ושל "מפה לפה" (תודה לרפי!) ולכבוד זה שהתגברתי על הטכנופוביה הקלה ופתחתי דף, שאני מקווה שהוא אכן עובד (אתם תגידו לי) במשולם, אפשר להשיג את כל ארבעת הספרים שלי אצלי. אני מוכרת אותם כאן במחיר ההוגן בהחלט של 40 ש"ח לספר+15 ש"ח למשלוח. רק תכתבו בהערות באיזה ספר/ים אתם חפצים ואם אתם רוצים הקדשות, בדיחות בשקל ומתכונים לקיש או לעוגת תפוזים. חג שמח ותועפות אביב!

אודליה

לתלמידות

נַחֲזֹר לַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם הָיָה קָטָן, לִפְנֵי הָאֵשׁ, לִפְנֵי הַתְּשׁוּקָה, לִפְנֵי הַגַּלְגַּל, הָיִינוּ יְלָדוֹת, רַכּוֹת כְּמוֹ כֻּתְנָה, בגַּרְבִּיּוֹנִים עִם צִיּוּר שֶׁל הַפַּנְתֵּר הַוָּרֹד, עוֹמְדוֹת בַּפִּנָּה, בגַּן מִשְׂחָקִים, מִתְבּוֹנְנוֹת שְׁקוּפוֹת בבָּנִים שֶׁרוֹכְבִים עַל סוּסֵי יָם כְּתֻמִּים. עוֹד מְעַט אִמָּהוֹת תֵּצֶאנָה בַּחֲצִי גּוּף מִמִּרְפְּסוֹת, מִתְכּוֹפְפוֹת מֵעַל כְּבִיסָה שֶׁל תַּחְתּוֹנִים. נַחֲזֹר לַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִי שֶׁקָּרְאָה לָנוּ לָשׁוּב וְכָל שִׁיבָה הָיְתָה כְּרוּכָה בַּעֲלִיָּה וּבִסְפִירַת מַדְרֵגוֹת. כָּל כַּמָּה שְׁנִיּוֹת כָּבָה הָאוֹר וְהָיִינוּ מְגַשְּׁשׁוֹת אַחַר מֶתֶג אָדֹם בְּאֶצְבְּעוֹת דַּקּוֹת. זֶה הָיָה זְמַן הַמִּסְפָּרִים הַקְּטַנִּים וְהָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָבַרְנוּ עַל הַקִּוְקוּוִים שֶׁלָּהֶם עַד שֶׁלָּמַדְנוּ, זֶה לָקַח לָנוּ שָׁנִים שֶׁל קַוִּים וּנְקֻדּוֹת, לִקְרֹא בְּלִי בּוּשָׁה אֶת הַמִּלָּה פִּין וְאֶת הַמִּלָּה פֹּת. אֲבָל אֲנִי מַקְדִּימָה אֶת הַמְּאֹרָעוֹת, סִלְחִי לִי אוֹדֶלְיָה, נַחֲזֹר לַזְּמַן שֶׁבּוֹ הַזְּמַן נִמְתָּח כְּמוֹ כְּבִישׁ, אֲנַחְנוּ נוֹסְעוֹת מַהֵר עַל אוֹפַנַּיִם דַּקּוֹת, אַסְפַלְט שָׁחֹר נוֹתֵן בָּנוּ סִימָנִים שֶׁל בִּרְכַּיִם מְדַמְּמוֹת. נַחֲזֹר לְנִצָּנֵי הַשָּׁדַיִם שֶׁפָּקְעוּ פֶּתַע תַּחַת חֻלְצוֹת פַּסִּים רְחָבוֹת, בְּדִיּוּק בַּזְּמַן שֶׁבּוֹ לָבַשְׁנוּ חֲצָאִיּוֹת בְּצֶבַע מַסְטִיק, מִתַּחַת לַעֲצֵי תַּפּוּז שֶׁגָּדְלוּ פֶּרֶא בַּפַּרְדֵּסִים מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שָׁם פָּגַשְׁנוּ, וְלֹא בְּמִקְרֶה, קָבַעְנוּ אִתָּם פְּגִישׁוֹת, אֶת מִי שֶׁיְּחַבְּטוּ לָנוּ בַּלְּבָבוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ כַּדּוּרֵי פִּינְג פּוֹנְג, בַּמִּגְרָשִׁים הָאוֹלִימְפִּיִּים שֶׁל הָרְגָשׁוֹת, נַחֲזֹר לַמִּטּוֹת שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁהַדָּבָר הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן הוּא לִישֹׁן עַד שֶׁגִּלִּינוּ אֶת הָעֹנֶג בַּתְּנוּעוֹת הַקְּטַנּוֹת, אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת לָשׁוּב וְלַחֲזֹר לְשָׁם? הַזִּכָּרוֹן חֲמַקְמַק כְּמוֹ שְׂמָמִית, בִּידֵי מִי הוֹתַרְנוּ אֶת הַזְּנָבוֹת הַפְּשׁוּטִים שֶׁהָיוּ לָנוּ, וְלָמָּה? כְּדֵי לְהִוָּשַׁע מֵהַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָיָה מִי שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לַעֲמֹד זָקוּף וְאָז לָשֶׁבֶת בַּזּוּגוֹת, לְהִסְתַּדֵּר בִּשְׁלָשׁוֹת, הָיִינוּ מְצֻוּוֹת וְאָמַרְנוּ תָּמִיד אָמֵן, כִּמְעַט תָּמִיד נַחֲזֹר אֲחֻזּוֹת אֶל הַזְּמַן, כִּי הָיָה זְמַן כָּזֶה, אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהָיָה, תַּגִּידִי שֶׁכֵּן, אוֹדֶלְיָה, שֶׁהָיָה זְמַן שֶׁבּוֹ הָיִינוּ שְׁלֵמוֹת.

גְרַנְטָה – מגזין לספרות חדשה (grantahebrew.com)

Sato Kanae

היום, בחצר המוארת של בית מיכל , באויר הפתוח, ניפגש בקבוצה מצומצמת לשירה בחצר.

מפה לפה: תהילה חכימי , מיטל זהר, וענת לוין ישוררו שירה ופרוזה וישוחחו על כתיבה והשראה, עבודה ומעמד, אהבה ובדידות, חופש וזהות.

מפגש אינטימי עד 20 משתתפים, נחבוש מסכות ונשמור מרחק

כרטיס : 40 ש"ח לרכישת כרטיסים מקוונת:

https://ironitrehovot.expo.co.il/FastRegister.aspx?seif=%202080043

מפה לפה / שירת חצר, בית מיכל   22/7/20 בשעה 20:30 

לפרטים נוספים :  [email protected]