בשנות שלטון המנדט הבריטי התפשט הדיבור העברי יותר ויותר ורוח התלהבות ונאמנות לנכס לאומי יקר זה לבשה רבים מבני הנוער. באותן השנים התפשטו גם הדיבור הלועזי והמלחמה בלעז, בייחוד בלשון יידיש, שהביאו אתם בעיקר העולים ממזרח אירופה (זו הייתה לשון הדיבור שלהם בגולה). חלק מנאמני היידיש היה מושפע מתנועות סוציאליסטיות כגון 'הבונד' והאגף השמאלי (היום אומרים שמאלני) של 'פועלי ציון' שדגלו ביידיש בתור לשון לאומית של המוני היהודים. משגברה המתיחות נוסד גדוד מגיני השפה. זה כלל כמה מאות צעירים וצעירות וּפָעַל מתרפ"ג (1923) עד תרצ"ו (1936) בערים הגדולות ובמושבות. הגדוד עסק בתעמולה למען דיבור עברי בכל מקום ובכל שעה, במתן שיעורים בעברית חינם, בעברור שמות לועזיים, בארגון הרצאות על הלשון ועל עניינים תרבותיים ולאומיים. הגדוד גם נלחם, וסייעו לו בכך קבוצות סטודנטים, בהקמת קתדרה ליידיש שביקש הנגיד, ד"ר י"ל מאגנס, ליסד באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים בירושלים. ללוחמים למניעת הקמתה של קתדרה זו סייעו המנהיג הציוני מנחם אוסישקין, פרופ' י' קלוזנר ואחרים. עם המגינים על הקתדרה נמנו ח"נ ביאליק, ברל כצנלסון ואחרים. עניין הקמת הקתדרה ליידיש נדחה עד  לאחר השואה ותום מלחמת העולם השנייה.
בתוך: עמנואל סיוון, חמישים שנה תרצ"ו - תשמ"ו, לשוננו לעם, מחזור לז, קונטרס ד-ה, אדר א' וב' התשמ"ו, עמ' 105-104.

> לעיון בכרזות של ועד הלשון ושל גדוד מגיני השפה: אל תשירו מנגינות מהסרטים!/ מלחמות העברית, Ynet